אור ברסלב
קונטרס יבוא עזרי פרק ראשון - הנהגות כלליות

קונטרס יבוא עזרי

פרק ראשון - הנהגות כלליות

מבוא - השידוך וחשיבותו

א. גיל הנישואין

גיל הנישואין במקורות

נאמר במשנה באבות (פ"ה מכ"א): בן שמונה עשרה לחופה. ובגמ' (קידושין כט:) מובא: בן עשרים ולא נשא אשה וכו', כל ימיו בהרהור עבירה וכו', אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, עד כ' שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר: "תיפח עצמותיו". אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך.

פירוש: אותם המאחרים לשאת אשה יותר מגיל עשרים שנה [שלא לאונסם], עתידים להיכשל ח"ו כל ימיהם בהרהורי עבירה, ועומדים בקללת "תיפח". ומנגד, ככל שהקדימו לשאת אשה, אפילו בשנת הארבע עשרה, נתעלו יותר מחבריהם שאיחרו בכך.

ובגמרא (יבמות סב:) נאמר: המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר (איוב ה): "וידעת כי שלום אהלך, ופקדת נָווך ולא תחטא". [ועי' תוס' שם (ד"ה סמוך, ובדף צו: ד"ה נשא) שביארו דהיינו סמוך לגיל י"ג].

וכך נפסק בש"ע (אבה"ע סי' א' סע' ג-ד): מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג- מצוה, וכו', בשום ענין לא יעבור מכ' שנה בלא אשה וכו', ומיהו אם עוסק בתורה וטרח בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה, אין בידו עוון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו. ע"כ. וכן הורו שאר רבותינו ראשונים ואחרונים.

נמצא שע"פ מרן הש"ע ישנם שלושה תנאים שהיה אפשר בעטיין לאחֵר את גיל הנישואין יותר מגיל ח"י [או עשרים לכל היותר]:

א. מפני עסק התורה (כבן עזאי).

ב. אם חושש שיצטרך לטרוח במזונו ולהתבטל משום כך מהתורה.

ג. כשאין יצרו מתגבר עליו.

וכפי המתבאר מגדולי הפוסקים המובאים לקמן, כמעט שלא יהיה בנמצא שיצטרפו כל התנאים הללו בדורותינו. שהרי אין היום מי שיהיה כבן עזאי, וגם ישנם כיום כוללים ואפשרויות פרנסה אחרות שאפשר יהיה להסתדר עימם כראוי, וגם גברה הפריצות מאוד, וכמעט שאין מי שיאמר שאין יצרו מתגבר עליו.

וממילא יש לחזור ולהעמיד הדין על עיקרו, ולהורות לרוב הבחורים ככולם, שיש להינשא בגיל ח"י.

מדוע אין נישאים בגיל י"ג

כפי המתבאר במרן הש"ע לעיל עיקרה של מצוות הנישואין הוא אמנם בגיל י"ח, אך יש מצוה מן המובחר לישא אשה החל מגיל י"ג.

וכן כתב למעשה רבנו יוסף חיים זצ"ל, בספרו "בן איש חי" (ש"ב פרשת שופטים ה"א) וז"ל: כל הקודם לישא אשה, תיכף ומיד אחר שנעשה בר מצוה, הרי זה משובח וכו', על כן כל אדם יהיה בדבר זה זריז ונשכר. [אך קודם ארביסר, שלא בא לשנים דגדלות, לאו יאות לישא אישה]. ע"ש.

ומ"מ שונָה מצוות הנישואין, שעיקרה החל מגיל שמונה עשרה, מיֶתר המצוות שעיקר זמן קיומן מתחיל מיד עם היכנס האדם לעול מצוות בגיל י"ג.

וכבר עמדו המפרשים על טעם המנהג שלא נושאים נשים מגיל י"ג. יש המבארים את סיבת הדבר משום חיוב לימוד התורה, מפני שלפי המבואר במשנה (אבות שם) בן ט"ו מתחיל בלימוד הגמרא, ואינו משלים חוק לימודיו עד גיל י"ח (חכמת אדם הל' אישות כלל קכג ס"ד, וכ"ה בח"מ שם סק"ב, ובב"ש סק"ג).

אחרים מבארים מפני שדורותינו חלושים ועדיין אינו ראוי כ"כ להולדה בגיל זה (כ"ה ברדב"ז בטעמי המצוות מצוה קכה. ועי' "סדר היום", וברכ"י שם סק"ז, וערוה"ש שם סי"א. ועי"ה במדרש קהלת רבה פ"ג על הפסוק "עת ללדת" וגו').

יתכן, שיש עוד זֶכֶר לדבר, למנהג הנישואין רק החל מגיל זה, לפי שיש מי שסובר כי רק בגיל שמונה עשרה מקבל האדם אחריות ושיקול דעת מלאים, ויכול הוא למכור קרקעותיו וכד', מה שלא ניתן לצעיר חסר הניסיון (ר' ב"ב קנה, וע"ע גיטין סה., וב"ח חו"מ סי' ז' סע' ג' לענין מינוי דיינים). ובפוסקים הובאו עוד טעמים לדבר, ואין כאן מקומם.

לקט מגדולי הדורות זיע"א

בספר "שובע שמחות" (למו"ר הגרי"צ יוסף שליט"א. ח"א עמ' יא) הביא משם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ב'דברות משה' (עמ"ס קדושין, סי' מג) שדחיית הנישואין היא עד זמן שאינו מפריע לו "לעיין בעיון בזמן שלומד", וכשמגיע למידה זו מיד ישא אשה. ע"כ.

הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א העיד שדוד זקנו מרא דארעא דישראל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל הזהיר בצוואתו את יוצאי חלציו להקפיד על קדימת מועד הנישואין לפני כ' שנה. (מובאים דבריו לקמן).

וגם בספר 'עשות משפט' (להר' צבי עידאן, קונטרס גיל הנשואין, עמ' 107) הביא מספר 'ונכתב בספר' (להגר"י שכטר, ח"א), שהגאון רבי חיים זוננפלד זצ"ל היה נוהג לגמור את ספר התהלים בכל יום, מפני שנשא אשה אחר גיל י"ח. והוא חשש לדברי רבותינו במסכת קדושין, שמי שעבר עשרים שנה ולא נשא אשה, כל ימיו וכו'.

והביא עוד שם (עמ' 102) בשם החזון איש זצ"ל (קדושין כט:), שכתב שלפי מה שאמר רב הונא, דאחר עשרים כל ימיו בהרהור עבירה, אין היתר לאחֵר יותר מגיל עשרים, אפילו בשביל לימוד התורה.

ועי' גם באגרותיו (ח"ב אגרת קל"ה), שכתב: רצוני להעירך, כי מן המשנה ומן הגמרא יש להקדים הפרק, ובי"ח שנה יש חיוב, וכן נהגו דורות הרבה. ויש מאחרים מפני עסק התורה, אבל אין דרך זו רק ליחידים וכו'. ע"ש.

ובספר 'מעשה איש' (ח"ב עמ' רו) מובא שהגרש"ד הכהן מונק זצ"ל שמע מרבינו (החזון איש) אומר: "וכי מי יכול לומר על עצמו בזמן הזה שאין יצרו מתגבר עליו?!" (הובא בשו"ת פאת שדך, סי' קמט סק"ז).

אמר רבינו (החזון איש) לבן ישיבה, צריך אתה לעשות שידוך בן ח"י. כשיצא מחדרו אותו בן ישיבה, שאל הרב ישראל זינגר לרבינו: יתכן שמה שאמרו בן ח"י לחופה, במה דברים אמורים, בזמניהם, אבל בזמנינו בחור בגיל זה אינו בוגר דיו? והשיב לו רבינו: אם כדבריך, אז גם מה שאמרו "בן י"ג למצוות" תאמר שזה היה רק בזמניהם, אבל בזמנינו אינו בוגר דיו? ולא כן הוא. אם חכמינו ז"ל קבעו זמן, קביעות זמן לעולם הוא. ע"כ.

מרן החזון איש זצ"ל ביום החמישי האחרון לחייו קרא לבן תורה והציע לו שידוך. "עדיין לא למדתי מספיק", הגיב הבחור. אמר לו רבינו: תגיד לי, מתי היה הרע"א רבי עקיבא איגר - לפני החתונה או לאחר החתונה?! מתי היה החת"ס חתם סופר - לפני החתונה או לאחר החתונה?! והוסיף: אם יש לך שאלות נוספות תשאל כל השאלות... כשעמד הבחור ללכת אמר לו רבינו: בינתיים שלום, אני לא יודע אם נוכל להיפגש פעם שניה!... [ובשעת מעשה סבר הבחור שכוונת רבינו היתה שלא יפריע לו יותר. אך בליל שבת, כשנסתלק רבינו לבית עולמו, קיבלו הדברים משמעות אחרת...]. (מהג"ר ישראל בן שלום, 'מעשה איש' ח"ג עמ' רלט).

ובספר 'אורחות רבינו' (ח"א עמ' רסד) כתב: מרנא החזון איש וכן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל אמרו להשיא הבנים והבנות בצעירותם בגיל שבע-עשרה שמונה-עשרה, וביותר את הבנות. ע"כ.

וכן מפורסם בשם הבית ישראל מגור זצ"ל שהיה אומר בדרך הלצה, על המאחרים ולא נושאים אשה בגיל י"ח: "יש כאלה המאריכים בשמונה עשרה, מפסידים קדושה, ואח"כ מודים..." (עי' ספר 'התורה והמצוה' ח"א עמ' ח. וע"ז ניתן להמליץ: "אשרי נשוי- פשע כסוי").

ושמענו בשם מרן רה"י הגאון ר' יהודה צדקה זצ"ל שגם הוא היה מקפיד להשיא את בניו וחניכיו קודם גיל עשרים, במידת האפשר. (מפי חתנו הגר"א מרציאנו שליט"א).

ובספר 'נעימת החיים' (דף נ' אות ז') הביא בשם הבעש"ט הקדוש, שהיה מזהיר את אותם הבאים לחסות בצילו, שישיאו את ילדיהם כשיגיעו לגיל שמונה עשרה, ולא ישהו יותר על זמן זה. והיה מבטיח לכל מי שינהג כך שיזכה לבני, חיי ומזוני רוויחי. ע"כ.

וכן מפורש במרן החיד"א (נחל קדומים, פרשת אמור, ויקרא כא, יג) שאין לסמוך לאחֵר את גיל הנישואין בימינו יותר מגיל ח"י, דתורה חתומה ניתנה בש"ס ופוסקים, ואין להורות קולות בדבר שחיי עולם הבא תלויים בזה וכו', דהגם שעתה הגוף חלש, מ"מ עתה הזקין יצר הרע ונתחזק בתוקף גדול. ע"ש עוד.

ההנהגה להלכה בימינו

בספר "חופה וקידושין" (למו"ר הגרי"צ יוסף שליט"א, עמ' י') פסק:

"בזמן הזה אין לנו מי שיהיה כבן עזאי שהיה תורתו אומנותו, ושייפטר מלישא אישה, ולכן אף בן ישיבה שנפשו חשקה בלימוד התורה, וזכה ללמוד תורה בהתמדה, עם כל זה עליו להזדרז לישא אשה, כדי שיצרו לא יתגבר עליו, וילמד תורה בקדושה ובטהרה. ובדרך כלל נכון לייעץ לבני הישיבות להינשא עד גיל עשרים. [אך יש בחורים שהעצה היעוצה להם להינשא יותר מאוחר, והכל לפי מה שהוא הבחור]". עכ"ל.

וכתב בספר "שובע שמחות" (שם במקורות, עמ' יח. וכ"ה ב"חופה וקדושין", עמ' כ') שבזמן הזה שרבתה הפריצות דעת מרן מלכא ה"יביע אומר" שליט"א שיש להזדרז בזה, כדי שיעסוק בתורה מתוך קדושה וטהרה, שהרי יש כיום הרבה כוללים [שמאפשרים להתפרנס כראוי], ואצל הרבה אברכים עיקר הלימוד בהתעלות במשך השנים נעשה בכולל. ע"כ. וכן מובא בספר "משעורי הרשא"ל שליט"א" (ח"ג עמ' י'). וידוע שבד"כ הלימוד אחר החתונה עולה באיכותו מהלימוד שקודם הנישואין. (עי' יומא עב:, וע"ע כתובות ד.).

ובשעורי הראש"ל שליט"א (ח"ג עמ' קנו) אמר הרב כדלהלן (מועתק בשפה חופשית):

"ועל כן הצעירים שדוחים נישואיהם שוגים הם, עדיף שיינשאו מוקדם בזמן שאין הרהורים רעים, ותורתם נלמדת בטהרה. יש צעירים שמציעים להם שידוך והם אומרים: אני רוצה עוד ללמוד. ואדרבה יתחתנו וילמדו אחר כך, כי זו המצוה הראשונה בתורה, ומצוה גדולה היא...

על כן, כל אחד מגיל שמונה עשרה ומעלה ראוי למצוה זו, אך לא קודם לכן, כיון שהוא עדיין נער. אמנם כשעבר גיל שמונה עשרה והוא יכול לישא אשה, צריך לדאוג לקיים מצוה זו. אך לא יפגש עם בת ויפנה לעוד הצעות, אלא יקח את הדבר ברצינות. [ולא צריך לחשוב על כסף, וכסף שמקבל על ידי הורי האשה אין בו ברכה, אלא רק אם נתקבל לשם שמים. ואמנם על אבי הבן והבת לתת כסף לנשואי בניהם]...והחתן זוכה לברכה ע"י הנשואים, כי השרוי עם אשה, שרוי בברכה". ע"כ.

ובספר "חופה וקידושין" (עמ' כא) כתב בזו הלשון:

"ואפילו אם רבו או ראש הישיבה שלו אוסר עליו להינשא בגיל עשרים, אין לו לשמוע להם בזה, דבזמן הזה שאפשר ללמוד תורה גם אחר הנישואין בכולל, וגם רבה הפריצות ברחוב, יש להזדרז להינשא, כדי ללמוד תורה בטהרה. ומי הוא זה אשר יקח על עצמו אחריות כבדה כזו למנוע בחור מלהינשא בצעירותו". ע"כ. (ועי' כיוצ"ב בדברי הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ', הו"ד בירחון אור תורה, ניסן תשס"ב, סי' עט).

והנה סמוך לחתימה הגיע לידי קונטרס "הגיע זמן" בענין זמן הנישואין והמסתעף (מידי הגאון המחבר הרב אליהו עבוד שליט"א), ושם הובאו הסכמותיהם של גדולי ישראל על החיבור היקר הנ"ל, וזה תוכן דבריהם [הדברים מובאים בהסכמתו האדיבה של הגאון המחבר שליט"א]:

הגאון רבי מאיר מאזוז [הנאמ"ן] שליט"א: גם אני מסכים עם הרב המחבר שליט"א (הנ"ל) שראוי להקדים ולישא אשה לפני גיל עשרים, ובפרט בימינו שרבָה הפריצות בעוה"ר, ומאידך יש אפשרות ללמוד תורה בטהרה בכולל לאחר הנישואין- אין טעם לאחר גיל הנישואין. רק אם יראו ההורים והמשגיחים בישיבה שהבחור עודנו נער ואינו בשֵל לקראת הנישואין, אפשר לאחר עוד שנה או שנתיים. וכן אבא מארי הגאון ["איש מצליח"] זצ"ל הקפיד להשיא את בניו שיחיו לפני גיל עשרים. ולשומעים ינעם. ע"כ. (ועי' ירחון אור תורה שם. וע"ע שם אב תשנ"ד, סי' קכ"א).

ובשולי המכתב הנ"ל מופיעה הסכמתו של הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א בזה הלשון: גם אני מסכים לדברים הנשגבים שנאמרו מפי מחברנו הנכבד שליט"א (הנ"ל), ומפי ידידנו הנאמ"ן שליט"א, והדברים לעצמן אין צריכים לשום הסכמה.

וכך כתב שם הגאון אב"ד הרב שלום משאש זצ"ל: ואני מסכים לדבריו לענין הלכה שאין מי שיכול להתאחר יותר מעשרים שנה, רק מי שהוא מצליח בתורה וירא לישא אשה שיתמעט מלימוד התורה- זה יכול להתאחר, ואין קצבה לדבר. אבל זה רק ליחידים וכמ"ש כל הפוסקים, אבל זולת זה אסור להתאחר יותר מכ' שנה.

וכן כתב גם הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א: ...ודוד זקני מרא דארעא דישראל הגרי"ח זוננפלד זי"ע הזהיר בצוואתו את יוצאי חלציו להקפיד על קדימת מועד הנישואין לפני כ' שנה, וגם מרן בעל שבט הלוי [הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר] שליט"א מעורר בכתב ובע"פ על ענין זה. ע"כ.

ועי' בדברי הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי (ח"ג אהע"ז סי' קע"ג אות ד) שהורה שאין נראה להתאחר כ"כ בזמן הזה, דמי יודע מה ילד יום, ועוד מי יאמר זכיתי לבי להיות נקי מהרהורי עבירה, ובפרט בדורנו אנו שכל רחובות ושווקים מגועלים בפריצות ושחת, פשוט מאד דע"פ דין מצוה להקדים אם אפשרות בידו. (וע"ע שם ח"ח סי' רס"ה).

וכן הובא שם בהסכמתו של הגאון רבי אליהו טופיק שליט"א (ראש ישיבת "באר יהודה" ירושלים ת"ו): ...והנה בעיקר הדבר אין צריך להסכמה אחרי שהגמ' בקידושין (כט:) אומרת בן כ' ולא נשא אשה, הקב"ה אומר תיפח עצמותיו. וכמו שהביא כב' (הנ"ל) בשם מדרש קהלת שע"ז הקב"ה אומר עת למות ב"מ, ומה צריך הסכמה על דבר קשה כזה?!...

ובאמת לענ"ד בזמן הזה בטלו כל הטענות, הן מבחינת פרנסה...והן מבחינת הלימוד...ולכן חיוב גמור לישא אשה עד גיל עשרים, והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים....ובפרט בזמן הזה שיצרו של אדם מתגבר עליו בהרהורי אשה מחמת הפריצות שגברה מאוד מאוד...ויש ריווח גדול בזה להורים שישתדלו לחתן את בניהם קודם הגיעם לגיל עשרים, וע"י זה יהיו שמורים מכל משמר...

ובטוחני שבחור שנושא אשה קודם גיל עשרים, סמוך לבו ובטוח שיצליח בכל העניינים, הן הרוחניים והן הגשמיים...ויה"ר שנזכה לקיים כל דברי רבותינו כהלכתם ללא התחכמויות ופשרות, ואזי יהיה לנו טוב בזה ובבא. אמן. ע"כ.

וכן הובאו שם מדברי רבותינו הגאונים שליט"א, כפי ששמע הרה"ג המחבר הנ"ל שליט"א מפי קדשם [הדברים נכתבו באישורם] בזו הלשון:

דברי הגאון הגדול כמוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א: אין היתר לאחר את הנישואין לאחר גיל עשרים, אלא למי שעוסק בתורה ומתיירא שיתבטל מלימודו ע"י שישא אשה, ואין יצרו מתגבר עליו. עכ"ד. (כ' אדר תשס"ב).

דברי הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א: רק מי שאין לו אפשרות ללמוד לאחר הנישואין, ואין יצרו מתגבר עליו, יכול לאחר את הנישואין לאחר גיל עשרים. עכ"ד. (י"ח סיון תשס"ב).

[ועי' בירחון אור תורה שם, שהובא: ולפ"ז (שצריך שלא יהיה יצרו מתגבר עליו) יוצא שבזמנינו כמעט אין מי שיכול להתאחר מחמת שטרוד בלימודו. ע"כ. וע"ע קונטרס גיל הנישואין הנ"ל עמ' 109].

דברי הגאון הגדול רבי יעקב ישראל פישר שליט"א: אין היתר לאחֵר את הנישואין לאחָר גיל עשרים, ואף מי שחשקה נפשו בתורה יזדרז לישא אשה קודם גיל עשרים, כדי ללמוד תורה בטהרה. עכ"ד. (אדר תשס"ב).

ושם (עמ' לב, לז) הביא הגאון המחבר שליט"א, שכ"כ הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת "תשובות והנהגות" (ח"ד סי' ער"ה): דבזמנינו דרבתה הפריצות, ומנגד אכשור דרא ונתרבו הכוללים, והבנות ב"ה חונכו לתורה, נראה שאין טעם לאחֵר את הנישואין לאחָר גיל עשרים מפני לימוד התורה, ואדרבה, הרבה מתעלים בתורה בטהרה לאחר חתונתם...ולכן ראוי להורים להקדים את נישואי הבן לפני גיל עשרים. ע"ש.

ושם (בעמ' טל) כתב שכן דעת ראשי הישיבות שליט"א (כפי ששמע מפי קודשם. שנת תשס"ג): הגאון ר' שמואל אוייערבאך (ראש ישיבת מעלות התורה), הגאון ר' יהודה מועלם (מראשי ישיבת פורת יוסף), הגאון ר' משה צדקה (ראש ישיבת פורת יוסף), הגאון ר' יעקב חיים סופר (ראש ישיבת כף החיים), וכן הגאון ר' מאיר מאזוז (ראש ישיבת כסא רחמים) והגאון ר' אליהו טופיק (ראש ישיבת באר יהודה)- הובאו דבריהם לעיל בסמוך, ועוד. עכ"ד. ע"ש. וכ"ה דעת הגאון ר' יצחק יוסף (ראש ישיבת חזון עובדיה), כמבואר לעיל, והגאון רה"י ר' אי"ל שטיינמן, כדלקמן.

אמנם, בקרב חלק מראשי הישיבות בדורנו שליט"א, ישנה גישה הגורסת לאחֵר את גיל הנישואין עד "קיבוץ" ב' או ג' (גיל 22-23) ויותר, ויש שהוסיפו זאת בתורת תקנה מחייבת בישיבתם, ומקפידים שלא לפתוח ב"מסכת השידוכין" עד גיל זה, ומי שמפר תקנה זאת, רואים זאת בחומרה רבה.

כפי הנשמע, עיקר הטעם בזה הוא משום שרוב הבחורים לא בשֵלים מספיק לחיי נישואין תקינים בגיל מוקדם יותר. ועוד, יש בזה צורך לקיום המסגרת הישיבתית, שהרי אם כולם יינשאו בגילאים צעירים, לא ישאר יסוד מוצק של הבוגרים בישיבה. שכן אחר הנישואין כל אחד פונה בד"כ לדרכו, במסגרת של כולל מחוץ לישיבה.

ומכל מקום, הדעה היותר רווחת, ההולכת ומתגבשת, בפרט בדור קשה זה, היא כן לאפשר לבחורים לשמוע שידוכים כבר מגיל שמונה עשרה, פחות או יותר, וישנם שגם מעודדים את הבחורים לכך (וכנ"ל). וזאת, על פי הניסיון המר שהותיר אחריו העיכוב הרב בנישואין, והשהייה המיותרת בחיי הרווקות, לפחות אצל חלק מהבחורים. (ובפרט כאשר מתלווים לכך גם הרגשות בדידות, או רוויה בלימוד). במקרה בו ישנה הצעת שידוך מיוחדת העומדת על הפרק, קל יותר להקדים בעבורה את מועד הנישואין.

ההגיון שעומד מאחורי גישה זו הוא, שהישיבה נועדה לִבנות את הבחורים המרכיבים אותה, ולא להפך. והיות שבדרך כלל טובת הבחור היא להינשא בהקדם, וכן כתבו מאורי הדורות, כפי שנתבאר בהרחבה לעיל (וראה עוד לקמן), אם כן, זוהי בעצם גם טובתה של הישיבה.

והוא הדין במבט לתווך רחוק יותר: שכן בחור המיושב בדעתו, הצועד להשלים את מידותיו ואישיותו בחיי נישואין בקדושה וטהרה, בדרך אבותינו ורבותינו מקדם, והופך לאברך חשוב ירא שמים ובר אוריין, שעליו יאמֵר: "ישראל אשר בך אתפאר"- הרי הוא מוסיף ומעלה את קרנה של הישיבה בה למד, ושמה הטוב של הישיבה שבה התגדל בימי בחרותו, הולך לפניה. [מה שאין כן אם הבחור עלול "להתקלקל" או להתדרדר חלילה בין כותלי הישיבה].

וכה דברי ראש הישיבה הגאון ראי"ל שטיינמן שליט"א:

בדור שלנו יש הרבה נסיונות, ולכן מה שחז"ל אמרו "בן שמונה עשרה לחופה" מתאים לדור שלנו. הבחורים צריכים להתחיל לשמוע שידוכים בגיל שמונה עשרה.

היום הרי לכולם קשה לחתן את הילדים, ממילא יקח קצת זמן עד שיוכלו להתחתן, אלא מה, עצם זה שבחור יודע שהשערים פתוחים לפניו בגיל שמונה-עשרה, אם הוא רוצה הוא יכול לשמוע שידוכים ואף אחד לא ימנע ממנו, אפילו אם יש סיבות שלא מיד יתממש, זה יגרום שהבחור לא יגיע לכל מיני הפרעות ולחצים שיוציאו אותו מהלימוד. (הדברים במלואם מובאים ב"קובץ מאמרים" בסיום הקונטרס).

וראה עוד בספר 'שערי הלכה ומנהג' כרך ד' (אהע"ז סי' כא, וכרך ה' סי' קנה) ששיבח את הקהילות אשר מנהגם טוב ונכון הוא מאוד לישא אשה סמוך לגיל שמונה עשרה, וכתב והלוואי שגם שאר עם הקודש היו מתרגלים בזה. וגודל התיקון בזה אין די באר. ע"ש.

ובספר 'דברי קהלת' (עמ' 47 בהערה, הו"ד באוצר דינים ומנהגים עמ' 151) כתב, שמה שנוהגים בכמה קהילות שבחורים שעדיין אינם נשואים אינם מתעטפים בטלית, הוא למען יהיו הפנויים ניכרים בביהכנ"ס ויבושו, וימהרו ע"י זה לקיים מצוות נישואין. ע"כ. וישנו עוד מנהג נאה שבלילה שנכנסים בו לגיל עשרים, עושים 'משמר' ולומדים כל הלילה, כדי להינצל מקיללת "תיפח". (עי' ספר הפרדס לאו"ז זצ"ל בס' הדרושים דף מו. ע"פ הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב'דרך שיחה').

ויעויין בקובץ מבקשי תורה (ח"ה, קובץ כג, ריש עמ' מב) שהובא בשם החזון איש זצ"ל, במעשה שהיה, שהורה לראש הישיבה, שחפץ לתקן תקנה לאחר את גיל הנישואין בישיבה, שאם אדם מתנֶה שלא ישא אשה עד גיל מסויים, הרי זה כמתנה על מה שכתוב בתורה. עיין שם.

מכל מקום, גם במקרים החריגים בהם מתירים לעכב את הנישואין בנסיבות מסויימות, לכל הדעות יש להקפיד שלא יעבור את גיל כ"ב שנה, כן מורים הרבנים ובראשם החזון איש זצ"ל (בקובץ מבקשי תורה).

בסיום החיבור יובאו ב"ה דברים בהרחבה ממרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, וכן מהסטייפלער זצ"ל ברוח זו של העדפת הקדמת גיל הנישואין

סיכום

סיכום

גם בזמן הזה יש להזדרז לשאת אשה, והוא בד"כ משהגיע הבחור לגיל שמונה עשרה, ועל כל פנים אין לאחר לכתחילה יותר מגיל עשרים. כן הסכימו הפוסקים, ראשונים ואחרונים, וכן הורו החזון איש והסטייפלער זצוק"ל, ולהבדיל בין החיים, מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, ועוד רבים וטובים.

וי"א שאם הסיפק בידו להינשא, ומאחֵר את זמן נישואיו בידיים, מבטל בזה מצוות עשה (עי' רמב"ם פט"ו מאישות ה"ב). וכן יש להקפיד בכך בנישואי הבנות [וראה עוד בזה לקמן בסמוך. ועי' לקמן פרק שביעי באלו אופנים אין איסור אם התאחר].

וכל שכן, שאין ראוי למנוע או "להעניש" את בחורי הישיבות הקדושות או את בנות הסמינרים, החפצים לנהוג כפי האמור, ואדרבה על הוריהם ומוריהם לסייעם ולעודדם בזה, וראויים הם לשבח, וישאו ברכה מאת ה'.

הסתייגויות

א. במסגרת של בעלי [או בעלות] תשובה, נושא גיל הנישואין יותר מורכב, והוא תלוי גם במשך הזמן בו הם נמצאים בחיי תורה ומצוות, ומה מידת ביסוסם ויציבותם בחיי התורה, ולאו דוקא בגילם הביולוגי. לכן, חובה עליהם להתייעץ על זאת עם רבותיהם, המשגיח או ראש הישיבה [או המורות והרבנית], שיורו להם מתי בדיוק הם כשירים וראויים לצאת ולחפש את זיווגם.

ב. בנים או בנות שרבותיהם מכירים בהם ע"פ תכונות גופם ונפשם שאינם ראויים בשום אופן לחיי נישואין בגיל מוקדם מאוד, מסיבות שונות, ע"פ דעת התורה הצרופה, צריכים להתחשב בכך, ולשקול זאת בפלס הדעת, ולהגיע לדרך הרצויה ביותר עבורם לעשות רצונו כרצונו.

ב. מצוות נשואי הבת

הטעמים למצוות נשואי הבת

מובא בפוסקים שגם הבת צריכה [מצד "לא תוהו בְּרָאָה, לשבת יצרה" (ישעיה מה)] שלא לשבֶת בלא איש, ולהינשא בהקדם, ככל האפשר.

וישנם בזה מספר טעמים: משום שהיא מסייעת לבעלה במצות פריה ורביה שהוא מחויב בה, ואי אפשר לאיש לקיים את המצוה מבלעדיה, וממילא היא נעשית מחויבת בה מכוחו (עי' ר"ן ריש פ"ב דקדושין, וכיוצ"ב תוס' ר"ה ו:, ד"ה אשה); ומשום שלא תיחשד (בפריצות); וכדי שתתקדש ולא תבוא לידי הרהור או עבירה, ובפרט בדורנו זה. [עי' רמב"ם אישות פט"ו הט"ז, ואסו"ב פכ"א הכ"ה. וכ"מ ממג"א או"ח סי' קנג סק"ט, ב"ש אבה"ע סי' א' סק"ב. וע"ע 'תורה תמימה' בראשית א, כח].

וכן כתב הרמ"א (אה"ע סי' א' סי"ג): י"א שלא תעמוד [פי' תשהה] האשה בלא איש משום החשד. (הגהות אלפסי פרק הבא על יבמתו, בשם א"ז). ע"כ.

ויש שהוסיפו לומר שגם בלא הטעם של החשד, יש איסור על הבת שלא להינשא, וגם את הבת היו כופים להינשא, כדין האיש. (עי' שו"ת הרד"ך סי' לב ד"ה וגדולה מזו, ובגר"ח פלאג'י ברוח חיים אבה"ע סי' א' אות יא).

ועכ"פ, לרוב הפוסקים אין החיוב המוטל על האשה להינשא דומה בחומרתו לחיוב האיש בזה, שעליו לעשות כל מאמץ אפשרי ולטרוח ולחפש את אבידתו [אך לא "מציאתו"...!], היינו בת-זוגתו (עי' קדושין ב:).

ומכל מקום גם לבת יש מצווה גדולה בזה, ואין לה לשבת בלא איש, וגם עליה מוטל להשתדל ולהינשא בהקדם. (ועי' שו"ת יבי"א ח"ח חיו"ד סי' כב, הלכ"ע ח"ח עמ' קלה).

גיל נשואי הבת

ידוע שהבת מקדימה להתבגר מן הבן, ואם אמרו חכמים בן י"ח לחופה, נראה דכל שכן לבת, ויש להזדרז בענין כנ"ל. (אך גם אצל הבנים פעמים שנתאחר גיל הנישואין, וכפי הענין).

אולם בספר 'ועלהו לא יבול' (ח"ב עמ' קעח סעיף 3), שבו מובאים מדברי הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל, הביא מעשה שהרב א.מ. גרוסמן, שאל ברכה לשידוך לביתו, שהיתה בת תשע עשרה וחצי, ושעדיין לא מצא לה שידוך למרות השתדלותו. ענה לו הרב זצ"ל, שגיל עשרים, זהו דוקא גיל שמתאים לנשואי בת. ודוקא לבנים עדיף להינשא בגיל מוקדם יותר. ע"כ.

ומ"מ כבר הובא לעיל מספר 'אורחות רבינו' (ח"א עמ' רסד) שמרנא החזון איש וכן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל אמרו להשיא הבנים והבנות בצעירותם בגיל שבע-עשרה שמונה-עשרה, וביותר את הבנות. ע"כ. ומשמע שהָקפידה להינשא בהקדם חלה על הבנות יותר מן הבנים. וכן מנהג העולם שגיל האשה בנישואין נמוך יותר מגיל האיש. ויתכן לומר שגם הגרש"ז זצ"ל מודה בזה, ולא אמר כן אלא כהוראת שעה לשואל. (ויעויין להגרי"ח זוננפלד בשו"ת 'שלמת חיים' חאבה"ע סי' תרכ"ז, שזמן נישואי הבת מי"ב שנים. ע"ש).

סיכום

סיכום

גם לבת יש מצווה גדולה להינשא, ואין לה לשבת בלא איש, וגם עליה מוטל להשתדל ולהינשא בהקדם, בד"כ מגיל שמונה עשרה, פחות או יותר, ואין לה לאחר בזה, וכמבואר.

מדברי רבותינו זיע"א

מרן החפץ חיים זצ"ל בספרו "מחנה ישראל" (פרק דבר בעיתו) כותב: אביהן של הבנות צריכים לזרז את עצמם יותר ויותר בענין זה, להשיא את בנותיהם, מפני שהנשים דעתן קלות, וכדי שלא יהיה להן הדבר הזה למכשול ולפוקה. ואפילו אם לא יזדמן להן רק... גם כן יתקשרו איתו, וכמאמר הכתוב (ישעיה מה) "לא תוהו בראה, לשבת יצרה".

ואל יטעה האדם בנפשו שהעיכוב ההוא עושה טובה לביתו, לא כן הדבר. כי תוכל לבוא ח"ו מחמת זה לידי זימה ותקלות אחרות, ויתחרט האב בעצמו אח"כ מעלבונו הגדול... וכבר אמרו חכמינו ז"ל (גיטין לט.): בִיתך בגרה, שחרר עבדך ותן לה. עכת"ד.

ומרן הקהילות יעקב זצ"ל בספר "קריינא דאגרתא" (ח"א, אגרת קב) כתב לאב שמעכב את נישואי ביתו בהיות שאין הבחור לפי כבודו, והבת היא כבר בעלת מום של "מבוגרת" וכו', ותשאר ח"ו גלמודה וממורמרת ומלאת יאוש וכו'

והנה אין אדם חי לעולם, וסוף סוף יבוא יום שיעמוד לפני בית דין של מעלה, וישאלו אותו למה ומדוע שפך דמה של ביתו, וכל התירוצים שכאילו מכוון לטובת ביתו וכו' לא יתקבלו בשמים כלל וכלל, כי שם המידות מבוררין, ומה שעושים מפני תאוות הכבוד, הדבר נראה בחוש, על דרך שאמרו חז"ל, נשמתו של אדם מעידה בו. ומה יענה ביום הדין, ואנה יברח ויטמין עצמו ממידת הדין, הלא טוב שכב' יפסיק התנגדותו, ולא ישפוך דם ביתו, שהיא בת ת"ח גדול. ע"ש. (הובא תכ"ד ב"חופה וקידושין", עמ' לו. ועי' לקמן פרק ז' דברי חיזוק למתעכבים שלא לרצונם).

ג. תועלת הקדמת הנישואין

חובת האב לבניו

כבר נאמר לעיל מה שהורונו חכמים (יבמות סב:): המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר (איוב ה): "וידעת כי שלום אהלך, ופקדת נָווך ולא תחטא".

ויש אומרים שחיוב האב להשיא את בניו הוא מן התורה [עי' קדושין כט. ל:, כתובות נב:, וכ"כ הרמב"ן בספר המצוות שורש ב'. וע"ע מד"ר שלח לך ריש פי"ז, זוה"ק תרומה דף קעד ע"ב, ושם ויקרא דף נז, ובביאור השפתי כהן עה"ת ויקרא י' פסוק ג']. ובזה גם משלים האב את מצות פריה ורביה המוטלת עליו.

ואפילו אם הבנים כבר גדולים ומתפרנסים בכוחות עצמם, חייב האב להשיאם. והוא הדין בכל זה בחיוב האב להשיא את בנותיו (פוסקים. ועי' גמ' קדושין שם).

וחיוב זה כולל הן את העזרה בחיפוש אחר בן או בת הזוג המתאימים, והן להלבישם ולקשטם בצורה הראויה כדי שימצאו חן בעיני רואיהם, והן לתת להם מממונו לצורך הוצאות הנישואין והנלווה לכך, וכן בנתינת נדוניא ומוהר לבִיתו כפי כוחו, כדי שיחפצו אנשים הגונים להינשא עימה.

מצילם מחטא ומעוון

ויש בזה טובה גדולה לאב להשיא בניו ובנותיו בימי נעוריהם, שמזכה אותם בזה למעלות גדולות, ומצילם מקללת "תיפח" ומהרהורי עבירה, ומשמרם שלא יבואו לידי חשד, ולא לידי חטא ועוון, ואז יזכו ההורים לראות מהם רוב נחת וקדושה.

[וכמתבאר עליון למעלה. וע"ע של"ה הק', שער האותיות אות ק'. ועי' ס"ח אות תק"ב, שאם אינו מוצא כפי רצונו, יקח מאשר ימצא. ע"ש. ועי' עוד "פלא יועץ" ערך זיווג].

גמישות בבחירת בן הזוג וההתאמה ביניהם

כל עוד שהילדים רכים וצעירים, ההורים והמחנכים - המנוסים בענין השידוכים - הינם בעלי דעה ושיקול הדעת לגביהם, והילדים נוטים יותר להתחשב בדעותיהם. וממילא הינם יותר גמישים בבחירת בן או בת זוגם.

שהרי הטבע הוא שהילדים בד"כ מאמינים וסומכים על הוריהם [ומחנכיהם], וכל מה שיסכימו ההורים והמחנכים, גם הם יסכימו, ויאמינו כי טובתם הם מבקשים, ויתרצו ויקבלו דבריהם בחפץ לב, גם בענין בחירת הזיווג. (ע' בדברי ר' שמואל תפילנסקי בקונטרס הצוואה, פ"ז אות ג').

ומלבד זאת ישנה עדיפות רבה לנישואין בגיל צעיר, מפני שאז בד"כ אין עדיין לבני הזוג דפוסים קבועים, ויש באפשרותם לגבש את דעותיהם יחדיו, ולהתאים את עצמם זה לזה ביתר קלות.

הימנעות מעקשנות ודחיקת הנישואין

ומנגד, ברבות השנים עלולים הבנים והבנות לפתחַ עצמאות יתירה, ולחיות עם עצמם בלבד, וענין הנישואין כמעט שנדחק מדעתם, ופעמים שכבר אינם מוצאים ענין כלל בחיי הנישואין ["תסמונת הרווקות"] רח"ל, אלא אחר שכנועים מרובים.

ובגמרא (קדושין דף ל' ריש ע"א) מבואר שיש להשיא הבנים בעוד יד האב תקיפה עליהם, [קודם שיגדילו לגיל עשרים וארבע, לכל היותר], שאז כבר לא יקבלו את תוכחתו. ע"ש.

ובפרט שככל שמתבגרים הילדים יותר ויותר, מצטמצמות בד"כ האפשרויות להינשא עם שידוך מתאים, וגם עלולים לעיתים להתעורר חששות בענין הפוריות עקב גילם המתקדם.

התועלת בילודה בגיל צעיר

בד"כ כאשר נישאים בגיל צעיר וזוכים להוליד בנים בימי הבחרות בזמן שכוחו חזק, יהיו בנים אלו חזקים ובריאים יותר (עי' לגאון ר' ישראל אלנקאווה בספרו מנורת המאור, פרק נישואי אשה. ובבן יהוידע יבמות סב: ד"ה נשא אשה, בסופו).

ועוד, כאשר נישאים בגיל מוקדם ומולידים ילדים בצעירותם, יוכלו ההורים להשגיח עליהם וללמדם תורה ודרך ארץ ומדות ישרות למשך שנים רבות, עד אשר יגדלו הילדים ויהיו לאנשים.

מה שאין כן אם נישאים בגיל מאוחר, ואינם זוכים להוליד בנים אלא בבגרותם, הרי עלולים ילדיהם להישאר בעתיד כצאן אשר אין להם רועה ח"ו. ועוד, בימי העמידה לעיתים חסרים הכוחות ו"מרץ הנעורים" להשגיח על הילדים, ולחנכם כראוי. (עי' בן יהוידע שם).

תיקון לקדושה

בנותן טעם לציין כאן את דברי ה"ראשית חכמה" (שער הקדושה, פי"ז אות צ"ד, צ"ו) וז"ל: תיקון לאות ברית הוא, שישתדל לישא אשה בבחרותו, כדי לטהר עצמו וכו' [וידוע שבלא זה אי אפשר להגיע לתיקון שלם בזה].

ואם הוא פגם, ולא יכול לתקן את עצמו בעת הראוי- אם יזכהו האל לבן, ישתדל להשיאו אשה קודם שיבוא לידי חטא [קודם גיל עשרים]. ובדור הזה צריך האדם להרחיק את בנו ולשומרו מכל דבר שאפשר שיבוא לידי הרהור חטא קודם שישא אשה. עכ"ד.

זירוז הגאולה

עוד יש לציין, שע"י הקדמת גיל הנישואין, וההידור בקיום מצות פריה ורביה, מזרזים בזה גם את הגאולה, וכמובא במסכת ע"ז (ה:): אין בן-דויד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. וכן מובא בתנא דבי אליהו רבה (פי"ד): וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כך יגאלו לעתיד לבא בזכות שהם פרים ורבים, שנאמר (ישעיה נד): "כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גוים יירש".

ועי' עוד לקמן בפרקים השישי-שביעי, ובדברי מרן ה"קהילות יעקב" בעניין זה בארוכה, הובאו ב'קובץ מאמרים' בסיום הקונטרס

ד. חובת התפילה, וההכנה לתקופת השידוכים

חשיבות התפילה

כתב בספר "שערים בתפילה", לגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל (סעמ' ח') שהתפילה היא השער והדלת לאוצרות השמים. ופירוש הדבר שגם אם זכאי האדם ע"י מעשיו או דרכי חסדו ית' לאיזו ברכה או ישועה, והטוב ההוא עומד מוכן בשבילו, לא יבוא לו הטוב ההוא אלא ע"י תפילה, שכן הוא ענין התפילה, שהיא השער שהכל עובר דרכו, ובלי שיעבור דרך שער התפילה לא יצא שום דבר לפועל. ע"ש.

ועוד מובא בגמרא (מו"ק חי:) בענייננו, שיש למהר ליארס את האשה, שיש לחשוש שמא יקדמנו אחר ברחמים (היינו, בתפילה). ואם כן, נמצא שהתפילה פועלת הרבה, עד כדי דחיית אחרים, גם בענין הזיווג (עי' מד"ר "ויצא", פרשה ע"א סי' י'. סנהדרין כב ע"א תוס' ד"ה ארבעים).

ואמרו רבותינו (ברכות ח.) על הפסוק (תהילים לב), "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"- "עת מצוא"- זו אשה. ע"כ. למדנו מכאן כמה חשובה חובת התפילה בענייני הזיווג. ועוד למדנו, שאין די בתפילה אודות מציאת האשה הראויה, אלא יש להתפלל גם על ה"עת מצוא", פי' על כללות המתבקש מהעת בו הגיע למצב החדש של מציאת הזיווג והנישואין.

להרבות בתפילה ובפרוטרוט

ולכן צריך להתפלל על כל פרט ופרט. פירוש, שלא יתפלל רק באופן כללי שיזכה להתחתן, אלא גם שיזכה לאשה כשרה, טובה והגונה, ממשפחה טובה, ושיעבור את תקופת השידוכים בשלום, ושלא יהיו שום עיכובים או מכשולים מיותרים בדרך.

ויבקש גם על העתיד: שיחיה בשלום עם בת זוגו [והוא הדין לבת, עם בן זוגה] מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות, ושיזכה לאוהבה כגופו ולכבדה יותר מגופו, ויהיו ביניהם הבנה ותאום בכל העניינים וגם בעבודת השם, וכן שלא תהיה היא חולנית או עקרה, ושלא יהיה הוא עקר או חולה, ושיזכו לבנים הגונים של קיימא במהרה, ולחנכם כראוי, ושיהיה שלום בין משפחות המחותנים, ועוד ועוד פרטים, ע"פ כללי השלום בית, וכל הנצרך לעת שכזאת.

אשר על כן, יש להרבות בתפילה על הזיווג (עי' ברכות לב:, ירושלמי שם פ"ד ה"א, יומא כט., וע"ע שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' נ' אות ז'), וכן יש לבקש ולהתחנן על כך מעומקא דליבא.

אין להתייאש מן התפילה

וידוע הוא שאין שום תפילה שחוזרת ריקם, ואם לא נענה עכשיו- יענה אח"כ ב"ה, ואין להתייאש לעולם מן התפילה. וכמו שמובא בגמרא (ברכות לב:): א"ר חמא בר חנינא, אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז): "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה' ".

להתפלל בלשון תחנונים

וצריך להתפלל בלשון תחנונים, כעני העומד בפתח, ובחשק גדול ובהתעוררות הלב ככל שיוכל. (עי' סוטה ה. ופרש"י שם ד"ה כבשר, קדושין פב:, בכורות מד: ותוס' שם ד"ה שלא, סנהדרין מד:).

ולא יתלה בטחונו בשום בשר ודם, אלא בקב"ה לבדו, שהוא מקור הרחמים, והוא הבורא, והוא המשגיח עליו בפרט. ויתרצה לפני השי"ת כבן אל אביו, ויפרט לו כל צרכיו ומבוקשו למציאת אשת חיל כשרה, בת זוגו [או בן זוגה] האמיתית, לכבודו יתברך. [ועי' בקונטרס תפארת אבות- בנין הבית היהודי, להגה"צ ר' שמשון פינקוס זצ"ל, עמ' ע"ד, מדוע כיום ישנו קושי בתפילה כזו].

זמנים ומקומות מיוחדים לתפילה

ויבקש על כך בעיקר בעתות רצון, שאז התפילה מסוגלת ביותר, וכגון בחצות הלילה, מנחה של שבת קודש, לילי פורים, ט"ו באב, עשרת ימי תשובה, ועוד. וכמ"ש (ישעיה מט): "בעת רצון עניתיך".

וכן ראוי להתפלל במקומות שהשכינה שורה בהם: בכותל המערבי, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (עי' ברכות ו.), ולעיתים מזדמנות גם על קברי צדיקים וכיו"ב. ומה טוב להתפלל כן בתפילת רבים, שאינה חוזרת ריקם (עי' שם ח., סוטה לג., רש"י ויקרא כו ח', בשם הת"כ).

הקדמה והכנה לתפילה

וראוי להקדים לעשות תשובה (חרטה, וידוי, קבלה לעתיד) קודם כל תפילה, שבזה תהיה תפילתו מרוצה ומקובלת לפני השי"ת. וכן ישתדל בקיום התורה והמצוות בשלמות בכל כוחו, בנקיות, ובקדושה וטהרה (עי' קב הישר פי"א). וירבה בצדקה ובגמילות חסדים (עי' סנהדרין עו., שבת קנא., ובספר 'אהבת חסד' ח"ב עמ' קכו בנד"מ).

וישתדל להסיר מליבו את כל טרדות העולם בעת התפילה, ויכין ליבו לפני המקום ברוך הוא, ויטהר מחשבתו, ויתרכז ככל שיוכל במילות התפילה, ויחשוב פירושו של כל דיבור, קודם שיוציאו מפיו. [אם קורא התפילה מן הכתב, ומילים מסוימות בתפילה לא מובנות לו כל צרכן, יוכל להיעזר ברבו או תלמיד חכם אחר שיפרש לו אותן כדבעי].

וכן כתב הרמב"ן באיגרתו, והבטיח שם: שבזה "תהיה תפילתו זכה וברה ונקיה ומכוונת ומקובלת לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (תהילים י): 'תכין לבם- תקשיב אזניך'".

סגולה לקבלת התפילות

ישנה סגולה טובה, להוסיף בתפילותיו שמות נוספים של רווקים ורווקות הזקוקים לזיווג (ואז יש גם לומר את התפילה בלשון רבים. ע' נוסח תפילה כזו בספר ליקוטי תפילות, ח"ב דף ע"ט ע"א). וכבר הבטיחונו חז"ל (ב"ק צב.) ש"כל המבקש רחמים (מתפלל) על חברו, והוא צריך לאותו דבר- הוא נענה תחילה".

והיינו, שהמבקש על חברו, הוא עצמו נענה עוד לפני זה שביקש עליו. וככל שנכוון יותר בבקשת הישועה לזולת, כך יגדל גם השפע שמגלגלים אנו על עצמנו. (ועי' ספר 'עלינו לשבח', בראשית, עמ' שכה הסבר הגון בזה. ועוד שם מעשים נפלאים בדבר). ועכ"פ, יש לזכור שאין "לדרוש" זאת מהקב"ה, אלא ה' הטוב בעיניו יעשה, כפי רחמיו המרובים. (עי' קונטרס 'נועם שיח' ח"א עמ' פז).

אופן ונוסח התפילה

אין להתפלל דווקא על שידוך מסויים (פלוני/ת) שיצליח, אלא יש להתפלל שימצא זיווג הגון המתאים לו מהשמים, כפי הגלוי וידוע לבורא עולם.

וגם כאשר ישנה הצעה על הפרק שנראית כמתאימה, יש להתפלל שיסתדר הכל לטובה, כפי מה שמתאים והגון לי, וכפי הגלוי לפני בורא עולם, ואם אכן זהו זווגו מן השמיים- שיגמר הכל בהצלחה, ולא יהיו שום מקטרגים ומפריעים בדרך (עי' מו"ק יח:, וכן הורה הגרי"י קנייבסקי זצ"ל, הובא בתולדות יעקב).

תנאים לקבלת התפילה - מה"אור החיים" הקדוש זיע"א

וכך מובא בפירוש "אור החיים" הקדוש (ריש פרשת "ואתחנן") ד' תנאים הצריכים לקבלת התפילה:

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח, כדרך אומרו (משלי יח): "תחנונים ידבר רש".

ב. שיבקש ממקור הרחמים (היינו מהקב"ה לבדו).

ג. זמן התפילה, כדרך אומרו (תהילים סט): "ואני תפילתי לך עת רצון".

ד. שתהיה תפילתו מפורשת, ולא תהיה סובלת פירוש בלתי הגון, וכמעשה שהובא במדרש (אסתר פ"ז כ"ד, עה"פ "פתשגן הכתב") שיהודי אחד התפלל שיזמין לו הקב"ה חמור במדבר, ולא פירש 'לרכוב עליו', וילדה בהמתו של גוי, ואנס את היהודי להרכיבה על כתפו. ע"ש.

תוכן העניינים

קונטרס יבוא עזרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה