פרק רביעי - ''חנוך לנער על פי דרכו'' · ז. בין אדם לחבירו
הרבה פעמים שהתרשלות הורים או מורים שאינם שמים לב מה הילדים עושים בחוץ, גורמת לילד דרדור ביחס לבין אדם לחברו, כגון: שהוא גורם נזקים לממון הזולת או לרבים על ידי פתיחת מכתבים של אחרים, קריעת דפים מלוח מודעות, היזק בגינה צבורית או בגינת הבנין, וכן הזק בממון צבור או בממון הקדש, כגון: היזק ברכוש בית הספר או בית הכנסת, או שהוא גונב ממון או חפצים מחבריו או שכניו וכדומה. וזה מביא את הילד להרגלים רעים מאד ולהשחתת מדות.
הרמב''ם בפרק א' מהלכות גנבה כותב: ''ראוי לבית דין להכות את הקטן לפי כח הקטן, כדי שלא יהיו רגילים בה [בגנבה], וכן אם הזיקו שאר נזקים'', ואם בית דין צריכים להכות ולהעניש, כל שכן ההורים והמחנכים, אסור לוותר להם, וצריכים לעמוד על המשמר לבל ישחית הילד את מדותיו.
וכן צריך להזהר שהילד לא יזלזל בכבוד הצבור, כגון: לזרוק פסולת במקום צבורי, ומצוי מאד שהילד זורק פסולת מן החלון וכדומה, זה גורם זלזול בזולת.
ובפרט יש להזהר שהילד לא ילעג על בני אדם, כגון שהוא בעל מום: סומא, או חגר או שוטה, שיש בזה פגיעה בזולת וחסרון החשבת ערכים. צריך לבאר לילד שאין בו שום אשמה, כך השם יתברך רצה, ולהיות בעל מום רוחני הרבה יותר חמור מלהיות בעל מום גופני.
וכן יש להזהר שהילד לא ילעג על עדה מסימת, ולא יפתח שנאה ותרעומות על שכבות מסוימות, כגון: אשכנזי, ספרדי וכדומה, זה גורם שנאת חינם כבר מילדות, ועל זה נחרב בית המקדש, צריכים בבית לכבד כל אחד מכל עדה, ולא לדבר ולהזכיר חסרון בעדה או שכבה מסוימת.
וכל שכן שצריך להרגיל את הילד לכבד חכמים ומבוגרים, כגון: קימה לפניהם, או לפנות להם מקום באוטובוס, וצריך להסביר לו את חשיבות הענין, כדי שיעשה זאת ברצון ובשמחה.
וביותר צריך לפקח על הילד בזמן החופשות, להיכן הולך ומה הוא עושה, אם הילד מסתובב באפס מעשה, יצר הרע מפתהו לעשות מעשים רעים, ומה יעשה הבן ולא יחטא, צריכים להעסיק אותו בזמנים אלו, וכן צריך לפקח אחריו להיכן הולך ומתי חוזר, ולשאל אותו בשובו מה עשה, כדי שירגיש שהוריו מפקחים עליו, והוא יזהר במעשיו שהרי צריך ליתן דין וחשבון להוריו.