פרק שלישי - מי שחטא בזאת מה תשובתו ותיקונו? · חלק שני
הנהגות טובות
והנה כל אותם התיקונים המובאים לעיל הינם בגדר חיוב, וחובה על כל אדם לעשותם, ובמיוחד ביום שחטא בפגם זרע לבטלה.
ברם, מי שהרבה לחטוא ולפגום בבריתו ר"ל, מן הראוי שיוסיף קדושה על קדושתו, וטוב שיקח עמו איזה מצוה או הנהגה טובה, דזהו מבחינת "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", ויהיה דבוק בה כל ימי חייו, וימסור נפשו וגופו עליה, וזכות המצוה אשר יתמיד בה במסירות נפשו וגופו תגן עליו ותצילהו בזה ובבא, כנאמר "כל העושה מצוה אחת בעוה"ז, מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב (73), וע"כ הבאנו כאן כל אותם המעשים והמצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אשר בכוחם לכפר על עוונותיו של האדם, ובמיוחד על פגם הברית.
אך דא עקא, טבעו של האדם שחטא ורוצה לתקן החטא, לקבל על עצמו כל ההנהגות, מעשים ומצוות שראה ושמע (מספר זה או אחר), ושהינם מכפרים לו על פגם זה.
והנה אין זו אלא עצת יצר הרע הנותן בליבו של האדם לאמר: ראה בנפשך, הרי כה הרבית לחטוא, וע"כ עליך לקחת תשובת משקל שוה, וכל מעשה, מצוה והנהגה שהינך רואה ושומע עליך לקיים, ובזאת תהיה תשובתך וכפרתך, ובזאת מפילו היצה"ר בפח, דזהו מבחינת "תפסת מרובה לא תפסת, מועט תפסת". ע"כ יאמר החכם "קובץ על יד ירבה" ובלבד שיכוון ליבו לשמים. ואחר שתהיה רגיל במצוה אחת ותהיה קשורה אל ניבי נשמתך, תיקח לך עוד מצוה, וכן על זה הדרך, ובזאת "סר עוונך וחטאתך תכופר".
* ישתדל להיות ראשון בביה"כ, שחרית וערבית.
* ישתדל להשלים בכל יום צ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, ק' ברכות, שהם ר"ת צדיק, והוא אחד מתיקוני צדיק יסוד עולם.
* ישתדל לסמוך גאולה לתפילה.
* בימים שבהם יש קריאת ספר תורה (ובתנאי שאותו היום יש בו מוסף), יאמר בריך שמיה, כפי שכתבו המקובלים, שעל ידי אמירת בריך שמיה (כשפותחים הארון), שיש בו ק"ל תיבות, מתקנים פגם היסוד ופגם זרע לבטלה, וע"כ יאמר זאת בכוונה עצומה, וכשמגיע למילים וליהוי אנא עבדא פקידא בגו צדיקיא, יכוון (במילים הללו) שיזכה לתקן בחייו מה שפגם ביסוד. וכן מובא בספרים הקדושים, שבאומרו זה השבח והתפילה מתקן בזה הרבה תיקונים. (ק"ל תיבות כנגד ק"ל שנים שפרש אדם הראשון מאשתו וחטא בקרי).
* כשפותחין הספר תורה להראותו לקהל, יהרהר תשובה על פגם הראייה.
* ישתדל לעלות לס"ת לפחות פעם בחודש, (עדיף עלית שישי בשבת, שהוא מכוון כנגד יוסף הצדיק ששורשו ביסוד). ובעלייתו יסתכל באותיות ויברך בקול רם, ויקרא מילה במילה עם השליח ציבור בקול נמוך, שאפילו לאוזניו לא ישמיע.
* ישתדל שלא לדבר בבית הכנסת, אפילו אחר התפילה בשום אופן, לכבוד השכינה השורה שם, וזה תיקון למה שפגם בכבודה, (כמבואר לעיל).
* יזהר שלא להפסיק לשום דבר, הן דיבור הן מעשה, בין מים אחרונים לברכת המזון.
* יכבד וישמור השבת בכל כוחו, ויענגה במאכלים מיוחדים, שכל הזהיר וזריז בשמירת שבת בכל תנאיו ובכל דקדוקיו, אפילו עבד ע"ז כדור אנוש, מוחלין לו, שנאמר "שומר שבת מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו". ובשמירתו מייחד הקב"ה, ויתוקן אשר גרם להיות נרגן מפריד אלוף ח"ו, וזאת משום שפגם באות ברית, לכן יתקן באות שבת – מידה כנגד מידה. וזאת כיון שחטא זה הוא בכל איברי הגוף שכל הגוף נתחמם, תיקונו הוא ע"י שמירת שבת שכל הגוף מקיים המצווה. וע"י שישמור שבת יתקן את פגם הברית כי השבת נקרא אות, והברית נקראת ג"כ אות, וכשמקיים אחת מתקן השניה. ונמחל לו העבירה שעשה, והוא כפי שאמרנו לעיל "שומר שבת מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו".
* ובכלל זה ירבה בהדלקת נרות שבת.
* ישתדל לקיים סעודה רביעית במוצאי שבת, ויערוך שולחן מלכים כפי הראוי לסעודה זו, שהיא כנגד דוד המלך ע"ה, שתיקן הקרי של אדם הראשון. וכן המקיים סעודה רביעית כהלכתה, ניצול מחיבוט הקבר, כיבואר בהמשך, שזהו אחד מהעונשים הנוראים שמקבל הפוגם בבריתו, וע"כ ישמור תמיד תמיד הברית שהוא ר"ת: בסעודה רביעית יזהר תמיד. שלושת סעודות השבת הם כנגד אברהם יצחק ויעקב. אברהם אבינו ע"ה: מציל את האדם מדינה של גהינם בזכות סעודה ראשונה. יצחק אבינו ע"ה: מציל מחבלי משיח בזכות סעודה שניה. יעקב אבינו ע"ה: מציל ממלחמת גוג ומגוג בזכות סעודה שלישית (יש מהמקובלים שמסדרים סעודה ראשונה כנגד יצחק ושניה כנגד אברהם). וסעודה רביעית – מלוה מלכה היא כנגד דוד המלך (רגיל רביעי שבמרכבה) ודוד המלך ע"ה מציל מחיבוט הקבר בזכות מלוה מלכה. ומובא בספר "אוצר דינים ומנהגים" טעם מדוע מלוה מלכה נקראת סעודת דוד המלך? לפי שדוד המלך התפלל "הודיעני ה' קצי" וכו' והקב"ה השיבו שימות בשבת אבל לא הודיעו באיזה שבת. לכן בכל מוצאי שבת כשעבר השבת, היו דוד המלך וכל בני ביתו בשמחה רבה, ועשו סעודה גדולה וכל ישראל היו שמחים עמו בסעודה זו. והביא בספר "תורת המצוה" טעם אחר שהרי דוד המלך עסק כל השבת בתורה וודאי לא אכל כל היום כולו ובמוצאי שבת היה אוכל לתשלומים עבור סעודת שבת משום שיש עדין המשך לקדושת השבת. ובשם הבעש"ט הקדוש זיע"א נאמר: שמי שיטול ידיו לסעודה וידליק ארבעה נרות בכל מוצאי שב"ק למלווה מלכה, מובטח לו שדוד המלך ע"ה בוודאי נמצא שם, ולא יסתלק מן העולם עד שיראה את דוד המלך ע"ה. ובאם יצטרך לישועה נחוצה כגון לרפואה שלמה עבורו ועבור בני ביתו, ישמח עצמו במלוה מלכה ויאמר רבונו של עולם, הזכות של דוד המלך יגן עלי שאושע בבקשה פלונית. ומובטח לו שהשי"ת יעזור לו.
תחית המתים – אומר הזוה"ק זה לא שיברא גוף חדש, אלא אותו הגוף שהיה, יקום. שעצם אחד ישאר מן הגוף ולא יתרקב ולא יתבלה בעפר לעולם. ובעת התחיה הקב"ה ירכך אותו ויעשהו כשאור בבצק ויעלה ויתפשט לארבע זויות וממנו ישתכלל הגוף וכל אבריו ואחר כך יתן בו הקב"ה נשמה ויחיה. ומובא במדרש מעשה שטחנו עצם זו ברחיים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמוח, נתנו על הסדן והכו עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש והעצם לא נחסר כלום. עצם זו נקראת לוז או נסכוי. אומר הב"י בשם "שבולי הלקט" שעצם זו לא נהנית מאכילה אלא במוצאי שבת. וביאר ה"טורי זהב" שבגלל שעצם זו לא נהנית אלא רק מאכילת מוצאי שבת א"כ לא נהנתה מעץ הדעת, ולכן יש לה קיום לעולם. ומפני זה בראה הקב"ה באופן זה. כי גלוי וידוע לפניו שאדם עתיד לחטוא בעץ הדעת, על כן הקדים וברא בו עצם שלא תהנה מהעץ כדי שממנה יקום לתחיית המתים.
* ישתדל לא לנגוע בזקנו, כנא' "לא תשחית את פאת זקנך", שהיא שומרת את הראש להציל את ישראל מן המקטרגים.
* יהא רגיל לומר בפיו הפסוק: "אור זרוע לצדיק", שהם ס"ת קר"ע, ויכוון לקרוע הקליפות ע"י שם זה ולהעלות מהקליפות אותם טיפות שיצאו למגנא, ועי"ז יקויים בו "ולישרי לב שמחה", שהם ס"ת בגימטריא טוב, שזהו יסוד הנקרא טוב.
* בברהמ"ז, במילים "ועל בריתך שחתמת בבשרנו", יכוון על אשר פגם בזרע לבטלה.
* יזהר בשמירת ימים טובים שנקראים אות, על אשר פגם באות הברית.
* יזהר במצות תפילין כראוי, שנקרא אות, ויכפר על אות הברית.
* יטרח בהכנסת חתן וכלה וישמחם, וע"י הזעה שתצא ממנו יכופר אשר פגם בבריתו וחימם עצמו ליצה"ר.
* יטרח במחשבה, בדיבור ומעשה להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.
* יטרח בלישת ואפיית מצות לחג הפסח.
* יכתת רגליו ביום שישי להכין צרכי שבת, כי מה שקלקל בחימום יצה"ר, עתה יתקן בחימום וטורח יום שישי, שהוא כנגד היסוד.
* יטרח ויתאמץ בגמילות חסד של לקבור מתים, וזאת ע"י חפירת הקבר. ובכל הללו יכוון שע"י הטרחה והזעה היוצאת ממנו, יכופר מה שפגם וחימם עצמו והוציא זרע לבטלה, (ואותה הזעה היא תיקון לקרי).
* יזהר וישתדל במצות ציצית להסתכל בה תמיד, על אשר פגם בראיה ובא לידי זרע לבטלה.
* יחזר אחר מצות סנדקאות – להיות סנדק, וזאת להחזיק הנימול על ברכיו ושוקיו. ומשום שרגליו של הסנדק דומות למזבח ונחשב כמקריב קטורת לקב"ה, לכן חובה עליו לטבול לפני כן, כי אם לא טבל איך יגש למזבח וטומאתו עליו.
וישמח הסנדק מאד על גודל הזכות שזכה, ובזאת התפאר דוד המלך ע"ה באומרו לפני הקב"ה "ברכי אני עושה סנדקים לילדים הנימולים". ולפני קיום הברית יאמר הסנדק זו התפילה ב' פעמים:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ (יאהדונהי), בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ (יאההויהה), וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ (איההיוהה), לְיַחֲדָא שֵׁם אוֹת י' וְאוֹת ה' (א"א) בְּשֵׁם אוֹת ו' וְאוֹת ה' (זו"נ), בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל לַאֲקָמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא וּלְעִלּוּי שְׁכִינַת עֻזֵּנוּ, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לִהְיוֹת סַנְדָּק, וְאֶהְיֶה כִּסֵּא וּמִזְבֵּחַ לַעֲשֹוֹת עַל יְרֵכַי הַמִּילָה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ שֶׁיִּהְיֶה מִזְבַּח כַּפָּרָה, וּתְכַפֵּר עַל כָּל חַטֹּאתַי וַעֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרָט מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בִּירֵכַי וּבְאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, וְתַעֲלֶה עָלֵינוּ כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ כָּל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן וּלְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשֹוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשֹוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ
* יזהר בנטילת ידים, שהמזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות, והפוגם בבריתו בא לידי עניות.
* יזהר שלא לבזות האוכלים והמשקים, ולא יפורר הלחם לחתיכות ויעשה ממנו פירורים פירורים, שהוא כמוציא שז"ל, כי כל אוכל יש בו ניצוץ קדושה, והזורקו ומבזהו כזורק טיפות זרע קודש.
* ישתדל לאכול משיורי ופירורי המוציא אחר אכילתו.
* יברך הברכות במתינות ובכוונה, וביחוד בברכת המזון, והוא תיקון גדול לפגם הברית.
* יאכיל עניים על שולחנו, כנגד מה שגרם עניות לעולם וגרם לנשמות העשוקים והעניים ואין להם מנחם, כמבואר לעיל. ע"כ תקנתו להאכיל עניים, שעם אכילתו יצאו אותם נשמות העשוקים.
* עוד מתיקוני הברית, להיות עניו ושפל ברך.
* עוד מתיקוני הקרי, יצווה את בניו קודם מותו שלאחר מותו לא ילכו אחר מיטתו, כדי שאותם בנים שנבראו מטיפות הוצאת זרע לבטלה לא ילוו אותו ג"כ. כידוע שאותן נשמות שנבראו מאותן טיפות של שז"ל, באות אליו לאחר מותו ונדבקות בו, ואומרות לו אבינו אתה, ורודפות אחר נשמתו ומטמאין ומצערין אותו בכל צער בעולם, ואין המקום להאריך כאן. וע"י שמצווה לבניו שלא ילכו והם לא הולכים, אזי ג"כ אין רשות לאותם מזיקים ללכת. וכן יצווה שיהיו עשרה אנשים יר"ש שיטפלו ויתעסקו בטהרתו, וישאו מיטתו עד הקבר, ולא יגע בגופו שום דבר אחר, ויעשו על קברו שבע הקפות, ויקראו בהם בכל הקפה ויהי נועם וכו'. וכן ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם, ובכל פעם יפזר צדקה.
* יגדל יתומים בתוך ביתו, ואם אינו יכול, יחזיק במוסדות שמגדלים יתומים ברוח טהרה.
* כשאומר וידוי, יחשוב בליבו במילים: א. העוינו – הרהרנו הרהורים רעים ביום, ובאנו לידי טומאת קרי בלילה. ב. זדנו – זנינו אחר ליבנו ועיננו. פשענו – פגמנו באות ברית קודש. קשינו עורף – קשינו עצמנו לדעת, קלקלנו צנורות השפע, והפכנו אותם לבארות נשברים אשר לא יכילו המים, וגרמנו לעבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. שחתנו – שיקרנו בברית קודשך, שיחתנו זרע קודש לבטלה, ובראנו משחית לחבל.
* ישתדל לקום ולומר תיקון חצות, ויזהר שלא יעבור עליו חצות לילה חלילה בשינה, אשר מעלתה חשובה וידועה.
* עוד מתיקוני הברית הוא תיקון השוה לכל נפש, שיהא זהיר בעניית אמן אחר כל ברכה ששומע. וכן כתב רבי יעקב אבוחצירא זצוקללה"ה וז"ל: "אף מי שפגם בברית ובשובו בתשובה נזהר להיות שומר אמנים, נמחל לו מה שפגם בברית וחזר לכשרותו הראשון, ויחשב לו כאילו לא פגם". וכפי שדרשו בראשית ר"ת: תיקון רפואת ברית יהא שומר אמנים. וגדול העונה יותר מהמברך".
והנה עניית אמן נחלקת לשלושה חלקים:
א. אמן מלשון שבח והודאה, כגון ברכת אלוהי נשמה, וכן שלוש ברכות הראשונות של תפילת י"ח וברכת הנהנין, וע"כ כשאומר אמן יכוון בזאת, אמת הוא מה שאמר המברך ואני מאמין בזה.
ב. אמן מלשון בקשה ותחינה, כגון הקדיש, ע"כ כשעונה אמן יכוון כן יהי רצון שיאמנו דברי בקשות המבקש ושכן יקיים ה' את דברו.
ג. אמן מלשון הודאה ובקשה, כגון כל ברכות האמצעיות של י"ח, וכן רצה ושים שלום, שכולן הן תחילתן בקשה וסופן הודאה, וע"כ כשעונה אמן יכוון א. אמת, היא הברכה שבירך המברך; ב. ויה"ר שיאמנו דברי המברך.
וצריך כל אדם ללמוד כוונות הללו בע"פ, שלא יהפך ח"ו הכוונות, שאז נחשב לכופר, כגון: אם אמר על ברכת השבח אמן - שכן יהיה (כן יה"ר), הרי הוא כרשע כופר, כי הוא כמסתפק אם יש בו יתברך שבחים הללו, וע"כ מבקש שיהיה כן, וכן אם יטעה האדם ויכוון על הבקשות שצריך לכוון בהם כן יה"ר, יכוון עליהם אמת היא הבקשה, הרי הוא ככסיל באיוולתו.
ומפני שישנם סוגי אמנים שרגילים ההמון לטעות בהם, כתבנו אותם לקמן:
א. בקדיש שעונים אמן יהא שמיה רבא, רגילים לסמוך אמן ליהא שמיה רבא, ודבר זה טעות יסודו, כי אמן זה חוזר על מה שאמר הש"ץ לפני כן בעגלא ובזמן קריב.
ב. בברכת מודים רגילים לסמוך אמן למודים, וטעות היא, כי אמן קאי על המחזיר שכינתו לציון, ומודים היא תחילת ברכת ההודאה. והנה באמן דמודים רגילים האנשים לשכוח לאומרו, ומיד אומרים מודים בלי לענות אמן לפני כן, וע"כ צריך קודם לומר אמן ורק אח"כ מודים, וזהו אחד הדברים המעכבים הגאולה, שאין עונה אמן על המחזיר שכינתו לציון.
ג. וכן בתפילת ערבית של ער"ש, בברכת "ופרוש עלינו סוכת שלומך", צריך לזכור ולענות אמן.
ובכל אלו האמנים יגיד אותם בכוונה רבה ובכל כוחו, וסימנך אמן - אני מוסר נפשי, וכן י"ח שמות הוי"ה ואדנ"י כשם כמנין אמן.
א. דברים המועילים לכפרה והינם בכלל סגולה:
א. כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואפילו היה בו שמץ מינות מוחלין לו. ופירש רש"י בכל כוחו - בכל כוונתו. וכתב בזוהר הקדוש שצריך לזעזע כל איבריו ולענות בקול תקיף, ואם יחזור בתשובה ולא יחטא עוד, יהיה רגיל בעניית אמן, מובטח לו שימחלו כל עוונותיו.
ב. יכוון בשירת הים (אז ישיר משה) שאומרים בכל יום, ויאמר זאת בקול רם ובשמחה רבה, כאילו הוא עצמו יצא אותה שעה ממצרים וניצל מהים ומפרעה, שנאמר "ויסע משה את ישראל מים סוף", שהסיעם מעוונותיהם שנמחלו על ידי שירה.
ג. כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: נושא עוון ועובר על פשע, למי נושא עוון, למי שעובר על פשע, וע"כ יהא מאותם האנשים שעליהם אמרו חז"ל: הנעלבים ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וכתב בספר "טהרת הקודש", שאין לך גדול בסיגופים מסבילת עלבונות, ופעם אחת ששותק כשפוגעים בו ומבזים אותו, הרי היא שוה לכמה אלפי סיגופים וצומות שעושה האחר (74).
וכתב על זאת האריז"ל, שאילו היו יודעים גודל טובת הענין היו רודפים בשוק לפגוש אדם שיחרף אותם.
ד. המקבל יסורים באהבה, מוחלין לו על כל עוונותיו, כמו שאמרו חז"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, מה ברית האמור במלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם, וכן איתא במדרש תהלים קי"ח: יסור יסרני יה, חביבין היסורים שהם מרצים כקרבנות, שבקורבנות נאמר ונרצה לו לכפר עליו, וביסורין כתיב וכאב את בן ירצה. ומובא בספרים הקדושים שבכל פעם שאדם מתייסר נברא מזה מלאך קדוש, ולאחר פטירתו של האדם יבואו אותם המלאכים בשקים מלאים שנבראו מיסוריו ויוכלו להכריע את כל הכף לכף זכות, וכל זאת אם יקבל זאת באהבה, וע"כ בכל פעם שבאים יסורים על האדם יאמר בזה הלשון:
רבונו של עולם, הנני מאמין באמונה שלימה שבאו לי אלו היסורים בהשגחה עליונה לטובתי ולהתחסד עימי ולמרק עוונותי, ויהי רצון שיומתקו כל הדינים ממני ויתכפרו עוונותי מגלגול זה ומגלגולים הקודמים.
ואמרו רז"ל, עד היכן יסורין, אמר רבי אלעזר, כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו, ויתרה מזו אמרו, אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש ועלה בידו שתיים.
ה. הדן את חברו לכף זכות: אדם שמרגיל עצמו לדון את השני לכף זכות, אז כשיש עליו קטרוג ח"ו או על אחד מבני ביתו, אומרים בשמים למקטרג, כשם שהוא דן לכף זכות כך אין לכם רשות לחייבו רק לזכותו. וכן לאחר פטירתו יחפשו זכות שעשה ויזכו אותו בדין, והוא מידה כנגד מידה, ובכלל זה יהא רגיל תמיד ללמד סניגוריה על עם ישראל.
ו. כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר, מוחלין לו על כל עוונותיו. כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת אומרים לו וסר עוונך וחטאתך תכופר.
ז. ואחרון חביב הוא ההתבודדות. והנה כל עיקר ההתבודדות הוא לעורר רחמים על עצמו, שה' יתברך יטהר נפשו וגופו ויקרבו אליו, ויזכהו לתקן ולהשלים תיקונו בזה העולם, והמובחר שבהתבודדות הוא שיתבודד עצמו בביתו עם ה' ויפריש מחשבתו לה' וידבר אל ה' יתברך בלי הסתייגות כלל, דהיינו שישפוך כל ליבו וכאבו וכל צרותיו, ועי"ז ירגיש הקלה בכאביו וירגיש קירבה לה' יתברך, וזה תיקון גדול שאפילו גדולי עולם היו נוהגים בו לעיתים קרובות.
דברים המועילים לשמירה, שלא יבוא לפגום בבריתו ומחשבתו, עצות וסגולות להינצל מפגם היסוד:
אמרו חז"ל: "שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, ואחד מהן הרהורי עבירה", וכבר אמרו בזאת חז"ל, הרהורי עבירה קשים מעבירה, על-כן הבאנו כאן סגולות ועצות נוספות להינצל מהן.
א. אם באים על האדם הרהורים ואין יכול לשלחם במחשבתו, יסתכל בעיניו על דופן השמאלי של חוטמו, ואם זה לא עוזר, אזי ינעוץ גודלי אצבעות רגליו בחוזק בארץ.
ב. יטבול במים קרים או יכניס ידיו ורגליו במים קרים, וינצל מהם.
ג. כל ההולך ברחוב ומפחד לבל יכשל בראיית נשים, סגולה לזה יאמר: "הן אראלים צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יבכיון".
ד. יאמר הפסוק: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
ה. יאמר הפסוק: "לב טהור ברא לי אלהים", ויעביר ידו על מצחו בכל פעם שיאמר פסוק זה.