הלכות ביקור אשה אצל רופא, וביקור איש אצל רופאה · יא. בדיקות שאינן הכרחיות
בדיקות שיש בהן תועלת אך אינן הכרחיות, כגון (76) אשה בריאה (77) הנמצאת בזמן הריונה (78) וחפצה לעשות בדיקות שאינן הכרחיות (79), אין לה היתר (80) לעשותן (81) על ידי רופא (82). והכל לפי העניין (83).
76. והגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (ח"ב עמ' מט) כתב משמיה החזו"א ושכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהרבה יש להתריע מה שנשים הולכות ליבדק אצל רופא על כל חשש מיחוש, או כדי לסדר ווסתה או כדי לבדוק אם יש לה מכה לתלות בה עד בדיקה, ע"ש.
וגבי תרומת דם, עיין לעיל (סע' ד הערה 32) האם מיקרי נגיעה הכרחית.
77. ומיירי שההריון הולך למישרין, אבל כשיש חשש סכנה, כאבים, דימומים וכד', פשיטא שעליה לעבור בדיקות המתבקשות ע"י הרופאים. אלא שאף בכה"ג אם ישנה רופאה, אסור ע"י רופאים אם זה במקומות המכוסים, וכמבואר לעיל (סע' ג).
78. והנה אשה שאינה נקלטת להריון וצריכה לעבור בדיקות, בהא פשיטא דמיקרי בדיקות הנצרכות, והיכא דליכא רופאה מותר לה להיבדק ע"י רופא, לפי הגדרים המבוארים. ואע"פ שאשה פטורה מפו"ר וכפסק הש"ע (ס' א סע' יג), מ"מ מחמת שבעלה מצווה על כך, אזי הבדיקה נצרכת טובא. ועוד שיש צד שיש לה מצוה משום לא תהו בראה וכו', עיין בב"ש (ס' א ס"ק ב).
אך בהא איכא לעיוני, אם כבר נולדו לה ולבעלה בן ובת, שיצאו י"ח מצוות פריה ורביה כמו שפסק מרן הש"ע (אה"ע ס' א סע' ה), וכעת נעצרה מלדת, ורוצה להיבדק אצל רופא (היכא דליכא רופאה), האם מיקרי בדיקות הנצרכות דשרי בכה"ג, או דילמא אע"פ דאיכא בהנך בדיקות תועלת, מ"מ לא הוי בדיקות הכרחיות מאחר וכבר קיימו פו"ר וממילא יש לאסור לה להיבדק ע"י רופא אפי' היכא דליכא רופאה. ונראה דשפיר מיקרי בדיקה הנצרכת. דהנה איתא בגמ' יבמות (סב:) דאמר רבי יהושע, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה וכו'. אמר רב מתנה הלכה כרבי יהושע וכו', ע"כ. והרי"ף (דף יט: מדפי הרי"ף) העתיק את דברי רבי יהושע ורב מתנה הנ"ל, וכתב עלה דהא מילתא דרבנן אבל מדאורייתא, כיון שיש לו זכר ונקבה, קיים פו"ר. וע"ע להמאור הגדול על הרי"ף (שם) שנגע בזה כמאן הלכתא, וכיון דהלכתא כרבי יהושע וכו' ואפי' יש לו בנים לא יבטל מפריה ורביה וכו'. ועיין מש"כ הרא"ש (פ"ו ס' ט). ופסק הרמב"ם (אישות פט"ו הט"ז) וז"ל "אע"פ שקיים אדם מצות פו"ר הרי הוא מצוה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם", עכ"ל. ולפ"ז כששולח את אשתו לבדוק עצמה כדי שתוכל להוליד עוד, שפיר הוי צורך והכרח כיון שחפץ לקיים מצוה מדרבנן להוסיף נפשות בישראל. ולכן כשאין רופאה, יכולה ללכת לרופא. ושו"ר בקובץ פעמי יעקב (קובץ כח עמ' כז) שנשאל בכגון דא הגאון רבי מאיר ברנדסופר והעלה להקל, ע"ש. אך היקל מטעמא דס"ל שכל נגיעה שאינה לחיבה שרי וכו', ע"ש. ואנן לא קיי'ל הכי וכמבואר בספרי גן נעול על הל' צניעות דאכתי איסורא דרבנן איכא. עכ"פ בנ"ד שפיר דמי להקל היכא דליכא רופאה, וכנ"ל.
79. כגון סוגי בדיקות שהרופאים נוהגים לעשות לנשים בזמן הריון, אע"פ שאין שום הכרח לעשותן, וכדלקמיה. וראיתי לנכון להעתיק מדבריו של הגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (ס' קנא הערה מד) מש"כ גבי בדיקות הנדרשות מנשים בהריון לבצע, האם מותר לעשותן ומה טיבן. וזהו סדרן:
*בדיקה נרתיקית ("וגינלית" בלע"ז): הנעשית בפרוזדור הרחם באמצעות מכשיר ("פרוב" בלע"ז) שקוראים לו "מתמר" על שם שהוא ממיר את גלי הקול לתמונה במסך אולטרא סאונד. המטרות בזה לבדוק שהעובר חי, ושהוא בתוך הרחם ולא מחוצה לו (שאם הוא מתפתח בחוץ כגון בחצוצרה, יגרום סכנה לאם, ובלאו הכי אינו בר קיימא, ומותר להפיל אותו). וגם לפי אורכו יודעים את גילו המדוייק, ונפקא מינה שלא יקדימו הרופאים את זמן הלידה אם ייארעו סיבוכים. ובדיקה זו נעשית בחודש שני או שלישי להריון. ונראה כי בדיקה זו ראויה ומועילה ואין בה שום סיכון ואף לא קרינה. ואע"פ שהיא פנימית, מ"מ אינה גורמת פתיחת צוואר הרחם כיון שהמתמר עוביו הוא כ-2-3 ס"מ ואינו יכול ליכנס לפתח הצואר שאין עוביו אלא כ-7 מלימטר. אין בדיקה זו גורמת ראיית דם אא"כ קיים פצע בפרוזדור שאז המכשיר מתחכך, וראוי לברר אם אכן קיים פצע.
לפרקים עושים בדיקה זו בשבוע האחד עשר (חודש שלישי) כדי לדעת אם מתרקמת הגולגולת שאם לא נרקמה (וזה נקרא "אננצפלוס"), אינו בר קיימא ומותר להפיל אותו ע"פ הוראת חכם. כי אם ישאר עם מום כזה עד לחודש רביעי או חמישי, יצטרכו לעשות לידה ממש, וזה יותר מסובך.
יש שלוש בדיקות שהרופאים מציעים, ודעת הרבנים שאין לאשה להסכים להם כי לא נפקא מינה זולתי אם להפיל העובר ח"ו, והמעוברת נכנסת מזה לחרדה ופחד, ואלו הן:
*בדיקת סיסי שליא: (c.v.s בלע"ז). נעשית כשהעובר כבן עשרה שבועות (חודש שלישי) ע"י הכנסת צינור הנקרא צנתר דרך צואר הרחם עד השליא כדי לבודקו מבחינה גנטית (תורשתית) אם אין בו איזה מום.
*בדיקת מי שפיר: נעשית כשהעובר כבן יט' שבועות (חודש חמישי) ע"י מחט המחוברת למזרק השואב מקצת מים של השפיר מחלל הרחם דרך הבטן, כדי לבדוק חשש לפיגור שכלי או עניין גנטי אחר, ע"פ חומרים הנמצאים בהם המופרשים מן העובר. נשים ההולכות בדרכי אומות העולם רח"ל, כשנודע להן חשש זה, עושות הפלה וזה איסור גמור של רציחה (והם מצאו "היתר" לרציחה זו ע"י שינוי שם, שקוראים לזה "הפסקת הריון" או "הפלה מלאכותית").
*בדיקת חלבון עוברי: בדיקה הנעשית כשהעובר כבן יז' שבועות (חודש חמישי) כדי לברר האם יש חשש פיגור שכלי או מום בחוט השדרה, ולפ"ז מחליטים אם לבדוק גם מי שפיר, וכנ"ל.
לכן הנך ג' בדיקות אין לעשותן כיון שאין שום נפקא מינה, דאסור לעשות הפלה אפי' אם יתגלה חשש זה. וכמו כן הבדיקות הללו יכולות לגרום ראיית דם, וגם אירעו נזקים לעובר, וכן נעשו טעויות בהבחנת הבדיקות.
*בדיקת לב עובר: ("אקו"). נעשית למעוברות חולות סוכר או שנולד להן ילד עם איזה מום רח"ל. נעשית במרכז הבטן באמצעות מכשיר הנקרא מתמר, המשדר תמונה לאולטרא סאונד. בדיקה זו אינה מזיקה ואין בה שום חשש כמו בדיקה וגינלית דלעיל.
*בדיקת סקירת מערכות: נעשית כשהעובר כבן עשרים ושנים חדשים (חודש שישי). אינה בדיקה פנימית אלא חיצונית. בכלל מטרותיה לבדוק את מערכות הגוף כגון המוח, הגולגולת, הלב, הבטן, השתן והעיכול, הידים והרגלים וכד', ולהרגיע את המעוברת שהכל תקין. ואם נמצאת בעיה מטפלים בזה הרופאים מיד לאחר הלידה ולא יסתכן בינתיים. וכן אם רואים שתגרם סכנה בשעת הלידה עצמה, קובעים להוציאו דרך הדופן. ולכן יש רבנים שמתירים בדיקה זו (בתנאי שלא להפיל העובר אם יתגלה דבר מה), או אפי' ישנם הממליצים לעשותה. ומ"מ אינה הכרחית, ומה גם שלפעמים אדרבא גורמים למעוברת חרדה שיש איזו בעיה שלבסוף נפתרת מאליה קודם הלידה. ולכן הבטחון בו יתברך הוא העיקר הגדול בזה, ותלוי לפי העניין אם הכל כשורה אצלה.
*בדיקת צמיחת עובר: נעשית כשהעובר כבן לג' שבועות (חודש שמיני-תשיעי). בדיקה זו אף שהיא חיצונית, מטרותיה לבדוק את משקל העובר וצורת הנחתו כדי לדעת כיצד ליילדו כשיגיע זמנו או אם מוצאים שהוא במצוקה, כגון שהמים מועטים או שהוא צומח מאוד באטיות, או אינו נושם כראוי, ואז מזרזים לידתו כדי להצילו, ונראה שבדיקה זו טובה וראויה.
והוסיף הגר"י רצאבי שליט"א שידוע שבכל הדורות אשר היו לפנינו, לא נעשו בדיקות כאלו וכו'. ויש מהרבנים המייעצים שבכל זאת לא לעשות בדיקות אלו כלל ועיקר עד סמוך לסוף ההריון, מחשש פן יתגלה משהו ולא תעמוד בנסיון ותעשה הפלה. ועוד שהחרדה גורמת נזק. ואף מהרופאים עצמם ישנם הסבורים שבדיקות אלו מיותרות, זולת כשהדבר נחוץ, כגון שאינו ידוע גילו של העובר (אם נקלטה בהנקה או וסתה אינו מסודר), ועוד שאין תוצאות הבדיקה מוחלטות באמת, ולא כל הטכנאים שווים ולא כל המכשירים שווים, ולא כלל הנשים שוות ולא כל העוברים שווים. ויש שהרופאים מגזימים בחשש סכנה רחוקה ומחרידים אותה מחשש לתביעה משפטית שיאשימו אותם שלא הודיעו על זאת מראש. עכת"ד של הגר"י רצאבי בש"ע המקוצר, ע"ש.
ישנן עוד בדיקות שאינן קשורות לאשה מעוברת, שאע"פ שיש בהן תועלת, מ"מ אינן הכרחיות כלל ועיקר. ואף בהן אין להקל לעשותן ע"י רופא. ודע, דמצוי הדבר שאשה בלידה ראשונה עוברת תפרים במקום התורפה לאחר שעשו לה קרע מבוקר בשעת לידה. ולאחר יום או יומיים, ישנה ביקורת רופא. ואותן נשים נכנסות ומבקשות שיבדוק האם הקרע התאחה. והנה ע"פ רוב אין בבדיקה זו שום תועלת, ולפי האמור אין שום היתר בזה אפי' בדליכא רופאה.
80. כלומר אפי' היכא דליכא רופאה, אפ"ה אין להתיר ע"י רופא. דהא אם אפשר ע"י רופאה, אזי אפי' בדיקות המוכרחות אין להתיר ע"י רופא, וכמבואר לעיל (סע' ג). ועיין לקמן (הערה 82).
(81). ויל"ע אם זה בדיקות שאינן הכרחיות אך הן במקומות המגולים. הנה אף בבדיקות הכרחיות במקומות מגולים, כשאפשר ע"י רופאה, ראוי מצד הצניעות להיבדק על ידה ולא ע"י רופא. ובנ"ד שאין הכרח לבדיקה, אפשר דחמיר טפי וחייבת ע"י רופאה כשאפשר, ולא הוי רק בגדר של ראוי לכתחילה. וכשאי אפשר ע"י רופאה, נראה דלפי הגר"י רצאבי שליט"א מותר לה להיבדק ע"י רופא. וכמבואר בסע' הקודם (הערה 75), וע"ש מש"כ להעיר בזה.
82. כתב הגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (ס' קנא סע' כ והערה מד) דכיון שהבדיקות הנזכרות לעיל (הערה 79) אע"פ שהן מותרות, מ"מ אינן הכרחיות, לכן יש לעשותן ע"י רופאה או טכנאית דוקא, שהרי הן בדיקות במקום סתר. הלכך לא תסכים בשום אופן שיעשו ע"י רופא. ומה שטוענים שצריך רופא דוקא, אינה אלא תואנה להרבות משכורתו וכו', ע"ש. ועיין בהערה הבאה האם אכן כל הבדיקות דלעיל אכן אינן הכרחיות.
והעולה מדבריו, שבדיקות מסויימות, אע"פ שיש בהן קצת תועלת, מ"מ כיון שאינן הכרחיות, אין שום היתר לעשותן ע"י רופא. ויל"ע אם כוונתו לאסור ע"י רופא אפי' היכא דאין רופאה. והנה בבדיקות המוכרחות, ס"ל להגר"י רצאבי שכל שאפשר ע"י רופאה, אסור לה להיבדק ע"י רופא, והובאו דבריו לעיל (סע' ג הערה 25), וא"כ מאי רבותא דהנך בדיקות שאינן הכרחיות. וע"כ צ"ל דאפי' היכא דליכא רופאה, אין להתיר ע"י רופא. ושו"ר להגר"י רצאבי שהניף ידו שנית (ס' רב הערה נ) גבי בדיקות שאינן הכרחיות כגון בדיקה נרתיקית או סקירת מערכות, שאין לה לעשותן אלא ע"י רופאה, ע"ש. ומשמע דבבדיקות שאינן הכרחיות, אפי' בדליכא רופאה אין להתיר ע"י רופא. וכעת ראיתי שכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל, והו"ד בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב ס' ה שאלה ה-א) שכל בדיקות שאינן הכרחיות אסור לעשותן ע"י רופא אפי' בדליכא רופאה, ע"ש. וביארתי את דעתו של הגר"ע יוסף זצ"ל בהערה הבאה, וע"ש דלכאורה יש סתירה בדבריו. וכן ראיתי באום אני חומה (ח"מ ס' רלח אות ב) גבי בדיקת אולטרא סאונד באופן תדיר, שכתב דלא הוי בדיקה נחוצה ולכן אפי' בדאיכא טירחא מרובה או הפסד ממון, אין לה ללכת לרופא וכו', ע"ש.
83. ודע שצריך להבחין בזה, דלא כל הנשים שוות. ואם ישנה אשה חלושת דעת שרוצה לעשות חד מהנך בדיקות דלעיל, ואם ימנעו ממנה יכולה ליכנס לחרדה שמא משהו לא כשורה וכד', נראה דהוי לגבה כבדיקה שיש לה הכרח, ודינה כשאר בדיקות הנצרכות, היינו שאם הרופא אינו מכוין להנאתו וטריד בעבידתיה, שפיר דמי להתיר היכא דליכא רופאה. אך כשיש רופאה, אסור ע"י רופא.
והנה מש"כ הגר"י רצאבי שליט"א שהובא בהערה הקודמת שכל הנך בדיקות אינן הכרחיות, צריך לדעת שאין הדבר מוסכם, עכ"פ גבי בדיקה נרתיקית (שהיא בדיקה פנימית וכנ"ל) או בדיקת צמיחת עובר (אולטרא סאונד חיצוני), שבזה נחלקו בעלי הרפואה, דיש מצדדים שבהריון רגיל ללא חששות, אין צורך בבדיקות הללו, ויש מצדדים שכל אשה צריכה לעשותן (י"א ג' פעמים וי"א פעם אחת), ופעמים שיש בזה תועלת מרובה שיכולה גם להציל חיים, וכגון אם התינוק נמצא לקראת הלידה במצג ראש (שראשו כלפי היציאה) או מצג עכוז (שאז צריך היפוך או ניתוח קיסרי). וכל זה מבואר באורך בקובץ אסיא (חוברת סא-סב עמ' 65 והלאה) שציין לזה הגר"י רצאבי בש"ע המקוצר שם.
ולכן נראה שיש צד להגדיר בדיקה זו של אולטרא סאונד חיצוני לקראת סוף ההריון כדי לידע איזה מצג התינוק, כבדיקה הנצרכת טובא, ושדינה כשאר בדיקת רופא, היינו שאם אין רופאה, מישרא שרי ע"י רופא. וכן התיר בדיקה זו הגר"ע יוסף זצ"ל, הו"ד בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-ג) באשה שיש לה תאומים, וע"ש היכי דמי.
ואע"פ שע"פ רוב הרופא כלל אינו נוגע בה בבדיקה זו, וא"כ לכאורה פשיטא דשרי ע"י רופא. מיהו זה אינו, דמ"מ אכתי איסור הסתכלות במקומות המכוסים איכא, ותו משכחת לה נגיעה היכא דנצרך למשש הבטן עם ידו כדי לידע היכן להניח את המכשיר המשדר למסך, ובכה"ג אמרינן דאם לא מצוי רופאה, שרי ע"י רופא, מהאי טעמא דנחשבת הבדיקה כנצרכת עכ"פ בסוף ההריון. ואה"נ אם הרופא אינו נוגע בה כלל בידו, וכן אינו מסתכל על בטנה החשופה אלא מבטו מופנה למסך, אפשר דמדינא שרי ע"י רופא אפי' כשישנה רופאה, זולת מצד מידת הצניעות. ובפרט שיש לצרף את הסוברים דלעולם מדינא שרי ע"י רופא אפי' כשיש רופאה זולת מצד הצניעות וכמבואר לעיל (סע' ג הערה 24), ואע"פ דלא קיי"ל כוותיהו, אלא כל שיש רופאה אסור ע"י רופא, מ"מ בנידון האולטרא סאונד החיצוני, אם אינו נוגע בידו, וכמעט ברור שלא יסתכל על בטנה החשופה כי אם על המסך, שפיר דמי להקל זולת מצד הצניעות שעדיף שאף בכה"ג תבקש לעשות כן ע"י רופאה. וכעת מצאתי להגר"י רצאבי בחוברת צניעות בת ישראל (עמ' לז הערה ג) שהיא מהדורה מחודשת, ולאחר שכתב שבדיקות שאינן הכרחיות וכו' שאין לעשותן ע"י רופא וכנ"ל, הוסיף בזה"ל "וכמובן שיש יותר מקום להקל בבדיקות שאינה צריכה אלא להרים מעט את החולצה מעל הבטן כגון בסקירת מערכות. אך גם זה דוקא כשהדבר נחוץ", עכ"ל. וע"ע באום אני חומה (ח"מ ס' רלח אות ב).
והנה הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו טה"ב (ח"ב עמ' רכב בהערה) לאחר שכתב שדוקא בכאב או חולי שרי אך לא במיחוש בעלמא, הוסיף בזה"ל "לפיכך נשים שהן בהריון ההולכות להבדק מידי פעם בפעם בתקופת הריונן אצל רופא גבר להווכח בהתפתחות העובר, מנהג מכוער הוא ואין רוח חכמים נוחה מהן, והרי יוכלו להבדק אצל רופאות ואפי' בשכר ולא יבדקו ע"י רופא גבר ואפי' בחינם. ומצוה לפרסם הדברים ולהשפיע על בנות ישראל להמנע מכך" וכו', עכ"ל. ולכאורה יש מקום לדקדק שאם אכן אין רופאות, יכולות ללכת לרופא למעקב הריון. אך נראה שאין זה מוכרח, וקושטא דמילתא קמ"ל שבמציאות יכולות ללכת לרופאה בשכר ולא לרופא בחינם. וגם בא להדגיש את חומרת הדבר, עד שעדיף לשלם לרופאה ולא ללכת לרופא. ואה"נ אפשר שאם אין באפשרותה להשיג רופאה אפי' בשכר, אכתי אין להתיר לה ללכת לרופא, כיון שאין בבדיקות הללו צורך, עכ"פ בחלקם, כל זמן שההריון הולך למישרין. והנה מצאתי להרב זמיר כהן בספרו נזר כהן (יו"ד ס' קצה סע' יז) לאחר שהביא מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בטה"ב שאם אין רופאה הבקיאה וכו' שרי ע"י רופא. כתב שהלך לשאול את הגר"ע יוסף זצ"ל מה הדין בבדיקה בתקופת ההריון באולטרא סאונד וכד' שאין כאן מחלה כלל אלא רק מעקב לבחון אם אין כאן איזה חולי, והשיב להקל מהטעם שהרופא במלאכתו הוא עוסק, ע"ש. ומסתימות הדברים משמע דכל מעקב הריון שרי, ולאו דוקא בסוף ההריון מחשש מצג עכוז וכד' היכולים לגרום סכנה. וא"כ עולה לפי הגר"ע יוסף זצ"ל דאפי' בדיקות שאינן הכרחיות, אם אינו מצוי רופאה, שרי ע"י רופא.
אלא דמאידך ראיתי בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב ס' ה שאלה ה-א) שהרב המחבר שאל להגר"ע יוסף האם לאשה מותר ללכת לרופא ובאיזה תנאים, וענה לו בזה"ל "אם זה ביקורת הריון או אחר לידה, ברור שאסור. ואם היא חולה, שתלך לרופאה, ורק אם לא מוצאת, אפשר להקל", עכ"ל. ומשמע מלשונו דביקורת הריון אסור בכל גונא, ואפי' בדליכא רופאה לא תעשה כן ע"י רופא. ורק כשהיא חולה וגם אין רופאה, אפשר להקל. והתקשרתי להרב המחבר, הרה"ג יהודה נקי שליט"א, ושאלתיו על נ"ד. וענה לי שכן הוא דעת הגר"ע יוסף, שבדיקות הללו אין בהם שום הכרח ואין להתיר לרופא אפי' בדליכא רופאה. והקראתי לו מש"כ בשו"ת נזר כהן הנ"ל שהעיד ששאל להגר"ע יוסף זצ"ל על אולטרא סאונד למעקב הריון וענה להתיר. וענה לי שהוא שאל את הגר"ע יוסף אלפי שאלות (כמבואר בכל חלקי מעין אומר) ודלא כמו ששואלים אותו חד פעמי. ופעמים לא מבינים תשובתו, ושמע מפיו כמה וכמה פעמים שאין להקל בזה אפי' כשאין רופאה, ושהדבר ברור לו שכן דעתו של הגר"ע יוסף זצ"ל. ושאלתי את הרה"ג יהודה נקי הנ"ל, שהרי לקראת הלידה בדיקת אולטרא סאונד ודאי נצרכת, שיש חשש של מצג עכוז וכו'. וענה לי דאה"נ, אם אכן יש לזה נחיצות גדולה וכנ"ל, הוי כבדיקות הנצרכות, ואם אי אפשר ע"י רופאה, רק אז מותר ע"י רופא.
וראיתי בשעורי שבט הלוי (ס' קצה סע' יז בדיקת רופאים) שהתריע שאין לאשה ללכת על כל מיחוש קטן לרופא וכו' דהוי שלא לצורך, ומותר רק לבדוק אם אין ח"ו איזה מקרה או כשרואה דם, "וכן קודם הלידה" וכו', ע"ש. אלמא הליכה קודם הלידה מיקרי צורך, ולכן דינה כשאר בדיקות רופא דקיי"ל שאם ישנה רופאה, אסור ללכת לרופא, ובדליכא רופאה, שרי.
ומצאתי באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א) שפסק שכל טיפול השייך לרפואתה, מותר (כשאין רופאה), ובביאורים (ה"ש אות מ) כתב כגון בדיקה קודם לידה וכיו"ב, ע"ש. אלמא אף לשיטתיה הבדיקה שקודם לידה הוי בכלל היתירא דהליכה לרופא היכא דליכא רופאה, ואין זה מוגדר כבדיקה שאינה לצורך, שאז יש לאסור אפי' בדליכא רופאה, וכנ"ל.
יב. נגיעת רופא לצורך לימודי רפואה.
נגיעת (84) רופא באשה (85) שאינה לצורך רפואתה אלא לצורך לימודי רפואה, אסורה בהחלט (86).
84. וה"ה הסתכלות בה באופנים האסורים.
85. לא שנא במקומות מכוסים ולא שנא במקומות מגולים.
86. הנה מצוי הדבר בבתי חולים שרופא מתלמד בתחילת דרכו (או מתמחה במקצוע מסויים) מתלווה לרופא ותיק כדי ללמוד את רזי המקצוע. והדבר ברור שאין שום היתר לרופא המתלמד לגעת בה או להסתכל בה (באופנים האסורים) לצורך השתלמות לימודיו. ואע"פ דבעבידתיה טריד (על הצד שיש היתר כזה), מ"מ לא התירו מהאי טעמא אלא לצורך רפואתה של האשה ולא לצורך לימודיו של הרופא.
ושו"ר שכיו"ב כתב באום אני חומה (ח"מ ס' רנד אות ב) שנשאל מאברך שהיתה לו מחלה נדירה, ונתרפא ממנה, ועודנו בבית חולים. ובאו רופאות מתלמדות ורוצות לגעת בו ע"מ ללמוד. והגר"מ גרוס העלה לאסור בזה, דאע"פ דבעבידתיה טריד, מ"מ ההיתר הוא דוקא בצירוף דהוי לרפואת החולה, ע"ש. והוא כדאמרן.
ולפי האמור אפי' אם הוא לא נוגע בה כלל, אלא רק מסתכל על גופה (באופנים האסורים) כדי לעקוב אחרי פעולותיו של הרופא הותיק, ג"כ אין שום היתר בזה. ועליה לבקש ממנו להמתין בחוץ. וכבר עוררתי בזה לעיל בהקדמה (תמונת מצב).
יג. רופא ישראל או נכרי.
מותר ללכת לרופא ישראל אפילו כשיכולה ללכת לרופא נכרי (87). מ"מ יש עדיפות (88) להיבדק ע"י רופא (89) נכרי (90).
87. ש"ך (יו"ד ס' קצה ס"ק כ). וכ"פ בחוט שני (שם סע' יז אות טז) ובאום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א).
88. וברופאים של זמנינו דפרוצים טובא, לכאורה יש צד שחובה עליה לילך לרופא נכרי ולא לרופא ישראל. ולכאורה הדבר תלוי במה שכתבתי לקמן (הערה 90) אמאי עדיף רופא נכרי מאשר רופא ישראל.
89. ואע"פ שיש עדיפות להיבדק ע"י רופא נכרי מאשר רופא ישראל, מ"מ על ידי רופאה עדיף טפי מרופא נכרי. ופשוט הוא. דהא אם האשה נהנית מהבדיקה עוברת איסור וכמבואר לעיל (סע' א הערה 1), וכשנבדקת ע"י רופאה, ליכא חששא כלל, משא"כ ע"י רופא נכרי. ועוד שלא תאבד את הבושה שלא לחשוף עצמה לפני רופא איש. וע"ע בהערה הבאה האם שייך לפני עיור בנכרי. ושו"ר שכ"כ הגר"נ קרליץ בחוט שני (ס' קצה סע' יז אות טז) שרופאה עדיף מרופא נכרי, ע"ש.
90. כן משמע מלשון הש"ך (יו"ד ס' קצה ס"ק כ) דנקט דנהגו שרופא ישראל ממשש וכו' אע"פ שיש רופאים נכרים, ע"ש. ומדנקט "אע"פ שיש רופאים נכרים", ש"מ דעדיף ע"י נכרי. ושו"ר שכן דקדק הגר"נ קרליץ בחוט שני (שם סע' יז אות טז).
והנה בשעורי שבט הלוי (על הש"ך שם) הקשה דאי דאיכא איסורא, א"כ לגבי האשה עצמה אין נפקא מינה אם הרופא ישראל או גוי, דגם היא מצווה על קריבות, ע"ש. וכיו"ב הקשה בחוט שני (שם) שכתב דצ"ע דהאיסור שעל האשה להיכן הלך דהא האשה נמי מצווה על זה, ע"ש.
ויש לעיין מאי טעמא עדיף לה להיבדק ע"י רופא נכרי מאשר רופא ישראל. ולכאורה נראה דהעדיפות היא מצד לאו דלפני עיור לא תתן מכשול. שאם הרופא הוא ישראל והוא מוזהר על נגיעת חיבה מדאורייתא, אם הוא יכשל ויכוין להנאתו, אזי האשה עוברת על לאו דלפני עיור כשהולכת אליו, עיין לעיל (סע' א הערה 1). אך כשהרופא נכרי, יל"ע אם הוא מוזהר על קריבה לאשת ישראל. ואי נימא דס"ל להש"ך דאינו מוזהר, אתיא שפיר אמאי איכא עדיפות לרופא נכרי, שאז אם הרופא יכשל בהא שיכוין להנאתו, ברופא ישראל האשה עוברת בלפני עיור, משא"כ ברופא נכרי. ואע"פ שכבר כתב במנחת חינוך (מצוה קפח אות ח) שבן נח מוזהר על אשת ישראל באיסור קריבה ואפי' על נשיקה או דרך איברים ושכן נראה, ע"ש. מ"מ אף הוא סיים דבריו שכתב כן במעט העיון, וחתם בצ"ע, ע"ש. ולפי האמור אפשר שהש"ך ס"ל שהנכרי אינו מצוה כלל על קריבה דעריות באשת ישראל, ולכן עדיף טפי להיבדק אצל רופא נכרי מאשר ע"י רופא ישראל, שמא תכשל האשה בלאו דלפני עיור, וכנ"ל. אלא דכ"ז ליתא. דהא הכא מיירי דאיכא היתירא לילך להרופא, דמיירי בגונא דתלינן דלא יכוין להנאתו וטריד בעבידתיה. וא"כ כשהיא הולכת אליו, בהיתר גמור הולכת, אזי אפי' אם הוא יחליט להרהר או למשש שלא לצורך להנאתו, אין על האשה שום איסור דלפני עיור, דמה עליה לעשות, שהרי הלכה בהיתר גמור. ולכן אינו נראה שהעדיפות לילך לנכרי הוא מהאי טעמא דלפני עיור.
ונראה להסביר באופן אחר, דאפשר שאף הש"ך ס"ל שהנכרי מצוה על קריבה בעריות באשת ישראל, וכמו שמצדד המנחת חינוך הנ"ל. מיהו אפשר דס"ל דדוקא בנגיעה של חיבה מוזהר הנכרי משא"כ בנגיעה שאינה של חיבה אינו מוזהר אפי' מדרבנן. משא"כ רופא ישראל, דמוזהר מדרבנן אפי' על נגיעה שאינה של חיבה, דהכי קיי"ל וכמבואר בספרי גן נעול על הל' צניעות, ורק מצד היתירא של עבידתיה טריד מתירים לרופא ליגע בה. ולכן עדיף להיבדק ע"י רופא נכרי משום דמעיקרא אינו מוזהר על נגיעה זו, משא"כ רופא ישראל דעומד ומוזהר על זה, ורק מצד היתר צדדי של עבידתיה טריד מתירים לו. ולפ"ז נראה דאף ברופאים פרוצים של ימינו, אכתי אין מחובתה לילך לרופא נכרי אלא רק עדיפות, דהא אי יכוונו להנאה, תרוויהו מוזהרים על זה, הן הנכרי והן הישראל.
ומקום יש בראש לחדש, הא דעדיף רופא נכרי מרופא ישראל הוא משום שבזמן האחרונים לא היו הנכרים חשודים על בעילת ישראלית. ואע"ג דבימי חז"ל היתה חביבה עליהם אפי' בהמת ישראל, מ"מ בזמן האחרונים, אדרבא היו מכין ועונשין על הבועל ישראלית, והגוי היה חייב שריפה בדיניהם וכו', וכמבואר כל זה בשו"ת חות יאיר (ס' סו), ע"ש. ולכן העדיפו רופא נכרי, דאז אין חשש תקלה. משא"כ בזמנינו, הדר דינא כבזמן חז"ל, והנכרים חשודים טובא על בעילת ישראלית, ואפשר דלפ"ז תו אין עדיפות לרופא נכרי על רופא ישראל. אך לענין מעשה אין לנו אלא דברי הש"ך והאחרונים דעדיף רופא נכרי, וכנ"ל.
יד. לבחור רופא ירא שמים.
אף כשיש לאשה היתר ללכת לרופא (91), עליה לבחור (92) ברופא ירא שמים (93), או עכ"פ ברופא שאינו מוחזק בפריצות (94) וחשוד מפורסם (95) על עריות (96).
91. הן בבדיקות במקומות מגולים, דאז שרי מדינא ללכת לרופא אפי' היכא דאיכא רופאה זולת ממידת הצניעות. והן בבדיקות במקומות מכוסים, דשרי היכא דליכא רופאה, וכמבואר לעיל (סע' ג). אך כל זה מיירי היכא דתלינן דטריד בעבידתיה. אך היכא דהוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר, עיין לעיל סע' ב הערה 15) שיהרהר או יהנה, אין לה לילך אליו כלל וכמבואר לעיל (סע' ב).
92. ויל"ע כאשר יכולה לבחור ברופא ירא שמים או פחות פרוץ שהוא בשכר, והרופא הפרוץ בחינם. הנה בנ"ד מיירי שיש היתר לילך לרופא הפרוץ, והיינו בבדיקה דתלינן שלא יכוין להנאתו ובעבידתיה טריד, דאי לאו הכי, אין שום היתר ללכת אליו וכמבואר לעיל (סע' ב). וכיון דאיכא היתר, יל"ע האם צריכה להוציא הוצאות (שאינם מרובות, עיין לעיל סע' ה) כדי למעט בחששות. ובפשטות לא דמי להיכא דאיכא רופאה בשכר, דהתם ע"י שמוציאה הוצאות, מפקיעה את ההיתר של רופא לגמרי, לכן אמרינן שעליה להוציא הוצאות כדי להיבדק אצל רופאה ולא ע"י רופא בחינם. אבל בנ"ד ממה נפשך צריכים להשתמש בהיתר של עבידתיה טריד ולהיבדק ע"י איש, ומאן יימר לן דעליה להוציא הוצאות לשם כך, וצ"ע. מ"מ אפי' אי נימא דאינה חייבת, מ"מ מידת הצניעות איכא.
ודע, דאיכא נפקא מינה אי חייבת להוציא הוצאות או אינו בתורת חיוב. דאי נימא דחייבת, אינה יכולה להוציא כן מכספי מעשר, ואי נימא דהוי הידור, שרי. וכמבואר לעיל (סע' ה הערה 35).
93. ואע"פ דרופאי נשים חשודים טפי על עריות, ולא משכחת לה יראי שמים, עיין בהקדמה (תמונת מצב), ובפרט עיין מש"כ שם בשם ספר אחותי כלה, דאפי' רופא חובש כיפה, כיון שבחר ברפואת הנשים יותר מכל מקצועות הרפואה, הדבר מעיד על כוונותיו הזדוניות, שהרי יודע הוא ממציאות ההרהורים, ע"ש. מ"מ משכחת לה ברופא משפחה שהוא ירא שמים.
94. ועיין לקמן (הערה 96) בגדר מוחזק בפריצות.
95. ואם הרופא מתנהג בפריצות, עיין לעיל (סע' ב הערה 21) אם יש חיוב על האשה של יהרג ואל יעבור, ואפי' בפק"נ לא תלך אליו, ע"ש מש"כ בזה.
96. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג) כתב בתוך דבריו דההיתר ברופא הוא דלא איתחזק ביה איסורא שהביא לתוצאות נוראות ר"ל וכו', ע"ש בלשונו. ובשעורי שבט הלוי (ס' קצה סע' יז בדיקות רופאים) כתב בזה"ל "לא לבקר אצל רופא מוחזק בפריצות וחשוד מפורסם על העריות", עכ"ל. והגר"מ גרוס באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' ב) פסק בזה"ל "גם כשמותר לה ללכת לרופא תבחר ברופא ירא שמים, ועכ"פ לא למי שפרוץ או שחשוד על עריות", עכ"ל. וכן דעת הגרח"פ שיינברג זצ"ל, הו"ד בספר משבצות זהב לבושה (פרק לו סע' ח).
והנה האידנא, סתם רופא שאינו שומר מצוות, הוי פרוץ וחשוד על עריות. ועיין להחזו"א (קובץ אגרות ח"ב אגרת קנט) שנקט בלשון "המתגדלים על דעות כפרניות ואינם בדרכי הציבור הישראלי הם בכלל מוחזקים בפריצות עריות", עכ"ל. ובפרט לפי מש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ה ס' רב אות א) גבי פרוצים לעניין יחוד, שרשע גמור בעבירה חמורה כהמחלל שבת, יראה דנקראים פרוצים גם בעניני עריות ובפרט במחלל בפרהסיא דיש דעות שהם כגויים ממש. ופשוט שאם מזלזלים בראיית טלויזיה או קוראים בעתונות המלאים תועבה, וכ"ש אם הולכים למקום טומאה כקולנוע הם בגדר פרוצים בזה"ז, דנלקה אצלם הרגש של יצרא בעריות, ע"ש. וע"ע במש"כ בספרי גן נעול על הלכות יחוד (פ"ד סע' ה-ט).
וכל שכן מי שמחזיק מכשיר פלאפון שאינו כשר, ויש לו חיבור לאינטרנט, או שנכנס לאינטרנט דרך המחשב שבביתו דמיקרי פרוץ. וכבר פסק הגר"ח קניבסקי שליט"א במכתב מכת"י בזה"ל "המחזיק מכשיר הקרוי אייפון וכד', מאחר והוא חשוד על אביזרייהו דגילוי עריות, הוא נחשב פרוץ לעניין יחוד ויש להזהיר הנשים מיחוד עמו אף באופנים שבכשרים אין איסור יחוד", עכ"ל. (עלון ארגון בחגוי הסלע, שבט התשע"ה).
והנה מלשון הגר"מ גרוס באום אני חומה הנ"ל דנקט פרוץ או חשוד על עריות, משמע דתרי מילי נינהו ואפשר כוונתו דפרוץ היינו רופא שאינו שומר מצוות אך לא ידעינן ביה דחשוד על עריות. ואילו חשוד על עריות היינו אפי' שומר מצוות אך עושה מעשים המחשידים אותו על עריות, וכגון שנכנס לאתרי אינטרנט, או מתייחד עם נשים, או מסתכל עליהן שלא למטרת רפואה וכל כיו"ב. אלא שכאמור לעיל האידנא כל מי שאינו שומר מצוות, הנסיון מוכיח שיש לו אינטרנט, והוא צופה בטלויזיה בסרטים שאפי' אם אינם מיוחדים לתועבה, מ"מ אין סרטים הנקיים מתמונות תועבה, אא"כ ידעינן בודאות שהוא מוחזק שאינו עושה דברים הללו (כולי האי ואולי).
והנה הרב שבט הלוי נקט בלשון חשוד "מפורסם" על עריות, שאליו אין ללכת, ואפשר דאתא לאשמועינן דדוקא מי ששמו הולך לפניו כחשוד על מעשים שלא יעשו, ומפורסם הדבר. ובא לאפוקי סתם רופא שאינו שומר מצוות, שאע"פ שהוא מחלל שבת וכד', ולעניין יחוד פסק שבט הלוי דהוי פרוץ, מ"מ לגבי רופא קיל טפי דאיכא חדא לטיבותא דבעבידתיה טריד היכא דאיכא למימר הכי (וכגון בבדיקות במקומות גלויים, או אפי' מכוסים אך שיש לתלות שלא יכוין להנאת עצמו וכגון תפרים שלאחר הלידה באותו מקום, שהכל מטונף בדם וכל כיו"ב לפי העניין), ובכה"ג דוקא אם הרופא מפורסם על עריות, אין ללכת אליו.
והנה לעיל הבאנו בשם החזו"א דמי שמתגדל על דעות כפרניות, הוי חשוד על עריות, ע"ש. אלא שכיום רובא דרובא מאלו שאינם שומרי מצוות אפי' שאין להם דעות כפרניות, מ"מ שקועים הם כל כולם בעניני עריות, ואין לחלק בין מפורסם לכך, היינו שעושה כן בגלוי לבין העושה כן בסתר, דסדנא דארעא חד הוא. מיהו אם אכן ישנו רופא שהנשים מעידות עליו שהוא מתנהג כשורה, ואינו דורש ליגע או להפשיט הבגד היכא דאין צורך, פשוט דעדיף לילך אליו.