הלכות ביקור אשה אצל רופא, וביקור איש אצל רופאה
ובו יתבאר פרטי ההלכות והגדרים גבי הליכת לרופא,
וכיצד עליה להתנהג בזמן הבדיקה.
א. דין הליכת נשים לרופא.
אע"פ שמעיקר הדין התירו הפוסקים (1) לאשה ללכת להתרפא (2) אצל רופא (3) זכר (4) באופנים מסויימים שיתבארו בסעיפים הבאים, ואפילו באופן שהרופא יצטרך (5) לגעת (6) במקומות מכוסים שבה (7), מכל מקום כיון שבזמן הזה רבו הפרוצים וירדה לה הבושה, וכבר קרו מקרים בלתי טהורים (8), לכן אפילו כשיש היתר הלכתי לאשה ללכת לרופא (9), יש להשתדל בכל עוז ותעצומות לימנע מכך (10), ובלבד שאינו מסכן את החולה (11).
1. ועיקר טעם ההיתר הוא משום דהוי נגיעה שאינה לחיבה ותאוה, דאז לא הוי איסור דאורייתא אלא דרבנן וכמבואר בהש"ך (יו"ד ס' קנז ס"ק י), ובנוסף דהרופא טרוד בעבידתיה, לכן שרי במקום חולי. וכיו"ב כתב הגאון חיד"א בספרו כסא דוד (ח"ב דרוש כה עמ' תנד) דהטעם הוא דבעבידתיה טריד וצורך רפואה ואינו דרך תאוה, ע"ש. וכן ראיתי שכתב בדרכי תשובה (ס' קנז ס"ק ח) דכיון שאין הרופא והאשה מכוונים לשם תאוה וזנות, רק לצורך רפואה, והרופא באומנותו עוסק, אין בזה שום חשש, ע"ש. והביאו גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג), ע"ש. וכיו"ב כתב הפרדס רימונים (ס' קצה שפתי חכם ס"ק כ), ע"ש היטב בלשונו. ובשו"ת זרע אמת (ס' קטז) ג"כ כתב דכל שאינו עושה אלא דרך רפואה שרי אפי' מדרבנן, דבעבידתיה טריד, ע"ש בתוך דבריו. וכ"כ בשו"ת בנין ציון (ס' עה). וכן ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ד ס' אלף עו (ב)) שהביא משמיה הרב כפתור ופרח שהתיר לבעל למשש דופק של אשתו אפי' בחולי שאין בו סכנה ואפי' שיש רופא אחר שאינו בקי וטעמא משום דבעבידתיה טריד וליכא פריצותא דלא אסרה תורה אלא קורבה המביאה לידי ג"ע וכו', ע"ש. ובערוך השלחן (ס' קצה סע' כו) כתב שדבר פשוט להיתר שרופא מומחה בודק בכל בית הסתרים וכו' משום שעוסק במלאכתו, ע"ש. וכ"כ בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ג ס' נד אות א), ע"ש. וע"ע בשו"ת מחנה חיים (ח"ב אה"ע ס' יח). ומצאתי גם להגר"מ גרוס באום אני חומה (ה"ש אות לז) שהסביר דכיון שנוגע שלא לחיבה והוי איסור דרבנן, במקום חולי היכא דבעבידתיה טריד, שרי. ע"ש.
וכיון דאילו הן טעמי ההיתר, היינו שהנגיעה אינה לחיבה, והרופא טריד בעבידתיה, קל להבין כמה קשה לסמוך על זה ברופאים של ימינו שרובם ככולם פרוצים וחשודים על עריות, ומיירי בעיקר ברופאי נשים, ואפי' חובשי כיפות. ועיין לעיל בהקדמה (תמונת מצב) שהארכתי בזה. וכיון דמיירי בפורקי עול וחשודים על עריות, פשיטא כביעתא בכותחא שהרבה פעמים מכוונים להנאתם בנגיעות, הן לצורך והן שלא לצורך. ועוד י"א שבפרוצים לא אמרינן בעבידתיה טריד, כמבואר בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' קמ), ע"ש. וכבר כתב הגרי"י קניבסקי זצ"ל באורחות רבנו (ח"ד עמ' קצד) שאפי' במקום סכנה קשה להמציא היתר בפרט שישנן רופאות נשים, ע"ש. ומדנקט "בפרט", ש"מ אפי' היכא דליכא רופאות נשים, קשה להתיר אפי' במקום סכנה. והגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מט) הביא משמיה החזו"א, דבדורינו רבו הרופאים הפרוצים דלאו בעבידתייהו טרידי, ע"ש שהוסיף שכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל. והוסיף במשמרת הטהרה (ס' קצה ביאור הלכה אות נא) שעיקר ההיתר של עבידתייהו טריד, צריך עיון גדול אם שייך כשהרפואה היא ברחם עצמו, ולא מחשש סכנה אלא לצורך הפריה וכו', ע"ש.
ועוד עיין בספר הצניעות והישועה (פרק כה אות כו) לאחר שביאר שבזמנם היו חיים בצניעות גמורה, לכן אם נזדמן לרופא לרפאות אשה, והרופא היה ירא שמים, ולא דיבר עם האשה שום דיבור שאינו הכרחי, וכ"ש שהאשה היתה מתביישת, ומגלה טפי המוכרח ומכסה כל סביבו ככל האפשר, ואף היא לא דיברה עם הרופא דיבור שאינו הכרחי, והיה הרופא ממש טריד רק בעבידתיה, ולאחר שעשה לצורך רפואתה, תיכף נפרדו זה מזו בלי שום התקרבות דעות, ולאחר כל הנ"ל שפיר סמכו על הסייעתא דשמיא וכו', והמשיך (שם אות כז-כח) שבזמנינו ירוד ירדנו מאוד והפריצות גברה וכו', ולא התירו הפוסקים לרפא אשה באופן של ימינו וכו', ע"ש.
ומעתה יש לשאול על מה סומכין בימינו רובא דעלמא שאשה הולכת לרופא זכר בעוד שההיתרים הנ"ל עומדים על כרעי התרנגולת. והנה היכא דמוכח מילתא דלא מכוין לנגיעת חיבה או להנאת עצמו, שפיר דמי למימר דשרי מהאי טעמא דהנגיעה אסורה מדרבנן. וטריד בעבידתיה, וכגון בבדיקות במקומות מגולים כגון אזנים וכד'. וכן כגון שרופא מיילד תופר את מקום התורפה אחרי לידה כשיש לה חתך. שבאותה עת אותו מקום מלוכלך בדם, ומסתמא דבהאי שעתא אינו מכוין להנאה ואכן טריד בעבידתיה. מיהו בהרבה אופנים אחרים, אכן חשודים הם על עריות ומכוונים להנאת עצמם, ויש לעיין ע"מ סומכים להתיר בזה.
וראיתי שכבר נגע בזה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג) שכתב דאף שמנהג הנשים לילך לרופאים ויש על מי לסמוך, אבל כמה גודל האחריות להנצל מאביזרייהו דג"ע, שהרי יסודו של ההיתר בנוי שאין הרופא והאשה מכוונים לתאוה, והרופא עסוק וכו', ונודע שבזמן הזה קלותם וחשדותם של הרבה רופאים וביותר אלו שעיקר התמחותם בעניני נשים ולבם גס בהם, ובודאי יש לחוש שיעשה עמהם מישושים יותר מהצורך, ורק לשם חיבה, ונשים דעתן קלות יתרצו בזה וכו', ע"ש בדבריו.
לפיכך נראה לפרש דאה"נ גבי הרופא עצמו, אין לו שום היתר ליגע באשה כשמכוין להנאתו. אך גבי האשה ההולכת אצל הרופא, והיא שוכבת כקרקע עולם ואינה נהנית מהבדיקה, גבי דידה ליכא איסורא דאורייתא, ואפשר שבמקום חולי לא גזרו רבנן.
אלא דאכתי יש לעיין מדוע מותר לאשה לילך לרופאים בבדיקות במקומות הצנועים, בעוד דבהרבה בדיקות הוי פסיק רישיה (או אפי' קרוב לפ"ר, עיין בסע' הבא הערה 15) שהרופאים יעברו על לאו דלא תקרב מחמת שמכוונים להנאתם, והרי מצד האשה איכא לאו דלפני עיור לא תתן מכשול. וכבר כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (תרומות פ"ו ה"ג) וז"ל "והמתעה אותו או מכשילו או מצוה עליו או המסייעו לדבר עבירה בשום פנים ממיני הסיוע ואפי' בדיבורו הקל, הוא נענש מהשם יתברך כפי שעשה באותו הסיוע או ההכנה, אבל אינו חייב בשום מלקות וכו' אבל הוא עובר על הכתוב שאמר ולפני עור לא תתן מכשול אם הוא היה סיבה לעבור העבירה, או עובר על הכתוב אל תשת ידך עם רשע אם סייע לאותו עובר", עכ"ל. ובנ"ד שהאשה באה לרופא ומסבירה לו בפיה את מכאוביה ומפשיטה בגדיה ונשכבת לפניו, הרי היא מזמינה אותו לעבור עבירה מדאורייתא אחרי שידוע שהם מכוונים להנאתם וממילא לא יועיל למימר בהו דהוי טרידי באומנותיה, והרי אף הנשים מוזהרות על לאו דלא תתן מכשול (זולת בלאו שאינו שוה בכל, שיש פוטרין אותן) ועיין להרב שדי חמד (מערכת ו כלל כו ס"ק יא). ואפי' אם הנשים שוגגות, דאינן יודעות את פרטי הדינים, אפ"ה עוברות על לפני עיור בשוגג וכמבואר בשדי חמד (שם אות יב). וכעת ראיתי להרב זאב בוגרד בספרו פרי אליעזר (סע' י אות ו) שכתב שהאשה עוברת על לאו דלפני עיור, ע"ש. וכ"כ הרה"ג נפתלי נויסבוים שליט"א הו"ד בקונטרס מכתבי הרבנים להליכת אשה לרופא, ע"ש. וכ"כ באום אני חומה (ה"ש אות מו). וכן מבואר במכתב שהובא בקונטרס מכתבי הרבנים (עמ' 13) דאיכא בזה לפני עיור, וחתומים עלה הגר"נ קרליץ, הגר"י אדלשטיין, הגר"י סילמן, ע"ש. והמכתב הובא לעיל בהקדמה (מכתבי הרבנים).
ולכאורה יש צד ליישב לפי מש"כ הש"ך (יו"ד ס' קנא ס"ק ו) דבישראל מומר, אי לא קאי בתרי עברי דנהרא, אין איסור להכשילו, והובאו דבריו בשדי חמד (שם אות ג ד"ה ובעיקר דין זה, וד"ה והנה), ועיין בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח ס' טו). ובנ"ד אפשר לפרש דכיון שיכול למלא תאוותיו בנשים אחרות הבאות אליו, אזי גבי האשה הנוכחית נחשב דלא קאי בתרי עברי דנהרא. אלא דזה אינו, דהסברא נותנת דגבי כל אשה ואשה שלפניו איכא איסור חדש דלא תקרבו לגלות ערוה, ומיקרי קאי אתרי עברי דנהרא. ואין הפנאי מסכים לחפש בזה. וכעת ראיתי להרב יד מלאכי (מערכת ל אות שסג) דכתב הא דאסרינן לפני עיור בקאי בתרי עברי דנהרא, לאו דוקא בכה"ג שאינו יכול ליטלו מעצמו בשום אופן כלל, אלא כל שאין האיסור מזומן לפניו והוא מביאו לביתו ומזמין לפניו האיסור, הוי כדקאי בתרי עברי דנהרא, וכ"כ הפר"ח והרב משפטי שמואל ובספר דרך הקודש וכו', ע"ש.
ונראה ליישב לפי מש"כ השדי חמד (שם אות י) דיש פוסקים הסוברים דדוקא כשבודאות יעבור הלה איסור, אזי הוי לפני עור, אבל בספק, לית לן בה. ועוד כתב דכל שיש לתלות שיעשה בהיתר, תלינן, ע"ש באריכות. אלא דזה אינו מעלה ארוכה, דכתב שם די"א דבעינן רוב להיתרא, ואף החולקים מצריכים עכ"פ ספק שאינו רוב. אבל בנ"ד שהרופא מוחזק לכך, מאן יימר לן דשרי. ושו"ר בהשדי חמד בסוף דבריו שהביא משם שו"ת עין יצחק, שנשאל באחד שרוצה להשתתף עם ישראל החשוד לחלל שבת לעשות מסחרו בשבת, ורוצה להתנות עמו שלא יהא העסק בשבת אם יוכל לסמוך על זה או שיש בזה לפני עיור כיון שחשוד בדבר, והסיק שאם יתנה עמו שלא לעסוק בשבת, ואם יעסוק לא יטול שכר, אין לחוש וכו', ע"ש. ומוכח דאם הוא חשוד על כך, אין לתלות בהיתר, אלא צריך להתנות עמו וגם שאם יעסוק לא יהנה ע"י נטילת שכר. וה"ה בנ"ד כיון שמוחזק בפריצות וחשוד על כך, תו לא מהני למימר דיעשה בהיתר, וצ"ע. וכעת ראיתי להגרי"ש אלישיב זצ"ל, הו"ד בספר אשרי האיש (יו"ד ח"א פי"א סע' ב) שאם אב מבקש מבנו לקנות לו סגריות, דאין בזה לפני עיור כי בשעה שמביא לו, יכול להתשמש בסיגריה אחת לשבוע, ע"ש. ובפשטות מיירי אפי' כשהבן יודע שאביו מעשן יותר, אפ"ה כל דאיכא למיתלי, תלינן. והכא נמי בנ"ד. דיש צד לתלות שאכן הרופא יטרד בעבודתיה ולא יכוין בהאי שעתא להנאתו, וממילא לית לן בה מצד לפני עיור לא תתן מכשול. אלא דלפי האמור זה אינו ברור כ"כ. ושמא הגרי"ש אלישיב היקל בכה"ג מצד כיבוד הורים, ואינו עניין לנ"ד, וצ"ע.
והנה לא כתבתי את כל הדברים הנזכרים אלא כדי למצוא פתח להבין כיצד מקילים הפוסקים לאשה ללכת לרופא זכר, בעוד רובם פרוצים ומכוונים להנאתם, ולא הוי טרידי בעבידתייהו. לכן כתבתי דמצד האשה לא הוי איסורא דאורייתא דלא תקרבו כיון דהיא אינה נהנת ואינה פועלת אלא רק מצד לפני עיור יש לדון, וכנ"ל. איברא דראיתי בשעורי שבט הלוי (ס' קצה על הש"ך ס"ק כ) גבי מש"כ הש"ך שנהגו שרופאים ישראלים ממששים וכו' אפי' שישנם רופאים עכו"ם (דמשמע שיש עדיפות לרופא גוי מאשר ישראל), והקשה השבט הלוי בזה"ל "צע"ק דאי נימא דאיכא איסורא א"כ לגבי האשה עצמה מאי נפ"מ אם הרופא ישראל או גוי, דגם היא מצווה על קריבות", עכ"ל. ומשמע מלשונו דאם ישנו איסור ללכת לרופא, אזי אם האשה הולכת ונשכבת אצלו, היא עצמה עוברת על איסור קריבות, היינו לא תקרבו לגלות ערוה, וא"כ אין נפ"מ אם הרופא ישראל או גוי. ולפי היסוד הלזה עולה, דכיון דהאידנא הרופאים פרוצים טובא ולא טרידי ומכוונים להנאתם בבדיקות התורפה, אין את ההיתר ללכת אליו, ואף על האשה רובץ איסור של לא תקרבו לגלות ערוה ולא רק מצד לפני עיור לא תתן מכשול. אך אפשר שכבר הרגיש בחילוק דהכא האשה אינה נהנית ואין זה בכלל לאו דלא תקרב, ולכן פתח הערתו כלשון צריך עיון "קטן". (אע"פ שאפשר לפרש שכתב רק צע"ק, כיון די"ל דהש"ך אתא לאשמועינן היתירא גבי הרופא ולא גבי האשה, לכן אמר אע"פ שלרופא גופא אין הכרח ליגע כיון שיש עכו"ם, אפ"ה נהגו היתר וכו'). אלא שכעת ראיתי לנכון לפרש את דברי שבט הלוי הנ"ל לפי מש"כ בשו"ת ברית אברהם (אה"ע ס' נד אות ב) שכתב שאף במעשה חידודין, שהאשה אינה נהנית כלל אפ"ה היא עוברת על לאו דלא תקרבו. ולפ"ז כל זמן שהאשה הולכת ונשכבת לפני הרופא, הוי בכלל לאו דלא תקרבו אף גבי דידה.
וכעת מצאתי שכדברי שבט הלוי הנ"ל, הקשה ג"כ הגר"נ קרליץ בחוט שני (ס' קצה אות טז), דכתב דמשמע מלשון הש"ך דאיכא עדיפות בעכו"ם, והקשה בזה"ל "וצריך עיון דהאיסור שעל האשה להיכן הלך, דהא האשה נמי מצווה על זה", עכ"ל. ומשמע כנ"ל בדברי שבט הלוי, דהאשה עוברת על לאו דלא תקרבו, ואינו ענין של לפני עיור. אך הנה בהמשך דבריו כתב שהרופאים פרוצים וי"ל דעוברים על איסור, ואף על האשה יש איסור, משום שאסורה להכניס עצמה לזה. ועוד שקרוב הדבר שאם הרופא מתנהג בחיבה אף האשה נכשלת, ע"ש. ונראה כוונתו שאז אף היא נהנית מהמגע, ועוברת בלא תקרבו. ומשמע דמש"כ לעיל מיניה "שאסורה להכניס עצמה לזה" אינו מצד לא תקרבו לגלות ערוה אלא מצד אחר, והיינו בגונא שהיא לא נהנית, אפ"ה אין לה להכניס עצמה לזה, ואפשר שכוונתו שאסור לה להכניס עצמה לזה שעל ידה הרופא נכשל באיסור, והו לאו דלפני עיור.
והנה אחרי כל מש"כ בחוט שני הנ"ל, היינו שהרופאים פרוצים ועוברים על איסור, ואם מתנהג בחיבה אף האשה נכשלת, הוסיף ומ"מ נהגו להתיר אף בזה, ומ"מ בודאי יש להעדיף רופאה. ואם הרופא מתנהג בפריצות אסור ללכת אליו ואם בעלה ילך עמה אפשר שהרופא יתנהג יותר טוב וכו', ע"ש. ולכאורה דבריו סותרים. אלא די"ל דתחילה מיירי שהרופא פרוץ אך מתנהג שלא בפריצות כלפי חוץ, ובזה כתב דנהגו להתיר. אך אם מתנהג בפריצות במעשיו, אסור לה ללכת אליו.
אלא דעדיין קשה, דאי מיירי ברופאים פרוצים ושאנו אומרים דעוברים איסור, ואף על האשה יש איסור ועוד אפי' היכא דגם היא נכשלת וכגון כשמתנהג בחיבה, כיצד נהגו להתיר בזה, ועוד שיש רק "עדיפות" לרופאה. ושו"ר שבחוט שני על הל' צניעות (ס' כא עמ' סד) כתב בלשון שונה ממש"כ בחלק יו"ד הנ"ל, דלאחר שכתב שאם מתנהג בחיבה אף האשה נכשלת, הוסיף וז"ל "ועל כן במקום שאין פקוח נפש צריכים להקפיד ללכת דוקא לרופאה", עכ"ל. ואתיא שפיר. אלא שחלק יו"ד על הל' נדה נכתב מאוחר יותר ממש"כ כאן בהל' צניעות, וצ"ע.
והגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (ח"ב עמ' מט) הביא משמיה החזו"א, ושכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאשה ההולכת אצל הרופא בשביל מיחוש בעלמא או כדי לסדר ווסתה, האיסור הוא על הבודק ועל הנבדקת, ע"ש. ויל"ע אי כוונתו שהאיסור על הנבדקת מצד לפני עיור או מצד לא תקרבו. ומסתימות דבריו נראה דהוי מצד לא תקרבו, דאל"כ היה לו לבאר דהאיסור של הנבדקת הוי מצד אחר. ויש לפלפל.
והעולה מכל האמור דאכתי לא מצאנו היתר מבוסס על מה סומכים האידנא להניח לרופאים פרוצים וחשודים לעשות בדיקות אפי' במקומות המוצנעים. דלפי שבט הלוי הוי בכלל לאו דלא תקרבו, ולפי מה שכתבתי בעניותי הוי מצד לאו דלפני עיור ושכן כתבו כמה פוסקים, ואף בזה קשה להתיר לפי המבואר לעיל.
2. הכא מיירי בבדיקה לצורך רפואה, אבל בדיקות שאינן לרפואה כגון מעקב הריון וכיו"ב, יתבאר לקמן (סע' יא).
3. ויש לעיין האם שפיר דמי לאיש להיות רופא המתעסק עם נשים. הנה בעל המשנה הלכות בהסכמתו לספר אחותי כלה כתב לחקור האם מותר לאיש להיות רופא לאנשים ונשים, או רופא דוקא לאנשים, ורופאה לנשים. ויצא להביא ראיה מהגמ' תענית (כא:) גבי אבא אומנא, ומהכא מוכח דכבר בזמנם היו הנשים הולכות לרופא. אלא שאבא אומנא הקפיד שלא לראות את האשה וכמבואר שם שהיה עושה להן מלבוש מיוחד וכו'. וסיים דאשרי מי שמונע עצמו וכו', ע"ש.
והנה התם מיירי ברופא כללי, ועיסוקו הן לאנשים והן לנשים. ובשו"ת אז נדברו (ח"י ס' לג) כתב גבי רופא שיניים, דלא יודע כיצד רופא חרדי יכול לטפל בנשים בשביל ממון, אבל נתברר שאף נשותיהן של רבנים מפורסמים נוהגות היתר בזה. והוסיף דמהגמ' קידושין (פב.) מוכח דמותר לאיש להיות עסקיו עם הנשים, ובכל זאת מיד אמרינן בגמ' שלא ילמד אדם את בנו אומנות נשים, ושסורו רע וכו'. ועוד שרופא שיניים התעסקותו בגוף האשה התעסקות שדורשת דיבור והתעסקות אתן באופן קבוע, ולעיל מיניה כתב שהרופא נוגע בפנים ובראש האשה, ע"ש. ובעל אז נדברו בספרו מקור בהלכה (ס' יז בירור הלכה אות ה) כתב שאין למחות ברופאים שמרפאים נשים אפי' בנגיעת בשר ואפי' כשאין סכנה כגון בתיקון שיניים, דיש להם ע"מ לסמוך, מ"מ אין היתר זה לכ"ע וכו', ע"ש.
ומצאתי להגרי"י קניבסקי זצ"ל באורחות רבנו (ח"ד שונות אות טז עמ' קצד) שנשאל באיזה עסק עדיף להכניס עצמו האם לרבנות, ואז יצטרך גם לסדר קידושין לאנשים שאינם שומרים טהרה וכו', או רפואה. ע"כ תוכן השאלה. ואמרתי להעתיק תשובתו (את החלק הנוגע לנ"ד), וז"ל "ולענ"ד אחרי כל הנ"ל, רבנות עדיפא יותר ויותר. כי להיות רופא קשה מאוד מאוד לשמור את התורה וכמעט שאי אפשר כלל וכלל בזמנינו. כי ראשית בבא אשה חולה הלא צריכים להסתכל וליגע ולמשש אפי' במקומות המכוסים וזה איסור דאורייתא כש"כ כשהיא אשת איש ונכרית (ואפילו במקום סכנה קשה להמצא היתר בפרט כשנמצאים רופאות נשים) וגם אי אפשר להמלט מהרהור ר"ל שהוא ג"כ מדאורייתא, וגם איסור יחוד הוא מדאורייתא מלבד כמה איסורי דרבנן הרבה" וכו', עכ"ל לנ"ד (ושם הוסיף סיבות נוספות למה עדיף לימנע מלהיות רופא). אלמא אפי' ברופא כללי ס"ל דלא אריך למיעבד הכי וללמוד רפואה המצריכה אותו לטפל בנשים.
ומאידך גיסא מצאתי בנשמת אברהם (מהד"ב יו"ד ס' קצה סע' יז) שהעיד שאמר לו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (גבי רופא, אח או טכנאי) שמותר לגבר לכתחילה ללמוד מקצוע זה מכוין שזה נוגע לפיקוח נפש. אולם ברור שכל אדם יצטרך להחליט לעצמו אם הוא יכול לעמוד בפני יצרו ובאמת לעבוד לשם שמים. והוסיף הנשמת אברהם בשם הגר"י נויבירט (מח"ס שמירת שבת כהלכתה) שטוב יעשה אם אפשר שישא אשה לפני שהוא מתחיל את הלימודים או את העבודה במקצוע כזה כדי שיהא פת בסלו, ע"ש. ומקום יש בראש לומר דהגרש"ז אויערבאך זצ"ל דיבר על זמנם שהפריצות לא היתה נוראה כבימינו, שכיום נפרצו כל הגדרים והגבולות, והנשים הולכות חשופות לגמרי באופו מבהיל, ובפרט בימות הקיץ. ושמא אם היה רואה את המציאות של ימינו, לא היה מורה לאיש דשרי לכתחילה ללמוד רפואה וכו', ויל"ע.
והנה כל המחלוקת בין הגרי"י קניבסקי זצ"ל להגרש"ז אויערבאך זצ"ל לא מיירי אלא ברופא כללי לאנשים ונשים. אך מה שמצוי היום רופא נשים, שכל עיסוקו אך ורק בנשים, וע"פ רוב עוסק בבדיקות במקומות מכוסים וצנועים, בכה"ג חמיר טפי, ועיין בקונטרס באתי לגני (עמ' קסח) שכתב שהוא פוחד לא פחות מרופא נשים חובש כיפה, שאף אם לא ידע שאסור הדבר, מסתמא ידע שזה מכוער, ומסתמא מכיר במציאות ההרהורים, ואפ"ה בחר במקצוע זה יותר מכל מקצועות הרפואה, ויש בזה עדות נאמנה על כוונתו הזדונית, ואין להסתפק אם לעקל או לעקלקלות, ע"ש.
ונראה דלענין הלכה יש לשאול שאלת חכם, וכמש"כ הגר"מ גרוס שליט"א באום אני חומה (ה"ש אות נ). וע"ע בשו"ת נצח יוסף (ס' ו) מש"כ בזה.
4. ויש לעיין האם רופא שהגיע אליו אשה לטיפול, ויש באפשרותו להעביר טיפולה לרופאה, האם חייב לעשות כן. וראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט ס' לב) שנשאל בכגון דא, וענה דאין הרופא חייב לעשות כן כיון דלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות, וכן נפסק בש"ע (יו"ד ס' שלו סע' א) שחיוב הרופא לרפאות הוא אפי' שיש לו מי שירפאנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות וכו', וסיים בזה"ל "לפי האמור יתכן שלא רק שאין על הרופא חיוב להעביר את החולה לרופאה או לרופא חילוני, אלא שגם איננו רשאי לעשות זאת", עכ"ל. ודבריו נפלאו ממני, ובפרט מה שסיים שיתכן שאסור לו לעשות כן. דמלבד דצ"ע על דבריו מניין לו דהוי בגדר איסור עד שכתב דיתכן שאיננו רשאי לעשות כן. זאת ועוד כל ראיותיו שהביא, נראה דאינן שייכות לנ"ד, דאפשר דהתם מיירי באיש חולה שבא לפניו, בהא אין לו סיבה להעבירו לרופא אחר מהאי טעמא דלא מן הכל אדם זוכה וכו', אבל הכא רוצה להעביר טיפולה לרופאה כדי לברוח מן הנסיון ושלא יצטרך ליגע בה או להסתכל בה, ואפי' היכא שמכיר בעצמו שלא יהרהר, מ"מ מותר לו לחשוד בעצמו ולהרחיק עצמו טפי ולהעביר טיפולה לרופאה. לכן נראה דפשיטא כביעתא בכותחא שאם יכול להעביר טיפולה לרופאה היודעת את מקצוע הרפואה כמותו, דעליו לעשות כן (ואפשר דאפי' חייב לעשות כן כדי לברוח מן הנסיון, וצ"ע). ואם הרופאה אינה יודעת את מקצוע הרפואה כמותו, בהא אפשר דאינו פשוט להעביר טיפולה לרופאה אא"כ מיירי בחולי פשוט, והכל לפי העניין. ועיין בשו"ת בנין ציון (ס' עה).
5. כדעת הש"ך (יו"ד ס' קצה ס"ק כ) והסכים לו בכו"פ (שם) שדברי הש"ך ברורים, וכן נוהגים שאשה שיש לה מכה בבטנה וכל מקום תורפה שרופאים רואים אותה וכו', ע"ש. וכן הסכימו לו הסד"ט (שם ס"ק כד) ועוד אחרונים. ואף שהתורת השלמים (שם ס"ק טו) חלק על הש"ך, מ"מ דוקא גבי בעל ואשתו נדה פליג, דחמיר טפי, ומשמע דברופא למשש אשת איש דעלמא מודה דשרי. ושו"ר שכן כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב), ע"ש. וכן העלו פוסקי דורנו דשרי מעיקר הדין לילך לרופא, אך הוסיפו בזה תנאים מסויימים וכמו שיתבאר בסעיפים שלפנינו.
6. וגם לראות את המקומות המכוסים. פשוט. וכן הוא בכו"פ (ס' קצה ס"ק כ).
7. פשוט. וכ"כ בכו"פ (ס' קצה ס"ק כ) וכל הנך פוסקים שיובאו בסעיפים הבאים.
8. עיין באריכות מש"כ לעיל בהקדמה (תמונת מצב) שהבאתי מעשים שקרו, ע"ש ואוקי באתרין.
9. המבוארים בסעיפים שלפנינו. ובחלקם שייך להשתדל לימנע, עיין בהערה הבאה.
10. ואפילו כשיש טרחא מרובה להשיג רופאה, דשרי בכה"ג לילך לרופא כדלקמן (סע' ז), בהא יש להשתדל לימנע מלילך אל הרופא ואכן לטרוח טובא. וה"ה בהפסד ממון, וכגון שצריכים לשלם ממון בגדר של הוצאה מרובה לרופאה בעוד שהרופא בחינם, דשרי בכה"ג לילך לרופא כדלקמן (סע' ה), מ"מ שייך לו להשתדל להוציא מעות מרובים על כך.
ובפרט לפי מש"כ לעיל (הערה 1) דההיתר ללכת לרופאים של ימינו, בבדיקות במקומות מוצנעים עומד על כרעי התרנגולת, וכולי האי ואולי. דע"פ רוב מכוונים להנאת עצמם זולת היכא דהמציאות מורה שאינו מכוין להנאת עצמו וטריד בעבידתיה. ובסתם בדיקות במקומות מוצנעים כגון בהוד יופיה של אשה וכד', אין ההיתר ברור כלל ועיקר, ונראה פשוט וברור דכל היכא דאפשר להחמיר, יחמיר בזה.
והיכא שהרופא בודק עם כפפות או על גבי הבגדים, כתב בשו"ת אז נדברו (ח"י ס' לג) דאפשר שאין להחמיר כלל, ע"ש. ולענ"ד אף זה אינו ברור שאין להחמיר, דלפי מאי דקיי"ל שאף נגיעה על גבי בגד אסורה. ונראה שהרופאים הפרוצים אף בכה"ג מכוונים הרבה פעמים להנאת עצמם, ובפרט במקומות הצנועים. ואפי' אי נימא דמכלל איסור נגיעה נפקא, מ"מ מכלל ראיה במקומות מכוסים לא נפקא, ואכמ"ל.
ודע, דאע"פ שכתב הש"ך (ס' קצה ס"ק כ) שהמנהג פשוט שהרופאים ממשמשים וכו', וכ"כ הכו"פ (שם ס"ק כ). צ"ל דבזמנם כנראה היו רופאים שהוחזקו לכשרים טפי מבזמנינו. ואע"פ שבשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב ד"ה ולמדנו) הביא משמיה החת"ס שגם רופאים שמלפנים לא היו צדיקים, ושכ"כ התפארת ישראל על רופאי זמנינו ששבקו להימנותיה דלכל חולי קורין פק"נ אם יתענה וכו', ע"ש. מ"מ המציאות מורה שבימינו נפרצו כל הגדרים והגבולות, וכמבואר היטב במש"כ לעיל בהקדמה (תמונת מצב), ע"ש באריכות.
ועוד יש לציין דנראה שהמנהג הלז שכתב הש"ך, לא התפשט כ"כ בכל המקומות, או שעם הזמן מצאו חכמי הדור לגדור בזה גדר. דהנה בקונטרס מכתבי הרבנים (בנשיאות הגר"ש הלוי ואזנר והגר"נ קרליץ) הביאו מש"כ הרה"ג יהושע נויבירט זצ"ל (מח"ס שמירת שבת כהלכתה) שכתב וז"ל "בזמנו מו"ר הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל אמר לי כי בימיו לא ראה ולא שמע פעם אחת שאשה תלך לרופא איש. ולא רק בעניני נשים אלא גם רופא כללי אף אחד לא העלה על דעתו דבר שכזה", עכ"ל. וכן בקהילת בני תימן לא היה עד דורינו כלל שאיש יילד אשה, והובאו הדברים בש"ע המקוצר (ס' רב הערה מט), ע"ש. וזה דלא כמש"כ בפשטות בשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב) שכן המנהג מאז ומקדם וכו', ע"ש. ושמא אפשר שהמשנה הלכות דיבר על מקומו בחו"ל.
11. פשוט. ועיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד ס' קסז). ועיין בשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב) שכתב בתוך דבריו ומי הוא אשר יקבל על עצמו ענין פקוח נפש של נשי ישראל לאסור להן להתרפא מהרופאים מה שהתירו רבותינו וכו', ע"ש. והתם מיירי ברופאים פרוצים טובא, ואפ"ה כתב שאין בכוחנו לאסור משום דלא מכל אדם זוכה להתרפאות וכו', ע"ש. וה"ה בנ"ד, דכיון דמיירי היכא דאיכא היתירא לילך לרופא, אזי אפי' אם רוצים להחמיר, מ"מ אין ליכנס אפי' לספק סכנה בשביל זה, אלא כל שיש אפי' ספק סכנה, שרי לה להתרפא מרופא זכר. וכבר כתב המסילת ישרים (פרק יד) שהפרישות בדינים הוא להחמיר בהם תמיד לחוש לדעת יחיד במחלוקת אם טעמו נראה אפי' שאין הלכה כמותו, ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו, ע"ש. ועיין בשו"ת אז נדברו (ח"י ס' לג).
ב. דוקא כשהרופא לא יכוין להנאתו.
הדבר ברור שכל ההיתר לאשה להיבדק אצל רופא הוא דוקא היכן ששייך לומר שהרופא (12) טרוד (13) ואינו מכוין להנאתו כשנוגע בה (14). אבל כשמדובר בסוג בדיקות שעל פי רוב (15) הרופא יכוין גם (16) להנאתו (17), אין שום היתר (18) לאשה להיבדק על ידו (19). ולכן ישנם בדיקות שעל פי רוב אין בהם שום היתר לאשה להיבדק על ידי רופא (20). וכשיש חשש פקוח נפש [באופן שהרופא יכוין להנאתו], עיין בהערה אם יש לה חיוב של יהרג ואל יעבור (21).
12. ומהריט"ץ תיקן תפילה לרופא, וז"ל "זכה את מחשבתי וטהר את הרהורי שלא אחשוב על אשה ולא אתור אחר עיני", עכ"ל. והביאו באום אני חומה (ח"מ ס' רלח אות ב). ועוד ציין האא"ח (ה"ש אות נ) שישנם תפילות מיוחדות לרופא, שהובאו בקובץ אסיא (ח"א עמ' רנב-רנו).
13. ובגדרי עבידתיה טריד ישנם חילוקים רבים, עיין בספרי גן נעול על הל' צניעות בהקדמה (יסודות בצניעות).
14. פשוט וכמבואר בסע' הקודם (הערה 1).
15. הנה יש לעיין כשיש ספק בדבר האם הרופא יכוין להנאתו, אי שרי לאשה ללכת אצלו היכא דליכא רופאה, או דלמא חיישינן טפי שיכוין להנאתו והאשה תעבור על לפני עיור, וממילא אסור לה ללכת אצלו אפי' בדליכא רופאה. והדבר מצוי בהרבה בדיקות, ובפרט במקומות המכוסים דיש ספק שמא יכוין גם להנאתו, והוי ספק דאורייתא. ולכאורה יש לאסור אפי' בדליכא רופאה. ושמא אפשר לומר כיון דהוי רק ספק, מישרא שרי משום חולי. ואע"פ דהוי ספק דאורייתא, מ"מ לפי הרמב"ם (הל' ט"מ פ"ט הי"ב, הל' אבות הטומאה ריש פרק טז) דס"ל דספק דאורייתא אינו אסור אלא מדרבנן, אתיא שפיר דלא גזרו על האי ספק במקום חולי, כל שיש צד שלא יכוין להנאתו.
אלא שכבר כתבתי בסע' הקודם (הערה 1) גבי לאו דלפני עיור משמיה הרב שדי חמד, די"א דדוקא היכא דאיכא רוב להיתר, לא הוי לפני עיור, ואף החולקים מצריכים עכ"פ ספק שאינו שקול, ע"ש מה שהוספתי בזה. ובנ"ד תליא באיזה רופא מיירי ובסוג ומקום הבדיקה, דאם יש חשש גדול שיכוין להנאתו, כבר אסור לאשה לילך אצלו משום שאם יכוין להנאתו, הוי לאו דלפני עיור, וכנ"ל. ורוב הרופאים שאינם שומרי מצות, פרוצים וחשודים על עריות וכדלקמן (סע' יד הערה 96), ואכמ"ל.
וכעת ראיתי בעזר מקודש (ס' כ סע' א) שכתב בתוך דבריו כשהרופא נוטה אצלו שלא יעצור כח לכבוש היצר מנטות לתאוה רגע, פשיטא ששייך בו איסור, ע"ש. אלמא אפי' בנטיה שלא יעצור כח תאוותו, אסור, ולאו דוקא בודאי. והנה ברופאים פרוצים כבימינו, עצירת כח התאוה מאן דכר שמיה גבייהו, וע"פ רוב מעיקרא ניחא להו בהנאה זו, והכל לפי העניין.
16. נקטתי "גם" להנאתו, לומר דאפי' אם מכוין לרפואה, אך גם להנאתו באותה פעולה, ג"כ אסור, דסוף סוף עובר על לאו דלא תקרבו, והאשה עוברת אלפני עיור. ופלא מש"כ באום אני חומה (ח"מ ס' רעד) דיש לצדד דשרי בכה"ג שמכוין גם להצלה וגם להנאה, דאל"כ בכל בדיקה יש לחשוש שיכוין גם להנאתו, והוי ספק דאורייתא, אלא צ"ל דהתירו אף בכה"ג, ע"ש. ולענ"ד זה אינו, וכבר כתב בדרכי תשובה (ס' קנז ס"ק ח) דההיתר לרופא הוא משום שאין הרופא והאשה מכוונים לשם תאוה וזנות "רק לצורך רפואה", ע"ש. אלמא ההיתר הוא דוקא שמכוין "רק" לרפואה ולא "גם" לרפואה. אלא כל שמערב הנאה בנגיעתו, אין היתר בדבר. וכן אפשר לדקדק מעוד פוסקים. וכעת ראיתי שכן יש לדייק מדברי הגרי"י קניבסקי זצ"ל במכתב שהובא באורחות רבנו (ח"ד שונות אות טז עמ' קצד) שנשאל באיזה עסק עדיף להכניס עצמו האם לרבנות, ואז יצטרך גם לסדר קידושין לאנשים שאינם שומרים טהרה וכו', או רפואה. ובתוך תשובתו כתב שרבנות עדיף, כי להיות רופא קשה מאוד מאוד לשמור את התורה וכמעט שאי אפשר כלל וכלל בזמנינו. כי ראשית בבא אשה חולה הלא צריכים להסתכל וליגע ולמשש אפי' במקומות המכוסים וכו', וגם אי אפשר להמלט מהרהור ר"ל שהוא ג"כ מדאורייתא וכו, ע"ש. ומשמע דאפי' היכא שכוונתו לרפואה, כיון דאי אפשר להימלט מהרהור, והוי איסור דאורייתא. וכן נראה דס"ל להגר"י רצאבי בש"ע המקוצר (ס' רב הערה נב ד"ה האם), דכל שמכוין להנאתו, אע"פ שמכוין גם לרפואה, אין להתיר, ע"ש. ומה שהקשה האום אני חומה דאם אסור בכה"ג אזי בכל בדיקה יש לאסור משום דהוי ספק דאורייתא שמא יכוין "גם" להנאתו, י"ל שבספק לא אסרו משום חולי, אך אם ידוע שיכוין גם להנאה, אפי' שכוונתו לרפואה, אין להתיר כלל. ונראה דאפי' בספק, אם הדעת נוטה שיכוין להנאתו, ג"כ נראה דיש לאסור וכמבואר לעיל (הערה 15).
17. ומלבד דמיירי בסוג בדיקות הגורמות להרהור, זאת ועוד הרופאים עצמם רובם ככולם פרוצים וחשודים על עריות וכמבואר בהקדמה (תמונת מצב). ובפרט די"א דלא אמרינן בעבידתיה טריד בפרוצים, כמ"ש בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' קמ).
18. היינו אפי' כשאין רופאה, ועיין בסע' הבא. וה"ה כל שאר ההיתרים לילך לרופא המבוארים בסעיפים שלפנינו, וכגון שהרופא בחינם והרופאה בשכר בהוצאות גדולות (סע' ה), או שהרופא מומחה יותר (סע' ו), או כשיש טרחה מרובה (סע' ז), מיירי דוקא היכא דתלינן דטריד, אך בנ"ד אין שום היתר בדבר.
19. פשוט. וכן מבואר באריכות בסע' הקודם (הערה 1), ע"ש. ועיין בהערה הבאה.
20. ומצוי הדבר כשאשה מגיעה לפני לידה לבית היולדות, עליה לעבור בדיקה הנקראת בדיקת "פתיחה" באותו מקום. וכאשר ההריון הולך למישרין ואין חשש או סיבוך, אזי בדיקה זו יכולה להתבצע בנקל ע"י המיילדות הנמצאות במקום, ולכן בכה"ג אין שום היתר לאשה להיבדק ע"י הרופאים הנמצאים שם. ועיין במשמרת הטהרה (ס' קצה ביאור הלכה אות נא) שכתב שעיקר ההיתר של עבידתייהו טריד, צריך עיון גדול אם שייך כשהרפואה היא ברחם עצמו, ולא מחשש סכנה אלא לצורך הפריה וכו', ע"ש. ודע, דנראה דאפי' כשאין מיילדות או רופאה, אינו פשוט להתיר דבר זה כלל אחרי שנראה ודאי שיכוין להנאתו, והכל לפי העניין. ועיין לעיל בהקדמה (תמונת מצב) מש"כ בזה גבי רופא פרוץ שבא לבדוק בעצמו, ואע"פ שאמרו לו שהאשה נבדקה לפני דקות מועטות, הפטיר הפרוץ שאינו סומך על אף אחד. והדבר מוכיח על כוונתו הזדונית. לכן על הבעל או האשה לעמוד בפרץ ולדרוש בכל תוקף שהבדיקה תתבצע אך ורק ע"י רופאה או מיילדת. והפירצה בזה מצויה מחוסר ידע אפי' של בני תורה שחושבים לתומם שהרופא טריד וממילא אין שום חשש, ומפקירים נשותיהם לפני רופאים פרוצים וחשודים על עריות. ואינם יודעים שכשיש מיילדת, אין היתר להיבדק אצלו, ונראה דאפי' בדליכא מיילדת, אי אפשר להתיר בגונא דהוי פסיק רישיה (או אפי' קרוב לפ"ר, עיין לעיל הערה 15) שיהנה. ומצווה לפרסם הדברים. ואכמ"ל.
אשה הנצרכת בדיקה בהוד יופיה, ע"פ רוב הוי פסיק רישיה שהרופא יכוין להנאתו, וממילא אסור לה לילך אליו אפי' כשאין רופאה, דהא הרופא עובר בלאו דאורייתא, וממילא היא עוברת בלפני עיור לא תתן מכשול, וי"א שעוברת גם על לאו דלא תקרבו, וכמבואר בסע' הקודם (הערה 1). ובפרט אם האשה נאה, דמלבד די"א דבאשה נאה לא מהני עבידתיה טריד וכמש"כ הגאון מרוז'ין בשו"ת שלמת יוסף (ס' ג), אלא אפי' להסוברים דמהני, הנה בבדיקה מסוג זה, נראה דלכ"ע כשהיא נאה הוי פ"ר שיהנה או יהרהר, וממילא אין צד להתיר בזה אפי' בדליכא רופאה.
וגבי אשה הסובלת מכאבי גב וצריכה עיסוי רפואי (מאסאג'), נראה דג"כ הדבר ודאי שיכוין להנאתו. וע"ע בחוט שני (ס' כא עמ' ע) שכתב דדבר זה ודאי מביא להרהור, ע"ש. ולפ"ז אפי' בדליכא רופאה, אסור לה לעשות כן ע"י רופא. ובפרט שאפשר גם לעשות עיסוי וגם להרהר, ואפשר לקיים שניהם, וליכא למימר דטריד, וכמש"כ בחוט שני (שם שעה"צ אות קפב) גבי אשה, ע"ש. ובפרט אם האשה נאה די"א דלא מהוי עבידתיה טריד וכנ"ל. ואפי' הסוברים דשייך טריד אפי' באשה נאה, מ"מ בעיסוי כזה הוי פסיק רישיה שיהרהר כשהיא נאה.
ויש לעיין בטיפול של לחיצה בכף הרגל (רפלקסולוגיה), האם אמרינן דהוי פסיק רישיה (או אפי' קרוב לפ"ר, עיין לעיל הערה 15) להרהור ואין היתר אפי' בדליכא רופאה או דילמא לא אמרינן דהוי פסיק רישיה. ואפי' אי נימא דלא הוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר), אכתי יש לעיין האם נידון כמקומות המגולים היכא דנהגו הנשים ללכת יחפות, וממילא שרי לה ללכת אליו אפי' בדאיכא רופאה זולת מידת הצניעות, או שמא יש לדון כמקום המכוסה ואסור לה ללכת לרופא אלא בדליכא רופאה, וכמבואר בסע' הבא. ולענ"ד בשום אופן אין לדון כן כמקום המגולה, ואדרבא ע"פ רוב הוי פסיק רישיה שיכוין להנאתו, ובפרט שהיא שוכבת לנגד עיניו, ואין להתיר לה אפי' בדליכא רופאה. ולכן אפי' אם אכן היה צד קלוש לתלות שלא יכוין להנאתו, יש לדונו כמקום מכוסה, ואסור לה ללכת אליו אא"כ אין רופאה. אלא שכאמור יותר נראה בפשטות דהוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר, עיין לעיל הערה 15) שיהרהר, ואין להתיר אפי' בדליכא רופאה, אא"כ יש אומדנא דמוכח שלא יהרהר וכגון שהיא זקנה מאוד וכיו"ב, שאז יש להתיר היכא דאין רופאה.
21. באום אני חומה (ח"מ ס' רמד אות א) נשאל גבי רופא, שהנשים באות אליו על ענינים חיצוניים ככאב אזניים, הוא מרבה במשמוש הידים, וענה דברור דאסור להתרפאות אצלו דהוי קריבה לעריות, וכו', ואף אם הרפואה פקוח נפש יש בזה עקולי ופשורי אם להקל וכו', ע"ש. אלמא לא ברירא ליה כולי האי אם להקל בזה אפי' בפק"נ.
וראיתי להגר"נ קרליץ בחוט שני (ס' כא עמ' סג-סד) שכתב וז"ל "ואם הרופא מתנהג בפריצות, אסור לילך אליו ואפילו בפקוח נפש", עכ"ל. אלמא הוי בכלל יהרג ואל יעבור. והנה המשיך שם בזה"ל "ובדידן השאלה מצויה יותר שיש רופאים פרוצים וי"ל דעוברים על איסור, ואף על האשה יש איסור משום שאסורה להכניס עצמה לזה, ועוד שקרוב הדבר שאם מתנהג בדרך חיבה אף האשה נכשלת בזה. ועל כן במקום שאין פקוח נפש, צריכים להקפיד ללכת דוקא לרופאה", עכ"ל. ולכאורה סותר עצמו. דהא מיירי הכא ברופא שמתנהג בחיבה וכו', ואפ"ה כתב שרק היכא דליכא פק"נ, תלך דוקא לרופאה. ומשמע דאם יש פק"נ מותר לה לילך אליו. אלא דזה אינו. דאין כוונתו דמיירי הכא ברופא שמתנהג בחיבה ופריצות, דבזה כבר גילה דעתו לעיל שאפי' בפק"נ אסור לה לילך אליו. אלא תחילה כתב שכן דרך הרופאים הפרוצים וכו' ושאף האשה יש לה איסור וכו', וכיון שכן המציאות, לכן מעיקרא בכל רופא אפי' שלא ידוע שעושה לחיבה ופריצות, היכא דליכא פק"נ, תלך לרופאה דוקא. ואה"נ בכה"ג כשיש פק"נ, מותר לה לילך לרופא כיון דלא מיירי ברופא שמתנהג בפריצות או בחיבה. עכ"פ עולה לפי דבריו דהיכא דהרופא מתנהג בפריצות, הוי בכלל יהרג ואל יעבור וכנ"ל.
ולכאורה דין זה תליא בפלוגתא על איזה איסור האשה עוברת כשהיא הולכת לרופא. אי נימא דהיא ג"כ עוברת על לאו דלא תקרבו (אם נהנית, וי"א אפי' שאינה נהנית, עיין לעיל סע' א הערה 1), אזי אכן יש צד דהוי בכלל אביזרייהו דג"ע. אך אי נימא דהיא עוברת רק על לפני עיור, לא מצינו דחייבת ליהרג על זה. והנה החוט שני נקט שאם הרופא מתנהג בפריצות, אסור לה לילך אליו אפי' בפק"נ, וצ"ל דס"ל דאף היא עוברת על לא תקרבו. אך מהמשך דבריו מוכח לא כך, שהסביר שאף לאשה יש איסור שאין לה להכניס עצמה לכך, ושקרוב הדבר שאם יעשה בחיבה אף היא נכשלת. ונראה כוונתו, דאם היא לא נהנית, אזי יש לה איסור של לפני עיור, דלא היה לה להכניס עצמה לכך. ואם היא נהנית, אף היא נכשלת בלא תקרבו. ולפ"ז אינו מובן אמאי נקט בפשיטות שאם הרופא מתנהג בפריצות, אסור לה לילך אליו אפי' בפק"נ. הרי אם לא נהנית, הוי איסורא דלפני עיור בלבד. ושמא י"ל דכיון דהוי לפני עיור בהא דמכשילה את האיש בעניני אביזרייהו, הוי לדידה ג"כ בכלל אביזרייהו דג"ע. וצ"ע בזה.
וכעת ראיתי להגאון הרב נפתלי נויסבוים, הובא לעיל במכתבי הרבנים, שכתב שאם הרופא ממשש לתאוה, יש לו חיוב של יהרג ואל יעבור ואפי' במקום סכנה אסור, אמנם למתרפא שעובר רק בלאו דלפני עיור, אין חיוב יהרג ואל יעבור וכמבואר בהרמ"א (יו"ד ס' קנז סע' א) וכו', ע"ש.
ג. דוקא כשאין רופאה. חילוק בין מקומות מגולים ומכוסים.
ההיתר (22) לאשה ללכת לרופא (23) הוא דוקא כשאין באפשרותה (24) ללכת לרופאה. וכשאפשר לה על ידי רופאה, אסור (25) לה ללכת לרופא (26). וכל זה דוקא בבדיקות במקומות המוצנעים (27) והמכוסים (28). אך בבדיקות במקומות המגולים, מעיקר הדין מותר לה ללכת לרופא אע"פ שיכולה ללכת לרופאה (29). אך גם בזה מצד מידת חסידות, עדיף שתלך לרופאה (30). וכן דרך הנשים הכשרות לימנע מללכת לרופא אפילו בבדיקות במקומות המגולות (31).
22. הכא מיירי היכא דאיכא היתירא דבעבידתיה טריד, ואינו מכוין בנגיעה להנאתו. אך עיין לעיל (סע' א הערה 1 ובהקדמה תמונת מצב) מש"כ שכיום הרופאים חשודים על עריות טובא, וישנם בדיקות שבודאי הרופא מכוין להנאתו, ולפי האמור שם אין בזה שום היתר, ותלוי באיזו בדיקה מדובר.
23. חלק מהפוסקים שכתבו שכאשר ישנה אפשרות ללכת לרופאה, אזי אסור ללכת לרופא, לא כתבו כן אלא במקומות המכוסים אך בגלויים כתבו דהוי עדיפות בעלמא. וחלק מהפוסקים לא חילקו בזה, ולפי דבריהם אפי' במקומות המגולים אין היתר לילך לרופא היכא דאיכא רופאה.
24. וכגון שהיא צריכה טיפול רופא באופן מידי או בזמן קרוב, ואצל הרופאה צריכה להמתין זמן מרובה מאוד כדלקמן (סע' ז) וכ"ש שאם אין רופאה כלל המטפלת באותה מחלה שהאשה לקתה בה. וע"ע בסעיפים הבאים שיתבארו הגדרים בזה, וכגון שהרופא בחינם והרופאה בשכר באופן של הוצאה מרובה כדלקמן (סע' ה).
25. ולא אכחד דישנם פוסקים המתירים לאשה לילך לרופא אפי' היכא דאיכא רופאה, זולת מצד הצניעות. ומשמע אפי' בבדיקה במקומות המכוסים וכדלקמיה. מ"מ לא כתבתי דעה זו בגוף ההלכה למעלה, כדי שלא יסמכו על זה להלכה בדור פרוץ וברופאים פרוצים טובא, מהטעמים שיובאו לקמן (הערה 29), ובפרט שכל ההיתר לילך לרופא אינו ברור כ"כ ברופאים של ימינו וכמבואר לעיל (סע' א הערה 1). ואף הגר"י רצאבי שכתב תחילה בלשון "עדיף" לילך לרופאה, לאחר שנודע לו את גודל המכשלה, חזר בו ופסק שחייבת לילך לרופאה בבדיקה במקומות המכוסים וכמבואר בהערה הבאה. ובפרט לפי מש"כ הגרי"י קניבסקי זצ"ל באורחות רבנו (ח"ד שונות אות טז עמ' קצד) שלהיות רופא קשה מאוד מאוד לשמור את התורה וכמעט שאי אפשר כלל וכלל בזמנינו. כי ראשית בבא אשה חולה הלא צריכים להסתכל וליגע ולמשש אפי' במקומות המכוסים וזה איסור דאורייתא כש"כ כשהיא אשת איש ונכרית (ואפילו במקום סכנה קשה להמצא היתר בפרט כשנמצאים רופאות נשים) וגם אי אפשר להמלט מהרהור ר"ל שהוא ג"כ מדאורייתא וכו', ע"ש. ושם נשאל מאיש החפץ לשמור את התורה, ואפ"ה ענה לו הגרי"י קניבסקי שכמעט שאי אפשר בלא הרהור. וכ"ש האידנא, דמיירי ברופאים הפרוצים מעיקרא, ודו"ק. מ"מ בבדיקה במקומות המגולים, שפיר דמי לסמוך על היתר זה, וכמבואר בגוף ההלכה, ועיין לקמן (הערה 29 ד"ה מיהו כל זה).
בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' קמ) לאחר שכתב שהרופאים כיום מוחזקים בפריצות מלבד כמה יחידי סגולה ולכן צריך לברר על הרופא אם מתנהג כראוי ועוסק רק כפי הצורך לרפואתה "ואם אפשר ברופאת נשים אשה שתהיה מומחית כמותו בודאי עדיף שהיא תטפל בנשים", עכ"ל. אלמא אפי' אם אפשר למצוא רופאה מומחית כמו הרופא, אכתי הוי רק בגדר עדיפות. ובקונטרס מכתבי הרבנים גבי הליכת אשה לרופא, הובא (עמ' 13) כרוז שבו כתוב בזה"ל "וברור שכאשר אין צורך ללכת דוקא לרופא איש, מדרכי הצניעות ללכת לאשה רופאה", עכ"ל. וחתומים מטה הגר"נ קרליץ, הגר"י אדלשטיין, הגר"י סילמן, ע"ש. והמכתב הובא בהקדמה לעיל (מכתבי הרבנים). ועיין לעיל (סע' א הערה 1) מש"כ הגר"נ קרליץ בחוט שני. ושמא יש לדחוק בדבריהם, דמיירי בבדיקה במקומות המגולים, אך בבדיקה במקומות המכוסים מודו דחיובא רמיא עליה לבחור ברופאה כשאפשר בכך, ולא רק עדיפות בעלמא. והנה אע"פ שהגר"י סילמן ג"כ חתום על הכרוז הנ"ל, מ"מ בהסכמה לקונטרס זה כתב בזה"ל "על הנשים להשתדל ללכת לרופאות אלא באופן שאין עצה אחרת ואחרי שאלת חכם", עכ"ל.
מיהו ראיתי בקובץ פעמי יעקב (קובץ כח עמ' כז והלאה) שכתב הרה"ג מאיר ברנדסופר (מו"צ העדה החרדית ומח"ס קנה בושם) מאמר שלם בגדר הליכת נשים לנשים לרופא, ולאחר שהעלה להתיר מטעמא דהנגיעה אינה לחיבה, וכ"ש ברופא דטריד וכו', הוסיף דאע"פ דשרי, מ"מ בודאי צריכות ליזהר ולהשתדל לימנע אם אפשר ע"י רופאות, ואע"פ שאין בזה איסור, מ"מ בודאי לא ממקור קדוש יהלכון וכו', ע"ש. והתם מיירי אפי' בבדיקות במקום התורף. והגר"י זילברשטיין שליט"א בתורת היולדת (פ"ח סע' ב) פסק בזה"ל "כאשר יש ליולדת אפשרות לבחור ברופא או ברופאה, מדיני הצניעות יש להעדיף רופאה" וכו', עכ"ל. אלמא הוי העדפה בעלמא. (אך מה שציין במקורות ס"ק ג לשו"ת שבט הלוי ח"ג ס' קפו, שם אין זכר לזה. ובדעת שבט הלוי בנ"ד, עיין לקמן בהערה הבאה). אלמא אפי' בבדיקות במקומות המכוסים, מותר לה מעיקר הדין לילך לרופא אפי' היכא דאיכא רופאה.
וצ"ל לשיטתם, דכיון דמיירי בגונא דלא מכוין להנאתו, והוי נגיעה דרבנן, והרופא טריד בעבידתיה, לכן במקום חולי לא גזרו וכמבואר לעיל (סע' א הערה 1). וכיון דהותר, הותר אפי' היכא דאיכא רופא, זולת מצד הצניעות.
והא דאמרינן דאיכא מידת צניעות בזה, הנה בשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב) ס"ל דאי מיירי בבדיקות לרפואה, אזי אפי' עדיפות מצד צניעות ליכא, ויכולה לילך לרופא. דהנה הקשה (ד"ה איברא) אמאי הפוסקים לא כתבו שכל ההיתר ללכת לרופא הוא דוקא היכא דליכא רופאה, דלמעט התיפלה עדיף, וכתב ליישב ע"פ הירושלמי דלא מכל אדם זוכין להתרפאות, ע"ש במשנה הלכות. ולפ"ז נראה דאם חפצה ללכת לרופא, לית לן בה אפי' היכא דאיכא רופאה, ובזה ניחא אמאי הפוסקים לא כתבו כן, דהא לא מכל אדם זוכין להתרפאות. אלא שבהמשך דבריו (ד"ה ולמדנו) צמצם מעט דבריו וכתב שאם היא חולה, אין להבחין וכל שנראה שהוא רופא יותר טוב, מותר לה ללכת אליו ומצוה נמי איכא שהוא בכלל ונשמרתם, ע"ש. אלמא אפי' לרפואה דאמרינן לא מכל אדם זוכין להתרפאות, אפ"ה דוקא אם חושבת שהוא יותר טוב, וקמ"ל דלא צריך לדעת בודאות שהוא יותר טוב אלא כל שחושבת כך, שרי מצד הטעם דלא מכל אדם זוכין להתרפאות. אבל אם יודעת שהרופא והרופאה שוים באומנותם, אפשר שמודה שמצד צניעות עדיף שתלך לרופאה. אלא דלפ"ז הדרא קושיא לדוכתיה מה שהקשה תחילה למה הפוסקים לא כתבו כן, דהא למעט בתיפלה עדיף, ועוד קשה קצת, שבהמשך דבריו (בקול קורא שם) לאחר שקרא לבנות ישראל לילך לרופאה וכו', הוסיף שכל זה נוגע לבדיקות שאינן לרפואה, אבל לעניני רפאות ובריאות הגוף אין דברים הללו נאמרים כלל, ומצוה על כל אשה לשמור על בריאותה ולרפאות עצמה מכל רופא שתזכה להתרפא ממנו, ע"ש. ומשמע שאין אפי' עדיפות לילך לרופאה אלא למי שתרצה לילך, שרי. ויל"ע.
ושו"ר לאחר זמן שהניף ידו שנית במשנה הלכות (חי"ד ס' קי) ושם כתב במפורש שאף שיש היתר לאיש ללכת לרופאה וכן איפכא, מיהו יש להזהיר דפשוט שאם לאיש יש רופא שיודע האומנות כמו הרופאה, אזי שהאיש ילך לרופא והאשה לרופאה, וע"ש מש"כ בזה. והנה התעלם ממה שהוא גופא הקשה בספרו הנ"ל (ח"ז ס' רלב) אמאי לא כתבו כן הפוסקים שההיתר לילך לרופא הוא דוקא בדליכא רופאה, דלמעט בתיפלה עדיף. ועכ"פ צ"ל דמש"כ כאן, אינו חיוב מדינא, דא"כ הרי סותר עצמו למש"כ לעיל בחלק ז' (ס' רלב), ואכתי צריך בירור.
ויל"ע לשיטה זו אמאי הוי רק מצד צניעות, ולא הוי בדבר של איכא דרכא אחרינא דמיקרי רשע (ב"ב נז:). והנה בחוט שני (ס' כא עמ' סד) כתב גבי איש ההולך לרופאה כשאפשר לו ללכת לרופא, אפשר דמיקרי רשע וכאיכא דרכא אחרינא, ע"ש. ויל"ע בנ"ד אמאי לא הוי בכלל זה. והנה י"ל דגבי האשה עצמה, כמעט ולא מצוי שתהנה מן הבדיקה ואז תעבור על לאו דלא תקרבו, דיצרה של אשה חלש משל איש וכמבואר בתשובת הרשב"א (ח"א ס' אלף קעח) ובהרמ"א בדרכי משה (יו"ד ס' שלה סע' י) ובהט"ז (שם ס"ק ה). לכן לא הוי בגדר איכא דרכא אחרינא, דרחוקה המכשלה. משא"כ גבי איש ההולך לרופאה דחמיר טפי, ומיקרי רשע אם יכול לילך לרופא, דיצרו גדול משל אשה, וכנ"ל. אלא דאכתי יל"ע מצד זה שיכולה להכשיל את הרופא בלאו דלפני עיור אם יכוין להנאתו. ודבר זה מצוי בפרט ברופאים פרוצים. וכן צ"ע להסוברים דאפי' אם לא נהנית עוברת על לאו דלא תקרבו וכדלעיל (סע' א הערה 1). ויש להתיישב בזה. ועיין לקמן (סע' יז הערה 136) גבי איש ההולך לרופאה כשיש רופא, האם מיקרי רשע.
26. לכאורה נראה שכן הדבר פשוט מסברא, דאם אפשר לעשות באופן של היתר מעיקרא, למה לן לסמוך על סברת טריד בעבידתיה, היינו אפי' דכשאינו נוגע להנאה וטריד, דאז שרי וכדברי הש"ך, מ"מ עדיף לעשות כן באופן דשרי מעיקרא. וסמך לדבר, כמו שמצינו גבי דבר שיש לו מתירין, שפירש רש"י (ביצה ג:) דאע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין למחר, לא יאכלנו באיסור ע"י ביטול, ע"ש. וה"נ תלך לבדיקה אצל רופאה ולא תבדק ע"י רופא שמתירים רק ע"י סברת טריד. ולפי סברא זו אין לחלק בין בדיקה במקומות המכוסים לבין בדיקה במקומות המגולים. ויש שחילקו בזה וכדלקמיה. והא דלא כתבו הפוסקים האחרונים, הש"ך וסיעתו שהתירו ללכת לרופא, דמיירי דוקא היכא דליכא רופאה, צ"ל או משום דהוי מילתא דפשיטא, או משום דלא היו מצויות כ"כ רופאות בזמנם.
אך לפי יסוד זה יש להקשות ממש"כ הש"ך (יו"ד ס' קצה ס"ק כ) דנהגו שרופא ישראל ממשש אשת איש אפי' כשיש רופאים עכו"ם, ע"ש. ומשמע דאע"פ שעכו"ם קיל טפי, אפ"ה נהגו ע"י רופא ישראל. ואפשר דה"ה בנ"ד, דאע"פ שאפשר שאפשר ע"י רופאה, אפשר להקל ע"י רופא. ושמא יש לחלק דהתם ע"י נכרי אכתי כיעור מיהא איכא, ומורידה מסווה הבושה מעליה, וכיון שאף ברופא נכרי לא הוי היתר גמור, וכמש"כ בשעורי שבט הלוי (ס' קצה על הש"ך שם) שהרי אף לאשה יש איסור קריבה ולהיכן האיסור הלך ברופא נכרי וכו'. וכיו"ב הקשה בחוט שני (שם). ובהא קמ"ל שכיון שכבר הותרה בדיקה ע"י רופא זכר, כבר הותר ושרי אפי' ע"י רופא ישראל. משא"כ ע"י אשה הוי היתר גמור, אפשר דמודה הש"ך דצריכה ללכת אליה ולא לרופא, וצ"ע.
ובקריינא דאגרתא (ח"ד עמ' שדמ אות יח) מבואר שכאשר היו שואלים להחזו"א האם אשה תלך לרופא זכר, היה נוהג לשלוח לרופאה, ע"ש. אך אינו ברור שעשה כן בתורת חיוב. וראיתי בקונטרס מכתבי הרבנים גבי הליכת נשים לרופא, שהובא שם מספר גנזי שערי ציון להרה"ג רבי בן ציון הלוי במברג זצ"ל, מכתב שבו תשובת החזו"א (מכת"י, ואישר מכתב זה הגר"ח קניבסקי) האם אשה יכולה לבקר אצל רופא או שצריכה ללכת לרופאה, וענה "בטח קשה להתיר", וע"ש שאלה נוספת. והנה אע"פ שענה בהאי לישנא, מ"מ לא פסק בסכינא חריפא דאסור אלא נקט שקשה להתיר. עכ"פ חזינן שכן דעתו נוטה שלא להתיר בזה היכא דיכולה ללכת לרופאה. והמכתב הובא בהקדמה לעיל (מכתבי הרבנים).
והגמ" קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מח) הביא מכתב מהחזו"א, ושם מבואר שבזמנינו שמצוי רופאות נשים ואחיות מוסמכות לרוב, יש לילך אצל רופאה בדוקא אף אם הדבר כרוך בתשלום או בטירחא, וע"ש שהעיד שכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג) לאחר שפלפל בנידון הליכת אשה לרופא, כתב בזה"ל "ובזה נראה לי למעשה היכא דאשה מוכרחת לילך לבקורת של רופא איש" וכו', עכ"ל. אלמא הנידון הוא דוקא כשמוכרחת לילך אליו, ומוכח דאם אין הכרח, וכגון שישנה רופאה, אין לה ללכת לרופא איש.
והנה הגר"ע יוסף זצ"ל בטהרת הבית (ח"ב עמ' רכב) פלפל בנ"ד, והעלה במסקנתו להתיר ללכת לאשה ללכת לרופא, ובסיכום (שם בהערה) כתב שהדבר פשוט שדוקא במקום כאב וחולי, ובמקום שאין רופאה הבקיאה בדבר ודלית ברירה התירו לאשה החולה וכו', ע"ש. אלמא כל ההיתר הוא בדליכא רופאה הבקיאה בדבר. והסכים לו בספר מעיין טהרה (פרק א סע' כד) להרה"ג דוד טהרני שליט"א. וכעת מצאתי בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-א) שנשאל הגר"ע יוסף האם מותר לאשה ללכת לרופא ובאיזה תנאים, וענה שאם היא חולה שתלך לרופאה. ורק אם היא לא מוצאת אפשר להקל, ע"ש. וע"ש בשאלות הבאות נידונים נוספים גבי רפואות שונות שנשאל הגר"ע יוסף.
ובשעורי שבט הלוי (ס' קצה על הש"ך ס"ק כ), אע"פ שכתב תחילה שודאי "יש להדר" ללכת לרופאה אם אפשר, ע"ש. ומשמע דאפי' כשאפשר הוי רק בגדר הידור ולא חובה, מ"מ בהמשך כתב דאם אפשר ע"י רופאה בשכר ורופא בחינם, יש לה ללכת לרופאה. ואם אי אפשר ברופאה או שהרופא מומחה יותר אזי מותר לילך לרופא וכו', ע"ש. ומשמע שרק שאי אפשר ברופאה או שהרופא מומחה יותר מותר לילך לרופא, ומשמע דבלאו הכי אסור לה ללכת לרופא ואפי' שהוא בחינם והרופאה בשכר (ועיין שו"ת שבט הלוי ח"ד ס' קסז בעשרת הדברות אות ב-ג). ושו"ר שכן פסק הגר"מ גרוס באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א) והבין כן גם בדעת שבט הלוי הנ"ל, דדוקא היכא דאין רופאה שרי ללכת לרופא, ע"ש. ועיין בסמוך שבעל שבט הלוי חתם על כרוז, ושם מבואר שרק אם אין רופאה, יכולה לילך לרופא וכו', ע"ש.
ובשו"ת באר משה (ח"ד ס' קיח אות יד) כתב בתוך דבריו, דעתה שישנן רופאות, בודאי החובה מוטלת על כל בעל ובעל שיראה שאשתו תלך לרופאה ולא לרופא היכא דאפשר, ע"ש. וע"ע בבאר משה (ח"ג ס' קנב). וכן נראה שסובר בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח עמ' תע) שאם יש סכנה יכולה ללכת לרופא. ובאין סכנה אך שייך רופאה, תלך לרופאה, ע"ש. וכן פסק הגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (ס' רב סע' ט) ושם (הערה מח) הודיע דמש"כ בחלק יו"ד (ס' קעד הערה יב) בלשון "עדיף" אם אפשר ע"י רופאה, כתב כן מפני שלא ידע עדיין את גודל המכשלה, ע"ש. (אלא דמה שפסק שחייבת לילך לרופאה ולא לרופא. מיירי במקומות המכוסים, אך במקומות מגולים נקט בלשון "ראוי לכתחילה" וכדלקמן הערה 29 ד"ה ואף הגר"י).
ובקונטרס מכתבי הרבנים (עמ' 17) הובא פסק של הגרח"פ שיינברג זצ"ל שכתב שהוא מורה לכל שואל שאשה הצריכה בדיקות או טיפול רפואי, חייבת לעשות כן ע"י רופאה ולא ע"י רופא אא"כ נוגע לפק"נ, וצריך לשאול רב בכל מקרה, ע"ש. והמכתב הובא בהקדמה לעיל (מכתבי הרבנים).
ובקונטרס הנ"ל (עמ' 16) הביא מכתב מהרה"ג נפתלי נויסבוים שליט"א (אב"ד ביד"צ שע"י ישיבת אהבת שלום וראש ישיבת חיי משה) שהעיד ששמע מגדולי הדור שאשה חייבת ללכת להתרפאות אך ורק אצל אשה (אא"כ יש חשש סכנה ואין רופא אחר מומחה לזה), ע"ש. וכן הביאו שם משמיה הרה"ג מאיר צבי פישר (רב ומו"צ הר נוף מח"ס אור בהיר) שאם אין סכנה, יש ללכת לרופאה אשה זולת כשצריך רופא מומחה, ע"ש. ועוד בקונטרס הנ"ל הביאו כן משמיה הרה"ג ישראל גרוסמן (רב ור"מ ודומ"צ) שבפשטות אשה צריכה ללכת לרופאה ולא לרופא אא"כ יש פק"נ וכו', ע"ש.
ובקונטרס הנ"ל הביאו כרוז הנקרא לאפרושי מאיסורא, ששם מבואר שכל בדיקה המצריכה בדיקה ע"י הסתכלות או נגיעה במקומות המכוסים, יש להקפיד ללכת לרופאה אשה דוקא ואם אין רופאה אלא רק רופא או שהמחלה דורשת רופא מומחה מסויים, והרופא הגון ולא פרוץ מותר, ע"ש. ומוכח דאע"פ שהרופא הגון, אפ"ה כ"ז שישנה רופאה, יש ללכת אליה בדוקא, ועל כרוז זה חתומים הגר"ש הלוי ואזנר, הגרח"פ שיינברג, הגר"ש אויערבאך, הגר"ע יוסף, הגר"ש בעדני, הגר"ע אויערבאך, ועוד. והמכתבים הנ"ל הובאו בהקדמה לעיל (מכתבי הרבנים).
ועיין בשו"ת משנה הלכות (חי"ד ס' קי) מש"כ בשם האדמו"ר מקלויזענבורג זצוק"ל גבי יולדת, שאם יש לה רופאה, ודאי שאין ליקח רופא, ע"ש. ועיין בשו"ת דברי יציב (ליקוטים ס' קכב).
27. ולאו דוקא במקום התורפה אלא כל שהדרך להיות מכוסה, כגון בטן, גב, שוק וכד', יש לה ללכת לרופאה בדוקא ולא תגלה גופה שלא לצורך בפני איש זר. דמלבד דלפי מאי דקיי"ל דאסור לה ללכת לרופא בכה"ג, זאת ועוד אף להמתירים מדינא כדלעיל (הערה 25), מודים שמצד צניעות אין לה לעשות כן. ולכן לא תוריד מעליה מסווה הבושה ותתרגל לדברים מכוערים, ותלך לרופאה ותו לא.
28. הנה נראה פשוט דישנם אופנים דאפי' כשהמקום המוצנע אכן מכוסה כהלכתו, אפ"ה אסור לה ללכת לרופא היכא דאיכא רופאה, וכגון שהרופא צריך לגעת בה דרך הבגד על השוק או בבטנה וכיו"ב. ואע"פ דמיירי היכא דתלינן דבעבידתיה טריד ולא יכוין להנאתו, מ"מ חיישינן שיתחיל לכוין להנאתו, ועוד שהיא מסירה את מסווה הצניעות מעל פניה, ועיין בהערה הבאה טעם הדבר. ודע, דישנם אופנים חמורים טפי דאפי' כשבודק על הבגדים יש צד שודאי יכוין להנאתו, וממילא אסור לה להיבדק אצלו אפי' היכא דליכא רופאה. עיין בסע' הקודם.
29. הנה הכא מיירי היכא דאמרינן דבעבידתיה טריד ויכוין לרפואה בלבד, ואפ"ה לעניין בדיקה במקומות המכוסים יש להורות כהאוסרים בזה, היינו שאסור לאשה לילך לרופא היכא דאיכא רופאה. אך בבדיקה במקומות המגולים, אפשר לסמוך על המתירים בזה. ולכאורה כיון דתלינן דטריד, מאי שנא מקומות מכוסים ממקומות מגולים.
הנה אף המתירים בנ"ד, מ"מ מודו שיש בזה עדיפות ללכת לרופאה מצד צניעות. ולכן נראה לנקוט לדינא כהאוסרים בזה מן הדין, ובפרט בדור ירוד, שהפרוץ מרובה על העומד, והמכשלה מצויה, וכבר כתב הרה"ג אברהם יצחק אולמן (חבר הבד"ץ בעיה"ק) שהובא בקונטרס מכתב הרבנים (עמ' 15) שנודע לו אחרי בירור שיש רופאים הנודעים ומוחזקים ליראי חטא מרבים, ואעפ"כ עוברים בזדון לב על לאו דאורייתא של לא תתורו וגו', ובכל מקרה ומיחוש קטן דורשים מהמבקרות לגלות עצמן שלא לצורך, והמבקרות חושבות שאין להן זכות להתנגד וכו', ע"ש. אלמא אע"ג דחזותו של הרופא מעידה עליו שירא חטא הוא, ומסתמא תלינן שלא יכוין להנאתו, אפ"ה מעיד הרה"ג הנ"ל שמכוונים להנאתם וכו'.
ועוד בנ"ד יש לחשוש דאע"פ שהרופא מתחיל בהיתר של עבידתיה טריד, מ"מ יש לחשוש שיתקפנו יצרו ויסיים באיסור, כלומר אפי' אם הרופא מוחזק שאינו מכוין להנאתו, אפשר שתוך כדי הבדיקה ימשמש טפי שלא לצורך ויהנה מכך, שהיצר יתגרה בו. היינו יהרהר או יכוין להנאתו כיון דמיירי במקומות מכוסים.
ועוד יש לחשוש, שבבדיקות במקום התורפה, אפי' היכא דאיכא היתירא דהרופא לא מכוין להנאתו ובעבידתיה טריד (אע"פ דכמעט ואינו מצוי כה"ג שלא יכוין להנאתו) מ"מ אם האשה נבדקת תהנה מהנגיעה, היא גופא עוברת על לאו דאורייתא דלא תקרבו, ואע"פ דלא עבדה מעשה, מ"מ הנאתה משוה לה מעשה וכמבואר בשו"ת מחנה חיים (ח"ב אה"ע ס' יח). ולא נפלאת סברא זו שישנה אפשרות שהאשה תהנה, דכיו"ב כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב) גבי רופא בית שהולכות אליו בכל עת, ונוצרה אצלו ידידות יתירה עם הנשים, ודעתן קלה, ואם ימשמש במקום התורפה לא ימלט שפעם לא תהרהר או תהנה מהמשמוש והו"ל אבזרייהו דג"ע וכו', ע"ש. וה"נ בנ"ד פעמים הרבה יש לנשים רופא קבוע שהן רגילות ללכת אליו, ואפשר שיווצר ידידות בנייהו, ויכולה לבא לידי הרהור או הנאה. ונראה דאפי' ברופא זר יכולה לבא לידי הרהור או הנאה. ועיין בלשון הגר"נ קרליץ בחוט שני (יו"ד ס' קצה סע' יז אות טז) שאם הרופא מתנהג בדרך חיבה אף האשה נכשלת בזה, ע"ש. ונראה כוונתו שנכשלת כיון שנהנית מכך. וע"ע בקונטרס מכתבי הרבנים (עמ' 10) שכתב הרה"ג נפתלי נוסבוים (אב"ד ביד"צ שע"י ישיבת אהבת שלום) שכתב שהמתרפא עובר בלפני עיור לא תתן מכשול וכו', והוסיף בזה"ל "ובפרט שלפעמים עלול לגרום גם למתרפא תאוה וחיבה", עכ"ל. והמכתב הובא בהקדמה לעיל (מכתבי הרבנים). ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג) כתב בתוך דבריו דנשים דעתן קלה ויתרצו במישושים וכו', ע"ש.
ועוד שהדבר גורם לבנות ישראל להסיר מסווה הבושה מעל פניהם, ומתרגלות לגלות עצמן לפני איש זר (עיין שו"ת משנה הלכות ח"ז ס' רלב).
מיהו כל זה בבדיקות במקומות המכוסים, אך בבדיקות במקומות המגולים כגון טיפולי שיניים או אזניים, וכן בעור הידיים וכיו"ב, מסתמא אין הרופא מכוין להנאתו ואמרינן דטריד בעבידתיה, לכן שפיר דמי למינקט כהדעה המקילה בזה, שמעיקר הדין שרי לה ללכת לרופא אפי' היכא דאיכא רופאה, זולת מידת הצניעות. ובפרט שאף האוסרים ללכת לרופא כשיש רופאה, לא דיברו אלא במקומות המכוסים, אך במקומות המגולים מודים דמדינא שרי. דהנה בקונטרס מכתבי הרבנים (עמ' 12) בכרוז הנקרא לאפרושי מאיסורא, דשם מבואר שיש להקפיד ללכת לרופאה דוקא, הדגישו דמיירי במקומות המכוסים של האשה, ע"ש. וש"מ שבמקומות המגולים, מדינא שרי לה לילך לרופא אפי' כשיכולה לילך לרופאה. ושו"ר שהוסיפו שם שבטיפולי שיניים "ראוי" לעשות ע"י רופאה (ואם אין רופאה מומחית, והרופא הגון וכשר, מותר), והוא כדאמרן. ועל כרוז זה חתומים הגר"ש הלוי ואזנר, הגרח"פ שיינברג, הגר"ע יוסף, הגר"ש אויערבאך, הגר"ש בעדני ועוד. והמכתב הובא בהקדמה לעיל (מכתבי הרבנים).
ואף הגר"י רצאבי שכתב שחייבת ללכת לרופאה כשיכולה בכך, לא כתב כן אלא גבי מקומות מכוסים, אך במקומות הגלויים כתב בש"ע המקוצר (ס' רב הערה מח) בזה"ל "וברור שאפילו במקומות הבלתי מכוסים ראוי לכתחילה שתטפל בה רופאה כגון בדיקות דם וטיפולי שיניים", עכ"ל. והרי הוא כמבואר. ואע"פ שהגר"מ גרוס שליט"א באום אני חומה (ב"כ אות ג) כתב שגם ברפואה חיצונית הדין נשאר כמו בדיקה במקומות מכוסים, ורצונו לומר שאם יש רופאה, אין לה ללכת לרופא, מ"מ לפי כל הנ"ל אפשר להקל מעיקר הדין, אלא שמצד הצניעות יש להעדיף רופאה אף בכה"ג, ואכמ"ל.
30. פשוט. דמלבד דהאום אני חומה (ב"כ אות ג) אוסר מדינא היכא דאיכא רופאה, אע"פ דמיירי במקומות המגולים, זאת ועוד, יש לה לנקוט במידת הצניעות ולא להסיר מסווה הבושה מעל פניה.
31. פשוט. וכן העיד הרה"ג יהושע נויבירט שאמר לו הגרש"ז אויערבאך שמימיו לא ראה ולא שמע פעם אחת שאשה תלך לרופא איש, ולא רק בעניני נשים אלא גם כרופא כללי. אף אחד לא העלה על דעתו דבר כזה, והבאתי מכתבו בהקדמה (מכתבי הרבנים), ע"ש.
ד. דוגמאות לסעיף הקודם
העולה מהסעיף הקודם, שאשה הנצרכת לטיפולים במקומות המגולים, כגון: אף, אוזן, גרון, טיפול שיניים, בדיקת דם (32), טיפולי עור [במקומות המגולים] וכל כיו"ב, מותר לה מעיקר הדין להיבדק על ידי רופא אע"פ שיכולה ללכת לרופאה, זולת מצד מידת הצניעות שעדיף שתלך לרופאה. וכשנצרכת לבדיקות במקומות המכוסים, כגון: חזה, בטן, גב, שוק וכל כיו"ב, אסור לה ללכת להיבדק אצל רופא אם יכולה להיבדק אצל רופאה. ורק כשאין באפשרותה ללכת לרופאה, מותר ע"י רופא (33).
32. ויש לעיין גבי תרומת דם, האם מיקרי נגיעה שאינה הכרחית (אע"פ שיש בה תועלת למישהו אחר) שאז אין להתיר ע"י רופא אפי' כשאי אפשר ע"י רופאה וכדלקמן (סע' י), או דילמא יש בזה צורך לרפואת אחר, ויש להתיר בזה אפי' כשאפשר ע"י רופאה זולת מצד צניעות כיון דהוי מקום המגולה. והדעת נוטה דהוי צורך, ובפרט כיום שהרופא משתמש בכפפות בשעה שלוקח דם. ושו"ר בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-ב) שנשאל הגר"ע יוסף זצ"ל מאדם שביקשו ממנו לתרום דם לחולה, והלוקחת היא אחות, האם מותר לו לתרום דם, וענה דאסור אלא יתרום ע"י גבר, ע"ש. ולכאורה מדלא ענה דאסור אא"כ אין גבר, משמע דאין שום היתר כלל היינו אפי' אם תתבטל תרומתו, אין לו להקל ע"י אחות. ויל"ע בזה. ושמא לדינא אפשר להתיר עכ"פ היכא דאי אפשר ע"י איש, ולהקל ע"י אחות (ובפרט אם היא עם כפפות דקיל טפי).
33. כל הסעיף פשוט הוא מהעולה מהסע' הקודם. ולא כתבתיו אלא כדי לפרט את הדברים.
ה. רופאה בתשלום ורופא בחינם.
אם ישנה אפשרות להיבדק על ידי רופאה בתשלום, אסור (34) לה ללכת להיבדק (35) על ידי רופא אפילו בחינם (36). אך אם הדבר כרוך בהוצאה גדולה (37), מותר (38) לה ללכת להיבדק (39) אצל רופא (40). וירא שמים יוציא הוצאות מרובות כדי שהאשה תיבדק אצל רופאה. ועיין בהערה (41).
34. כיון דזה נחשב כיכולה להיבדק ע"י רופאה, וקיי"ל דבכה"ג אסור לה ללכת לרופא וכמבואר בסעיף הקודם. ודע, דאת הכסף שצריכה לשלם לרופאה, אין לה לחשב מכספי מעשר, וכמבואר בהערה הבאה (ד"ה ונראה).
35. הכא מיירי בבדיקה במקומות המכוסים, דאז כשאפשר ע"י רופאה אסור לה להיבדק ע"י רופא, ובהא אמרינן דאפי' רופאה בשכר. אך בבדיקה במקומות מגולים, מדינא יכולה ללכת לרופא אפי' כשיש רופאה זולת מצד מידת חסידות שעדיף לה ללכת לרופאה, בהא פשיטא דאינה חייבת להוציא ממון וללכת לרופאה. מיהו מסתברא דאכתי איכא בזה מידת צניעות.
ונראה דלפי מש"כ הגר"מ גרוס באום אני חומה (ח"מ ס' ט), עולה דכל היכא דאינו מחוייב מן הדין אלא שרוצה להדר, מותר לו להוציא את הכסף ממעות מעשר, ע"ש. א"כ בנ"ד נראה שאם רוצה להדר בזה וללכת להיבדק אצל רופאה בשכר, אע"פ דמדינא מותר לה (כיון דזה במקומות מגולים) יכולה להוציא כן מכספי מעשר. אך בדיקות במקומות מכוסים, דמדינא אסור לה ללכת לרופא כיון דיכולה ללכת לרופא בשכר, אין לה להוציא את הכסף מכספי מעשר. אך אם הדבד כרוך בהוצאות מרובות, דאז אינה מחייבת לילך לרופאה, בהא יכולה להדר ולשלם מכספי מעשר.
36. כ"כ בשעורי שבט הלוי (ס' קצה סע' יז בדיקת רופאים) שאף כשיש רופא בחינם ורופאה בשכר יש ללכת לרופאה, ואם א"א באשה רופאה וכו' מותר ללכת לרופא, ע"ש. וכ"פ הגר"מ גרוס באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א) ע"פ שבט הלוי הנ"ל, וכ"פ הגר"י רצאבי בש"ע המקוצר (ס' רב סע' ט).
והגר"ע יוסף זצ"ל בטהרת הבית (ח"ב עמ' רכב בהערה) כתב בתוך דבריו שיש לנשים להיבדק אצל רופאה אפי' בשכר ולא אצל רופא אפי' בחינם, ע"ש. אך מזה עדיין אין ראיה לבדיקות הכרחיות, ואפשר דקאי על מעקב הריון, שאין בהן צורך כ"כ. מיהו מלבד דבהמשך דבריו הביא את דברי השבט הלוי הנ"ל, זאת ועוד ראיתי בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב ס' ה שאלה ה-א) שהמחבר הרה"ג יהודה נקי העיד שהפנו את אשתו לרופא לב מומחה להריון, ושאל להגר"ע יוסף בזה, אומר לו שיקח רופאה לב באופן פרטי, ע"ש. אלמא אפי' בבדיקות הכרחיות צריך לשלם לרופאה ולא לרופא בחינם. אך ראיתי במעין אומר (שם שאלה ה-י) שנשאל הגר"ע יוסף זצ"ל גבי ילדה בת ארבע עשרה שיש לה רשרוש בלב וצריכה בדיקת "אקו" אצל רופא, ובקופ"ח אין רופאה, האם צריכים ללכת לרופאה באופן פרטי, וענה שמותר אצל רופא, ע"ש. אלמא אין צריכים להוציא ממון כדי ללכת לרופאה. אלא שהמחבר כתב בהערות שראה כמה פעמים שהגר"ע יוסף התייחס לאפשרות הכספית של השואלים.
וכעת ראיתי שכן כתב הגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מח), ובמקורות ציין שכן עולה מהחזו"א במכתב, ושכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, ע"ש.
37. בתורת היולדת (פ"ח הערה ג) כתב שאם צריך להוציא הוצאות מרובות, מותר ללכת לרופא, ע"ש. ואינו מבואר מהו הגדר של הוצאות מרובות. ובאום אני חומה (ה"ש אות מד) כתב דליכא ביה שיעורא ותלוי כל אחד כפי יכולתו, ע"ש.
והאידנא רופאה פרטית לוקחת ע"פ רוב סכומים גבוהים מאוד, ואם היא מומחית, הדבר יכול להגיע לאלף שקלים לביקור. ומי שאינה מומחית, הסכומים נעים בין 200 ל- 500 שקלים. וגבי אברך כולל או אפי' העוסק לפרנסתו, נראה פשוט שהדבר נחשב להוצאה מרובה, מיהו הדבר תלוי בפרטים נוספים, כגון מספר נפשות, והאם אשתו עובדת, והאם הקופ"ח משתתפת בהחזר מסויים, והכל לפי העניין. אך מאידך יש להתחשב גם באיזו בדיקה מדובר, והאם צריך הרופא ליגע ולהסתכל באשתו במקומות המוצנעים טובא. שעליו לשקול היטב האם לא כדאי להוציא על זה ממון רב, ועיין לקמן (הערה 41) מש"כ בזה בשם האדמו"ר מקלויזעברג.
38. אע"פ שמותר לה לילך לרופא כיון דהוי הוצאות מרובות, מ"מ בהא יכולה להדר ולשלם מכספי מעשר, עיין לעיל (הערה 35).
ובגונא דהרופא דורש סכום נמוך, והרופאה דורשת סכום גבוה והוי בגדר הוצאות מרובות, אמר לי הגר"נ בן סניור שליט"א שעד שליש יכולה להוציא להידור מצוה, ואמרינן בגמ' ב"ק (ט:) דעד שליש משלו, מכאן ואילך משל הקב"ה, עכת"ד. ועיין הגדרים בזה במשנ"ב (ס' תרנו ס"ק ו. ושעה"צ ד"ה יותר משליש).
39. ההיתר ללכת לרופא כשהדבר כרוך בהוצאות מרובות, מיירי היכא דתלינן דטריד בעבידתיה, אך אם הוי פסיק רישיה (או רוב לפ"ר) שיהרהר או יהנה, אין שום היתר להיבדק אצלו, אלא צריכה להוציא ממון רב. ועיין לעיל (סע' ב ובהערה 18).
40. כ"פ באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א), והסביר (ה"ש אות מד) דבכה"ג שעליו להוציא הוצאה מרובה הוי כשעת הדחק, דלגביו הוי כאין רופאה, ע"ש. ועיין בהערה הבאה.
41. הנה לעיל (הערה 37) כתבתי שגדר הוצאה מרובה תליא בהרבה פרטים, ע"ש. והנה יש לזכור שבעניני ממון, היצר מטעה את האדם טובא (עיין משנ"ב ס' קנו ס"ק ב ושעה"צ אות ג), ועליו לשקול בפלס האם אכן הדבר מהווה הוצאה מרובה בשבילו. ופרט אם נצרכת אשתו להיבדק במקומות צנועים לפני רופא אפי' בגוונא דאיכא היתירא דטריד (דאי לא טריד, אסור אפי' כשאין רופאה כדלעיל סע' ב).
ולהמחיש את הדבר, אמרתי להעתיק את מש"כ בשו"ת משנה הלכות (חי"ד ס' קי) וז"ל "ופעם שמעתי שבא אברך אחד לפני כ"ק אדמו"ר מקלויזענברג זצ"ל ושאל היות כי יש לו רופא איש שרוצה לטפל בלידת אשתו בעד אלפיים דאללאר, ויש לו אשה שמבקשת אלפיים ושלוש מאות, איזה מהם יקח. והשיב לו כ"ק האדמו"ר זצוקלה"ה, תגיד לי, אם מישהו בא ויאמר לאשתך שתעמוד ערומה כמה פעמים בפני איש או שתשלם ותפטר וכו' כמה היית משלם שלא תעמוד ערומה בפני איש ולא ימשמש בה. אמר לו תבין עצמך, שהרי רופא אינו טוב משאר איש ועוד גרוע הוא. אם אין לך רופא אשה אז אין ברירה אבל היכא שיש ברירה ודאי שאין ליקח רופא איש, והבן", עכ"ל. ודי למבין, ואידך זיל גמור.
ו. רופא מומחה יותר
גם כשיכולה האשה להיבדק על ידי רופאה (42), מכל מקום אם הרופא בקי (43) ומומחה יותר (44) מהרופאה (45), ובדיקה זו אכן מצריכה (46) רופא בקי ומומחה (47), מותר (48) לה להיבדק אצלו (49).
42. ובכה"ג כשיכולה להיבדק ע"י רופאה, קיי"ל דאסור לה ללכת רופא, וכמבואר לעיל (סע' ג), מ"מ בנ"ד שרינן לה משום שהרופא מומחה יותר, והבדיקה אכן מצריכה מומחה. ופשיטא דהכא מיירי באופן דיש לה היתר לילך לרופא, היינו דתלינן דטריד. אך בסוג בדיקות דהוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר) שיהנה או יהרהר, אין שום היתר לילך אליו אפי' שהוא מומחה יותר, עיין לעיל (סע' ב הערה 18), ובפרט שבמכתבי הרבנים שהובא לעיל, בכרוז הנקרא לאפרושי מאיסורא, מבואר שאם צריך מומחה "והרופא הגון ואינו פרוץ, מותר", וחתומים עלה הרבה מגדולי הפוסקים, ע"ש. ולדבריהם עולה דלפי המציאות של ימינו רוב הרופאים אינם הגונים, שהם חשודים על עריות וכדלקמן (סע' יד הערה 96), וממילא אפי' היכא דבעינן מומחה, אין לילך אליו. ושמא יש לפרש כוונתם דמיירי ברופא שאינו הגון וחשדינן ליה שימשמש יותר מהצורך או יכוין להנאתו, ולפ"ז הכל תלוי באופן הבדיקה. ואם יש חשש פק"נ, עיין לעיל (סע' ב הערה 21).
43. ואם הוא אינו מומחה יותר, אך לאשה יש בו יותר אמון, כתב הגר"מ גרוס באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א) דמותר לה לילך אליו אע"פ שישנה רופאה, ע"ש. אך היתר זה מהווה פירצה גדולה בנ"ד, שכל אשה שכבר רגילה לרופא מסויים (ופעמים רגילה בו מחמת שהלכה אליו פעמים רבות שלא בהיתר וכגון שהיתה מצויה רופאה), תחשוב ותטען שיש לה בו יותר אמון, ותתיר לעצמה בהינף יד לילך לרופא. והגר"י רצאבי שליט"א שעבר על ההלכות שבקונטרס הנוכחי, הורה לי שאין להקל בזה, ובפרט בדורנו, דור ירוד ופרוץ.
44. ואשה הכורעת ללדת, ויש לה יותר יישוב הדעת כאשר המיילד הוא רופא, מותר לה להעדיפו אע"פ שהוא אינו מומחה יותר. תורת היולדת (פ"ח הערה ד).
אך נראה דבכה"ג עדיף שיסביר לה בעלה שעדיף על ידי רופאה, ואז תתיישב דעתה, וכעין מש"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' תתסב) גבי אשה יולדת החפצה שבעלה ישהה לידה, שיש להסביר לה שאסור לעשות כן, וודאי תתיישב דעתה וכדאיתא גבי יוה"כ בגמ' (יומא פב:) שלוחשין לה יוה"כ הוא, אף כאן אומרים לה שאסור לו להיות עמה, ועובדות ידענו שאמרו כן לאשה ונחה דעתה וכו', ע"ש. וה"ה בנ"ד.
45. ואם יכולה להשיג רופאה מומחית בשכר, עליה לעשות כן, אלא שע"פ רוב רופאה מומחית דורשת סכומים גדולים מאוד, והוי הוצאה מרובה, ובכה"ג אינה חייבת ללכת לרופאה אלא לרופא שהוא בחינם. אך הכל לפי העניין, היינו תלוי בהכנסתה וכו', וכמבואר בסע' הקודם (הערה 37), וע"ש (הערה 38) מש"כ גבי כספי מעשר.
46. וכל אשה צריכה ליתן דעתה אם אכן הבדיקה מצריכה מומחה, ולא ללכת אחרי חששות שוא, ובכל חולי פשוט לילך לרופא ולטעון שהדבר מצריך מומחה.
47. כן נראה פשוט דבעינן שאכן הבדיקה מצריכה מומחה. דאי מיירי בבדיקה פשוטה של חולי ידוע ומוכח, אין כל הצדקה להקל וליתן לרופא לבודקה במקומות מכוסים, והדר דינא דבכה"ג יש לאסור לה להיבדק ע"י רופא כיון שיכולה להיבדק ע"י רופאה. ושו"ר שכ"כ הרה"ג דוד טהרני בספרו מעיין טהרה (פ"א סע' כד) דמיירי בבדיקות שצריך רופא מומחה וכו', ע"ש. וכן מדוקדק לשון הגר"מ גרוס באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א) דנקט ענין שצריך מומחה, ע"ש. והוא כדאמרן.
48. נקטתי בלשון "מותר" לה וכו', להורות שאין חיוב בדבר, ומי שמחמירה בזה והולכת לרופאה אע"פ שהיא לא בקיאה כמו הרופא, לא הוי חסידות של שטות, ואדרבא שפיר דמי למיעבד הכי, אך הכל לפי חומרת המחלה ורמת הסיכון. והנה הא דכתבתי דלא הוי חסידות של שטות, כן נראה ממש"כ בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-א) שהעיד הרה"ג יהודה נקי (מחבר המעין אומר) שפעם הפנו את אשתו לרופא לב מומחה לנשים בהריון, ושאל להגר"ע יוסף זצ"ל, וענה לו שיקח רופאת לב באופן פרטי. ואמר לו שהרופאה לא מומחית בתחום נשים בהריון, ואפ"ה ענה לו הגר"ע יוסף זצ"ל בלשון "אם תראו בעיה תפנו לרופא". ואכן ברוך השם היה הכל טוב, ע"ש. אך הדבר פשוט שהכל לפי העניין וחומרת המצב, ויש פעמים שחייבים ללכת למומחה, ואפשר דבכה"ג אסור לה להחמיר.
49. כ"כ בשעורי שבט הלוי (ס' קצה סע' יז בדיקת רופאים) שאם הרופא מומחה יותר, וכפי שבמציאות יש מעט רופאות ואינן מומחיות וכו', מותר ללכת לרופא, ע"ש. ונמשך אחריו באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א). ואף הגר"ע יוסף זצ"ל בטהרת הבית (ח"ב עמ' רכב בהערה) הביא את השבט הלוי הנ"ל, ונראה שהולך ומסכים עמו, ועיין בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-א ושאלה ה-ו). וכעת מצאתי באורחות רבינו (ח"א עמ' שדמ) שהעיד הכותב הרה"ג אברהם הלוי הורוויץ זצ"ל, שהחזו"א הפנה את רעייתו לרופא, וכנראה היה זה בגלל מומחיותו, שידוע שהחזו"א החשיב את אותו רופא, כרופא טוב, ע"ש. והגרמ"מ קארפ (פ"ח עמ' מט) כתב שאם יש צורך לבדוק חולי פנימי, כל שעלול להיווצר זיהום וסיבוך ולהגיע לידי סכנה, אף שכעת אין סכנה, מותר ליבדק אצל רופא מומחה, ע"ש. וע"ע בתורת היולדת (פ"ח סע' ב).
ז. כשיש טרחה להגיע לרופאה.
כשיש לאשה טרחה מרובה להגיע לרופאה, מותר (50) לה ללכת לרופא (51). אך יש לשקול היטב היטב האם הדבר אכן מהווה טרחה מרובה, ולכן טוב לשאול חכם (52). ואשה יראת השם, תטרח הרבה כדי להגיע לרופאה, ותבא עליה ברכת הטוב (53). ונראה שהוא הדין כשעליה להמתין זמן מרובה לבדיקת רופאה, והבדיקה נחוצה לה מאוד (54), שמותר לה ללכת לרופא (55). ואף במקרה זה יש לשקול היטב היטב האם הזמן נחשב מרובה ועד כמה הבדיקה נחוצה לה (56).
50. ההיתר ללכת לרופא כשהדבר כרוך בטרחה מרובה, מיירי היכא דתלינן דטריד בעבידתיה, אך אם הוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר, עיין לעיל סע' ב הערה 15) שיהרהר או יהנה, אין שום היתר להיבדק אצלו, ועליה לטרוח ולהגיע לרופאה. ועיין לעיל (סע' ב ובהערה 18).
51. אום אני חומה (ה"ש אות מד). והנה ראיתי להגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מט) שהביא משמיה החזו"א שבזמנינו כשיש רופאה, יש לילך אצלה בדוקא אפי' כשהדבר כרוך בטירחא ותשלום, וציין שכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, ע"ש. מיהו מסתברא דמודו דאם יש טרחא מרובה להגיע לרופאה, דשרי לה לילך לרופא (היכא שיש היתר). הגע בעצמך דאשה הגרה בבני ברק ונזקקת לטיפול מסויים וישנו רופא במקום מגוריה, ורופאה בקרית שמונה, וכי נימא דעליה לטרוח ולנסוע לשם. ונראה כוונתם דכל שאינו מהווה טרחא מרובה, אכן עליה לטרוח כדי להגיע לרופאה. ובזה אף האום אני חומה מודה, דהא דוקא בטרחא מרובה התיר לה לילך לרופא, וש"מ שבטרחא שאינה מרובה, אכן עליה לטרוח, וכנ"ל.