פרק שני - הנחיות בחיפוש בן הזוג, והברורים
שידוך מהשמים
"ארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזין: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב.). "כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, מה' אשה לאיש" (מו"ק י"ח:).
אף שכל דבר מכוון ומושגח מאיתו יתברך, בכל זאת בשידוכים ניכרת השגחה מיוחדת יותר מאשר בדברים אחרים, וכמעט כל זוג רואה השגחה בצורה גלויה בדרך בה מצאו זה את זו ובאו בברית הנישואין. [וכן מובא בשם החזו"א זצ"ל, שגם בזמן הזה של הסתרת פנים, בשידוכים רואים בעין ובחוש השגחה פרטית. ספר 'מעשה איש' עמ' ריב].
ויעויין ברבנו הגר"א (יהל אור בביאור ההיכלות פרשת פקודי היכל ו') שכתב, "אם ה' לא יבנה בית [שהוא הזיווג, כידוע], שוא עמלו בוניו בו" (תהלים קכז), ושווא הוא עסק בני אדם בענין הזיווג, שהכל הוא מאת ה'. ע"ש.
אמנם, הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל (הובא בקובץ מבקשי תורה כרך ה' קובץ כג עמ' ט') ביאר בדברי הגאון, שאין כוונתו שלא להשתדל כלל, אלא שיש להשתדל בשידוכים פחות ממה שמשתדל בשאר צרכיו. (ועי' בנצי"ב בספרו 'העמק דבר' עה"ת, דברים ל' י"ד).
ונראה דהיינו שעליו לפנות למספר שדכנים (וגם ישלם להם דמי טרחתם כראוי), ומדי פעם יתקשר אליהם ויזרזם לזכרו ולהתעניין עבורו, ויבחן כל הצעת שידוך שישמע לגופה, ברצינות הראויה, ויתייחס אליה בהתאם, ע"פ דעת תורה, ובוודאי שזו השתדלות מחויבת ומספקת. (עי' "אהליך יעקב" עמ' 7).
ועיין בשו"ת 'משיב נבונים' (סי' ג') שכתב שאסור לעשות גורל כדי לשאול ולברר מן השמיים איזהו השידוך אשר נגזר עליו מן השמים, דהוי כשואל על העתידות. אבל אם עושה הגורל רק בתורת פשרה להחליט איזה שידוך לעשות, מותר לעשות הגורל ולסמוך עליו. ע"ש.
ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תתנ"ו) מביא בשם החזו"א זצ"ל שלפני עשיית הגורל יאמר הפסוק "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי", ויכוון שמבקש מהשי"ת להורותו את הדרך הרצויה לפניו יתברך ושירמוז לו זאת ע"י הגורל, ואז מותר. ע"ש.
כללים בעשיית השידוך
א. על המשודך להחליט ביישוב הדעת וברצינות גמורה, קודם שיפנה למציאת השידוך, כיצד הוא מגדיר את עצמו מבחינת האופי של הבית שהוא עומד להקים, ומבחינת הרמה של היראת-שמים שהוא מצפה לנהל בה את ביתו עם שותפתו לעתיד (גדרי הצניעות, "חצי עובד", "אברך", ועוד כיו"ב).
כמו כן עליו להציב לעצמו את הנתונים שבהם הוא חפץ למצוא בצד השני, ולהחליט במקביל אלו מהם הם בבחינת "קו אדום", שאין להתפשר עליהם בשום אופן, ואלו מהם יותר גמישים וניתנים לשיקול. כמובן, החלטות אלו יבוצעו בתאום מלא עם דעת תורה.
ועיין לקמן פרק שלישי, ופרק רביעי חלק ד', מהם ההדגשים הנצרכים בעשיית השידוך באופן מפורט.
ב. אין לשאת אשה שאינה שומרת תורה ומצוות כראוי, על סמך הבטחותיה שתשתנה בעתיד לאחר הנישואין, מפני שהסכנה בדבר גדולה, וסיכויי ההצלחה בזה נמוכים מאוד [וכן משמע בבראשית רבה יז, ז, שהאיש כרוך אחר אשתו. הובא בספר חסידים אות ל"ו. ע"ש]. בפרט, יש לעורר בזה במי שנפגש עם אשה "נאה", המושכת את ליבו ועיניו ביופיה וחליקות לשונה.
והוא הדין להפך, אין לאשה לשאת בעל "חילוני", או מי שהשקפותיו אינן כדעת התורה הצרופה, בתקוה שתצליח לשנותו.
וכן אין לשאת אשה (או איש) מתוך רגשי רחמנות, אם אינה תואמת לרוחו מחמת מום או כיעור [להוציא מקרים חריגים, ע"פ דעת תורה. עי' "אהליך יעקב" עמ' 21 ,8].
ג. בכל מקרה חשוב גם להדגיש שיש לחתור לקראת הזיווג המתאים וההגון למשודך [או המשודכת] המסוים שלפנינו. גם אם כשלעצמה ההצעה שמונחת על הפרק נראית כמצוינת, יתכן מאוד שבעבור המשודך דנן, אין זה לטובתו כלל לקשור את חייו עם משודכת זו. יש לדון בכל מקרה לגופו, באופן שיהיו מירב הסיכויים ששידוך זה יהיה שידוך מתאים ומוצלח של קיימא.
ד. אין לגשת בשום אופן לשתי הצעות לסירוגין, שכן שידוך הוא לא עניין מסחרי, אלא עניין אישי, רגשי ופנימי. אמנם אם נקלעים למצב של אי יכולת החלטה, יש מקום במקרים מסוימים לקבוע הפוגה ולנסות הצעה אחרת, אבל דבר זה ראוי שיעשה רק אחר התייעצות עם רבותיו או תלמיד חכם בעל ניסיון.
כמו כן, יש להימנע מלערוך השוואות עם שידוכים קודמים, ויש לדון בצורה בוגרת בכל שידוך לגופו.
ה. בספר "אנשי קדש" (עמ' קיט) כתב: תמיד כדאי לעשות פגישה שניה, ואפילו שלישית. כי הרבה פעמים משתנים הדברים בפגישה נוספת, שאז יותר פתוחים זה לזה, ויותר מבינים זה את זה.
איש הקשר
וכן הוסיף שם: צריך שדכן נאמן וירא שמים, שהוא יהיה גם איש קשר בין בני הזוג ובין המשפחות, שיודע להנעים את הדברים הטובים של שניהם ולפתור בעיות במהלך השידוך. ועליו להיות עמם בקשר לאחר כל פגישה, כי יתכן שכל צד חושב שהצד השני לא מעוניין בו, ולכן מסרב לומר תשובה חיובית. והשדכן בחכמתו יודע להבהיר את הדברים. ע"כ.
ועיין שו"ת מצב הישר (סי' ו', הובאו דבריו ב'תתן אמת ליעקב' עמ' קכב) שמותר לשדכן להגיד קצת שקר למחותנים בדבר שאין בו שום אונאה לא בגוף החתן וכלה ולא בממון הנדוניה, אלא ליפות את הענין, כדרך שעשה אליעזר עבד אברהם. ע"ש.
חובת הברורים
למרות האמור לעיל בעניין ההשגחה העליונה בשידוכים, אין לגשת לחיפוש בת הזוג בצורה עיוורת, שהרי אמרו חז"ל (יבמות סג.): "מתון נסיב איתתא", כלומר, כשבא אדם לישא אשה, ימתין עד שיבדוק מעשיה (רש"י שם).
וכן אמרו (שם סד:): "לא ישא אדם ממשפחת ניכפים" [פירוש: חולים במחלת הנפילה. וכמובן, מדובר כשיש אפשרות זמינה אחרת], ואמרו (ב"ב קי.): "הנושא את האשה יבדוק באחיה, משום שרוב בנים דומין לאחיה", ואמרו (עי' מו"ק יח:) שמותר לארס אשה אפילו ביום ט' באב, שמא יקדמנו אחר ברחמים.
ומשמע שחובה עלינו לברר ולהכיר היטב את המדוברת. ועוד ראינו שאע"פ שבת זוגו כבר נקבעה לו מלפנים, הרי יש היכי תימצי שיפסיד את זווגו זה מפני אדם אחר שהרבה על כך בתפילה. ומכאן שמוטלת עלינו חובת ההשתדלות, הן רוחנית והן גשמית, כדי שנשלים את זיווגינו, ושלא יתעכב זווגינו הראוי לנו מן השמים.
לכן, יש צורך חשוב לברר על המדוברת ומשפחתה [והוא הדין על המדובר] קודם השידוך. ויתכן שלזה כיוונו חכמינו ז"ל באומרם (ילקוט שמעוני משלי, ה): "אשרי מי שאשתו מֵעִירו". היינו, שע"י שאשתו מעירו הוא יודע ומכיר חסרונותיה ומעלותיה, ואינו צריך לטרוח הרבה בברורים אודותיה.
וברוח זו מצויה אימרה השגורה בפי הבריות: "מוטב לישא אשה מוכרת, אף אם יש בה מעט חסרונות, מאשר לישא אשה שאינה מוכרת ללא שום חסרון", משום שיתכן שבעתיד יתגלו באשה זו, שאינה מוכרת לו, חסרונות רבים, שהם גרועים יותר מהחסרונות המצויים באשה המוכרת לו.
התועלת בברורים
כתב בספר "שובע שמחות" (שם עמ' לד) בשם החפץ חיים זצ"ל (במכתב שכתב רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בשמו, פורסם ב'מבקשי תורה' כרך ד' קובץ א' עמ' סד):
מן הראוי שקודם הפגישות יבררו את כל מה שניתן לברר (וגם בענייני ממון), כדי שלא יפגשו שלא לצורך, והשידוך יבוטל, כי מן הראוי לאחֵר את הפגישות אחרי כל החקירות והדרישות משני הצדדים, ואח"כ כאשר כבר הושוו בכל הפרטים, אז יתראו ולא קודם. ע"כ.
וע"פ זה הוסיף בספר "אנשי קודש" (עמ' קכא): ומכאן יש ללמוד קודם הפגישות על המצב הכלכלי של ההורים, וכמה יכולים לעזור, ולשתף בענין את הרבנים הקרובים להם, אם יוכלו לסייע למטרה זו. וכן אם יש הקפדה ממש על מקום מגורים, וכן בענין הלבוש וכסוי הראש, ורק אחר כך להיפגש, כדי למנוע עגמת נפש משני הצדדים. ושומע לעצה חכם. ע"כ.
וכן חוסכים ע"י הברורים המקדימים הרבה ביטול זמן לריק, הכנות ושיחות מיותרות, תקוות שווא, ופגיעה וחלישות הדעת משני הצדדים, במידה שהשידוך מתבטל. וכן נמנעות כל מיני "מלכודות" והפתעות שנכונו למשודכים, לולי הברורים.
הסתייגויות
אמנם שמענו שלעתים נראה שקודם פגישה ראשונה, הבאה ממקור אמין ומהימן, אין צורך בברור יסודי ומקיף ביותר, בפרט בגילאים מתקדמים או בזיווג שני, כי יתכן שבפגישה יתברר שאין כל יסוד להמשיך את הקשר, ונמצאו הברורים מיותרים.
ועוד, אחר הפגישה הראשונה יודעים בדרך כלל טוב יותר אלו נקודות טעונות ליבון ובירור נוסף, כשמתגלים נתונים נוספים במהלך הפגישה.
וכן, פעמים שניתן להשמיט מספר פרטים [פחות מהותיים] על המשודכים לפני פגישה ראשונה, ולהודיעם בזה רק אחר הפגישה, או אחר מספר פגישות, כדי לתת סיכוי סביר לקשר הזה להתקיים, כאשר כל שאר הפרטים מתאימים ממש. והיות שהדברים צריכים שיקול דעת גדול, יעשו כן רק אחר התייעצות עם דעת תורה מוסמכת.
[עי' דוגמאות לזה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קיח, ושם אהע"ז ח"ד סי' לב אות ד'. ובשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' רה. ועי' לעיל, תחת כותרת "איש הקשר", מש"כ בזה].
שימו לב: יש להשתדל לברר אם קיימת התאמה בתכונות ובמעשים של שני בני הזוג, אך יש לדעת שאין לצפות מהברורים להכיר במדויק את האופי והמידות של האדם, משום שרוב תכונות האדם מתבהרות רק אחר הנישואין.
הרבה הפתעות נכונות לבני הזוג במרוצת החיים, ופעמים דברים שנדמה היה לנו שהם מעלות, מתגלים לנו כחסרונות, וכן להיפך (דברים שהיו נראים לנו כחסרונות מתגלים לנו כמעלות).
בכל זאת על האדם לברר עד כמה שידו מגעת, ואחר כך יסמכו על חסדי שמים, ויתפללו על השגת בת הזוג או בן הזוג הנכונים להם, וכבר נאמר (ברכות ח:): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא – זו אישה".
צריך להדגיש שוב ושוב, שכל הברורים שבעולם, אף פעם לא ישקפו במדויק את תכונות הנפש של המדוברים. שהרי נאמר (שמואל א טז): "האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב". אולם, הם יעזרו לנו שלא נלך שולל אחר מראה עינינו, ושנצא ידי חובת ההשתדלות. וכמו שכבר נאמר לעיל, על הכל- יש להרבות בתפילה לפני מי שאמר והיה העולם, ולבטוח בו שינחנו בדרך אמת.
הדרכים לברר
הברורים נעשים בשני אופנים:
א. השגת מידע מאנשים שונים המכירים את המדובר/ת, ויש ללמוד היטב את הלכות לשון הרע בספר החפץ חיים (עי' לשה"ר כלל ד' סע' יא, רכילות כלל ט' דרך שלישי, ולקמן תמצית התנאים בזה).
וכתב בספר "שובע שמחות" (שם עמ' כא) וז"ל: מי שיש לו מידע לא טוב אודות החתן או הכלה, עליו להיוועץ בזה עם מורי הלכה, אם להעביר מידע זה לצד השני, ולא יחליט לבדו באיסור לשון הרע החמור. ועכ"פ בוודאי אין להטעות את אחד הצדדים בדברים מהותיים התלויים במעלות ותכונות המשודך או המשודכת. ע"כ.
וכתב עוד שם (עמ' כב) בשם הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל [הובא בקובץ מבקשי תורה, כרך ה' קובץ כג], דענין חמור הוא לספר שכבר היה פעם משודך ונתבטל וכו' וכו', וצריכים לזה הרבה יראת שמים ושכל טוב. ע"ש.
ב. פגישות הכרות לאחר הברור, שמטרתן להוסיף מידע על האישיות והמידות, אך עיקרן להתרשם אם קיימת הבנה והתאמה ביניהם, ואם נוצרת הידברות טובה ותחילת קשר רגשי. (על הפגישות ידובר ב"ה בהרחבה בפרק הרביעי).
כיצד מבררים
לפני שניגשים להצעה, יש לברר אודותיה אצל מכרים משותפים, ידידים, שכנים, חברים וכדומה. בברורים אין לסמוך על מורות בלבד, שכן רבות מהן דנות על טיבה של הבת כתלמידה: כישוריה והתמדתה בלימודים, התנהגותה בכיתה וכד', ולגבי שידוכים פרטים אלו הם [בד"כ] אינם קובעים! (חוברת הדרכה לגה"צ ר"ש וולבה זצ"ל).
כמו כן לגבי ברור על בחור, הר"מ [המגיד שעור] מכיר אותו בעיקר כתלמיד, והמשגיח של הישיבה או חבריו מכירים יותר את אישיותו ומידותיו.
אין לצעיר לסמוך על עצמו בברורים, כיון שהוא חסר ניסיון, אלא יותר יש לסמוך על דעת ההורים והרבנים. [במקרים שאין ההשקפות זהות עם אלו של ההורים, כגון בנים מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות, עליהם להתייעץ עם רבותיהם או אברכים מנוסים]. וזאת, מפני שרבים הדברים שנראים כחשובים לצעיר, ובאמת אינם כה חשובים.
ועוד, בעל ניסיון שופט בעיניים אחרות את החשוב והטפל, ויודע כיצד יש לבחון כל פרט. יש לדעת שידידי הצד השני נוטים מאוד להגזים בשבחם של מקורביהם, ומאידך גיסא, אם הנשאל צעיר, יתכן שהוא חותך את הדברים בחד-צדדיות – לחיוב או לשלילה – משום חסרון הבנתו לגבי ההיבטים השונים שבהם אפשר להעריך כל תכונה.
חשוב לציין שאם נשאלים בחורים צעירים על השידוך, ואינם מוכשרים די הצורך לתת את הפרטים הנחוצים, ולברור אוכל מתוך פסולת, עליהם להפנות בחכמה את השואלים לרבותיהם של המדוברים, ולהתנצל שאינם מכירים את השידוך די הצורך. כי הרבה עוגמת נפש עלולה להיגרם בעטיים של בחורים צעירים שמוסרים מידע לא נחוץ או לא מדויק.
זהירות מלשון הרע
זהירות מלשון הרע
שבעת התנאים
כדי שיהיה מותר לספר על מישהו פרט בשידוכים, יש להקפיד על שבעת התנאים הבאים גם יחד:
א. אמיתות הדבר אינה מוטלת בספק.
ב. ברור שהדבר הוא אכן פגם או חיסרון בעל משמעות לחיי הנישואין ע"פ דעת תורה.
ג. לדייק בתיאור הפרטים, לספר רק מה שרלוונטי ונחוץ לענין, ולא להוסיף עליהם או להגזים. וכן לא להשמיט פרטים חיוביים שיש לדעתם בהקשר לענין.
ד. לכוון לתועלת בלבד [לשם בירור הדבר ותיקון העוול במידת האפשר, או כדי להישמר בעתיד, או כדי למנוע את השידוך במידת הצורך], ולא מתוך שנאה אישית.
ה. שידוע לנו שהדברים אכן יתקבלו בצד השני, ויתייחסו אליהם בהתאם ע"פ דעת תורה. משא"כ אם הם לא יחששו לדברים, ויקיימו את השידוך למרות הכל [כגון שהחלטתם כבר סופית לגמרי], או שינקטו צעדים בענין שלא ע"פ דעת תורה.
ו. לנסות דרך אחרת לתקן את המעוות ללא לשון הרע, במידת האפשר [כגון לומר שלדעתך השידוך לא מתאים למשודך/ת, ולא כדאי לו/לה להתקשר עימו, בלא להזכיר פגם מסוים].
ז. שלא ינזק המדובר/ת יותר מכפי הדין.
כמו כן, צריך להזהיר את השואל שלא יאמין לדברים שיש בהם גנאי, ולא יישאר אצלו הדבר אפילו בגדר ספק, אלא הוא צריך לקבל את הדבר בתור חשש בעלמא, כדי לשמור את עצמו שלא יגיע לו נזק ע"י המדובר/ת. (וע"ע שו"ת אז נדברו ח"י סי' מו, שמכל מקום אין בזה לאו של 'בפני עיוור'. ע"ש).
- ע"פ ספר "חפץ חיים" -