אור ברסלב
קונטרס יבוא עזרי פרק שלישי - הדגשים בעשיית השידוך(פירוט)

קונטרס יבוא עזרי

פרק שלישי - הדגשים בעשיית השידוך(פירוט)

פרק שני - הנחיות בחיפוש בן הזוג, והברורים

א. התאמה

חשיבות ההתאמה בין בני הזוג

בענין חשיבות ההתאמה בין בני הזוג מוצאים אנו ב"ספורנו" בפירושו על הפסוק (בראשית ב, כד): "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד", וזה לשונו: "ראוי שישתדל האדם לישא אשה הוגנת לו וראויה להדבק בו ... כי לא יהיה דיבוק אמיתי בבלתי דומים, אבל יהיה בדומים לבד, כי אז יכוונו לדעת אחת". (ועי' עוד בזה ברבינו בחיי (בראשית כד ג') באריכות. ע"ש).

חובה זו נלמדת גם ממסכת קידושין (מא.) ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט). ע"פ מצוה זו מציינת הגמרא שיש לבדוק ולהתאים את בן הזוג עוד לפני הנישואין, כדי שאחרי כן לא יתגלו פגמים או תכונות שיגרמו לדחיה רגשית, ולאי קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כלפיו.

התאמה אין פירושה שוויון מוחלט. להיפך, אמרו רבותינו (יבמות ס"ג): "נחות דרגא נסיב איתתא" – רד ממדרגתך לקחת אשה שהיא פחותה ממך, שכן רצוי מאוד שיהיה יתרון לגבר על האשה.

הפרש גדול לטובת הבעל לרוב אינו מפריע, אם כי לפעמים מרגישה האשה שלא בנוח משום כך, כלשון הגמרא (קידושין מ"ט): "מסאנא דרב מכרעאי, לא בעינא" – פי' נעל שגדולה מרגלי, אינני מעוניינת בה.

חשובה ההתאמה בין בני הזוג, ואין חשיבות מיוחדת להתאמה בין הורי הזוג (עיין "שערים המצוינים בהלכה"), אך רצוי להקפיד לכל הפחות שההורים של שני בני הזוג יהיו מסוגלים למצוא שפה משותפת ביניהם.

מוצא, חוג או עדה

"בדרך כלל כל בחור ישיבה וכל בת שנתחנכה בדרך 'בית יעקב' הם בעלי רקע משותף, ויש התאמה לשידוך". בכל זאת, ידוע כי לעתים שינוי אופי, תפיסת עולם ודרך חיים, יכולים להפריע מאוד בהמשך.

וכעין זה אמרו רבותינו (ילקוט שמעוני משלי, ה) "אשרי מי שאשתו מֵעִירו", דהיינו שיש התאמה ביניהם, שהרי היותם מאותו מקום, והוא הדין מאותו מוצא, חוג או עדה, אמנם יוצר רקע וסגנון חיים משותפים החשובים בבנין הבית.

לפיכך, יש להשתדל, במידת האפשר, שהמוצעים לשידוך ישתייכו לאותה עדה, ואף לאותו חוג וקהילה. וכן ישנו יתרון אם בני הזוג למדו במוסדות חינוך המחנכים להשקפות זהות ולשאיפות חיים דומות. (עי' ירושלמי כתובות פ"א ה"ה, ושם קדושין פ"ד סה"ד, ובפני משה שם).

אך בשום אופן אין להגביל ולצמצם את השידוך בנתונים אלו בלבד (חוג או עדה מסוימים), אלא יש לתת את הדגש על ההתאמה הקונקרטית בין בני הזוג, כפי המתבאר לקמן.

התאמה בתכונות

משנה חשיבות קיימת להתאמה בתכונות ובמידות ("האופי"). ברור שישנם הבדלים רבים בין בני הזוג, ועצם השינוי בין זכר לנקבה הוא רב משמעות, ופעמים שניגודים אף משלימים. אך ישנם תכונות שהשוני בהן עלול לגרום להתנגשויות. כגון "תקיפות", שאם שניהם תקיפים ביותר, יתכן שתהיינה הרבה התנגשויות ביניהם ח"ו. או שילוב בין טיפוס שקט וביישן לנמרץ ו"רועש".

לפיכך, מן הראוי לתת תשומת לב לענין זה. חשוב להתייעץ עם אישיות תורנית, שגם מכירה היטב את תכונותיו שלו, שתישקול מה הן תכונות המשודכת המתאימות לו ולמיזגו.

הגיל

באשר לגיל, ראוי שהבעל יהיה מבוגר יותר. אמנם, כאשר הכל מתאים, אם האשה מבוגרת מעט יותר מן הבעל, אין זה בעל משמעות מיוחדת, בפרט אם נפשית הבעל מבוגר מהאשה. זוגות מוצלחים, בהם האשה בוגרת מהבעל, אינו חזיון נדיר, ואפילו אצל גדולי הדור.

ובספר 'הנישואין כהלכתם' הביא בשם האדמו"ר מבעלז זצ"ל, שאם האשה יותר גדולה עד כשנתיים מהבעל, אין בזה קפידה. וכן אמר הגרא"מ שך זצ"ל שאם האשה גדולה מן האיש בשנתיים- אפשר לעשות השידוך (הובא במבקשי תורה שידוכין ג', עמ' רלח). אמנם יש לדון כל מקרה לגופו, כמבואר שם.

כשהבעל מבוגר מן האשה עד עשר שנים אין זה חיסרון, אבל כאשר הוא מבוגר ממנה ביותר מעשר שנים, זו עלולה להיות בעיה. ובמקרים מסוימים [כגון בגיל מתקדם מאוד] ניתן לקיים את השידוך גם באופן זה (עי' תולדות יעקב עמ' שכח בשם הסטייפלר זצ"ל).

במקרים מורכבים יש להתייעץ עם דעת תורה כיצד להציג את גיל המשודכים [ועיין לעיל פרק שני, "איש הקשר"].

וכתב בספר "שובע שמחות" (שם עמ' כג) שאם הכלה בוגרת מעט מהחתן, אין חיוב לגלות זאת, אם לא נשאלו על כך (וכ"כ בשו"ת חבצלת השרון סי' סג). ע"כ.

ובספר 'תתן אמת ליעקב' (עמ' קכב) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שמתיר לשנות הגיל רק בשינוי קטן, דהיינו אם היא בת עשרים, יכולים לומר שהיא בת תשע עשרה, אבל לא יותר מזה. ובשם הגרש"ז אויירבך זצ"ל כתב שאסור לשנות אף שינוי קטן. ובשם הגר"ב זילבר שליט"א כתב שפשוט הוא שאסור [לשנות] מה שדרך להקפיד.

והביא שם מעשה מהגר"א קטלער זצ"ל בבחור שהיה בגיל שלושים, שהתיר לו לשנות ולומר שהוא בן עשרים ושמונה.

ובספר 'מעשה איש' (ח"ד עמ' רכה) כתב בשם החזו"א זצ"ל על בחור שהיה בגיל עשרים ושש, שיכול להגיד שהוא בן עשרים וארבע, כי הוא כבר נהיה בגיל עשרים וארבע.

התאמה ברמת ההשכלה

באשר להשכלה, אמנם ישנה עדיפות מסוימת אם האיש מוכשר יותר מאשתו, אך היות ששינוי הטבעים שבין האיש לבין האשה הוא כה רב, גם אם האשה מוכשרת יותר, אין הכרח שהדבר יפריע כלל, ובמיוחד כשיש לאיש מעלות אחרות, כגון: אישיות, יראת שמים, התמדה, רצינות, ידע תורני וכד'.

בכל זאת, כדאי לשקול בזהירות מצב שהאשה מוכשרת או פקחית הרבה יותר, משום שזה עלול לפגוע במעמדו של בעל הבית כלפי אשתו ובניו.

זאת ועוד, כל אשה רוצה שבעלה יהיה "הרב בביתו", שהוא יהיה הקובע בענייני הבית וינהיג את הבית, ואף אם האשה בעלת רמה גבוהה בפיקחות ובהשכלה – בכל זאת מטבעה היא רוצה להישען על בעלה ולראותו כמנהיג בחייה ובביתה (חוברת הדרכה לחתנים, שיחה ג').

לכן ראוי שתהא רמתו מעט גבוהה משלה. אך כאמור, אם יש לאיש עדיפות במעלות אחרות, יוכל הבית להבנות כראוי, בפרט שטבע האשה להתאים עצמה ולהשען על בעלה.

ב. תכונות

אשה כשרה

תכונות טובות הן היסודות החשובים ביותר לחיים. הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל, ביאר את פרשת חיפוש השידוך ליצחק אבינו ע"ה, בדרך זו: למדנו שאליעזר עבד אברהם אבינו, שם את כל הדגש על מידת החסד. ואף שהאשה של יצחק היתה צריכה להיות גם הממשיכה של שרה אימנו ע"ה – לגייר את הנשים, ולעזור בהפצת אמונת ה' בעולם, בכל זאת אין אליעזר מחפש אשה בעלת מחשבות פילוסופיות דתיות, אלא בעלת חסד דווקא, משום שמי שהוא בעל חסד ואינו "אנוכי", הרי הוא מוכשר לקבל את כל האמת, ויוכל גם להעניקה לאחרים. ע"כ.

ואמרו רבותינו (תנא דבי אליהו ט', מובא ברמ"א אבה"ע סוף סי' סט): "אין לך כשרה בנשים, אלא אשה שעושה רצון בעלה" – במידה זו יש מיצוי לכוחה הגדול של האשה כמקבלת, בעלת כושר הסתגלות, וכח ויתור.

כתב המאירי (משלי יד, א): אמרו חכמי המוסר, אל תיקח אשה לממון או ליופי, כי הכל ילך וישאר אך הדופי. ואמר אחר: בחר בת המעשים על ילידת מתייחסים...ואל תיקח אשה לרוב חילה, פן תחשב לעבד לה. משכלת במסכנות, טובה מאיוולת במלכות, כי המשכילה תבנה ביתה במעשיה, ואוולת תהרסנה בידיה.

מידות טובות

מבואר יוצא שהעיקר בשידוך הוא מידות טובות: נדיבות, ענווה, הסתפקות, ביישנות, הכנעה, זריזות, אמת. וכן שתהיה טובת לב ולא קשוחה ואכזרית, ושתהיה בעלת חסד, ולא תהיה קנאית או כעסנית מדי. בעיקר יש לבחון את מידת עקשנותה, ועד כמה היא גמישה להשתוות, לוותר ולהשתנות לטובה.

עוד מבואר בדברי רבותינו (קדושין עא:), ההפך מהמקובל בד"כ, ששתיקה היא סימן לייחוס טוב.

כמו כן, חשוב מאוד שתהיה בה אמונה ויראת שמים, אהבת תורה ולומדיה, ושתהיה רגילה לשאול דעת תורה, ולהיכנע לחכמים. אם היא משתתפת בשיעורי תורה (מחוץ ללמודים הרשמיים) באופן קבוע, כגון במדרשיית ערב או בשבתות, והיא מוכרת לטובה אצל הרבניות והרבנים בשכונתה- יש בזה יתרון. חשוב לבדוק אם יש לה ולמשפחתה רב גדול שמכוון ומנהיג לתורה ויראת שמים.

אמנם, יש לזכור שאין אדם מושלם במידותיו, ועצם הנכונות להשתנות, עם הרבה השקעה של בני הזוג לעתיד, בסבלנותם ויחסם זה לזה, יכולים להביא לתוצאות חיוביות ביותר.

צניעות

יש לתת דגש לצניעות, שהיא אחד מהיסודות לבנין הבית. הצניעות נמדדת בדיבור בלשון נקיה ושקטה, בצורת ההליכה והישיבה, ובעיקר באופן הלבוש.

לא ישא אדם אשה אלא המתלבשת ע"פ גדרי ההלכה, ולא חלילה מאותן המתלבשות בלבוש רועש וצעקני, קצר ובולט. וגם אם מבטיחה לשנותו, לא ילך שולל אחר הבטחותיה, כי הלבוש מורה על תכונות הנפש, ובפרט בדורנו שבעוונותינו הרבים הצניעות ירדה לשפל המדרגה, יש להקפיד על כך ביותר.

כמו כן יש להקפיד שהמשודכים ישתוו בדעותיהם בענייני הצניעות והלבוש [השנויים במחלוקת], כדי למנוע חיכוכים מיותרים שעלולים להופיע בהמשך חיי הנישואין.

ובהקשר לזה נצטט כאן מדברי קדשו של מרן מלכא נר"ו (בשיעורו השבועי, מועתק מילה במילה):

"לצערנו הרב אני שומע כמה בנות צדיקות שאוהבות דווקא לכסות ראשן במטפחת או כובע. והבחורים... דורשים מהנשים, מהבחורות האלה, שלא ישתדכו איתם עד שיבטיחו שהם ילבשו פיאה נוכרית.

איזה אברכי ישיבות אלה?!... אלה האנשים הדורשים דברים כאלה. אלה לומדים בישיבה?! (בשביל) מה לומדים תורה? התורה שלהם כמו 'דואג האדומי' מן השפה ולחוץ...(ה' ירחם)". ישמע חכם ויוסף לקח.

(ועי' מה שהאריך בזה בטוב טעם ודעת בשם גדולי הדור מכל החוגים בספר הנפלא "הכתר והכבוד לחי העולמים". ע"ש).

ג. חינוך והשקפות

צורת החינוך (ובעלי תשובה)

לא בכל בית הקפידו על דרך החינוך הנכונה, וזה עשוי להתבטא בהשקפות, בגישות שונות, בהרגלי בזבזנות ורמת חיים גבוהה, ובפינוק הילדים. ופעמים יש לחשוש שהתנהגותם של ההורים הטביעה חותמה גם על ילדיהם. לפיכך טוב לברר אודות צורת החינוך בבית. וכן, כאמור, מה ההשקפות הנהוגות בביתם.

אמנם, פעמים רבות זוכים אנו לראות, בפרט בדור תהפוכות יקר זה, בנים יקרים ומוצלחים, וגם תלמידי חכמים מופלגים ויראי שמים מֵרָבים, שלא זכו לחינוך תורני בביתם, ואעפ"כ משמשים פאר למשפחתם ולכל מקומם. לכן, יש לשקול נתון זה בהתאם.

וב"שובע שמחות" (שם עמ' כג) כתב שבעלי תשובה, שהיו חילוניים ובעלי עבירות, צריכים לגלות זאת זה לזה קודם החתונה, אך אינם צריכים לפרט החטאים שבהם נכשלו, אלא די לומר באופן כללי שלא חיו על פי התורה והמצוות, ועתה חזרו בתשובה. וגם יכולים להשתמט ולא להשיב באופן מדויק, אך חלילה להשיב דברי שקר. (ושכן כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קלט). ע"כ.

ולענין לגלות את עברו של בעל תשובה: אם ידוע לכל או שמפורסם שהוא בעל תשובה, נראה שמותר, אם הוא מכוון להרבות בשבחו ע"י זה.

אך אם אין מפורסם שהוא בעל תשובה, נראה שאסור לספר על עברות חמורות שעבר בילדותו, מפני שבד"כ מתמעט בזה כבודו בעיני השומעים, והוא בכלל לשה"ר. (שו"ת שבט הקהתי ח"א סי' שכא).

השקפות תורניות

"הבנה עמוקה בענייני מחשבה אינה הכרחית לאשת תלמיד חכם" (חוברת הדרכה). יש להוסיף שלרוב אין האשה באותה רמה רוחנית של בחור ישיבה רציני, אך זה גם לא נדרש ממנה, אלא שההשקפות וההנהגות שלה צריכים להיות לפי המקובל אצל בנות ישראל הכשרות, הן בייחסה ללימוד תורה בכלל וללימוד בעלה בפרט, והן בשאר ענייני היהדות.

אם ניכר שלמדוברת ישנן השקפות שהן חורגות מהמקובל בחינוך החרדי [וכמובן יש להתחשב בכל חוג וחוג מה הן ההשקפות המקובלות בו], אזי אין ראוי להמשיך, אלא אם כן מדובר בבעלת מידות טובות ויראת שמים מיוחדת, שבגלל נסיבות סבירות לא הגיעה עדיין להשקפות נכונות. וחשוב להתייעץ על כך עם רבותיו.

ד. משפחה (ייחוס)

חשיבות המשפחות

בגמרא (פסחים מט:) האריכו הרבה במעלת בת תלמיד חכם, ואמרו: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישא בת תלמיד חכם. ע"ש. וכן נפסק במרן השולחן ערוך (אבה"ע סי' ב' סע' ו'): לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא ביתו לתלמיד חכם וכו'. ע"ש. ודין זה נאמר גם בזמן הזה ("חופה וקידושין" עמ' נא).

לעומת זאת, לא הזכירו מעלת בנו של תלמיד חכם. כמו כן נזכר (סוטה ב): "בת פלוני", ל"פלוני". בבחור ישנה חשיבות עיקרית לתכונותיו הוא, ואילו אצל הבת יש גם חשיבות רבה למשפחה – "בת פלוני".

בעיקר יש לחפש משפחה המצטיינת באהבת תורה, יראת שמים, והמידות שהם סימני ההיכר של עם ישראל: "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים". כמו כן, חשוב שלא תהיה המשפחה בעלת ריב ומדון, או מחזקת באיבה ושנאת חינם (עי' ש"ע שם).

ראוי להתייעץ בעניין חשיבות המשפחות עם בעלי ניסיון, מאחר שקשה להגדיר עניין זה בכללות. בקשרי נישואין ישנם גם פרטי הלכות בעניין בנים למשפחות לא דתיות, גרים וכדומה. באלו ודאי שיש לשאול תלמיד חכם. [ברור שאצל בעלי תשובה נושא המשפחה צריך להיות יותר גמיש, משני הצדדים].

גדר "בת תלמיד חכם"

לענין "בת תלמיד חכם" מפורסמת אמרתו של החזון איש, שכל בת שהתחנכה במוסדות החינוך החרדיים היא בגדר בת תלמיד חכם. אך כבר כתב הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל (בקובץ מבקשי תורה, כרך ה' קובץ כג, עמ' ט'), דעם כל זה ישנה חשיבות יותר בבת תלמיד חכם ממש. ע"כ.

ברור, אם כן, שבדרך כלל יש מעלה לבת שאביה אוחז במשרה תורנית, או שהוא תלמיד חכם מובהק, שכן הבת למדה בבית הוריה דרך חיים של בני תורה אמיתיים, והדבר יכול בהחלט להועיל גם בהמשך חייהם המשותפים עם בן זוגה.

וכן כאשר יש לאביה סמכות וכח השפעה לגבי מינויים למשרות תורניות, יוכל הדבר לעזור לקידום החתן הצעיר, במידה שהוא ניחון בכישורים המתאימים.

אף על פי כן, יש לבחון היטב כל הצעה לגופה, ואין להתפתות לִבחור בשידוך אך ורק משום ייחוסו, אם ההצעה עצמה אינה עומדת בדרישות של אשת חיל מוצלחת.

ובפרט כיום, מצויים הרבה בעלי בתים פשוטים יראי שמים, הקובעים עיתים לתורה, שיש להם בנות מצוינות בצניעות, במידות וביראת שמים טהורה, שיכולות לשמש כעזר לתורה ועבודת ה' בקדושה וביישוב הדעת, ופעמים גם יותר מבנות תלמיד חכם.

אם נראה לבחור שיהיה לו יותר ישוב הדעת, ויהיה לבו פנוי יותר לתורה ולעבודה, בקחתו בת ירא שמים פשוט, מאשר אם יקח בת של גדול בתורה, יבחר את האשה ההוגנת אשר ליבו נוטה שיהיה לו עימה ישוב הדעת, ויהיה לבו פנוי לתורה. ("חופה וקידושין" עמ' נד, ע"פ החיד"א בברכ"י אבה"ע סי' ב' סק"ג).

גדר "יבדוק באחיה"

נאמר בגמרא (ב"ב קי.) רוב בנים דומים לאחי האם, ולכן צריך לבדוק באחיה. אמנם, גם אם האחים של הכלה אינם אנשים הגונים ממש, עם כל זאת לא תמיד די בזה לבטל את השידוך.

וכבר כתב הגאון הקהילות יעקב זיע"א באחת מאגרותיו (הובא במבקשי תורה כג עמ' נט, ועי' אורחות רבינו ח"א עמ' רסה), שיש לברר אולי נתקלקל האח טרם נתחנך בתורה ויר"ש ונטמע בין הגויים מבלי דעת ענייני תוה"ק, אשר הוא בגדר תינוק שנשבה, שאולי על כיו"ב לא כוונו חז"ל, מאחר שלא ברצונו בחר ברע [והיינו שיש לחקור אחר מהות האחים בפנימיותם]. ובפרט אם יש לה עוד אחים והם כשרים, דמאי חזית שהבנים ילכו ח"ו דוקא אחר המקולקל.

וכיוצ"ב השיב החזו"א זצ"ל שמספיק גם כשאח אחד הולך בדרך הישר והטוב (מעשה איש ח"ג עמ' רלו).

ועוד כתב שם שמה שאמרו בגמרא (שם) רוב בנים דומים לאחי האם, ולכן צריך לבדוק באחי האם, זה מיירי במקום ובזמן שכל הסביבה והרחוב חרדים לדבר ה' [וכדוגמת דורו של משה רבינו, שמנחשון בן עמינדב שבדור ההוא למדנו זאת] ואז כשהאח מקולקל, מוכח שיש כאן איזה שורש רע במשפחה.

אבל בזמנינו שהרחוב מופץ בעיתונים פסולים והרחוב מקולקל, ואין בכוחו של האב לפקח על מהלכי הבן וחינוכו, לכן מקלקולו של האח אין הוכחה שיש איזה פגם במשפחה, ואפשר לגשת לשידוך זה, אם הבחורה הגונה וטובה. ע"כ.

ויתכן שאע"פ שהאחים אינם שומרי מצוות, אפשר שמצד טבעם הם טובים במידות, אלא שהיצר הרע נתגבר עליהם, ותאוות ליבם בידם. וצריך לבדוק אם הם בעצמם אנשים הגונים וטובים, או ח"ו הם מושחתים במידותיהם. וזוהי כוונת חכמינו שאמרו "יבדוק באחיה". (עי' "חופה וקידושין" עמ' כג).

לישא ביתו של מחלל שבת

וכתב ב"שובע שמחות" (שם עמ' כט, וכ"ה ב"חופה וקידושין" עמ' נג) שמותר לישא ביתו של מחלל שבת בפרהסיא, אם היא עצמה יראת ה' ובעלת מידות, ואינה נמשכת אחר הוריה. [ובפרט אם הוריה שמרו על טהרת המשפחה, אף שהם מוגדרים כ"חילוניים"].

ובמקורות שם ביאר, שאם היא עדיין קשורה לבית אביה, וכגון, כשהולכת לשם יושבת עם כל בני המשפחה להתבונן ב"מכשיר הטמא", בוודאי שיש להתרחק משידוך כזה, או לעשות באופן שתתרחק מבית אביה.

ואירע שחתן בן ישיבה שאל למרן שליט"א על שידוך של בעלת תשובה שבאה מבית חילוני, ואמר לו לברר אם ההורים שמרו לכל הפחות טהרת המשפחה, וממילא אין הבת בכלל בת הנדה. ואף שבת נדה מותרת בוודאי לבא בקהל, מ"מ בן תורה [שאינו מתקשה במיוחד בשידוכים] שרוצה להקפיד בזה, יברר כנזכר. ע"כ.

ועיין בספר 'אורחות רבינו' (ח"א עמ' רסח) שכתב שאין להודיע בשידוכים על המדובר [או המדוברת] שהוא בן הנדה, אע"פ שהוא בן הנדה גמור. (וע"ע שו,ת ישיב יצחק ח,א סי' כט).

מרן הגרא"מ שך זצ"ל כותב, וז"ל: מה ששאל מפני החשש אולי הוא מבני נדה, לדעתי להעלות חששות בודאי לא צריכים, אם הבחור או המדוברת עצמם טובים. ורק אם ידוע בברור- כל אחד יעשה כפי המצב. והיינו, שאם הבחור הוא מצויין גדול, זכות התורה יפעל שהכל יהיה טוב, וגם צאצאיו יהיו טובים. ע"כ.

ועוד אומרים בשם החזון איש זצ"ל שנשאל אם להעדיף בת מיוחסת להורים ששמרו טהרת המשפחה, אבל אינה מצויינת במידות כ"כ, או בת להורים שלא שמרו טהרה, אולם היא כלילת המעלות. והרב השיב לבחור בבת המעולה במידות. (הובא בספר "דת והלכה". ע"ש. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' שפט. ועי' בראשית רבה וירא, פרשה נ"ז).

ויש להוסיף שכיום חוזים אנו במו עינינו בזוגות בעלי תשובה יראי שמים השומרים תורה ומצוות במסירות נפש ומדקדקים בקלה כבחמורה, וזוכים לבנים ובנות כשרים וצדיקים (גם אם הורותם היתה שלא בטהרה). וכלל גדול אמרו - אין התורה עוברת בירושה (אבות פ"ב מי"ב), וגדול ממזר תלמיד חכם מכהן גדול עם הארץ (עי' הוריות יג.). ( "אהליך יעקב" עמ' 36).

ואם כן, אין ראוי לנעול דלת בפני השבים, ובכל מקרה יש לדון לגופו, וכפי דעת התורה בכל אחד ואחת.

[בענין גרים, עי' מש"כ בספר חסידים אות שעז. ובענין בנים מאומצים עי' מש"כ ב'אורחות רבינו' ח"ה סי' מד].

ה. בריאות

בירור מקדים

כבר הבאנו לעיל מה שאמרו רבותינו (יבמות סד:): "אל ישא אדם אשה ממשפחת נכפים". יש אם כן לברר אודות בריאות בן או בת הזוג, ובריאות המשפחה. "במקרה של חשש למחלה תורשתית יש להתייעץ עם רופא" (חוברת הדרכה).

החזו"א זצ"ל (אה"ע סי' קלד למסכת יבמות דף סד ע"ב) כתב שרק באופן שהסבא, בנו ונכדו חולים- אז צריך לחשוש לנין, או באופן ששלושה אחים חולים- צריך לחשוש לאח הרביעי, [ולא בשאר האופנים]. ע"ש.

בנוסף, הוקמו כיום מכונים מיוחדים (כדוגמת "דור ישרים"), שבודקים בבדיקה פשוטה את ההתאמה הגנטית בין בני הזוג קודם השידוך, כדי למנוע חשש למומים ביילודים הנובעים מחוסר התאמה כנ"ל.

ישנם הממליצים על עריכת בדיקות אלו, בפרט לגורמי סיכון מסוימים, כגון שידוך בין שני בני משפחה קרובים מדרגה ראשונית. [וידוע שדעת הרופאים בזמנינו שקירבה משפחתית יתירה בין הבעל לבין האשה עלולה לגרום למומים בילודים, רח"ל, ונכון לחוש לדבריהם. "חופה וקידושין" עמ' לא].

אמנם, יש שאינם מורים לערוך בדיקות אלו, משום "שומר פתיים ה' " (תהלים קטז), ו"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח). וכל אחד יתייעץ בזה עם רבותיו. (ועי' אורחות רבינו ח"ד עמ' רמ אות מח).

מה צריך להודיע בענין הבריאות

כתב ב"שובע שמחות" (שם עמ' כב, וכ"ה ב"חופה וקידושין" עמ' מב) שהיודע על איזו מחלה רצינית של החתן או של הכלה, ובפרט מחלה שיש בה סכנה, חובה עליו להעביר את המידע לידיעת המשפחות, ואפילו אדם שלא נשאל צריך לגלות את המידע שיש בידו על מגרעות חמורות מיוחדות של אחד מבני הזוג. והמונע עצמו מלגלות זאת, עובר על לאו מפורש בתורה (ויקרא יט): "לא תעמוד על דם רעך" [עי' ס"ח אות תקז].

ובמקורות שם הדגיש שברור הוא שצריך שידע את הדבר באופן ברור, ולא ע"פ שמועות והשערות. וגם שלא יגזים בחומרת הענין, ויכוון רק לתועלת, ולא מתוך מניעים אישיים נגד אחד הצדדים. ושיודע שהמידע שימסור אכן יתקבל, ותתקיים התועלת. ואם יש לו ספק על אותו מידע, יתייעץ עם ת"ח ומורי הוראה שידריכוהו כיצד לנהוג.

ועי' לעיל סוף פרק שני, שבעת התנאים לאיסור לשון הרע. ע"ש.

והוסיף, שמכל מקום מחלות שאינן חמורות כ"כ, אע"פ שאותה מחלה מחייבת את החתן או את הכלה לשמור על דיאטה מסוימת, נראה שאין חיוב לגלות זאת.

[ושכן כתב בשו"ת חבצלת השרון (סי' סג). וראה עוד פרטים בדינים אלה בשו"ת אגרות משה ח"ד (אבה"ע סי' עג אות ב). ע"כ. ושו"ר סמוך לחתימה בשו"ת 'אדרת תפארת' ח"ה הנד"מ, שהאריך בכל זה בטוטו"ד, ע"ש. ואכמ"ל].

ו. כשרונות

ידע והבנה במתמטיקה, שליטה בשפות רבות ואף כשרונות מוסיקליים, אינם חיוניים לשותפות בחיים. אמנם יש בכשרונות ברכה לאשה ולבנים, העשויים לירש זאת מהוריהם, אך יש לתת להם את מקומם הנכון בסדר העדיפויות.

בת בעלת תכונות נוחות, או זו היודעת לנהל משק בית כראוי, ובעלת כשרונות רגילים, עדיפה על בעלת כשרונות שאין בה מעלות אלו.

לפעמים כשרונות הם דווקא חסרון- כגון, כאשר אשה בעלת כשרונות עסוקה יתר על המידה בעיסוקיה המדעיים ובלימודים, דבר שעלול לגרום הזנחה בענייני הבית.

אמנם, אם המדוברת היא בעלת כישורים המביאים למקצוע מכובד או עבודה מסודרת, שיכולים להקל על עול הפרנסה בבית של תורה בהמשך, יש בזה עדיפות מסוימת.

ז. אמצעים

גדר הנושא אשה לשם ממון

אמרו חז"ל (קידושין ע.): "כל הנושא אשה לשם ממון, הוויין ליה בנים שאינם מהוגנים וכו', וממונם אבד".

ונראה דהיינו אם נושא אשה שאינה הוגנת לו, רק משום שהיא בעלת ממון. או שמתעכב מרצונו מלישא אשה, למרות שכבר הגיע לפרקו, רק משום שאינו מקבל את סכום הממון שחפץ וסובר לקבל מאבי הכלה.

אך אם מוצא בקלות אשה שהוגנת ומתאימה לו, והיא גם עשירה, ומכוון בזה כדי שיוכל ללמוד תורה ביישוב הדעת, עליו לא נאמרו הדברים (עי' ש"ע אבה"ע סי' ב' ס"א בהגה. ויבי"א ח"ו אה"ע סי' יד אות ח', במוסגר. וראה לקמן).

הגר"א (שם סק"ו) לומד שאם בלי הממון לא היה נושא אותה, מקרי נושא לשם ממון.

החתם סופר (בתשובה אבה"ע סי' ק"נ) כותב שאסור לאדם לעגן [לעכב] עצמו ולהמתין עד שימצא אשה שתתן לו ממון, משום הרהור.

הבאר היטב בסי' הנ"ל (סק"ג) כותב שאם נותנים לו הממון ברצון טוב שרי [מותר], אך לעגן [לעכב] כלתו בשביל זה, או לעגן עצמו ולהמתין שתתן לו ממון אסור, ועליהם נאמר: "כל הנושא לשם ממון" וכו'.

ב"ספר חסידים" (עמ' קכ"ו בנד"מ) כתוב: הנושא אשה לשם ממון אפילו שקרוביה רעים, עתיד להיענש, מפני שרוב בנים דומים לאחי האם, והוא גורם שבניו יהיו כמותם.

וכתב הרמ"א (שם) : "לא יעגן כלתו משום זה [הנדוניה], ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו, ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שהאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכו', אלא כל מה שיִתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב, ואז יצליח" (ב"י בשם א"ח).

והוסיף על זה מרן החזו"א באגרותיו (ח"א אות קסז): ההבטחה שמבטיח הרמ"א, וודאי שעדיפה היא מן ההשתדלות. ע"ש. ישמע חכם ויוסף לקח.

חובת ההורים לבניהם, ושלא לכפות יותר מדי

כתב בספר "שובע שמחות" (ח"א עמ' לה, וכ"ה ב"חופה וקידושין" עמודים לו, סב) שמרן מלכא שליט"א תמיד מזהיר על זה בשידוכין, דמחד גיסא אין להכריח את הצדדים ליתן יותר ממה שהם יכולים, שיש לחוש לזה לממון שלא ביושר, שאין רואים בזה סימן ברכה. [א"ה: וגם שמענו על משפחות מסוימות שממש קרסו וחלו משום שלא יכלו לעמוד בהתחייבויות שנכפו עליהם בשידוך].

ואמנם מאידך גיסא בוודאי שעל ההורים של החתן והכלה לעשות מאמץ ולחסוך ממאכלם ופתם כדי שיוכלו להשיא את ביתם או בנם, ובפרט אם החתן הוא בן תורה שתורתו אומנותו.

ומותר ליתן ממעשר כספים עבור הבן, ודעת מרן מלכא שליט"א שהאב יכול כמה שנים קודם החתונה לחסוך את רוב כספי המעשר [אך לא כולם], ולייחדם בחשבון בנק עבור הוצאות חתונת בנו. וגם עבור נישואי הבת יכולים לחסוך כאמור.

[ובספר 'מעשה הצדקה' (עמ' יב) כתב שדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שיש לנהוג כן רק מזמן שמצא בנו כלה בפועל. ע"ש. וע"ע מש"כ בזה ידי"ן הרה"ג ר' אברהם ישראל שליט"א בספרו "צדקה וחסד" ריש פי"ג].

וכמה כואב הלב לראות בני ישיבה שאין ההורים עוזרים להם כדבעי, כאשר על שולחנם עולים מדי יום סעודות כיד המלך. ומרן הש"ע (אבה"ע סי' נח, סע' א') כתב: ציוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לביתו וכו', המשיא את ביתו וכו' אם היה עשיר, הרי זה ראוי ליתן לה לפי עושרו. ע"כ. ע"ש עוד.

[וע"ע בקובץ 'שלמי אליעזר' ענף ו' שהאריך בזה טובא, נדפס בקובץ מבקשי תורה כרך ה' קובץ כג עמ' מו].

מעלת הסיוע להכנסת כלה

בספר "אנשי קודש" (עמ' קכא) כתב: שמעתי מפה קדוש של הגאון הצדיק רבנו אלעזר אביחצירא שליט''א, נכד רבנו הקדוש המנורה הטהורה באבא סאלי זיע''א, שאמר, כיום המצוה הגדולה לקיים מצות צדקה היא לעזור להכנסת כלה, ועל ידי זה מסייעים להקים בתים נאמנים בישראל [וכ"ה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תקס אות יז) בשם הגר"א, ושהגר"א עצמו ביטל ת"ת כדי לעסוק במצוה זו. ע"ש. וכן נפסק בש"ע יו"ד סי' רמט סע' ט"ו]. כי יש דרישות כספיות משני הצדדים, והוצאות רבות וקשה לעמוד בנטל הכבד, והמסייע להכנסת כלה, הרי זה במקום הוצאת המת (עי' כתובות יז).

ומכאן יש ללמוד שיש חיוב על בני המשפחה הקרובים והרחוקים לסייע למשפחותיהם להשיא את [בניהם ו]בנותיהם בכבוד גדול. ואם כל קרובי המשפחה ישתדלו לגייס [למשל] אלף דולר, הרי זה מקל על כולם, וכולם עוזרים לכולם, וכולם מקימים בתים לתפארת.

ובזה מקיים את דברי הנביא (ירמיה כט, ו): ''קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים, ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות''. וחז''ל (כתובות נב:) דרשו בפסוק זה שיש מצוה לעזור בכסף ובתכשיטים כדי שיוכלו להינשא. ע"כ.

ובקובץ מבקשי תורה (שם) מובא שעיקר החיוב הוא על הילדים הנשואים, אחֵי החתן המיועד, לעזור להוריהם בעול הכספי בזה, אפ' מכספי מעשרותיהם, והוא מדין הכרת הטוב. ע"ש. והקרוב קרוב קודם.

ויש שכתבו שביותר מחויב בזה אבי האב [הסבא], דבני בנים הרי הם כבנים. (עי' שו"ת שאילת יעקב ח"א ס"ס מד).

והאוסף צדקה עבור חתן עני, מסתבר שיכול לומר שאוסף עבור "הכנסת כלה" [ואין בזה משום דובר שקרים], הגם שלצד הכלה לא חסר, כי היינו הך. (ס' תתן אמת ליעקב פ"ה ס"ב בשם הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל).

מקום המגורים

ידוע הוא שמבחינה כלכלית בד"כ קל יותר להסתדר ביישובים קטנים או מתפתחים. אמנם, לגבי יציאה ליישובים מתפתחים (מבחינה תורנית), טוב לשקול הדבר עם אדם גדול, שיבחן אם מתאים להם לדור במקום קטן רחוק ממרכזי התורה הגדולים.

אמנם בדרך כלל, יש מעלה גדולה במקומות התורה שביישובים הנ"ל, מפני שהלומדים חדורים בהרגשה שהם בונים מרכז תורני נוסף, וזה מדרבן אותם להתאמץ בלימוד תורה.

יתר על כן, הריחוק משאון העיר מסייע לרגיעה ולשלוות נפש, ומשחרר מקשיים ונסיונות למיניהם, גם מבחינה כספית. ובפרט אם בני הזוג ניחונים בכישורים המתאימים לזיכוי רבים, בהסכמת הרבנים כמובן, במקומות אלו- יוכלו בד"כ לבטא ולהגשים את עצמם יותר.

בכל מקרה יש להימנע בהחלט מלגור בבית חמיו, וכבר הזהירו בזה גדולי הפוסקים מכמה טעמים.

סיכום

סיכום

יש להיזהר עד מאוד שלא לבחור אשה מתוך שיקולים כספיים, אלא יש לבחור אשה המתאימה לו במידותיה והשקפותיה, ובמקום שיש גם אמצעים כספיים, אפשר לצרף זאת לשיקולי ההחלטה. אך אין לוותר בשום פנים על דברים עקרוניים בשל כך, או לעכב בשל כך את הזיווג, כי התנאים החומריים אינם משמשים בשום אופן תחליף לאישיות, למידות טובות וליראת שמים טהורה.

אם אין לאדם אפשרות להסתדר גם באופן מינימאלי, כגון: הוצאות חתונה צנועה, דירה שכורה וריהוט בסיסי, יכול הדבר להיות לעתים תנאי מעכב שידוך, אם הוא עדיין צעיר יחסית.

אולם לפעמים יש לשקול בכל זאת את ההצעה לחיוב, אם יש אפשרות להסתדר כנ"ל ע"י מגביות ונדיבים בעם. וכמובן, מצוה גדולה לסייע בהקמת הבית, לכל מי שיש בידו היכולת לעזור, ואין לך מעלה גדולה מהכנסת כלה לחופה. (ועי' שו"ת התעוררות תשובה, אבה"ע סי' ד').

בת עשירים, יתרון או חסרון?

יש לזכור, כי בעלי האמצעים הורגלו לרוב לאורח חיים של רווחה, ויתכן שהרבה ביטול תורה יגרם בשל כך, ואף נזק רוחני רב עלול להיגרם בעטיים של חיי עשירות.

מובא בספר "לשכנו תדרשו" בשם רבינו "הקהילות יעקב" (עי' קריינא דאגרתא ח"א אגרת פט, ובאורחות רבינו ח"א עמ' רסט) שבת־עשירים זה בד"כ חיסרון, כי לדרישותיה אין סוף, ובמשך הזמן גם הוא מתרגל למושגיה, ואחד מחזק בזה את השני, ויוצא מזה קלקול גדול. ואמר, שאין זה חידוש שלו, כי הגאון רבי ישראל סלאנטר ז"ל אמר זאת. והוסיף, שלכל היותר יש מעלה בחותן שיוכל לסייע קצת בשעת הדחק. (הובאו דבריהם ב"אהליך יעקב" עמ' 13).

ובמכתב מאת מרן הגאון הרב שך זצ"ל (מכתבים ומאמרים ח"ב אגרת פט) כתב למאן־דהוא שבנו הגיע לפרקו, וזת"ד: ...כפי הניסיון שיש לנו שהעיקר מה שיש לבחור הוא שתהיה בת תלמיד חכם המחונכת עם השקפות טובות, שזה משפיע אח"כ על הילדים לחנך אותם גם כן בדרך התורה, ומתוך זה אין לה תביעות מבעלה על מותרות שלא תמיד אפשר למלאותן, מה שאין כן אם היא בת־עשיר, שהיא רגילה לחיי מותרות, וע"י זה גורם, שאם הבעל רוצה להמשיך בלימוד, מוכרח להפסיק.

ובאמת ההצלחה והעושר מן השמים הם, ואין בטיחות כשמתחתנים עם עושר שזה יהיה תמיד, והרי זה גלגל חוזר. ולכן עצתי ודעתי, שרק לזה צריכים לשאוף: שבנו ישא בת תלמיד חכם, ומשפחה של בני תורה, וה' יתן שיִרווה הרבה נחת ממנו, ויתברך מן השמים בכל הטוב. ע"כ המכתב.

ח. מראה חיצוני

שקר החן והבל היופי

לשותפות בחיים יש ערך מועט למראה החיצוני, ואמרו חז"ל (סוטה מז.): "ג' חינות הן וכו' חן אשה על בעלה". ופירש רש"י: חן האשה תמיד על בעלה, אפילו היא מכוערת- נושאת חן בעיניו.

משמע שהקשר והחן האמיתיים בין בני הזוג מתפתחים דוקא אחר החתונה, ואינם תלויים בדוקא במראה החיצוני שקודם לכן. [ובפרט שאחר זמן מועט מהחתונה, ובמיוחד אחר מס' לידות, המראה החיצוני עשוי להשתנות אצל חלקן].

כבר אמר החכם מכל אדם (משלי לא, ל): "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". היופי הוא ברק מסנוור הנמוג מהר, ובמיוחד כאשר תכונות הנפש אינן נאותות, וכמו שנאמר (שם יא, כב): "אשה יפה, וסרת טעם".

היופי עלול ליהפך לחסרון גדול, אם הוא גורם בשל כך תחושה של גאווה ושחצנות, וכבר נאמר (תענית ז:): "לולי יָפיו- חכמו", (אם היו פחות יפים היו יותר חכמים. עיין שם).

ומפרש רש"י הטעם: שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו. והתוספות מפרשים: אם היו שונאים את היופי, היו חכמים יותר. והיינו, שיודעים ליתן ליופי את מקומו הנכון.

כמו כן, אשה נאה במיוחד, המושכת עין כל רואיה, עלול הדבר להיות לה לרועץ, אם היא משתמשת ביופיה להתבלט ולהתנהג בחוסר צניעות, ויש בדבר סכנה לשלמות הבית פנימה. ודי לחכימא.

מעלת היופי

אך יש מעלה ל"יופי" לחיזוק הקשר הראשוני, וכן לאיש המעלה שעובד על שמירת העיניים. שכאשר האשה יפה, יכול הדבר לעזור לו לבל יכשל בהסתכלות אסורה.

וכן כתב ב"אור-החיים" הקדוש (פרשת "ויצא", בראשית כט, יז) אודות מה שנתבאר בתורה - שרחל היתה יפת תואר ויפת מראה - כי לתלמיד חכם טוב שתהיה אשה יפה, מפני שהדבר מסייע לשמירת העיניים. וזאת, על דרך מאמר חז"ל (שבת כה) בדין זיווג תלמיד חכם, שצריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע. ואע"פ שיעקב אע"ה השתנה למעליותא, ואינו זקוק לכך, שמושלל הוא מיצה"ר, עם כל זה התורה תלמד לאדם דעת. והינו, שיהיה בזה מוסר לגבי שאר הבריות. ע"כ.

וב"פלא יועץ" (ערך "יופי") כתב: כתיב (משלי לא, ל) "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל", אבל זהו כשהוא מוצא אשה יפה, אלא שאינה מיוחסת או שאינה יראת ה', אז אשה יראת ה' היא תתהלל.

אבל אם מוצא יופי ויראת ה' וייחוס במקום אחד, בודאי שיבחר ויקרב גם את היופי, שהרי אמרו (כתובות נט:): אין אשה אלא ליופי.

וראוי לכל אדם להשתדל ליקח לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו [מלבושים נאים] ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו. עכת"ד.

תוכן העניינים

קונטרס יבוא עזרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה