אור ברסלב
קונטרס הטוב שברופאים הלכות ביקור אשה אצל רופא, וביקור איש אצל רופאה › יז. הליכת איש לרופאה

קונטרס הטוב שברופאים

הלכות ביקור אשה אצל רופא, וביקור איש אצל רופאה · יז. הליכת איש לרופאה

טו. הנצרכת לגלות גופה

בדיקת איש על ידי רופאה חמורה (120) קצת יותר מבדיקת אשה אצל רופא, כיון שמצוי יותר שהמטופל יגיע לידי הרהור (121) מחמת נגיעת הרופאה (122), והכל לפי הרופאה (123) החולה (124), החולי (125), ומקום וסוג הבדיקה (126). לכן אם חושש בעצמו שיגיע לידי הרהור, אסור (127) לו להיבדק על ידה (128). ואם מכיר בעצמו (129) שלא יבא לידי הרהור (130) או שאר עבירות (131), אזי דינו (132) כבדיקת אשה על ידי רופא (133). ולכן בבדיקה במקומות המגולים (134), וכן בשאר מקומות שאינן גורמות להרהורים (135) מותר לו להיבדק אצל רופאה אע"פ שיכול ללכת אצל רופא (136) זולת מידת הצניעות שעדיף (137) שילך לרופא (138). ובבדיקה במקומות הצנועים (139), וכן בדיקות שיכולות לגרום הרהור (140) בנקל (141), אם יכול להיבדק על ידי רופא, אסור לו להיבדק אצל רופאה (142).

120. חמורה קצת יותר, היינו מצד המטופל. אך מצד המטפל, רופא הבודק אשה חמיר טפי, דיותר מצוי שהאיש יהרהר או יהנה, ועיין בהערות הבאות.

121. ושמא הרופאה תהרהר, לא חיישינן כ"כ וכמש"כ הש"ך (יו"ד ס' שנב ס"ק ב) שבאשה ליכא הרהור כל כך, ע"ש. ואפי' אי נימא דתגיע לידי הרהור, זה אינו פשוט דהוי איסור גבה, וכמש"כ הגאון חיד"א בברכי יוסף (יו"ד ס' שלה סע' י) דאפי' אם תבוא האשה לידי הרהור לא חיישינן, דהאשה אינה מצווה על השחתת זרע דלא מפקדא אפריה ורביה וכו', ע"ש.

ולהסוברים שאשה אכן מוזהרת על הרהור, הנה אע"פ שברופאה סמכינן על עבידתיה טריד, מ"מ לא בכל בדיקה אמרינן הכי, ואכן יש פעמים דיש לחשוש שהרופאה תגיע לידי הרהור. עיין בחוט שני (ס' כא עמ' ע שעה"צ אות קפב) גבי עיסוי לרפואה שאסור אף לאשה לעשות כן לאיש, ואין לסמוך על עבידתיה טריד כיון דאפשר לעשות עבודתה וגם להיות שקועים בהרהורי עבירה ואפשר לקיים שניהם, ע"ש. מ"מ הכל לפי עניין ואופן הבדיקה, וברוב הבדיקות, לא כ"כ חיישינן שהרופאה תהרהר כיון דיצרה חלש יותר וכמבואר בהערה הבאה.

122. אע"פ שיצרה של אשה חלש יותר משל איש וכמבואר בתשובת הרשב"א (ח"א ס' אלף קעח) ובדרכי משה (יו"ד ס' שלה סע' י) ובהט"ז (שם ס"ק ה), וא"כ אין כ"כ חשש שהרופאה תכוין להנאתה, ולכן יש לסמוך על סברת טריד, וממילא האיש המטופל אינו עובר על לפני עיור לא תתן מכשול כשהוא הולך לרופאה (עיין לעיל סע' א הערה 1), וא"כ קיל טפי מאשה ההולכת לרופא, מ"מ אכתי חיישינן שהמטופל יגיע לידי הרהור כיון דאינו טריד ויצרו גדול, וכנ"ל. וכ"כ ג"כ הגר"נ קרליץ בחוט שני (יו"ד ס' קצה סע' יז אות טז) שאיש ההולך לרופאה הנידון חמור יותר, דברופא י"ל דטריד בעבידתיה ואינו בא לידי חיבה, משא"כ באיש המטופל, זולת אם הוא חולה, ע"ש. ומש"כ שאם הוא חולה אזי טריד, עיין לקמן (הערה 125) דהכל תלוי בסוג החולי.

וראיתי לנכון להעתיק את לשון האורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) דאיכא למישמע מיניה כמה יסודות בנ"ד. וכ"כ הרה"ג אברהם הורוויץ וז"ל "שאלתי את מו"ר זצוק"ל אם מותר לי לעשות בדיקת דם או זריקה מאחות, ואמר לי דמותר מטעם דדמיא עליו ככשורא. אמנם הוסיף לי דבבחור יש להחמיר בדבר. וסיפר לי דאצל מרן החזו"א היו צריכים פעם לעשות לו זריקה ולא מצאו איש ולקחו אשה שעשתה לו את הזריקה, והוסיף לי דממרן החזו"א זצוק"ל אין ראיה, דאצלו ודאי דמיא ליה ככשורא. ובפעם אחרת כשהיה מו"ר אצלי לביקור חולים בביתי כשהיתה לי שושנה ברגל, שאלתיו אם מותר לאחות להזריק לי, וענה דמותר משום דעסוקים דהיינו בעבידתייהו טרידי. וכמדומה לי ששמעתי מאחד מבני ביתו של מרן החזו"א זצוק"ל שמרן הורה שמותר לכתחילה לאשה להזריק לאיש משום דבעבידתייהו טרידי. לפני שנים סיפר לי מו"ר זצוק"ל ששאלוהו אם מותר לגבר לעשות בדיקת דם אצל אשה, ואמר לי שלא השיב משום שדעתו שבצעירים ואפי' נשוי, זה מביא לידי הרהור וכן קישוי וכן אסור משום נהנה מהערוה והוי אביזרייהו דג"ע. אמנם במבוגר יותר דלא תקיף יצריה כ"כ אפשר דיש להקל כמו דאמרינן לענין רופא שבודק אשה דבעבידתייהו טריד, וכן כמו דאמרינן אם כוונתו לשם שמים דמותר, וה"ה כאן אם יודע שזה לא יביאו לידי איזו מחשבה, שמותר. ולכן לאסור לא רצה בצעירים משום דלפעמים צריך זה לפקו"נ ובכה"ג קשה לאסור משום דמתירים אביזרייהו דג"ע בכה"ג משום פקו"נ. שאלתי את מו"ר אם מותר לי לטפל אצל רופאת עינים מומחית גדולה, וצידד להיתר מכמה טעמים: א- מטעם דבעבידתייהו טרידי הן הרופא והן החולה. ב- שאני מבוגר. ג- מטעם דלאו מכל אחד אדם זוכה להתרפאות. וצידד שאלך אליה ואמר אף שמחלתי אינה בגדר פיקו"נ, והוסיף עוד שאפשר שהיא לא נוגעת ממש", עכ"ל של האורחות רבנו.

123. דתלוי כיצד היא מלובשת בצניעות או בפריצות, וכן בגילה, צעירה או זקנה, וכד'. ודע, דכיום רובא דרובא של הרופאות מלובשות בפריצות, וממילא יש לשקול היטב בדבר. והכל לפי העניין.

124. דאם הוא צעיר, אפי' נשוי, חיישינן טפי ממבוגר, וכמבואר באורחות רבינו שהובא לעיל (הערה 122). ואף בצעירים ישנם שהם חמי מזג בענינים הללו וישנם הרחוקים מזה. והכל לפי הענין.

125. דיש סוג של חולי שהאיש סובל כאבים, וטריד בהו, ולא חיישינן להרהור. וכן כשכל גופו חלוש, וכל כיו"ב. והנה פסק מרן הש"ע (יו"ד ס' שלה סע' י) שבחולי מעים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש. והנה כתב הגאון חיד"א בברכי יוסף (שם) לאחר שהעלה דלא חיישינן להרהור מצד האשה משום שאינה מצוה על השחתת זרע וכו', יצא להקשות אמאי לא חיישינן שמתוך שהאשה מתעסקת בבתי גואי אזי יבא האיש לידי הרהור, וכתב ליישב דכיון שהוא חולה, אין יצרו מתגבר עליו ותש כוחו, ע"ש. ומוכח מדבריו דדוקא בחולי שמתיש כוחו אמרינן דלא יהרהר, משא"כ מכאובים קלים דחיישינן להרהור. וכ"כ ג"כ באום אני חומה (ה"ש אות נב). מיהו הדבר תלוי ג"כ בסוג השימוש, דהתם האשה משמשת אותו בחולי מעים דהוי מקום צנוע. והעולה מן האמור דתלוי בסוג החולי והיכן הרופאה נוגעת בו.

126. פשוט. דפעמים הרופאה בודקת במקומות צנועים ופעמים במקומות מגולים. ועוד פעמים הבדיקה מלווה בכאבים, דלא חיישינן שיהרהר בהאי שעתא, ופעמים שהבדיקה אינה מורגשת וראשו פנוי להרהורים, והכל לפי העניין, ועיין בהערה הקודמת.

והנה מצינו גבי בדיקת דם ע"י אחות, שבאורחות רבנו כתב שבצעירים חיישינן וכו', והובאו דבריו לעיל (הערה 122). וראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ב ס' קמג אות א) שנשאל בזה, ולאחר שכתב שהדבר נוגע לחלל הגוף ורוב בדיקות דם הם על דרך זה (לכן יש צד יותר להתיר דאין חשש בזה) הוסיף דאולי בדיקת דם קיל ממישוש הדופק, דבדיקת דם אינה אלא דקירה ועקיצה להוציא דם ואינו דומה למישוש הדופק וכיו"ב וכו' (ומסקנתו לדינא, תתבאר לקמן הערה 134). ומשמע דיש צד שבדיקת דם קיל טפי. אך מאידך גיסא פעמים שהאחות צריכה למשש ידו כדי למצוא וריד, והוי כמישוש דופק. וכן ראיתי בחוט שני (ס' כא עמ' סד) שכתב שבדיקת דם אצל אשה, וצריכה למשש בבשרו כדי למצוא את הוריד, גרע מסתם נגיעה שלא בכוונה, שיש לחוש שיבא לידי הרהור וחיבה, ע"ש. (ומסקנתו לדינא, לקמן הערה 134).

וא"כ חזינן שהכל לפי אופן הבדיקה כיצד נעשית. אם צריכה למשש בבשרו או שהוריד כבר ניכר ואינו צריך אלא עקיצה ודקירה בעלמא.

127. אפי' היכא דליכא רופא. וכשיש חשש פקוח נפש, באורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) כתב שמתירים בכה"ג. ובחוט שני (ס' כא עמ' ע) כתב גבי עיסוי רפואי לאיש ע"י אשה, דודאי יש הרהור, וכשיש הרהור אסור אפי' במקום פקוח נפש דהוי אביזרייהו דג"ע, ע"ש.

128. פשוט. וכן עולה מדברי הגר"נ קרליץ בחוט שני (ס' כא עמ' סד) שאם יגיע להרהור, אסור.

129. מ"מ אפי' כשמכיר ובוטח בעצמו, לא ימנע עצמו מלהתפלל שלא יכשל, וכמש"כ האום אני חומה (ח"מ ס' רלח אות ב) גבי אשה ההולכת לרופא, ע"ש.

130. כלומר יודע שלא יהרהר הן מחמת עצמו, שיצרו אינו תוקפו כ"כ. והן מחמת החולי שהכביד עליו, והן מחמת אופן הבדיקה.

131. כגון קישוי או הנאה מעריות, כמש"כ באורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) והובאו דבריו לעיל (הערה 122), ע"ש. וה"ה שיודע שלא יבא לידי הסתכלות אסורה.

132. היינו לפי הגדרים שהתבארו לעיל, וכגון שאם הרופאה מומחית יותר בתחום, שמותר לו ללכת אליה אפי' שישנו רופא. וכן אם ישנה רופאה בחינם ורופא בשכר אבל ההוצאה מרובה, שאז מותר ללכת לרופאה, וכן לפי כל שאר הגדרים של הליכת אשה לרופא. וכ"ש שעליו ליזהר בכל עניני צניעות עם הרופאה כמו שהאשה מוזהרת כשהולכת לרופא, כריבוי שיחה או קלות ראש, איסור יחוד וכד'. וכן יזהר מעיתונים פרוצים המצויים בחדר המתנה של הרופאים.

133. כתב הגר"מ גרוס שליט"א באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' ה) לאחר שהאריך בדינים של הליכת אשה לרופאה, הוסיף שאסור לאיש לילך לרופאה אלא כהפרטים שנזכרו בהליכת אשה לרופא, גם לא לרפואת שניים וכיו"ב. ובהערה (ה"ש אות נב) הוסיף שבאופנים שמותר לאשה לילך לרופא, מותר לאיש לילך לרופאה, אא"כ יודע בעצמו שדעתו קלה דיש להחמיר טפי וכו', ע"ש. ואע"פ דהאום אני חומה לא התיר לאשה לילך לרופא אלא בדליכא רופאה ולא חילק בין בדיקות במקומות מכוסים לבין מקומות מגולים, וא"כ אף בנ"ד ס"ל דאין לאיש לילך לרופאה כל שיש רופא אפי' בבדיקה במקומות מגולים (ולכן אסר ברופאת שיניים, וכנ"ל). מ"מ סתמתי להלכה כמש"כ לעיל (סע' ג) גבי הליכת אשה לרופא, דיש לחלק בזה, דתלוי באיזה בדיקות מיירי, ע"ש ואוקי באתרין.

ונפקא מינה בנ"ד גבי הליכת איש לרופאת שיניים. הנה נשאל הגר"מ גרוס באום אני חומה (ח"מ ס' רמג) מאיש אחד שיש לו רופאת שיניים ברחוב קרוב אליו, או רופא שיניים רחוק בעיר ת"א שיצטרך לנסוע אליו ויכול ליכשל באיסורי הסתכלות. ותחילה כתב שיותר קל ליזהר בשמירת עינים מאשר בטיפול ממושך אצל רופאה. אך מאידך ברופאה יש היתר של עבידתיה טריד, ואף המטופל טריד בזמן הטיפול. אך מ"מ לא ברירא האי מילתא, ואיכא חילול השם. דבשלמא נשים הולכות לרופא דידעינן שרופא הוא יותר מומחה משא"כ בנ"ד, וסיים בצריך עיון, ע"ש.

ואחרי המחילה, לענ"ד פשוט וברור שעדיף שילך לרופאת שיניים הקרובה לביתו ולא יסכן עצמו בראיות אסורות, ובפרט בימות הקיץ שהפריצות נוראה. ובפרט לפי מש"כ דהוי בדיקה במקומות מגולים שאינה גורמת להרהורים, ובכה"ג מדינא שרי ליה ללכת לרופאה אפי' כשיכול ללכת לרופא זולת מדת צניעות. וכ"ש בנ"ד שכמעט חייב ללכת לרופאה ולא להכניס עצמו לנסיון של הסתלות אסורה מן הדין, וכנ"ל. ומש"כ דיש בזה חילול השם, לענ"ד זה אינו, דכ"ע ידעי שנגיעה כזו אינה לחיבה, ולא רואים בזה אפי' דבר מכוער, ועיין. ועיין בהערה הבאה מש"כ גבי רופאת שיניים.

וע"ע בקונטרס מכתבי הרבנים (עמ' 16) מכתב מהרה"ג נפתלי נויסבוים (אב"ד בד"ץ שע"י ישיבת אהבת שלום וראש ישיבת חיי משה) שכתב "וכן איפכא, האיש ילך אך ורק אצל רופא איש", עכ"ל. וכן עיין בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח ס' תקצו אות א) גבי איש להתרפא אצל אשה, אזי במקום שאין רופא, יכול להתרפא ע"י רופאה, ע"ש. ודלא כמ"ש הגר"ש וגשל בשו"ת גבעת שאול (ס' צה) שהתיר בשופי לאיש לילך לרופאה, ולא חילק כלל אם יש רופא או לא ובין מקומות מכוסים לגלויים, ורק הוסיף בסוף דבריו שאם האיש חושש שיתגבר עליו יצרו, יחוש לעצמו, ע"ש. ולפי האמור זה אינו, ואין להקל אלא לפי הגדרים המבוארים בגוף הסעיף.

134. כגון בדיקת דם, טיפולי שיניים, בדיקת אף, אוזן, גרון וכל כיו"ב. ואעתיק במקצת מש"כ הפוסקים בכמה ענינים דנ"ד.

*טיפולי שיניים: אצל רופאה. הנה בשו"ת באר משה (ח"ד ס' קיג) נשאל בזה, וענה שאסור בשום אופן, ע"ש. אך המעיין שם יראה שכל פלפוליו וראיותיו סובבים סביב איסור השתמשות באשה ולא מצד נגיעה. ואף בזה נראה שסתר עצמו ממש"כ בבאר משה (שם ס' קיח אות יג). ובאום אני חומה (ב"כ אות ג סע' ה) כלל טיפול שיניים בכלל שאר בדיקות אצל רופאה לפי הגדרים של הליכת אשה לרופא, ועיין בהערה הקודמת מש"כ בזה. ואכן נראה לדינא דהוי בדיקה במקומות המגולים, וכל שיודע שלא יכשל, מותר לו לילך לרופאה אפי' כשיש רופא, זולת ממידת הצניעות.

*שיננית: נראה שדינו כרופאת שיניים. ושו"ר שנשאל בזה הגר"ע יוסף זצ"ל, הו"ד בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה יד-ג) ושם בשאלה הדגישו שהרופאים עצמם טוענים שהשיננית עושה זאת טוב יותר מהם, וענה דמותר, שיש לו פת בסלו, ע"ש. והתם מיירי שהשואל היה נשוי. ונלע"ד שאפי' לא היה נשוי יש מקום להתיר בזה, ואפי' כשיש גם איש שעוסק בזה והוא מומחה כאשה, זולת מצד הצניעות, אך כל זה דוקא באופן שהמטופל יודע שלא יהרהר, וכנ"ל ברופאת שיניים. אך הכל לפי העניין, וכגון אם הוא נשוי, וכן אם היא פרוצה או אינה שומרת מצוות, ובין צעירה למבוגרת. ועיין לעיל (הערות 122-123).

*בדיקת דם: כבר כתבתי לעיל (הערה 126) משמיה שבט הלוי (ח"ב ס' קמג) דאפשר דקיל טפי, דהוי רק דקירה ועקיצה, ולא דמי למישוש דופק וכו', ולכן העלה דשרי, אך סיים בזה"ל "ומ"מ במקום דאפשר בודאי מצוה לעשות ע"י איש. ומכ"ש בדורינו הפרוץ שרוב העוסקות בזה הולכות חשופות בשר, ומ"מ במקום שאי אפשר בענין אחר, נראה דאינו בכלל קרובי עריות", עכ"ל. ומוכח מלשונו דאפי' היכא דאפשר ע"י איש, אינו אסור מדינא לעשות ע"י אשה, רק מצוה לעשות על ידי איש. ודייקא נמי שסיים דאינו בכלל קירובי עריות. ואע"פ שסיים "במקום שאי אפשר" וכו', מ"מ מלשונו מוכח דאינו מדינא, וכנ"ל. ומאידך הגר"נ קרליץ בחוט שני (ס' כא עמ' סד) כתב שבדיקת דם, שהאשה צריכה למשש בבשרו כדי למצוא את הוריד, גרע מסתם נגיעה שלא בכוונה ויש לחוש שיבא לידי הרהור וחיבה. והדבר תלוי במציאות אצל כל אחד, שאם אינו מרגיש שום הרהור בזה, אין בזה איסור מן הדין, ע"ש. ובאורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) התיר הגרי"י קניבסקי זצ"ל להרה"ג אברהם הלוי הורויץ לעשת בדיקת דם ע"י אחות. כיון דדמיא עליה ככשורא, וע"ש מש"כ שבצעירים אפי' נשואים חמיר טפי משא"כ במבוגרים נשואים וכו', והבאתי לשונו לעיל (הערה 122), ע"ש כמה פרטים בזה.

*תרומת דם: הנה לעיל (סע' יא) כתבנו שבדיקה שאינה הכרחית, אע"פ שיש בה תועלת, אין היתר לאשה לעשותה ע"י רופא אפי' בדליכא רופאה, ע"ש. וה"ה בנ"ד, כיון שאין בזה תועלת לאיש התורם דם, אין היתר לעשות כן ע"י אשה. וכ"פ הגר"ע יוסף זצ"ל הו"ד בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-ב).

*זריקה ע"י אחות: לכאורה דמיא לבדיקת דם דלעיל. אלא דלא כל אנפין שוים, ויש זריקות המכאיבות יותר מבדיקת דם, ויש שהמקום של הזריקה רגיש יותר, וממילא רחוק שהאיש המטופל יגיע לידי הרהור, ובפרט כשאין צריך להזריק דוקא לוריד שאז אין צריך למשש ידו. ובאורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) כתב הרה"ג אברהם הלוי הורויץ זצ"ל שהגרי"י קניבסקי זצ"ל התיר לו לקבל זריקה מאחות כיון דדמיא עליה ככשורא, ואמר לו שאצל מרן החזו"א היו צריכים לעשות פעם זריקה, ולא מצאו איש, ולקחו אשה שעשתה לו את הזריקה, והוסיף שממרן החזו"א אין ראיה דודאי דמיא עליה ככשורא. ושוב פעם אחרת התיר לו הגרי"י קניבסקי (להרה"ג אברהם הלוי הורויץ) לקבל זריקה מאחות כיון דבעבידתייהו טרידי וע"ז הוסיף (הרה"ג אברהם הלוי הורויץ) שכמדומה שמע מאחד מבני ביתו של מרן החזו"א, שהורה החזו"א שמותר לכתחילה לאשה להזריק לאיש משום דבעבידתייהו טרידי, ע"ש. ובתורת היולדת (פ"ח הערה ג) כתב ששמע בשם החזו"א שמן הדין מותר לאיש לקבל זריקה מאחות, אלא שלכתחילה עדיף שיעשה זאת איש, ע"ש.

*טיפול עינים: עיין בלשון האורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) שהעתקתי לעיל (הערה 122) שצידד להתיר מכמה טעמים, ע"ש.

*סייעת רופא שינים: כתב בחוט שני (ס' כא עמ' סד) שאותן נשים העושות שאר פעולות כגון שאיבת רוק וכד', אין לחוש בזה כיון שאין כאן נגיעת בשר להדיא, ואף אם לפעמים תהיה נגיעה, היא נגיעה שלא בכוונה, ע"ש. ויש להוסיף דע"פ רוב הן לובשות כפפות וקיל טפי.

*רפלקסולוגיה: (לחיצות בכף הרגל), יתבאר לקמן (הערה 141).

*פדיקור: איש שנוצרה לו צפורן חודרנית, נראה דהוי כטיפול במקומות המגולים שאינם גורמים הרהור, ובפרט שהדבר מכאיב. לכן מעיקר הדין שרי ליה לילך לרופאה אפי' כשיכול לילך לרופא היכא דיודע שלא יהרהר, זולת מידת הצניעות. ואפשר דה"ה כשיש לו פטריה בצפורן ורוצה לטפל בה, דשרי וכנ"ל, אך הכל לפי העניין. ושו"ר שנשאל בזה הגר"ע יוסף זצ"ל, הו"ד בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה יד-ד), גבי טיפול פדיקור לאיש ע"י אשה כגון צפורן חודרנית וכיו"ב, וענה דמותר, ע"ש.

הנה העתקתי מקצת דוגמאות שכתבו הפוסקים, וחזינן שאין בזה כלל ברור, והכל לפי אופן הבדיקה ובאיש הנבדק אם מכיר בעצמו שלא יהרהר. ולכן כתבתי בגוף ההלכה שאם חושש מהרהור, אסור לו להתרפא אצל אשה, ורק כשבטוח שלא יכשל, אזי במקומות מגולים כזריקת דם וכד', מדינא שרי זולת מצד הצניעות, ובמקומות צנועים אסור אא"כ אין רופא לפי הגדרים של בדיקת אשה אצל רופא.

135. היינו אפי' מקומות שדרכם להיות מכוסים, וכגון בגב או כתף וכד', נראה דמותר לו מדינא להיבדק אצל רופאה. דדוקא גבי אשה ההולכת לרופא, דהתם חיישינן שהרופא יכשל בראיה או נגיעה לכוונת הנאה אזי אסרינן במקומות המכוסים זולת היכא דליכא רופאה. משא"כ בנ"ד, לא חיישינן שהרופאה תהרהר (כדלעיל הערה 121) או תכוין להנאתה (כדלעיל הערה 122), וכל החשש הוא מצד המטופל שמא יגיע לידי הרהור, והכא מיירי שיודע בעצמו שלא יהרהר, לכן במקומות בגופו, שאינן גורמות להרהור, שפיר דמי להקל מדינא זולת מצד הצניעות. דמלבד שהוא מכיר בעצמו שלא יהרהר, זאת ועוד עצם הבדיקה מיירי במקום שאינו גורם הרהור, ובצירוף תרוויהו, שפיר דמי להקל דומיא בדיקה במקומות מגולים, כן נלע"ד.

136. כתב הגר"נ קרליץ בחוט שני (ס' כא עמ' סד) דאפשר בדאיכא רופא והולך החולה לרופאה, מיקרי רשע, דהוא כאיכא דרכא אחרינא, ע"ש. וכן הסכים הגר"נ בן סניור שליט"א, עיין בהסכמתו לקונטרס זה. אך נראה פשוט שאין הדבר מוסכם, דהא י"א בשם החזו"א דמותר לכתחילה לאיש לקבל זריקה מאחות ולא אמרינן דהוי דרכא אחרינא ומיקרי רשע. וכן גבי הליכת אשה לרופא, דיש מתירים אפי' כשיש רופאה זולת מצד הצניעות וכדלעיל (סע' ג) (ויש מתירים אפי' בדיקה במקומות התורפה), ואמאי לא חששו להא דמיקרי רשע כיון דאיכא דרכא אחרינא. ושמא ס"ל להנך פוסקים דכיון דמיירי באופן של היתר, דתלינן דבעבידתיה טריד, לית לן בה. והכא מיירי שהאיש החולה יודע בעצמו שלא יהרהר ויכשל, וכיון דהוי צורך רפואה, בהא לא חיישינן לדרכא אחרינא. ודוקא כשהולך לדבר רשות אפשר דאמרינן דמיקרי רשע כיון דאיכא דרכא אחרינא. ואכתי צ"ע.

137. ובתורת היולדת (פ"ח הערה ד) כתב שישנם אופנים שיש לאיש להעדיף שדוקא אשה תטפל בו ולא איש. כגון שנפצע בלחיו והוא מסוכן וצריך לגלח את זקנו, אזי עדיף שאשה תגלחנו מאחר ואשה אינה מוזהרת על השחתת זקן לדעה אחת בש"ע (יו"ד ס' קפא סע' ו). והביא שם שהאמרי משה חלק על זה שאין צורך להעדיף אשה, ע"ש. וכן כאשר צריך לסרס איש מטעם פיקוח נפש, עדיף שתעשה זאת אשה, מאחר שיש הסוברים שאינה מוזהרת באיסור זה כמבואר בש"ע (אה"ע ס' ה).

138. עיין לעיל (סע' ג) גבי בדיקת אשה אצל רופא, ואוקי באתרין. וע"ע בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-ט) שנשאל הגר"ע יוסף זצ"ל גבי טיפול רפלקסולוגיה (לחיצות בכף הרגל), האם מותר לאשה לעשות כן לאיש, וענה בלשון "לא כדאי", ע"ש. ואע"פ שגבי טיפול זה נראה שאכן יש לאסור מדינא וכדלקמן (הערה 141). מ"מ שפיר דמי למילף מדבריו גבי טיפולים במקומות מגולים אצל רופאה, דאינו אסור מדינא אלא בגדר "לא כדאי".

139. כגון מקום הערוה והקרוב אליו. ופשוט דמיירי דאפי' אם הבדיקה נעשית על הבגדים או עם כפפות דיש לאסור. ואע"פ דמיירי הכא כשיודע שלא יהרהר, וכדלקמן (הערה 142).

140. אע"פ שהמטופל בטוח בעצמו שלא יהרהר, מ"מ אין להקל בזה זולת היכא דליכא רופא, דהוי דומיא בדיקה במקומות צנועים.

141. כגון מי שנצרך ומוכרח לטיפול גב הנקרא עיסוי (מאסאג'), שטיפול זה יכול לגרום בנקל להרהור, ואפי' כשעושים כן על הבגדים. עיין בחוט שני (ס' כא עמ' ע) שעיסוי שעושים לחולים למי שיש לו מיחושים או לזירוז זרם הדם וכיו"ב, ע"י שמשפשפים בגופו הלוך חזור, צריך לעשות זאת איש לאיש ואשה לאשה, דודאי איכא בזה הרהור וכו', ע"ש. והנה אנן קיימא אפי' באופן שיודע שלא יהרהר, ואפ"ה אין להתיר בזה היכא דאיכא רופא, ויתבאר הטעם בהערה הבאה. ואם הוי פסיק רישיה (ואפשר אפי' קרוב פ"ר, עיין לעיל סע' ב הערה 15) שיהנה, פשיטא דאסור אפי' בדליכא רופא. וע"פ רוב הוי פסיק רישיה להרהור, והכל לפי העניין, וכגון שהרופאה מאוד זקנה וכד'.

וגבי טיפול ע"י לחיצת בכף הרגל, הנקרא רפלקסולוגיה, יש לעיין האם יש לדמות בדיקה זו לבדיקת עינים וכיו"ב, דהוי במקומות מגולים, ואז אם יודע בעצמו שלא יהרהר אזי מדינא שרי ליה ללכת לרופאה אפי' כשיש רופא, (ומיירי שיש לו הכרח גדול לזה, עיין לעיל סע' י), ורק מצד מידת צניעות עדיף שילך לרופא. או דילמא יש לדמות בדיקה זו לעיסוי בגב וכן לבדיקות במקומות המועדים להביא לידי הרהור, דאז אפי' כשבטוח בעצמו שלא יהרהר, יש לאסור כ"ז דאיכא רופא אך אם הוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר) שיהרהר, אסור אפי' כשאין רופא. והנה ראיתי בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-ט) שנשאל בזה הגר"ע יוסף זצ"ל וענה בלשון "לא כדאי" שאשה תעשה לאשה ואיש לאיש, ע"ש. ומלשונו משמע דאינו אסור מדינא. אלא שיש לפקפק בזה טובא, ויותר נראה לדמות בדיקה זו לבדיקה במקומות צנועים. מחמת שטיפול זה נעשה ע"פ רוב בשכיבה, דזה גופא תנוחה שאינה צנועה כ"כ ויכולה לגרום להרהורים בנוסף להא דאשה נוגעת בגופו. ולפ"ז נראה דאין להתיר אלא היכא דליכא רופא כשיודע שלא יהרהר, ואם הוי פסיק רישיה (ואפשר אפי' קרוב פ"ר, עיין לעיל סע' ב הערה 15) להרהור, אין להתיר בכל גונא אפי' היכא דליכא רופא.

142. אע"פ דאנן קיימינן הכא במי שיודע שלא יהרהר, מ"מ יש לאסור לו להיבדק במקומות צנועים או המועדים להרהור, כל שאפשר ע"י רופא. הנה לעיל (סע' ג) גבי הליכת אשה לרופא, העלנו לדינא, דבבדיקה במקומות המכוסים, אסור לה לילך לרופא היכא דאיכא רופאה, ואע"פ שיש שהתירו בכה"ג, מ"מ נקטנו כהאוסרים מתרי טעמי. חדא, דאין אפוטרופוס לעריות, וכיון שנבדקת במקומות המכוסים יש לחשוש דאפי' שהרופא התחיל בהיתר משום דטריד, יסיים באיסור. ועוד שפעמים אפשר שהאשה תהנה מהמגע ועוברת על לאו דלא תקרבו. ותו האשה מורידה מעל עצמה את מסוה הבושה כשמגלה גופה לפני איש זר. ובנ"ד כשהאיש הולך להיבדק אצל רופאה, אע"פ דמיירי שיודע שלא יהרהר, מ"מ הכא נמי יש לחשוש שיתחיל בהיתר, ועם מגעה של הרופאה יגיע לידי הרהור כיון דמיירי במקומות הצנועים או בטיפול המועד להביא הרהור. ועוד יש להוסיף דהכא יש יותר מקום לחשוש למש"כ בחוט שני דאם הולך לרופאה כשיכול ללכת לרופא, מיקרי רשע כיון דאיכא דרכא אחרינא, ועיין מש"כ בזה לעיל (הערה 136), מ"מ בנ"ד דמיירי במקומות צנועים או מועדים להרהור יש לחשוש לזה. כנלע"ד. והמזהיר והנזהר, ירבה שלומו כנהר.

תם ונשלם

שבח לבורא עולם

חודש הגאולה (ניסן) לשנת

ובן דוד בא קל כנשר (תשע"ה).

סוף הספר

תוכן העניינים

קונטרס הטוב שברופאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה