פרק רביעי - ''חנוך לנער על פי דרכו'' · ו. מעשה חסד
בפרשה של הכנסת אורחים שקיים אברהם אבינו עליו השלום [בראשית י''ח, ז'] כתוב: ''ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו''. ופרש רש''י ''אל הנער'' זה ישמעאל לחנכו למצוות. הרי אף על גב שאברהם עשה הרבה פעולות בשביל האורחים, ועשה הכל במהירות ובשמחה אף שהיה חולה ביום השלישי למילתו, ומצוה בו יותר מבשלוחו, בכל זאת כדי לחנך את בנו צווהו גם לסייע במצוה זו של הכנסת אורחים, כדי להרגילו במצוות ויעשה כאביו במהירות ובשמחה.
וכן הדין בכל מעשה חסד ומצוה, יש לחנך את הילד בזה, כגון: ההכנות לשבת או הנקיון לקראת פסח והכנסת אורחים וכדומה, יש ליתן לכל ילד תפקיד שיכול לעמוד בו, כדי להרגילו במצוות ולשתף גם אותו בזה. וככל שהילד גדול יש ליתן לו תפקיד יותר גדול. וחשוב ליתן לו דברים מוגדרים וקצובים שלא יכבידו עליו, ולשבח אותו אחר שעשה, אף שלא עשה את הכל בשלימות, אבל אין להתרגז עליו, שזה מונע ממנו מלעשות שוב, רק צריך להסביר לו ברוח טובה שצריך להשלים זאת, או לעשות כך ולא כך.
אמנם אין ראוי שהילד ירגיש עול וכפיה במעשה החסד והעזרה, ולכן אין לצוות עליו ולהכריחו בכך או להענישו אם אינו עושה, אלא יש ליתן לו הרגשה טובה ונעימה, כדי שיעשה ברצון ובשמחה, וזה אפשר על ידי שעושים אותו לשותף לאבא או לאמא, והיינו בשעה שההורים עושים הכנות לפני שבת או פסח, לשתף את הילד עמהם, ולומר לו: ''אתה גדול ויש לך זכות לעזר ולסייע לקראת שבת'', ואז הוא מרגיש שהוא מכובד והוא שותף להורים, ויעשה זאת ברצון.
וכן יש להרגיל את הילד למעשה צדקה, כגון: ליתן לו מטבעות כדי שיתן לעני, או לגבאי צדקה הנמצא בפתח הבית וכדומה, או שיתן צדקה בתפלה בשעה שאומר: ''ויברך דוד''. וכן יש להרגילו להפריש מעשר מממון שיש לו, כדי שיתרגל לוותר מממונו בשביל צדקה.
ובפרט טוב להרגיל את הילד במצוות מעשרות מן האוכל והממתקים, ויש שמעשרים אף כשיש השגחה טובה, מלבד התקלות שיכולות להיות שמא לא עישרו כלל או שלא עישרו כראוי, יש בזה גם חינוך לוותר על שלו, כשיודע שצריך להפריש חלק מן הממתק, ועל ידי זה מתרגל לוותר על תאוות, ועוד שזה מביא למידות טובות.
יש מעלה גדולה כשהילד מסייע לאביו או לאמו בטיפול הילד הקטן ממנו, כגון: להאכילו, או לנדנד העריסה כדי שיישן או ליתן לו מוצץ, ואיפלו לבקש ממנו תביא חיתול או בגד בשבילו, ולומר לו: אתה העוזר שלי ואתה כבר גדול, זה מרומם אותו והוא מרגיש שהוא שותף של האמא שלו, ועוד שעל ידי זה הוא לא ירגיש קנאה באחיו הקטן, שהרי אינו מרגיש שהוא מן הצד, אלא הוא מרומם ממנו והוא מזדהה עם האמא, ומרגיש שיש לו מעמד חשוב בבית. וכן הילד יתרגל לאחריות בחייו כלפי אחיו הקטנים, וכן כלפי אחרים בני ביתו ומשפחתו.
אמנם אין צורך להרבות בדרישות מהילד, כדי שלא ירגיש עול כבד, ולבקש הכל בשמחה ובחיוך עם ליטוף לילד, כדי שיעשה זאת ברצון.
ואם ההורים בקשו מן הילד לעשות דבר מסוים שלפי הבנתם יש בזה הכרח, אז אין לוותר לילד, אלא צריך להגיע לכך שהילד יקיים דרישה זאת, אמנם אין לעשות זאת על ידי הכאה או צעקה, אלא לעשות זאת בחכמה, כדי שיקבל את הדרישה ויעשה זאת כראוי. עיין לעיל פרק א' אות ה'.