פרק שלישי - תוכחה ומוסר · ב. אימה יתרה
במסכת גיטין (דף ו':) אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו וכו'. ומבאר שם אף שמטרתו להוכיח, אסור שיהא על ידי אימה יתרה, בין על ידי הכאה ובין על ידי צעקה, שזה גורם לנזקים ופחדים, ואף הצעקה גורמת נזק גדול. ועוד שזה גורם לילד לשקר, שהרי אם יאמר את האמת שלא למד או שלא התפלל או שלא ברך וכדומה, יודע שיענש הרבה, ומהפחד הוא מעדיף לשקר, ואף הוא יכול לחלל שבת חס ושלום, כגון שלא הספיק לעשות את מה שמוטל עליו לפני כניסת השבת, שהרי יודע שאביו יכעס עליו מאד ויענישו.
ומשמע שאין להטיל אימה יתרה בתוך ביתו, אבל קצת אימה צריך, שאם האב והאם מוותרים על כל דבר, בטל החינוך והילדים לא יהיו ממושמעים להורים. עיין לעיל פרק ראשון אות ה'. וצריך להבין איזו אימה כן צריך, ועל מה להטיל אימה.
ליתן מכות לילד בכל הזדמנות ועל כל המראת פי הוריו, ודאי שזה נחשב אימה יתרה, וזה אסור. וכן צעקות ונזיפות או איומים חשוב אימה יתרה, ולפעמים זה מזיק יותר ממכות. ועוד שאם על כל דבר שהבן עושה בטעות האב מכה או צועק וכדומה, אין לבן קנה מדה נכון מה חמור ומה אינו חמור, שהרי האב מכה אותו או צועק עליו בין שעשה עוון ובין שהפיל כוס ושבר אותה, אלא צריך להגיב בחומרא רק על הדברים החמורים שעשה הילד, ולהעלים עין משאר דברים, גם כדי שלא תהא אימה יתרה, וגם שהבן ידע להתיחס לדבר כפי חומרתו.
הענשה על ידי מכות אינה שיטה כלל, אף שהיא צריכה לעתים רחוקות על דברים חמורים שעשה הילד, וכן שיהא לילד אימה מאביו ואמו, וגם אז אסור להכותו מכות אכזריות שמא יזיק לילד, חס ושלום, וכן אין להכותו מתוך כעס שמא יזיק לו על ידי מכותיו, ולכן אין להכותו מיד בעשות הבן דבר חמור, או בשעה ששמע אביו את מעשה הבן, אלא להמתין עד שירגע ואז להכות, כדי שלא יהא מכת אויב אלא מכת אוהב כדי לחנך. וכמו שכתוב: ''חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר''. ועין במסכת מכות (דף ח.) שיש מצוה להכות את בנו אף שמתנהג כשורה, כדי שתהא לו אימה, וצריך לחפש הזדמנות על מה להכותו, וגם זה לעתים רחוקות. ועין בריש שמות רבה שאם אינו מענישו כלל, גורם שיצא לתרבות רעה אף שהוא מתנהג כשורה, וכמו בישמעאל ועשו ואבשלום ואדוניה.
באגרת הגר''א כתב: ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד וכו', הרי רק בדברים החמורים האלו כתב שיכה אותם, אבל לא על שאר דברים ובטול מצוות כברכת המזון וכדומה, עיין שם.
וכן אם הבן מתנהג באכזריות שמכה לאחיו או לאחרים, יש להכותו כדי שלא יקנה מדת האכזריות, שהיא יסוד לעברות חמורות ודברים מסכנים, אבל אין להכותו לעתים קרובות אלא לעתים רחוקות.