הלכות ביקור אשה אצל רופא, וביקור איש אצל רופאה · ו. רופא מומחה יותר
גם כשיכולה האשה להיבדק על ידי רופאה (42), מכל מקום אם הרופא בקי (43) ומומחה יותר (44) מהרופאה (45), ובדיקה זו אכן מצריכה (46) רופא בקי ומומחה (47), מותר (48) לה להיבדק אצלו (49).
42. ובכה"ג כשיכולה להיבדק ע"י רופאה, קיי"ל דאסור לה ללכת רופא, וכמבואר לעיל (סע' ג), מ"מ בנ"ד שרינן לה משום שהרופא מומחה יותר, והבדיקה אכן מצריכה מומחה. ופשיטא דהכא מיירי באופן דיש לה היתר לילך לרופא, היינו דתלינן דטריד. אך בסוג בדיקות דהוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר) שיהנה או יהרהר, אין שום היתר לילך אליו אפי' שהוא מומחה יותר, עיין לעיל (סע' ב הערה 18), ובפרט שבמכתבי הרבנים שהובא לעיל, בכרוז הנקרא לאפרושי מאיסורא, מבואר שאם צריך מומחה "והרופא הגון ואינו פרוץ, מותר", וחתומים עלה הרבה מגדולי הפוסקים, ע"ש. ולדבריהם עולה דלפי המציאות של ימינו רוב הרופאים אינם הגונים, שהם חשודים על עריות וכדלקמן (סע' יד הערה 96), וממילא אפי' היכא דבעינן מומחה, אין לילך אליו. ושמא יש לפרש כוונתם דמיירי ברופא שאינו הגון וחשדינן ליה שימשמש יותר מהצורך או יכוין להנאתו, ולפ"ז הכל תלוי באופן הבדיקה. ואם יש חשש פק"נ, עיין לעיל (סע' ב הערה 21).
43. ואם הוא אינו מומחה יותר, אך לאשה יש בו יותר אמון, כתב הגר"מ גרוס באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א) דמותר לה לילך אליו אע"פ שישנה רופאה, ע"ש. אך היתר זה מהווה פירצה גדולה בנ"ד, שכל אשה שכבר רגילה לרופא מסויים (ופעמים רגילה בו מחמת שהלכה אליו פעמים רבות שלא בהיתר וכגון שהיתה מצויה רופאה), תחשוב ותטען שיש לה בו יותר אמון, ותתיר לעצמה בהינף יד לילך לרופא. והגר"י רצאבי שליט"א שעבר על ההלכות שבקונטרס הנוכחי, הורה לי שאין להקל בזה, ובפרט בדורנו, דור ירוד ופרוץ.
44. ואשה הכורעת ללדת, ויש לה יותר יישוב הדעת כאשר המיילד הוא רופא, מותר לה להעדיפו אע"פ שהוא אינו מומחה יותר. תורת היולדת (פ"ח הערה ד).
אך נראה דבכה"ג עדיף שיסביר לה בעלה שעדיף על ידי רופאה, ואז תתיישב דעתה, וכעין מש"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' תתסב) גבי אשה יולדת החפצה שבעלה ישהה לידה, שיש להסביר לה שאסור לעשות כן, וודאי תתיישב דעתה וכדאיתא גבי יוה"כ בגמ' (יומא פב:) שלוחשין לה יוה"כ הוא, אף כאן אומרים לה שאסור לו להיות עמה, ועובדות ידענו שאמרו כן לאשה ונחה דעתה וכו', ע"ש. וה"ה בנ"ד.
45. ואם יכולה להשיג רופאה מומחית בשכר, עליה לעשות כן, אלא שע"פ רוב רופאה מומחית דורשת סכומים גדולים מאוד, והוי הוצאה מרובה, ובכה"ג אינה חייבת ללכת לרופאה אלא לרופא שהוא בחינם. אך הכל לפי העניין, היינו תלוי בהכנסתה וכו', וכמבואר בסע' הקודם (הערה 37), וע"ש (הערה 38) מש"כ גבי כספי מעשר.
46. וכל אשה צריכה ליתן דעתה אם אכן הבדיקה מצריכה מומחה, ולא ללכת אחרי חששות שוא, ובכל חולי פשוט לילך לרופא ולטעון שהדבר מצריך מומחה.
47. כן נראה פשוט דבעינן שאכן הבדיקה מצריכה מומחה. דאי מיירי בבדיקה פשוטה של חולי ידוע ומוכח, אין כל הצדקה להקל וליתן לרופא לבודקה במקומות מכוסים, והדר דינא דבכה"ג יש לאסור לה להיבדק ע"י רופא כיון שיכולה להיבדק ע"י רופאה. ושו"ר שכ"כ הרה"ג דוד טהרני בספרו מעיין טהרה (פ"א סע' כד) דמיירי בבדיקות שצריך רופא מומחה וכו', ע"ש. וכן מדוקדק לשון הגר"מ גרוס באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א) דנקט ענין שצריך מומחה, ע"ש. והוא כדאמרן.
48. נקטתי בלשון "מותר" לה וכו', להורות שאין חיוב בדבר, ומי שמחמירה בזה והולכת לרופאה אע"פ שהיא לא בקיאה כמו הרופא, לא הוי חסידות של שטות, ואדרבא שפיר דמי למיעבד הכי, אך הכל לפי חומרת המחלה ורמת הסיכון. והנה הא דכתבתי דלא הוי חסידות של שטות, כן נראה ממש"כ בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-א) שהעיד הרה"ג יהודה נקי (מחבר המעין אומר) שפעם הפנו את אשתו לרופא לב מומחה לנשים בהריון, ושאל להגר"ע יוסף זצ"ל, וענה לו שיקח רופאת לב באופן פרטי. ואמר לו שהרופאה לא מומחית בתחום נשים בהריון, ואפ"ה ענה לו הגר"ע יוסף זצ"ל בלשון "אם תראו בעיה תפנו לרופא". ואכן ברוך השם היה הכל טוב, ע"ש. אך הדבר פשוט שהכל לפי העניין וחומרת המצב, ויש פעמים שחייבים ללכת למומחה, ואפשר דבכה"ג אסור לה להחמיר.
49. כ"כ בשעורי שבט הלוי (ס' קצה סע' יז בדיקת רופאים) שאם הרופא מומחה יותר, וכפי שבמציאות יש מעט רופאות ואינן מומחיות וכו', מותר ללכת לרופא, ע"ש. ונמשך אחריו באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' א). ואף הגר"ע יוסף זצ"ל בטהרת הבית (ח"ב עמ' רכב בהערה) הביא את השבט הלוי הנ"ל, ונראה שהולך ומסכים עמו, ועיין בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב שאלה ה-א ושאלה ה-ו). וכעת מצאתי באורחות רבינו (ח"א עמ' שדמ) שהעיד הכותב הרה"ג אברהם הלוי הורוויץ זצ"ל, שהחזו"א הפנה את רעייתו לרופא, וכנראה היה זה בגלל מומחיותו, שידוע שהחזו"א החשיב את אותו רופא, כרופא טוב, ע"ש. והגרמ"מ קארפ (פ"ח עמ' מט) כתב שאם יש צורך לבדוק חולי פנימי, כל שעלול להיווצר זיהום וסיבוך ולהגיע לידי סכנה, אף שכעת אין סכנה, מותר ליבדק אצל רופא מומחה, ע"ש. וע"ע בתורת היולדת (פ"ח סע' ב).
ז. כשיש טרחה להגיע לרופאה.
כשיש לאשה טרחה מרובה להגיע לרופאה, מותר (50) לה ללכת לרופא (51). אך יש לשקול היטב היטב האם הדבר אכן מהווה טרחה מרובה, ולכן טוב לשאול חכם (52). ואשה יראת השם, תטרח הרבה כדי להגיע לרופאה, ותבא עליה ברכת הטוב (53). ונראה שהוא הדין כשעליה להמתין זמן מרובה לבדיקת רופאה, והבדיקה נחוצה לה מאוד (54), שמותר לה ללכת לרופא (55). ואף במקרה זה יש לשקול היטב היטב האם הזמן נחשב מרובה ועד כמה הבדיקה נחוצה לה (56).
50. ההיתר ללכת לרופא כשהדבר כרוך בטרחה מרובה, מיירי היכא דתלינן דטריד בעבידתיה, אך אם הוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר, עיין לעיל סע' ב הערה 15) שיהרהר או יהנה, אין שום היתר להיבדק אצלו, ועליה לטרוח ולהגיע לרופאה. ועיין לעיל (סע' ב ובהערה 18).
51. אום אני חומה (ה"ש אות מד). והנה ראיתי להגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מט) שהביא משמיה החזו"א שבזמנינו כשיש רופאה, יש לילך אצלה בדוקא אפי' כשהדבר כרוך בטירחא ותשלום, וציין שכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, ע"ש. מיהו מסתברא דמודו דאם יש טרחא מרובה להגיע לרופאה, דשרי לה לילך לרופא (היכא שיש היתר). הגע בעצמך דאשה הגרה בבני ברק ונזקקת לטיפול מסויים וישנו רופא במקום מגוריה, ורופאה בקרית שמונה, וכי נימא דעליה לטרוח ולנסוע לשם. ונראה כוונתם דכל שאינו מהווה טרחא מרובה, אכן עליה לטרוח כדי להגיע לרופאה. ובזה אף האום אני חומה מודה, דהא דוקא בטרחא מרובה התיר לה לילך לרופא, וש"מ שבטרחא שאינה מרובה, אכן עליה לטרוח, וכנ"ל.
והנה אינו מבואר מאי טרחה מרובה, דאז שרי לה לילך לרופא. ובאום אני חומה (שם) כתב לעיל מיניה גבי הוצאת ממון מרובה, שאין בזה שיעור והכל לפי יכולתו. ונראה דה"ה בנ"ד, שהטרחה נמדדת לפי האדם, וגם תלויה בפרטים נוספים. שהרי יש הבדל בין אשה המתגוררת בבני ברק וישנה רופאה בחיפה, לבין שהרופאה בת"א. וכן אם יש לאשה רכב שיסיע אותה או שנצרכת לנסוע באוטובוס, והכל לפי העניין. ועיין בהערה הבאה.
52. הנה היתר זה של טרחה מרובה יכול להטעות בנקל. שהרי אינו מבואר הגבול של טרחה מרובה, וכל אשה יכולה לטעון שהדבר מהווה טורח לה ולהקל לעצמה לילך לרופא. ופעמים הדבר נובע מתוך נגיעה של עצלנות. לכן טוב לשאול חכם.
53. פשוט. וכן הורה לי הגר"י רצאבי שליט"א. ועיין לעיל (סוף סע' א).
54. נקטתי שהבדיקה נחוצה "מאוד", כדי שלא תקל לעצמה ותטען שהדבר נחוץ לה, אלא יש לשקול היטב כל מקרה לגופו. וטוב לשאול חכם, וכמו שכתבתי בגוף ההלכה.
55. כן נראה פשוט. ואף בזה הכל לפי ריחוק התור ולפי נחיצות העניין, ועיין בהערה הקודמת. וכעת מצאתי בשו"ת מעין אומר (חי"ב פ"ב ס' ה שאלה ה-ה) שנשאל הגר"ע יוסף זצ"ל גבי אשה שיש לה בעיה בכליות וצריכה לעשות אולטרא סאונד בצורה דחופה, והאפשרות ע"י טכנאי כעת, או מאוחר יותר ע"י טכנאית, וענה הגר"ע יוסף דאפשר ע"י טכנאי, כיון דהוי דבר של חלל וזה סכנה, ע"ש. ומשמע דאי לא הוי סכנה, היה עליה להמתין. אלא דזה אינו כלל פשוט, ותלוי בהרבה ענינים וכגון כמה היא סובלת (אפי' בדליכא סכנה) וכן כמה זמן עליה להמתין, והכל לפי העניין.
56. שפעמים רבות מבחינה רפואית או בריאותית אכן אין נחיצות כלל לבדיקה, וממילא אפשרי לעשותה מאוחר יותר. אלא שהאשה לחוצה כדי להיות אחרי הבדיקה. ובכה"ג נראה דאין היתר ללכת לרופא. לכן יש לשקול היטב לפני שמחליטים שהבדיקה אכן נחוצה.
ח. חילול שבת להגיע לרופאה.
אשה הנצרכת להיבדק בשבת מפני פקוח נפש, וישנו רופא הגר בקירבת מקום ויכולה ללכת אליו בלא לחלל שבת, ואילו הרופאה גרה בריחוק מקום, וכדי להגיע אליה צריכה האשה לחלל שבת בנסיעה, יש פוסקים שצריכה לחלל (57) שבת כדי להגיע לרופאה (58), [ובלבד שלא תסתכן (59)]. ויש אומרים שעליה להיבדק על ידי הרופא, ולא לחלל שבת (60) כדי להגיע לרופאה (61). ועיין בהערה (62).
57. אפי' בחילול שבת דאורייתא. הגר"י רצאבי שליט"א.
58. כן אמר לי הגר"י רצאבי שליט"א.
59. פשוט. דהא מיירי באופן דתלינן דהרופא טריד, ואין בזה יהרג ואל יעבור. ואי מיירי באופן דהוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר) דהרופא יכוין להנאתו, עיין לעיל (סע' ב הערה 21) מש"כ בזה.
60. אפי' לא לחלל שבת באיסור דרבנן. אום אני חומה (ה"ש אות מב).
61. תורת היולדת (פ"ח הערה ד), אום אני חומה (ה"ש אות מב), מלבושי מרדכי (ס' ח הערה יב).
והנה בתורת היולדת הנ"ל כתב שהדבר פשוט שאין לה לחלל שבת אלא להיבדק ע"י הרופא, כיון דמדינא מותר לה להיבדק על ידו שהרי טריד באומנותיה, ע"ש. ולפ"ז יל"ע ברופאים שבזמנינו, דפרוצים טובא, ומיירי בבדיקה במקום התורפה, באופן דהוי פ"ר (או קרוב לפ"ר, עיין לעיל סע' ב הערה 15) שיכוין להנאת עצמו ויעבור על לאו דאורייתא דלא תקרבו. וממילא האשה עוברת על לאו דלפני עור, וכמבואר לעיל (סע' א הערה 1). ונראה דאף לשיטה זו תצטרך לחלל שבת ולנסוע לרופאה, דהא דמיירי בפקוח נפש ומותר לה לחלל שבת. וכ"ש אם נצרכת לחלל שבת מדרבנן, עליה לעשות כן מאשר ללכת לרופא פרוץ שיכוין להנאתו ויעבור אדאורייתא, ואף היא תעבור על לפני עיור וכנ"ל. ובפרט דאף לשיטה זו דפסקו שאין לה לחלל שבת, אין בזה איסור ברור, וכמבואר בהערה הבאה.
62. הנה בתורת היולדת (פ"ח הערה ד) לאחר שהעלה שאין לה לחלל שבת אלא ללכת לרופא, כתב שאם האשה מתביישת וקשה לה מאוד, מותר לה לנסוע לרופאה. וסיים "וצריך עיון", ע"ש. ובספר מלבושי מרדכי (ס' ח סע' ז הערה יב) העתיק מתורת היולדת שאם היא צנועה שבושה וקשה לה מאוד, מותר לה לנסוע לרופאה, והשמיט את "הצריך עיון", ולא דק. עכ"פ חזינן דלאשה שקשה לה מחמת בושה, יש צד להתיר לה לחלל שבת כדי להגיע לרופאה. והנה עולה לדבריו, דההוראה דלעיל שנפסקה בפשטות שלא לחלל שבת אלא לילך לרופא, מיירי בנשים שאינן בושות כלל ולא קשה להן לחשוף גופן לפני איש, וממילא תקנתן זוהי קלקלתן. ורק הצנועות, שעדיין נשאר להן קורטוב של בושה, יש צד להתיר להן לחלל שבת. והדבר פלא, שכנראה רובא דרובא של הנשים כבר איבדו בושתן, עד שהפסק הפשוט הוא להורות להן בשופי לילך לרופא ולא לחלל שבת. ואדרבא, איפכא הו"ל למימר, היינו שעל כל אשה להתבייש לחשוף את גופה לפני רופא, וממילא עליה לחלל שבת ולנסוע לרופאה, כדי לשמור על כבודה. ופוק חזי להמבואר בגמ' (כתובות י:) גבי בדיקת בתולות, דלאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל, ופירשו תלמידי רבנו יונה (הובא בשיטה מקובצת כתובות שם) וז"ל "וזה היה זלזול שאף על פי שהיו עומדות במלבושיהן, היו מתביישות והיו צריכות לבא לבי"ד ולעלות על פי החבית ולפסק את רגליהן", עכ"ל. הרי אפי' שהיו במלבושיהן, ולפני צדיקים וקדושים, אפ"ה היו מתביישות לפסק רגליהן. ומי שכבר איבדה את בושתה, ולא קשה לה לחשוף גופה לפני איש, קלקלתה תשאר קלקלתה. ואף לה יש צד להורות לחלל שבת ולנסוע לרופאה.
ט. פקוח נפש, האם לבקש רופאה.
אפילו כשיש לאשה חולי של פקוח נפש, אם יכולה להתרפא על ידי רופאה [באופן שלא תסכן את עצמה (63)] עליה לעשות כן (64). ויש חולקים (65).
63. כגון שנמצאים לפניה רופא ורופאה, ובנקל יכולה היא או בעלה לבקש שהרופאה תטפל בה. ופשוט דמיירי שהם שוים במומחיות. דאל"כ עליה ליקח את הרופא המומחה כיון דמיירי בפק"נ. ואי מיירי בטיפול דהוי פסיק רישיה (או קרוב לפ"ר) שהרופא יכוין להנאתו, עיין לעיל (סע' ב הערה 21) מש"כ בזה.
64. הוראת הגר"י רצאבי שליט"א. ולא הסכים לטעם שכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א שהדבר יכול לגרום לפקפוק בפק"נ, ויובאו דבריו בהערה הבאה.
65. הגר"מ שטרנבוך, הו"ד בספר תורת היולדת (פ"ח הערה ד) כתב וז"ל "נראה שבפקוח נפש אין הלכה לעשות באחר, שקיל האיסור אצלו, שאפילו אפשר בעכו"ם לא קפדינן. וכ"ש כשאפשר באשה. והיינו טעמא, שזה עלול לגרום פקפוק בהיתר פקוח נפש. ולא יבקש רופאה מנתחת אף דמומחית כמו הרופא (יעוין משנ"ב ס' שכח לז)", עכ"ל. והנה ציין להמשנ"ב, והתם מיירי בחילול שבת על חולה שיש בו סכנה, שמרן פסק שאין לעשות ע"י אינו יהודי אלא ע"י ישראל, וכתב עלה הרמ"א דאם אפשר לעשות ע"י אינו יהודי בלא איחור כלל, עושין ע"י אינו יהודי וכן נוהגים אבל במקום שיש לחוש שיתעצל האינו יהודי, אין לעשות על ידי אינו יהודי. וע"ז כתב המשנ"ב (ס"ק לז) שהט"ז כתב דלאו מנהג ותיקין הוא, דאף שיכול לעשות ע"י אינו יהודי, מכל מקום הישראל יזדרז בדבר יותר וכו', ע"ש. וצ"ל שהערת הט"ז היא, דאע"פ דמיירי שהאינו יהודי לא יאחר, מ"מ הישראל יזדרז טפי. ולפ"ז צ"ל שכוונת הגר"מ שטרנבוך, דמיירי שהרופא הגיע לטפל בה ראשון, ואם יבקשו רופאה, הדבר יתעכב מעט, ולכן אע"פ דמיירי בגונא שלא יגרם סיכון, מ"מ הזריז הרי זה משובח. ואם אכן זוהי כוונתו, אזי עולה שאם ישנם לפניה רופא ורופאה, ועדיין לא התחילו לטפל בה, נראה שעליה לבקש רופאה דוקא. וצ"ע.
י. דוקא כשיש צורך רפואי.
ההיתר להיבדק אצל רופא (66) הוא דוקא כשיש צורך רפואי (67) בדבר, כגון כאב או חולי (68). אבל מיחוש בעלמא (69) אין שום היתר (70) לאשה להיבדק (71) אצל רופא (72). וכל שכן אשה בריאה הנצרכת לבדיקה רפואית בגלל סיבות צדדיות (73), שאין לה שום היתר (74) לעשות כן ע"י רופא (75).
66. היינו כשלא מכוין להנאתו וטריד בעבידתיה. ואם זה במקומות המכוסים, אזי דוקא כשאין רופאה, וכמבואר לעיל (סע' ג).
67. צורך רפואי, היינו לרפואת האשה, לאפוקי נגיעה לצורך ידע רפואי. דבזה אין שום היתר וכדלקמן (סע' יב).
68. ויל"ע באיזה סוג חולי התירו. הנה הגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מט) כתב משמיה החזו"א, שאין לנשים להיבדק אצל רופא ע"י מישוש ונגיעת בשר, אלא במקום סכנה או התהוות סכנה, ולכל הפחות במקום חולי, וכגון שיש חולי פנימי שעלול להיווצר על ידו זיהום וסיבוך, אז מותר לילך לרופא. אבל אין להתיר שום מישוש של רפואה בלא חולי ממש, וכ"ש כשאין חולי כלל, וציין שכן שמע ג"כ מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, ע"ש. אלמא דוקא בחולי חמור, ולא כל חולי בכלל. וע"ע בשו"ת צמח צדק (פסקים ס' קצה סע' יז) וע"ע בקונטרס הערות בצניעות (עמ' לט) לבעל הצניעות והישועה.
ומהפוסקים שהתירו לאשה ללכת לרופא, משמע דלאו דוקא במקום סכנה או חולי חמור. דנקטו חולי שאין בו סכנה, וש"מ שכל חולי בכלל ההיתר, ובלבד שלא יהא מיחוש בעלמא. וכן הוא בלשון טה"ב (ח"ב עמ' רכב בהערה) דמיירי במקום כאב או חולי, ולא נקט חולי חמור או סכנה. וכן משמע באום אני חומה (ב"כ אות ג' סע' א). וכן מדוקדק כנ"ל בדברי בעל שו"ת אז נדברו בספרו מקור הלכה (ס' יז בירור הלכה ס"ק ד) שכן עולה מהש"ך וכו', ע"ש. ועיין בשו"ת נזר כהן (יו"ד ס' קצה סע' יז).
69. היינו שיכולה להתגבר על זה ללא טיפול רופא. טה"ב (ח"ב עמ' רכב בהערה), אום אני חומה (ה"ש אות מח). ולפי מש"כ בהערה הקודמת בשם החזו"א והגרי"ש אלישיב זצ"ל, אפי' חולי שאינו חולי חמור, נראה שאין בו היתר.
וכ"ש שאין לילך לרופא לצורך ביקורת קבועה, לבדיקה בעלמא, והיא בריאה לחלוטין, וכבר עורר בזה בעל המשנה הלכות בספרו בית רחל (נתיב ח), וכתב דאין בזה היתר, ע"ש.
70. בבדיקות במקומות המכוסים, אסורה להיבדק אצלו אפי' היכא דליכא רופאה. ובמקומות המגולים, עיין לקמן (הערה 72). וכ"ז דלא כמ"ש בשו"ת אמרי בינה (ס' קכא) להתיר לאשה להיבדק אצל רופא אפי' במיחוש בעלמא היכא דליכא רופאה, ולא חילק כלל בין מקומות המכוסים למקומות המגולים, ומשמע דמתיר בכל גונא. וליתא.
71. היינו היכא דהרופא נצרך ליגע בה או להסתכל בה במקומות מכוסים.
72. באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' ב) כתב בזה"ל "אם אין לה אלא מיחוש בעלמא, ראוי להחמיר שלא ללכת לרופא", עכ"ל. והנה נקט בלשון "ראוי להחמיר", אך בביאורים (ה"ש אות מח) כתב דכיון שאפשר לה להתגבר ע"ז ללא רופא, לא הותרה נגיעה וקירוב, ע"ש. ומשמע דאסור מדינא. ויל"ע. עכ"פ הגר"ע יוסף בטהרת הבית (ח"ב עמ' רכב בהערה) כתב שאם אין הדבר נחוץ כ"כ אלא מיחוש בעלמא שאפשר להתגבר עליו, אין להקל בזה כלל ובודאי שע"י כך היא מורידה מסווה הבושה ומעטה הצניעות וכו', ע"ש. וכוונתו שאפי' היכא דליכא רופאה, אין להתיר ע"י רופא. ובנטעי גבריאל (פרק מו סע' א) כתב אף שהתירו לאשה לילך לרופא, מ"מ יש ליזהר בהליכה לרופא שלא לצורך גמור, ע"ש. והגר"י רצאבי בש"ע המקוצר (ס' רב סע' ט) ג"כ כתב שההיתר ללכת לרופא הוא בדליכא רופאה וכו' ודוקא כשהאשה חולה או שזה לניתוח הכרחי, אבל לא כשמרגישה איזה מיחוש בעלמא, ע"ש. ואף מדבריו עולה דאפי' בדליכא רופאה, אסור ע"י רופא, ע"ש. והנה בטה"ב ובש"ע המקוצר, עיקר דבריהם קאי על בדיקה במקומות המכוסים, וא"כ היה מקום לומר דהתם אמרינן אפי' בדליכא רופאה אסור לה לילך לרופא, אך במקומות מגולים אפשר דשרי עכ"פ היכא דליכא רופאה. מ"מ נראה דאין לחלק בזה, דסוף סוף איכא נגיעה. וכיון דאמרינן דכל ההיתר ללכת לרופא הוא דוקא היכא דאיכא צורך חשוב, ומיחוש בעלמא אינו צורך חשוב ויכולה להתגבר בלא רופא, אין להקל בזה כלל.
אך הנה בש"ע המקוצר שכתב גבי מיחוש בעלמא שאין ללכת לרופא, ציין בהערה דכ"ש בדיקות לקבלת עבודה וכו' שאסורה להיבדק ע"י רופא "במקומות מכוסים", ע"ש. אלמא במקומות מגולים שרי אפי' לצורך קבלת עבודה, ונראה דה"ה כשיש מיחוש בעלמא. אלא שהדבר צ"ע, דאי מיירי במיחוש בעלמא שאפשר להתגבר עליו בלתי רופא, אמאי יש להתיר שרופא יגע בבשרה אע"פ דמיירי במקום מגולה ואף כשאין רופאה. ושמא מיירי במיחוש בעלמא שאע"פ שאפשר להתגבר עליו, מ"מ זה גורם לה קצת סבל בינתיים. ובהא קמ"ל שבמקומות מכוסים אין להקל אבל במקומות גלויים, שרי כ"ז שאין רופאה. אך מיחוש בעלמא שאפשר להתגבר עליו בנקל, מודה דאין להתיר ע"י רופא כלל אפי' שזה מקום מגולה, וצ"ע.
73. כגון בדיקה רפואית לצורך קבלת עבודה, וכן לצורך חברת ביטוח או פיצויים על מחלה, וכל כיו"ב.
74. בבדיקות במקומות המכוסים, אסורה להיבדק אצלו אפי' היכא דליכא רופאה. ובמקומות המגולים, עיין בהערה הבאה. וכ"ז דלא כמ"ש בשו"ת אמרי בינה (ס' קכא) להתיר לאשה להיבדק אצל רופא לצורך ממון כקבלת פיצויים היכא דליכא רופאה, ולא חילק כלל בין מקומות המכוסים למקומות המגולים, ומשמע דמתיר בכל גונא. וליתא.
75. כן עולה ממש"כ הגרמ"מ קארפ בשם החזו"א והגרי"ש אלישיב זצ"ל, הובאו דבריו לעיל (הערה 68), ע"ש. וכ"פ באום חומה (ב"כ אות ג' סע' ב) ובש"ע המקוצר (ס' רב הערה נ). וכן ראיתי בקונטרס מכתבי הרבנים (עמ' 12) בכרוז גבי הליכה לרופאים, ושם מבואר שבדיקה שגרתית לצורך קבלת עבודה, תעשה ע"י רופאה דוקא, שאנשים בריאים שלא במקום חולי, לכ"ע אסור ע"י רופא, ועל כרוז זה חתומים הגר"ש ואזנר, הגרח"פ שנייברג, הגר"ש אויערבאך, הגר"ע יוסף. הגר"ש בעדני ועוד, ע"ש. והמכתב הובא בהקדמה לעיל (מכתבי הרבנים).
ולפ"ז נראה דאפי' היכא דאי אפשר ע"י רופאה, וכגון שחברת הביטוח עובדת עם רופא מטעמה, וסומכת רק עליו. וכן גבי קבלת עבודה, דנראה שאין להקל בזה, כיון שבאנשים בריאים לכ"ע אסור, וכנ"ל. ונראה שאם זה במקומות מכוסים, אזי אפי' אם יש הפסד מרובה אכתי אין להתיר, והרוצה להקל ישאל מורה הוראה. ולכאורה נראה פשוט דאפי' אם הרופא נצרך ליגע במקומות מגולים בלבד שאין להתיר בזה כיון שאין בבדיקות הללו היתר רפואי אלא לצורך ממון. אלא שראיתי להגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (ס' רב הערה נ) שהדגיש שבבדיקות הללו אסורה להיבדק "במקומות המכוסים" אצל רופא, ע"ש. ומשמע שבמקומות מגולים שרי להיבדק אצל רופא היכא דליכא רופאה, וצ"ע. ועיין בהערה הקודמת מש"כ בשם שו"ת אמרי בינה.