פרק רביעי - ההיכרות (הפגישות)
א. חובת הפגישות, ומטרתן
דעת התורה שהזוג חייב להיפגש, וכן אמרו רבותינו (קידושין מא): "אסור לאדם לקדש אשה לפני שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו", ועוד אמרו (שם): "אסור לאדם לקדש ביתו עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". ונפסק להלכה בש"ע (אבה"ע סי' לה ס"א).
[אמנם, ישנן קהילות שמשדכים את בניהם, ומקפידים שהחתן והכלה לא יפגשו כלל. ועי' ב"ש שם (סק"ב), ומש"כ להעיר בזה בספר "חופה וקידושין" עמ' נח].
דרך ההיכרות המקובלת היא על ידי פגישות הדדיות.
כבר ציינו שאחת ממטרות פגישות ההיכרות היא לנסות להשלים את הברור אודות האופי והתכונות, ולבדוק עד כמה אכן יש מן המשותף ביניהם. אמנם, בד"כ עיקרי הבֵרור נעשים קודם הפגישות, וגם במהלכן, על ידי ההורים, הקרובים, הרבנים או המורים.
ברור, אם כן, שמטרתן העיקרית של הפגישות היא להתרשם ולהיווכח אם נוצרים הדברות טובה, קשר ראשוני והבנה, ואז מתאפשרת ההחלטה אם זהו בן או בת הזוג המתאימים.
אע"פ שעיקרי הברור נעשים, כאמור, על ידי אחרים, ההחלטה לגבי ההסכמה לשידוך חייבת לבוא מצד המשודך עצמו, ועוד נרחיב בפרטים בזה ב"ה בפרק החמישי.
ב. הנהגות כלליות
מספר הפגישות
ראשית, יצוין שפגישות מרובות אינן נותנות בהכרח תמונה ברורה ואמיתית יותר של האופי והתכונות. מספר הפגישות עד ההחלטה אינו קבוע, אך כל עוד יש צורך בברור והיכרות נוספים כדי לשכנע ולהסיר התלבטויות, יש להמשיך בפגישות נוספות.
ככלל, אין להאריך בפגישות מיותרות. יש לזרז את ההחלטה לאירוסין אם נתברר כל הנצרך, אך ברור שיש לעשות הכל בישוב הדעת. ומשנתברר כל הנצרך לתכלית, אין למשוך את גמר ההחלטה בחינם.
אם ישנה היכרות קודמת בין בני הזוג, כגון קרובים שהחליטו על נישואין ביניהם, ברור שעליהם לזרז יותר את מועד ההחלטה הסופית.
וכתב הגרא"מ שך זצ"ל (במכתב מיום כ"ג כסלו תשל"ד, הובא ב'קובץ מבקשי תורה', כרך ה' קובץ כג, עמ' ח'. וכ"כ בספר "שובע שמחות", שם עמ' לג):
דעתי שאין להיפגש עם המדוברת הרבה פעמים, שאם אחרי ארבע או לכל היותר חמש פעמים נראה שזה מתאים, יש להחליט אם להתארס, ולא למשוך הדבר יותר בלי שום תועלת. וכן אני אומר ומייעץ לבחורים השואלים אותי. ע"כ.
וכן היה מורה ובא מרן רה"י הגר"י צדקה זצ"ל (מפי חתנו הנ"ל).
מקום הפגישה
מקום הפגישה המקובל הוא בבית מכרים משותפים, או קרובי משפחה, או בבתים של זוגות וותיקים שהוכשרו לכך, והוסכמו על הרבנים.
בפגישות מתקדמות יותר ממליצים בד"כ להיפגש מחוץ לבית, באופן של טיול רגלי משותף, בגדרים ובהסתייגויות דלקמן.
כתב ב"שובע שמחות" (שם) בשם חכמי הדור שליט"א [הובאו בקובץ מבקשי תורה] שלא ללכת לטייל במהלך הפגישות במקומות לא צנועים שאין שם מקום ליראי ה'.
כן יש להימנע בהחלט מפגישות ב"לובי" של בתי מלון שיש שם פריצות, באשר המקום נגוע במרעין בישין ובמראות נגעים, ולא תתכן הצלחה בדבר הכרוך בעבירה ופריצות.
ומ"מ כאשר נפגשים בחוץ, ישגיחו להיפגש במקום שנמצאים שם עוברים ושבים, כדי שלא להכשל באיסור ייחוד. ע"כ.
הגרי"ש אלישיב שליט"א הזהיר שבוודאי אין זה מן הראוי לישב בפגישות יחד ע"ג ספסלים בגנים, ובוודאי שאין זו הנהגה [נכונה], ובפרט לבני תורה, ובכל כהאי גוונא יש להיזהר מאיסור ייחוד (מבקשי תורה שם עמ' קפג).
וגם באופן שאין איסור ייחוד מן הדין, יש לחשוש בזה להרהור (ארחות רבינו קנייבסקי ח"א עמ' רעד ובהוספות).
ובספר "אנשי קדש" (בהקדמה עמ' ג') הוסיף שיש להיזהר שלא לשבת קרוב מדי זה לזה בזמן הפגישה, שלא יבואו לידי נגיעה, ולו גם שלא בכוונה.
משך הפגישה וזמנה
משך הזמן של כל פגישה אין צריך להיות יותר משתיים עד שלוש שעות [גם כאשר הפגישות 'מתקדמות' יותר]. (מכתבים ומאמרים להגרא"מ שך זצ"ל, ח"ה עמ' עא).
ופשוט שמדובר בזמן המֵרָבי (המקסימאלי), ולעיתים אפשר וצריך בפחות מכן, בפרט בפגישות הראשונות. ויש מי שמורה שאין להאריך בפגישה הראשונה יותר מארבעים דקות.
וב"שובע שמחות" (שם) כתב שיש להיזהר שלא לעשות את הפגישות שעות ע"ג שעות, וגם מרן מלכא שליט"א היה מקפיד מאוד שלא להתאחר לשוב מהפגישות בשעת לילה מאוחרת. וסיים, ומי שנזהר בזה בתקופת האירוסין, יראה ברכה והצלחה ושלום בית. ע"כ.
ובספר "אנשי קדש" (שם) הוסיף שאין להיפגש פגישות תכופות מדי, ויש לתת מרווח זמן סביר בין פגישה לפגישה, והכל לפי הענין.
פרסום מהלך הפגישות
ראוי שלא לפרסם את מהלך הפגישות וההתקדמות לחברים או לקרובים שאין זקוקים לעצתם כדי להחליט בנושא, עד לאחר גמר התנאים. וזאת כדי למנוע אי נעימויות ולחץ חברתי מיותר, שעלולים לשנות את ההחלטה בהקשר לשידוך מתוך שיקולים בלתי ענייניים. ("אהליך יעקב" עמ' 18, בשם הרב שמחה כהן בספרו "הבית היהודי").
ככלל, אין צורך להודיע על השידוך למי שלא נחוץ, כדי שיהיה בבחינת דבר הסמוי מן העין שיש בו ברכה (עי' תענית ח:). גם הגאון אב"ד דטשעבין זצ"ל הפליג מאוד בצורך של סודיות השידוך (עי' 'דרך השידוך' עמ' קפ"ט).
האמינות בפגישות
ברור שבפגישות (הראשונות בפרט) במודע ושלא במודע כל אחד רוצה להציג את הצדדים החיוביים שבו, וכבר נאמר (קונטרס הדרכה לכלות עמוד נג): "דרך העולם הוא, שכאשר נפגשים לשם היכרות – באופן טבעי, כל אחד משתדל להָראות את עצמו מהצד הטוב ביותר: כל רצונו – עלִיָה, כל מידותיה – הטבה, כל גישתו – שלימות.
עם התקדמות ההיכרות – כל אחד עשוי לראות בצד השני כליל המעלות, בדיוק אותו אדם מושלם שעליו חלמו ולו ציפו, ולא היה בזה שום כזב, חלילה, אלא באופן אינסטינקטיבי הבליט כל צד את שאיפותיו ומידותיו הטובות, שהן לפי דעתו מהותו האמיתית. אך המפריעים הרבים העומדים בדרכו של האדם, והנובעים גם כן מטבעו – הם אינם באים כל כך לגילוי בשיחות ההיכרות, גם כשהן נכנסות לשלב מתקדם.
והנה, אחרי החתונה מתחילים בני הזוג לחיות יחד ימים שלמים, ואי אפשר שלא יתגלו אצל שניהם איזה קווים שליליים. הרשמים השליליים עלולים להתגבש, ואחרי תקופה מסוימת רואים בני הזוג זה את זה בתדמית שונה לגמרי מזו שנתגבשה אצלם לפני החתונה".
לכן יש להיות מודעים לכך מראש, לסמוך כאמור על מידע של המבינים יותר והמשוחדים פחות, לבטוח בראש ובראשונה על בורא עולם, לשאת אליו תפילה, ולהסתייע באלו המהימנים עליו ומכירים את המדובר/ת מקרוב, ובכך ניתן להינצל מהפתעות ומאכזבות.
ג. ההכנה לפגישות
להתנהג בטבעיות
ברור שפגישה ראשונה גורמת לָרוב מתיחות רבה לצעיר ולצעירה שאינם יודעים כיצד לפתוח בשיחה וכיצד להגיב, והפגישה עלולה ליהפך לשיחה מופשטת שאינה יכולה ללמד מאומה. הנפגשים יקלו זה על זה, אם יהיו מודעים לקשיים בהתחלה, ואם ישתדלו להיות טבעיים עד כמה שאפשר, ולא יתעסקו רק בלהרשים אלו את אלו.
סדר, נקיון וכבוד
חובה על שני בני הזוג להקפיד על כמה פרטים בסיסיים:
יש להקפיד לבוא לפגישה מסודרים, בבגד נקי ומכובד (חליפה של שבת), להסתפר, לגזוז הצפורניים ולהתרחץ בהתאם.
[אולם ברור בהחלט שהכל צריך להיות ע"פ כללי הצניעות, ואין להתיר לבת להופיע בבגדים בלתי צנועים או שאינם הולמים בת ישראל כשרה, או בשיער פזור, כדי למצוא חן בעיני המשודך, או כל כיוצא בזה].
אפשר גם להתבשם (ולבָנות, גם להתאפר) קלות, והכל ע"פ כללי הצניעות, כמובן, ואין להגזים. (כשהייתי בישיבה בצעירותי, סיפר לי בחור יקר, שלא היה רגיל בד"כ להתבשם כלל, שאחר הפגישה המשודכת התלוננה שהוא מבושם יותר מדי...). כדאי להצטייד מראש ב'נייר טישיו' לכל מקרה שיזדקקו.
בפרט יש להקפיד להסתדר כראוי כנ"ל לפני הפגישה הראשונה. שהרי ידוע, שהרושם הראשוני מאוד משפיע על היחס לבן הזוג בהמשך, ופעמים נמנעים (שלא בצדק) שידוכים מוצלחים משום רושם ראשוני שלילי.
[ע' בכל זה במסכת נדרים סו ע"א, כתובות נב ע"ב, ושם נט ע"ב ד"ה הרוצה, שבת פ' ע"ב ושם תוס' ד"ה שהגיעו לפרקן, ובמעשה דברתיה דרב ביבי בגמרא שם. ומידת חסידות בזה ע' בספר חסידים אות שפ"ה. ואיש איש כעניינו].
לגבי תספורת בימי העומר לצורך הפגישות: עי' בספר 'חזון עובדיה' למרן מלכא נר"ו (יו"ט, סעמ' רסא) שכתב שאם יש פגישה לבחורה בימי ספירת העומר, פשוט שמותר לה להסתפר ולהתנאות, כדי שתמצא חן בעיני המשודך. ע"כ. וכ"ש שיש לנהוג כן, להסתפר ולהתנאות, בפגישות שבשאר ימות השנה.
לעומת זאת, לבָחור אין להסתפר בימים אלו (עד ל"ד בעומר בבקר, למנהג בני ספרד), גם לצורך הפגישות. אך יש להדגיש שאין להימנע מעריכת פגישות היכרות בתקופה זו בגלל שאינו מסופר או מגולח כראוי, וכפי ההלכה, אלא אם יֶשנָה הצעה מתאימה על הפרק, יזדרזו למָצות אותה, ויפה שעה אחת קודם. [וה"ה שיש לקיים פגישות בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה. עי' דרכ"ת סי' קעח סי"ח].
ובחור שאינו מסתפר בימים אלו, כפי הדין, ומזדרז למצוא את זיווגו, יזכה לסייעתא דשמיא מיוחדת שגם ימצא חן בעיני המשודכת, ובעזרת ה' יסתיים הדבר בהצלחה.
ועל הבנות להתחשב בהלכה זו, ולא לחרוץ את גורל השידוך ע"פ המראה הזמני כעת, אלא יתייחסו בשידוך לגופו של עניין.
דיוק בזמנים והנהגה מכבודת
להשתדל להגיע לפגישה בזמן שנקבע מראש, לא לאחר, ולהשתדל גם לא להקדים מדי (לפעמים בני הבית בו מארחים את הפגישה עדיין אינם מוכנים כאשר מפתיעים לבוא מוקדם מדי...).
לשים לב לא לנהוג בגסות ובגרגרנות במהלך הפגישה (לאכול משהו קל לפני הפגישה, שלא יהיו רעבים מאוד), ולדבר בשפה יפה ומכובדת, ולנהוג בצניעות. לברך בכוונה על הטעימות.
רעננות וישוב הדעת
אם המשודכים מגיעים מחוץ לעיר או מדרך רחוקה, חשוב להשאיר לעצמם מספיק זמן להתרענן מן הדרך ולבא לפגישה מיושבים בדעתם. לא להתבייש לבקש כוס שתיה, אם צריך. רצוי לברר מראש את דרכי הגישה למקום הפגישה, ובחזרה ממנה בסיומה, ולא לשכוח להצטייד בדמי הנסיעות, כפי הצורך.
כמו כן יש לדאוג להסתדר בהתאם קודם הפגישה ולהתפנות מלחץ מיותר שעלול לפגוע באיכות הפגישה. ובכלל זה יש להשתדל להופיע לפגישה בלבוש נח [אך נאה ומכובד!], שאינו לוחץ ומטריד, כדי להגיע לאווירה נינוחה ורגועה במהלך הפגישה, הנחוצה להצלחתה.
והוא הדין שיש להשתחרר קודם הפגישה מכל מיני טרדות ומתחים חיצוניים, שעלולים לבוא לידי ביטוי שלילי בפגישה.
תפילה קודם הפגישה
חשוב לשאת תפילה קצרה קודם שמקישים בדלת, שהקב"ה יצליח דרכם, וימצאו חן בעיני כל רואיהם, ושה' ינחֵם בדרך אמת. כאמור לעיל, אין להתפלל שדווקא השידוך הזה (פלוני/ת) יצליח, אלא שיסתדר הכל לטובה, כפי מה שמתאים לי, וכפי הגלוי לפני בורא עולם, ואם אכן זהו זווגו מן השמיים- שיגמר בהצלחה, ולא יהיו שום מקטרגים ומפריעים (עי' מו"ק יח:).
הכניסה לבית, ואם איחרו
בכניסה לבית תדאגו לפתוח ב"שלום" ולהציג את עצמכם כראוי. והמדובר/ת שכנגד ג"כ יציג את עצמו. גם אם קרה שאחד הצדדים איחר, לא להקפיד, ולנסות לגלות הבנה. יש לזכור: כל עכבה לטובה. יתכן שהעומד/ת בפניך הוא/היא בעלך/אשתך לעתיד.
כדי להיכנס לשיחה ולהוריד את המתח הטבעי, אפשר במידת הצורך לפתוח בקיצור בשאלות כלליות, כמו: מתי הגעתם? אני מבקש/ת מחילה על האיחור (אם איחר). באתי קצת מרחוק. אני מקווה שמצאתם את המקום בקלות. ואז לפתוח בעצם הפגישה, להציג את עצמם ומשפחתם וכו', כדלקמן.
ד. מהלך הפגישה
על מה לשוחח בפגישה
בקונטרס הדרכה לחתנים
(מהדורה ב') כתב: "בפגישה הראשונה תדובב אותה על עצמה, ביתה [עירה ומשפחתה], לימודיה, עבודתה, עיסוקיה בעתות הפנאי, תחביבים. וכן אתה תספר על עצמך כדי שתכיר אותך. בפגישות הבאות תנסה לעמוד על דעותיה, מידותיה ובעיקר אם אינה עקשנית, על יחסה לחיי תורה, שאיפותיה בחיים (עשירות ומותרות, או חיי פשטות וחיי תוכן)". ע"כ.
אשר על כן, יספרו המשודכים זה לזה:
על מקום מגוריהם וסביבתם.
על משפחתם: הוריהם, אחיהם ואחיותיהם, רמתם הרוחנית, יחסם לבני תורה, ועיסוקם.
הרקע ממנו באו.
נקודות ציון חשובות במהלך חייהם.
לימודיהם.
סדר יומם, ובשבתות ומועדים בפרט.
נטיותיהם.
השתתפותם במעשי חסד וזיכוי רבים, אם קיימים.
וכן אפשר להוסיף לדון בענייני "טעם וריח", כגון: העדפת סוגי ניגונים שונים, מאכלים, וכדומה.
אמנם יש להקפיד שלא לדוש בעבר יותר מדי, ואין לפרט פרטים על כישלונות או חטאות נעורים וכד' בפני המדובר/ת.
וכן אפשר לדבר בפגישות מתקדמות יותר על:
ענייני השקפה (ע"פ אלו שיטות -רבנים- הם נוהגים בהנהגות ובהלכות יום יום).
"קווים אדומים" בהנהגה ובהשקפה.
שאיפות בחיים.
היחס לענייני צניעות שונים: אורך החצאית, בגדי "טריקו", סוג כיסוי הראש (מטפחת, כובע...) וכו'.
אלו נושאים של שעורי תורה הם מעדיפים (הלכה, מוסר, רב פלוני).
אם הם מעורים בענייני דיומא (חדשות, פוליטיקה...).
וכן דעתם על:
קריאת עיתונים.
שמיעת רדיו ("ערוצים").
עישון.
פלאפון.
רשיון נהיגה לאברך או לאשה.
מחשב.
סוגי הכשרים שונים, וכדומה.
ראוי גם שישאלו זה את זה מה הם מצפים מבן הזוג לעתיד מבחינת:
המידות והתכונות.
צורת הלבוש.
הרמה הרוחנית.
הלימודים בכולל.
דרגת המסירות לחיי תורה.
התייעצות עם דעת תורה מוסכמת, ומי היא.
חלוקת התפקידים בבית.
חשיבות הסדר והניקיון לגביהם.
חיי החברה, טיולים.
רמת הקשר עם ההורים והמשפחה, וכו'.
בהמשך ניתן לדון בפרטים מעשיים יותר:
העדפת מקום המגורים.
חלוקת התקציב המשפחתי (חשבון משותף?).
מותרות ובזבזנות מול חסכנות.
דרכי חינוך הילדים, וכו'.
וכן ניתן להוסיף בהמשך גם פרטים כלליים הנוגעים לערב החתונה:
סוג ההפרדה הרצוי בין הגברים לבין הנשים באולם.
גובה מחירי המנות, הוספת 'בָאר'.
צילומי וידאו, אם בכלל, וכו'.
אפשר גם לשלב ולפתוח נושא תורני שקשור לפרשת השבוע או ענייני דיומא (חגים וכד'), או רעיונות קצרים ומובנים ממה ששמעו בשיחות של הרבנים (המשגיחים), או לדבר על מעלת גדולי ישראל, או סיפורים מגדולי ישראל וכד'. וכדאי להכין נושאים אלו מראש. אך יש לזכור שאין להתמקד רק בכך. ניתן להשתמש בנושאים אלו בעיקר ברגעים של שתיקה, או במצב בו "נגמרו המילים".
קצת דוגמאות לשאלות מהסטייפלער זצ"ל:
איפה את לומדת?
או איפה את מלמדת?
ובאיזה "בית יעקב" [או מדרשיה] למדת?
אלו שעורי יהדות [מקצועות לימוד, מגמה] למדת, או מלמדת?
ומה דיברו אצלכם על החג האחרון?
ואיזה חומש את לומדת או מלמדת?
ואיך הסבירו אצלכם את המאורע המסוים הזה?
(ע"פ פניני יעקב, ח"א עמ' לד. ע"ש).
צורת השיחה
יש להדגיש שחשוב ליצור אווירה טובה ולבוא לידי שיחה שוטפת. אין לנהוג בפגישה כב"משרד חקירות", וכמבואר לקמן.
רצוי שקודם כל נקודה שרוצה הבחור לשאול, יספר קודם על עצמו. למשל:
בעיר שלנו ישנה אוכלוסיה מגוונת של בני תורה ובעלי תשובה, איך אצלכם?
או: בביתנו מקפידים מאוד לא להכניס מחשב, ואצלכם?
אצלנו אין "המכשיר הטמא". ולפעמים שומעים קצת חדשות. גם אצלכם?, וכן כל כיוצא בזה.
להתייחס להופעה, לסגנון הדיבור ולהשקפות
מותר וראוי להסתכל במשודכת (בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה), לבדוק אם היא מוצאת חן בעיניו כדי שיישאנה [ואפילו אם היא טמאה נדה מותר]. אבל אין להתבונן כן בדרך פריצות [לשם הנאה גרידא, כגון שלא למטרת הנישואין, או כשברור להם כבר שלא יינשאו, או אחר שכבר החליטו שכן להינשא, וכדלקמן פרק שמיני].
(ש"ע אה"ע סי' כא סע' ג'. ועי' הלכות "קדושה וצניעות" להגר"נ קרליץ שליט"א, הובא בספר "חוט שני". והובאו גם בקונטרס "שערי פרנסה" להגרי"י לוגאסי שליט"א עמ' 92).
כמו כן, מותר וצריך להתבונן ולבחון את צורת ההופעה לפגישה והתלבושת של המדובר/ת:
איפור מוגזם? לאק? שסע בחצאית? גרביים שקופות? עקבים? תספורת, שיער אסוף/מפוזר?
ואצל הבחור: מגולח? חולצה לבנה/ צבעונית? שרוול קצר? בלורית? בגדים "מודרנים"? וכו'.
ומנגד, אין להיות תמים, ואין להתפעל ולהתרגש רק מהצורה החיצונית, אלא תמיד לבדוק איך המצב ביראת שמים לאשורו (אף שבאמת צריכים להקפיד על לבוש חיצוני מתאים, כאמור לעיל).
יש לשים לב לסגנון הדיבור ורמתו, וכן למידות, לצניעות, להשקפות ותחומי התעניינותם, כפי שמתבטאים במהלך השיחה. ובעיקר לראות אם היא מדברת בלשון נקיה, ואינה כעסנית, עקשנית או יהירה מדי. וכן יש להתבונן עד כמה סף הרגישות שלה (נפגעת ונעלבת מהר מכל דבר קטן, נלחצת הרבה, איסטניסית, או לא).
לנסות לבדוק בהמשך השיחה אם דעות מסויָמות שלה, שאינן לפי רוחו, או שאינן לרוח התורה בכלל, הן עקרוניות אצלה ולא ניתנות לשינוי, או שמא ישנו פתח ואפשרות מצידה להשתנות בזה. וכנ"ל כל זה גם לגבי המשודך.
לדובב את המשודכת
יש לתת את הלב שבדרך כלל קשה לבת לפתוח בשיחה (שתיקה- סימן לייחוס), ולכן בד"כ המשודך צריך לדובבה ולהביאה לידי שיחה שוטפת (ופעמים להפך).
אפשר לעשות זאת ע"י שלא ישאלנה שאלות סתמיות שהתשובה עליהן ב"כן" ו"לא", אלא יציג בפניה שאלות מורכבות יותר שיכולה לענות עליהן באריכות (כגון, "מה סדר היום שלך, בדרך כלל?", או "מה דעתך על...?").
דיבורים ודברים האסורים
להיזהר לא להיגרר ללשון הרע (בפרט על חכמי ישראל), ושאר דיבורים אסורים: להימנע מבטויים של גאוה, כעס, חנופה, גוזמות וכד'.
כמו כן להיזהר מאוד מביטויים רגשיים מדי של חיבה, שאין זה מקומם כלל. אין לומר בשום אופן "את מאוד מוצאת חן בעיני" וכדומה. וכן אסור בהחלט לשחוק ולהקל ראש כנגדה.
דיבורים שאינם נקיים, בפרט בענייני טהרה וצניעות- אסורים.
אך אפשר לשבח בעדינות (!) על איזו הברקה יפה או חידוש תורה. להסתפק במילה קצרה, כמו: יפה! וכד'. ומצד שני ישתדל לא להראות רגשי נחיתות לפני המדוברת.
להיזהר מאוד מאוד לא לפגוע רגשית בצד השני במהלך הפגישות, גם אם אמר/ה מילה שלא במקום, או דבר שטות. ובד"כ יש לתלות זאת בהתרגשות ובמתח שמלווים את הפגישות (אא"כ ישנה בעיה בהשקפה, או שאמר/ה ח"ו דבר אפיקורסות, שיש להעמידם בנחת על טעותם).
יש להתנהג ע"פ כל כללי הצניעות, שהרי דינה של המדוברת ככל אחת מן העריות, עד ליום החופה. לכן, אין לקרוץ לה בעיניו ח"ו, או להקל ראש כנגדה, או לשמוע קול זמרתה, וכ"ש שאין לבוא לידי נגיעה וכד', ולו גם שלא בכוונה.
וראה עוד פרטים בזה בהרחבה בפרק השמיני
סיום הפגישה
בסיום הפגישה אין צורך לפרט מיד את החלטותיך לגבי המשך הפגישות ישירות בפניה [תשובה חיובית/ מהססת/ שלילית]. אלא יש להודיע שניצור קשר עם איש-הקשר (המשדך) לגבי ההמשך. בכל מקרה (גם אם התשובה נראית שלילית מוחלטת), לדאוג להיפרד באווירה טובה ולא פוגעת.
אם בכל זאת בתום הפגישה הוברר בין שני הצדדים שהם מעוניינים בפגישה נוספת, וכגון בפגישות מתקדמות יותר, ניתן לקבוע ביניהם את מועד הפגישה הבאה ומיקומה האפשריים. אחרת, נתונים אלו יקבעו, במידת הצורך, מאוחר יותר בתיווכו של איש הקשר.
לא לשכוח להודות לבעלי הבית המארחים את הפגישה. ואולם, יש לזכור שע"פ ההלכה אין למסור דרישת שלום איש לאשה, או להפך.
לנהוג במתינות
חשוב לציין שחלילה מלהפוך את הפגישה למעין משרד חקירות, יש לעשות כל מאמץ שלא תיווצר אוירה של מבחן וביקורת. כל מה שרוצים לברר יתברר בניחותא ואגב שיחה שוטפת.
אין לחפוז ולשאוף לחתוך את הדברים לחיוב בשתיים שלוש פגישות, ועל המשודכים גם לשנן שהמידע שרוצים לקבל ואף הברור בעניינים שונים, הוא החלק השולי של הפגישות (זאת כאמור אפשר לדעת יותר מאחרים), ואילו המטרה העיקרית היא להגיע תוך זמן קצר לידי שיחה טבעית וגלויה, שהיא עצמה מלמדת על אופים של בני הזוג, והיא גם שתועיל לקרב ביניהם.