פרק ראשון - סור מרע · ז. קנאה
במסכת שבת (דף י':) לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. הרי שצריך להזהר שלא ליתן או להעניק אהבה לבן אחד יותר משאר בניו.
ואם צריך ליתן פרס לבנו על שנצטיין, עדיף ליתן לו בצנעה שלא ידעו מזה שאר בניו, או יתן לכולם בשוה, ויאמר להם שהם מקבלים זאת בזכות האח שנצטיין, וגם בזה נאמר קנאת סופרים תרבה חכמה.
אם יש מריבה בין האחים, בדרך כלל אין להורים להתערב, אלא ליתן להם להסתדר, שאם ההורים יתערבו ירגיש אח אחד מקפח. אמנם במריבות גדולות צריך להתערב, אף שאין חשש שיזיקו זה את זה.
וכל שכן שיש חשש שיזיקו זה את זה, כגון: שילד גדול מכה לאחיו הקטן, צריך להפסיקו מיד, ואף מותר להכותו כדי שידע את חומרת הדבר, עין להלן פרק ג' אות ב' דבור המתחיל וכן.