פרק ראשון - סור מרע
א. הילד קולט כל דבר.
לפני שמדברים איך לחנך ''ועשה טוב'', צריך להקדים ''סור מרע'', יש דברים רעים שמפריעים בחינוך, והם אבני מוקש לכל יסוד החינוך, שכל החינוך והדיבורים אינם מועילים ונופלים בסדקים וחורים, ואין כלל בית קבול לחינוך.
וזה כבר משעה שהתנוק נולד, הוא קולט דברים רעים, והם נחקקים בתוכו ומפריעים לו לעלות אחר כך. וכמו לענין קדושה ותורה, כתוב במסכת אבות פרק ב' משנה ח': רבי יהושע בן חנניא: אשרי יולדתו. ופרש רש''י ורע''ב בשם הירושלמי: שאמו גרמה לו שיהא חכם, שכל הימים שעברתו אמו היתה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שהיו בעיר, ואומרת להם: בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה.
ולכן יש ללמוד בביתו בקול רם כדי שבני ביתו ישמעו דברי תורה, ואף שהם ישנים. וכמו שכתב רבנו יוסף חיים זצ''ל על הגמרא בסנהדרין (דף צב.): כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו, שנקט לשון ''נשמעים'' להורות שילמד בקול, כדי שבני ביתו ישמעו אותו אף שהם ישנים, וכשהתינוק בוכה באמצע הלילה וצריך לנדנדו, ילמד בינתים [אחר שברך ברכות התורה], ואז יועיל גם לילד שישמע דברי תורה, ''ולכל בשרו מרפא''.
ב. שמיעה וראיה ומאכלות אסורים.
וכל שכן שצריך להיזהר שהתינוק או הילד לא ישמע דברים האסורים או דברי נבול וכדומה, על ידי מכשירי רדיו ושאר מכשירים. וכן שלא יראה מראות אסורות, שזה פוגם בנפשו. ובודאי יש להזהר שלא ישמע שירי עגבים, עיין בחגיגה (דף טו:) שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה ולא הגנה עליו תורתו, משום שזמר יוני לא פסק מפיו, וספרי מינין היו נושרין מחיקו עוד לפני שיצא לתרבות רעה, עין שם בפרוש רש''י. ולכן צריך לברר מה שומע התינוק אצל המטפלת וכדומה, ומה רואה שם.
וכן צריך להקפיד שלא יאכל הילד מאכל אסור או דבר בהכשר מפוקפק, אצל קרובים ושכנים וכדומה, ולא יאכל דבר שלא מעשר, ואפלו החלב שהתינוק יונק לא יהא מעורב בו מאכל אסור, עיין בש''ך וט''ז ביורה דעה [סימן פ''א סעיף ז'] גבי מינקת שאכלה דבר אסור במקום פקוח נפש, דאף שמותר לה לאכול, לא תניק באותו זמן, משום שהחלב מטמטם את לבו ומוליד לו טבע רע, וזה מזיק לו גם בזקנותו.
אמנם במאכל המותר ובזמן האסור, כגון שצריך לאכל ולשתות לפני קדוש או הבדלה, מתר ליתן לילד ואפלו עד גיל בר מצוה, ואין לצערו, וכמו שכתב ה''מגן אברהם'' בסימן רס''ט ס''ק א' בשם הר''ן והרשב''א, שאף שהקטן הגיע לחינוך וחייב בקדוש, מותר להאכילו בידים לפני הקדוש, שכל דבר שהוא לקיום הילד, כגון: אכילה ושתיה לא גזרו בו חכמים, שהרי אפילו ביום הכפורים מצוה להאכילו ואין מחנכין אותו אפילו לשעות.
וכן מותר ליתן לילד חלב או גבינה אחר שאכל בשר, כשצריך זאת לצרך קיומו, אף שהגיע לחינוך, כגון: שטעם קצת בשר עוף או בשר בהמה, ואינו רוצה לאכל יותר, ועדין הוא רעב, ואינו מוכן לאכל כי אם פת עם גבינה וכדומה, בזה לא שייך חינוך כיוון שהוא לקיום הילד. וכן מתר ליתן לתינוק בקבוק חלב אחר שאכל תבשיל בשרי, אם על ידי זה הוא ישבע או ירדם, אבל אין ליתן לו ממתק חלבי אחר שאכל בשר, כיון שאין זה לצרך קיומו.
''החזון איש'' אמר שיש דברים סגוליים שיש בהם סגלה פנימית ומועילים להרגיל את הילד בקדשה וטהרה, כגון: ליטול להם ידים בשחרית החל מהימים הראשונים, וכן כסוי הראש, טלית קטן, וכדומה.
ג. וכוחים ומריבות לפני הילדים.
יש להזהר שההורים לא יריבו ליד ילדיהם, [ואף לא ליד תינוק], שזה גורם הרס בחינוך הילדים, שלא יהיו ממשמעים להורים, וינצלו את זה, שאם האמא לא מרשה ילכו לאבא, ואם האבא אינו מרשה ילכו לאמא. ועוד שוויכוחים בין ההורים יכולים לפגע בבריאות נפשם, שילדים השומעים את הוריהם מתווכחים ולא מותרים, נכנסים ללחץ ופחד וחוסר בטחון. וכן הם מתרגלים לריב ולהתווכח ולא לותר. והרבה פעמים ירדו הילדים בלימודים, משום שראו או שמעו ויכוחים בין ההורים, ומעוות קשה מאד לתקן, ועוד כשמביעים לפני הילדים דעה מנוגדת לשני - זה פגיעה בשני.
ולכן אם האבא אמר או הבטיח או עשה דבר לילד שאינו נראה לאשה, אין לה להגיב לפני הילד ולסתור את דברי האבא, שלעיתים האבא מרגיש פגוע שסתרו את דבריו ומעמיד פנים ומתעקש, כדי לקיים דבריו, והוא יכול להגיב בזעם לפני הילד. אלא האשה תאמר לבעלה: אני צריכה להתייעץ עמך בנושא זה, והם ידברו על זה שלא לפני הילדים, ויבואו לילד עם דעה אחת מגובשת. וכן אין לאבא לסתור את דברי האמא לפני הילד, שאז הוא גורם שערך וכבוד האמא יקטן בעיני הילד, ועיקר המחנך בבית זו האמא שנמצאת הרבה יותר עם ילדיה, ואם האבא מבטל את חשיבות האמא בפני הילדים ומראה שהיא טועה, שוב לא יקבלו הילדים את דבריה, וכן לא יכבדו אותה כראוי, וזה הרס לחינוך.
בבן סורר ומורה נאמר: ''איננו שומע בקולנו'', ובמסכת סנהדרין (דף עא.) דרשו: שיהיו האב והאם שוין בקול שיהיה להם קול אחד, ממה שכתוב: ''איננו שומע בקולנו'', ולא כתוב: ''בקולותינו'' דהיינו שני קולות, שאם האב והאם אינם מאוחדים בקול והבן שומע שני קולות, אין שום אשמה בבן, ולא מגיע לו עונש, אלא הוריו אשמים שאינם מאוחדים בדעתם, ואיך יתחנך הילד? אדרבה הוא לא יעשה כאף אחד מהוריו, אלא יעשה מה שנראה לו.
ולכן צריך ''קולנו'' קול אחד, שהם מאוחדים בדעותיהם, ורק אז כשאינו שומע להם יש להטיל את האשמה עליו. ולכן לא יביעו שני קולות לפני ילדיהם, אלא ידברו לפני כן ויגיעו לעמק השוה, ויאמרו לו דבר אחד בשם שניהם.
ואדרבה הילדים צריכים לראות ולהרגיש שאין מריבות וויכוחים בין ההורים, אלא הם מאוחדים בדעותיהם, והם אוהבים ומכבדים זה את זה, מותר וצריך להראות לפני הילדים גנוני חיבה של שבחים זה לזה וחיוכים זה לזה, [אבל לא בנגיעות חיבה], שזה נותן לילדים הרגשה טובה ובטחון והם בריאים וחסונים בנפשם, אבל אם הם רואים אצל הוריהם ויכוחים ומריבות, ואין אחד מוותר לשני, זה נותן להם חוסר ביטחון ותיסבוך נפשי כדלעיל.
נמצינו למדים, שיסוד החינוך תלוי בשלום בית בקשר הנפשי בין ההורים והאיחוד ביניהם.
ד. חינוך לכיבוד אב ואם.
האב צריך לדאוג שהילדים יכבדו את האם ויקומו לפניה כשהיא נכנסת, וכן האם צריכה לדאוג שיכבדו את האב ויקומו לפניו כשנכנס, שכל אחד צריך לדאוג לכבוד השני ולמחות אם יש זלזול וחסר כבוד לשני.
שיסוד החינוך תלוי במצות כבוד אב ואם, כמו שכתב האברבנאל בפרשת יתרו: שיסוד הדת והאמונה הוא על ידי שהבנים מקבלים תורה ומוסר והנהגות מההורים, כמו שכתוב: ''שאל אביך ויגדך'' וגו', וכתיב: ''והודעתם לבניך ולבני בניך יום'' וגו', ולפיכך נצטוינו בכבודם ובמוראם של ההורים, עין שם. ולכן צריך ללמוד עם הילדים הילכות כבוד אב ואם ומוראם.
אנו רואים, בעונותינו הרבים, כשהבנים אינם מכבדים את הוריהם ומתחצפים אליהם, הם אינם עושים את רצונם גם כשמצווים אותם בדרך תורה ומצוות, ואיש בדרכו הולך עד שיש שסוטים לגמרי מדרך התורה והמצוות, וכל זה משום שלא חינכו אותם בילדותם בכבוד אב ואם כמו שצריך.
ולכן אין לאב ואם למחול על כבודם בזה, אדרבה הבנים והבנות צריכים לעמוד בפניהם וכן שאר מיני כבוד, כדי שיהא מוראם עליהם וישמעו דבריהם. עין בחזון איש יורה דעה סימן קנ''א אות ב'.
אמנם אסור לאדם להכביד עלו על בניו ולדקדק עמהם, כדי שלא יביאם לידי מכשול. וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ולכן יזהר האב שלא להכביד ולצוות על בניו דבר שחושב שמא לא ישמעו לו, ונמצא עובר על: ''לפני עור לא תתן מכשול'', על דרך שאמרו במסכת מועד קטן (דף יז.): המכה לבנו גדול היו מנדים אותו, שהרי עובר על ''לפני עור לא תתן מכשול'', וגדול זה לפי טבע הבן, שיש לחוש שמא יתריס כנגדו בדבור או במעשה, אף שעדין אינו בר מצוות. ולכן יבקש לפי דעתו של בן ולפי מדתו, ויהיה שוקל בפלס וקולע אל השערה ולא יחטיא, עין בפלא יועץ ערך מורא. וכן צריך למחול ולהעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול. וכתב בספר חסידים סימן קנ''ב: ולכן טוב הוא לכל יראי השם שימחלו לבניהם את כבודם אף בלא ידיעתם, כדי שלא להענישם. אמנם במה שהבנים יכולים לעמוד יש לבקש מהם, וכן אין לוותר להם על קימה בפני אב ואם, וכל שכן שלא לבזות ולזלזל אב או אם.
ה. משמעת
ביסודות החינוך [חלק א' ל''ח] של הרש''ר הירש זצ''ל כתב: כאשר חינכת את ילדך למשמעת, הצלחת כבר מראש בכל שטחי החינוך, ובלי טורח רב תצליח לכוון אותו לאן שאתה רוצה.
ועוד כתב שם: ''שהנחנו את הילד בשנתים הראשונות שלו להתרגל לציית רק לרצונו הוא ולעקשנותו, זאת אומרת שיפנקו אותו, כמובן, שהרושם של השנתים הראשונות לא יטשטש מהר, כי הוא מצא אופי חדש ובלתי מכוון לגמרי, ועל כן אי אפשר להפך את הרשם של עקשנות ופינוק למשמעת וציות, ואין הילד יכול פתאום להתחיל בביטול רצונו המפתח לעקשנות מפני רצוננו ושאיפתנו''.
מבואר שיש להרגיל את הילד למשמעת וצייתנות כבר בשנתים הראשונות, יש לעמד על דברים מסוימים שיציית להם ולא לוותר לילד, כדי שלא יתרגל לפינוק אלא למשמעת. ויש להענישו לפי כחו והבנתו כבר בגיל זה. ברור שאין להכריחו בהרבה דברים, תפסת מרובה לא תפסת, אלא יש לעמוד על דבר מסוים ולא לוותר עליו, וככל שגדל הילד יש להרגילו לציית ליותר דברים.
וכן יש להרגיל את הילד שלא כל מה שמבקש הוא מקבל, בין ממתק ובין משחק, ובין אוכל מיוחד שרוצה בו, שאם לא כן הוא מתרגל לפינוק ולעקשנות, וככל שיגדל ירבו דרישותיו וקשה לשנות את אופיו העקשני. אמנם יש להסביר לו שזה לא טוב בשבילו, כדי שיבין שהוריו מבינים טוב ממנו ועליו לסמוך עליהם.
ו. חינוך של ההורים והמורים.
יש אבות שסומכים על חינוך הרבנים בתלמוד תורה או בישיבה, וכן סומכים על המורות בבית הספר, וזו טעות חמורה, המורים רק מסייעים בחינוך, אבל עיקר החינוך בא מצד ההורים הם יכולים יותר לפקח על ילדיהם, בבית ובשעות החופשה, ויכולים לחנך כל ילד לפי דרכו, והשפעתם על ילדיהם גדולה יותר מן המורים. אמנם צריך להיות בקשר עם המורים, כדי לידע את חסרונותיהם של ילדיהם ולחנך אותם בזה.
ואף שנראה להורים שהרב או המורה טעו בחינוך הבן או הבת, אסור להורים לזלזל בהם, ובפרט ליד הילד, כל מילה של זלזול מצד ההורים כלפי בית הספר ומוריו, משפילה את כבודם בעיני התלמיד, וזה יפגע בלמודיו והוא לא יקבל כראוי את דברי המורים, בין בלמודים ובין ביראת שמים והנהגות, וכן לא יכבדם כראוי. אדרבה צריכים ההורים לדבר רק טוב על המורים לפני ילדיהם, ובצנעא אפשר לדבר עם המורים ולברר את סבת העונש וכדומה, מבלי שהילד ירגיש כלל שיש טענה על המורים, ובפרט שהרבה פעמים המורים צדקו, והילדים הגזימו בהתיחסות המורים.
וכן אין לאב להטיל את חינוך הילדים רק על אשתו, מפני שרובץ עליה גם על הבית, ולפעמים היא גם מטפלת בתינוק או בילד קטן, ולפעמים מוטל עליה גם חלק מעל הפרנסה, ואין לה זמן וכח לפקח על הילדים ולחנכם כראוי. ולכן האב אינו יכול להיות מופקע מעול החינוך, הוא צריך לשים לב מה עושים ילדיו בשעות הפנאי, למי הם הולכים וכדומה. וכן הוא צריך ללמוד עם הילדים גמרא ומשנה ונביא וחומש והלכה, ואפלו לימוד של א' ב', אין זה ביזבוז זמן חס ושלום, זו מצוות תלמוד תורה, ובשעה שלומד עם בנו כאילו קבלה מהר סיני, כמו שכתוב במסכת קדושין (דף ל:) ועוד שזה קושר את הבן עם אביו, וגם שיגדל הוא יהא קשור אליו בין בלמוד ובין בתפלות, ולכן האב צריך להיות אחראי גם ללמודי ילדיו וגם לנושא התפלות בבית הכנסת ובבית.
ואף לחינוך בנותיו אחראי האב, בין ללמדן ארחות חיים, מוסר וצניעות, ובין ללמדן חומש והלכות וכדומה, כדי שתהא להן השקפה נכונה ויראת שמים, וכן כדי שיהיו דומות במדות וביראת שמים לאביהן, ויהא ראוי לומר להן בת פלוני לפלוני.
ועוד שאת עקר המורא בחינוך מקבלים הילדים מן האב, ממנו הם יראים יותר מן האם, כמו שכתוב במסכת קדושין (דף לא.) ולכן אסור לאב להתנער מן החינוך, הוא צריך לסייע לאשתו לחנך את ילדיו.
וכן צריכים האב והאם לדון ולהתיעץ יחד לגבי חינוך הבנים והבנות, על כל בן וכל בת בנפרד, ואיש לרעהו יאמר חזק. שניהם שותפים בחינוך, ולכל אחד יש מבט נכון אף שהוא שונה, האיש שכלי והאשה רגשית, וכן יש לה בינה יתרה, ולכן הוא צריך להתייעץ עמה גם בנושא חשוב זה של חינוך ילדיו, ולפעל יחד ובדעה מאוחדת כדלעיל אות ג'.
ולכן האב צריך לסייע לאשתו מבית ומחוץ, גם בשעות הצהרים, וכן צריך לשבח ולעודד את אישתו וליתן לה כוחות נפש, כדי לעמוד בעול הבית והחינוך, וכן צריך להשגיח בחוץ להיכן הולכים הבנים והבנות, ומתי חוזרים, לבקר בישיבות ולהראות לבניו שאכפת לו מהם, ולהעניק להם חום ואהבה. וזה גם מסייע שתמיד הילד יראה דמות דיוקנו של אביו וימנע מעבירות. וכמו שזכה יוסף הצדיק לראות דמות דיוקנו של אביו.
ז. קנאה
במסכת שבת (דף י':) לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. הרי שצריך להזהר שלא ליתן או להעניק אהבה לבן אחד יותר משאר בניו.
ואם צריך ליתן פרס לבנו על שנצטיין, עדיף ליתן לו בצנעה שלא ידעו מזה שאר בניו, או יתן לכולם בשוה, ויאמר להם שהם מקבלים זאת בזכות האח שנצטיין, וגם בזה נאמר קנאת סופרים תרבה חכמה.
אם יש מריבה בין האחים, בדרך כלל אין להורים להתערב, אלא ליתן להם להסתדר, שאם ההורים יתערבו ירגיש אח אחד מקפח. אמנם במריבות גדולות צריך להתערב, אף שאין חשש שיזיקו זה את זה.
וכל שכן שיש חשש שיזיקו זה את זה, כגון: שילד גדול מכה לאחיו הקטן, צריך להפסיקו מיד, ואף מותר להכותו כדי שידע את חומרת הדבר, עין להלן פרק ג' אות ב' דבור המתחיל וכן.