פרק שלישי - מי שחטא בזאת מה תשובתו ותיקונו?
והנה כל זה האמור לעיל הינם דברים אמיתיים, מתוקים ונכונים שכל בר דעת מבין אותם, והעושה אותם ומקיימם וחי בהם, לא יבוא בס"ד לידי חטא.
אך דא עקא, הבעיה היא מה יעשה אדם שכבר חטא בכך, ושמא אף חטא והחטיא הרבים בחטא נורא זה, והיה רגיל בכך שנים מספר, וכעת נכנסה בו רוח קדושה וטהרה ממרום ורוצה לחזור בתשובה ולשמור עצמו בכל כוחו ועוזו, אך ליבו נוקפו ומטרידו לאמר מה עם עברי, חטאי ופשעי, הרי כה הרבתי לחטוא, וכבר מצינו בספרים הקדושים ובזוהר הקדוש כי בזאת החטא אין תשובה כלל, ומה לי כי אעשה תשובה, וכי לעתיד לבוא, בבוא יום הדין, יכופר לי על זאת?
והנה אין זאת אלא עצת יצה"ר כדי להוציאו מהעולם, שהרי אין לך דבר העומד בפני התשובה, "וגדולה תשובה שמגיעה עד כסא הכבוד".
וכפי שמצינו ג"כ בזוהר הקדוש (37) שבשעה שברא הקב"ה את העולם ורצה לברוא את האדם, נתייעץ בתורה. אמרה התורה לפני הקב"ה: אתה רוצה לברוא אדם, הרי האדם הזה עתיד לחטוא לפניך והוא עתיד להרגיז לפניך, ואם תנהג עמו כמעשיו הרי העולם לא יוכל לעמוד לפניך וכ"ש שהאדם ההוא לא יעמוד לפניך. אמר לה הקב"ה: וכי לחינם אני נקרא "אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד". וטרם שברא הקב"ה את העולם ברא תשובה, כנא' בפרקי דר"א: "שבעה דברים קדמו לעולם ואחד מהם תשובה". הלך ואמר הקב"ה לתשובה: אני רוצה לברוא אדם בעולם, בתנאי שאם ישובו אליך מעוונותיהם תהיי מוכנה לסלוח עוונותיהם ולכפר עליהם, ובכל שעה ושעה התשובה מוכנה לבני אדם, וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, תשובה זו חוזרת אל הקב"ה ומכפרת על הכל והדינים נכנעים ומושפלים כולם, ואדם נטהר מעוונותיו. ומתי נטהר האדם מעוונו? מתי שמתקבלת התשובה ההיא שעשה כראוי.
וכפי שמצינו לדור המבול, שאמר הקב"ה לנח להתעכב בעשיית התיבה מאה ועשרים שנה, כדי שיראו אותו עוסק בה וישאלוהו מה זאת לך, והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול על העולם, אולי יחזרו בתשובה, כנא' במדרש תנחומא: "אמר רב הונא בשם ר' יוסי, מאה ועשרים שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו אמר לנח עשה לך תיבה, ואף לאחר מכן הבטיח הקב"ה שלא יוסיף תת עוד מבול על הארץ, וכל זאת משום "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
וע"כ אל לאדם להתייאש, רק חזק ואמץ ועסוק בתשובה וה' יקבל תשובתך, "החפץ אחפוץ מות רשע וגו', הלוא בשובו מדרכיו וחיה", כי רחמיו רבים וחסדיו פשוטים, ובפרט בדור עני ויתום זה שלא היה כמותו מימות עולם, וע"כ באנו לפרש לך דרך חרטה ומחילה, ומכיון שישנם כאלו הרואים לפניהם ריבוי התיקונים ואין מוצאים נפשם ונסוגים אחור באומרם אימתי אגמור כולהו תיקוני דמלכא, ומה כוחי כי אסבול, ע"כ ראינו לחלק התיקונים והתשובה לב' חלקים, והוא הראשון יסודתו מהררי קודש, ואם אין יכול לעשות שני החלקים, לכל הפחות יעשה הראשון, כי בלעדיו אין תשובתו מועילה וחטאו לא נמחק, ובה צריך להתאמץ יום יום ולא להרפות, ובזו תתקבל תשובתו ברצון בעזרת בורא עולם.
חלק ראשון:
והוא מחולק לשישה תיקונים
תיקון ראשון - והוא המקוה
"ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב" (ויקרא ט"ו ט"ז).
"אמר מר עזרא, תיקן טבילה לבעלי קריין" (ברכות כב:). אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, כנא' "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". ואומר "מקוה ישראל ה'", מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא פה:).
כה גדולה חשיבותו של מקוה טהרה בעם ישראל, עד כי אין דבר הקשור במישרין או בעקיפין במקוה טהרה ושאינו יכול להיטהר על ידה, ולו יהיה זה אף דומם.
* אשה אינה יכולה להיטהר לבעלה, אלא ע"י טבילה במקוה טהרה.
* גר הבא להתגייר בלא טבילה לא הוי כלום, שנא' "מל ולא טבל כאילו לא מל".
* כלים שגוי עשאם אינם ראויים לשימוש אלא ע"י טבילה.
לאחר שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ בדור המבול, הביא הקב"ה על העולם כולו מבול כנא' "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע", ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה היה גשם על הארץ. ומדוע דוקא ארבעים? אלא ארבעים יום הינם כנגד מ' סאה שיש במקוה שמטהר את האדם, כך בשביל לטהר את העולם הביא הקב"ה ארבעים יום מבול, וכבר כתב בזאת המהרח"ו בהקדמה ל"עץ חיים", שאין לך דבר המועיל להשגת האדם כמו הטהרה והטבילה שיהא האדם טהור בכל עת. וכן אמר הבעש"ט לתלמידיו, על ידי טבילה במקוה בדבקות יכולים להשיג מדרגות גדולות הרבה יותר מאשר ע"י סיגופים, גלגולי שלג וצומות. וכן גילה הבעש"ט לתלמידיו שעיקר מדרגותיו השיג ע"י טהרת המקוה (38).
ומפני גודל חשיבותו של מקוה טהרה, מצינו לגדולי ישראל שלא וויתרו על אף יום לטבול במקוה טהרה, ויהא זה בתנאים הקשים ביותר.
והנה כל ענין מהותו של המקוה הוא מפני שהאדם אינו יכול להתקיים בתוך המים יותר ממספר דקות, ואם ישאר הרי יחנק למות ויטבע, וע"י שנכנס האדם בתוך המים הריהו נחשב למת, ועל-כן לאחר שיוצא בחזרה מהמים הריהו נחשב לבריה חדשה כאילו נולד כעת, וכל עוונותיו כלא היו.
וכן כתב שם משמואל בשם אביו הגאון מסאכטשוב, וז"ל: גבולות חילק הקב"ה בעולמו, ברואים שבים כיון שהם עולים ליבשה מיד מתים, וכן ברואים שביבשה אינן יכולים לחיות בים ומתים, ועל-כן הטובל במים הרי הוא כאילו איבד את החיות שהיתה לו מכבר ומתחיל לחיות חיים חדשים, על-כן נטהר הוא, כי איננו אותו האיש עם החיות שכבר נטמא.
ואף אם חטא בחטא החמור של ז"ל, אם טובל מוריד מעליו העונש שראוי היה לקבל, כי מים קרים בגימטריא מת (440=). וידוע שבעוון ז"ל חייב מיתה בידי שמים, והנה עי"ז שטובל במים קרים נפטר ממיתה (39).
וכן כתב ה"אור הגנוז": ענין המקוה שנכנס בה הבעל תשובה, להורות כי נתבטל ממציאותו בעולם הזה ע"י שנתכסה במים, ואח"כ חוזר ונהיה כבריה חדשה, ויראה את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו כך יחדש ג"כ פעולותיו לטוב ויכשיר מעשיו בדרכי השי"ת.
וכן כתב ב"ראשית חכמה" וז"ל: הטבילה במקוה היא כעין חזרת הכלים אל הכבשן כדי שיטהרו ויתלבנו, וביציאתן מהכבשן הם חדשים. גם האדם בהיכנסו אל המקוה הוא כדי להכלל ולחזור הנשמה הפגומה והאיברים הפגומים ממקום שיצאו, וביציאת האדם מהמקוה הרי נתקנו איבריו ונשמתו והרי הוא חדש, ואין לחיצונים חלק בו, וירגיש האדם בעצמו רוח חדשה מניצוץ הנשמה שחזרה אליו (40).
וכן כתבנו לעיל שעל כל חטא וחטא שעושה האדם ח"ו, הן בדיבור, מעשה ומחשבה, נברא מלאך רע ומשחית הדבק בו ורוצה להזיקו, וח"ו אם הרבה האדם לחטוא בכלל ובפגם היסוד בפרט, הרי שבזאת גורם הוא שמסביבו יהיו מאות ואלפים כתות של חיצונים ומלאכי חבלה, והינם מבחינת "סביב רשעים יתהלכון", ואותם החיצונים רוצים להזיקו ולגרשו מזה העולם ולהנקם ממנו לאחר מותו, וע"י טבילת האדם במקוה טהרה גורם הוא שכל אותם המשחיתים והקליפות הסובבין אותו יתנתקו ממנו (ובשביל להשמידם לגמרי צריך לקרוא ג"כ ק"ש, כפי שיבואר להלן), ומפני כן צריך שיהיה במקוה מ' סאה שהם ר"ת מ"ס, וע"י שטובל מכניע את הקליפות של הס"מ.
וכתב בספר "חסד לאברהם" וז"ל: ודע כי מסורת קבלה היא בידינו מחכמי האמת, שארבע מאות כתות הטומאה שורות על הטמא, וכדי להעביר אותן הכוחות של רוח הטומאה צריך מ' סאה מים, ולכן צריך להכניס כל גופו במי המקוה, שאפילו אם נשאר שערה אחת חוץ למים לא נטהר, שמשם נאחזת כל הטומאה ושורה על הגוף, ובהתחברות מ' סאה יסורו מעליו כל הת' כתות הטומאה (41).
וביחוד צריך האדם לטבול כשנטמא בקרי ולא להשהות טבילתו לזמן אחר, שאז גורם לס"א שתידבק בו, וכבר הזהיר בזאת המקובל האלוקי ר' מרדכי שרעבי זי"ע שאם נטמא האדם בקרי או שקיים מצוות עונה ולא טובל והולך אחרי כן להתפלל כשעדיין שורה עליו רוח טומאה, הרי בתפילתו נדבקים ונאחזים החיצונים הגורמים להתעכבות תפילתו מלעלות למעלה (וכשטובל האדם ואח"כ מתפלל, הרי תפילתו זכה וטהורה יותר כי אין כח לחיצונים בה) (42).
וכן כתב בספר "חסידים" שזהו אחד מהדברים המעכבים את התפילה אם אינו טהור. בנוסף לכך אדם שעושה עבירה, אותה עבירה נרשמת במצחו עד אשר יעשה עליה תשובה, וכשעשה תשובה נמחקת העבירה ממצחו, משא"כ אם חטא האדם ונטמא בקרי, הרי אף שיעשה עליו תשובה אין עבירה זו נמחקת ממצחו אלא א"כ טבל.
ומסופר על הרב הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל זצוק"ל שאמר לחסידיו, "כאשר חסיד בא אלי קודם שטבל במקוה, יכול אני לראות את כל מעשיו המקולקלים, אבל אם הוא הולך ומטהר עצמו במקוה לפני בואו אצלי אינני רואה בו כל ענין רע, משום שהמקוה מטהרו (43). וכן כתב החיד"א, שמסורת היא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא ומתוודה כראוי, נמחה המזיק של הקרי (44).
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"
כוונת הטבילה
והנה כשם שתפילה בלא כוונה הרי היא נחשבת כגוף בלא נשמה ואין תפילתו מקובלת ורצויה, הרי גם הטובל ולא מכוון בטבילתו לא עלתה לו טבילה וטבילתו נחשבת לרחיצה בעלמא, כנא': טבל ולא הוחזק (לא כיוון), כאילו לא טבל, וע"כ טרם בואו להיכנס למקוה יכין עצמו, גופו, נפשו ומחשבתו, כי כל מה שמכוון יותר לפני ה' מקודש ומטוהר יותר (45). וטוב שקודם כניסתו למקוה יהרהר בליבו הרהורי תשובה וחרטה ויקבל עליו עול מלכות שמים, וכן יחשוב ויקבל בליבו שמעתה הריהו עובד את השי"ת באהבה ויראה, שאם לא כן הריהו כטובל ושרץ בידו (46).
ומכיון שהכוונה במקוה מעכבת, ביחוד למי שנטמא בקרי, ע"כ כתבנו כאן סדר הכוונות הראוי לכל אדם.
א. הכונה הפשוטה לכל בר ישראל היא, שקודם הטבילה יכוון בעצמו לקבל קדושה עליונה ולטהר נפשו מטומאת וזוהמת הסט"א, כדי שיהא גופו ונפשו מוכנים לתורה ותפילה ותשובה, וזוהי הכוונה הפשוטה ביותר, ובלא זה לא הועיל כלום (47).
וע"כ טוב שלפני בואו לטבול יאמר לשם יחוד בנוסח דלהלן, וזאת לאחר שיקבל עליו קבלת התשובה.
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֲדָא שֵׁם יו"ד קֵי בְוָא"ו קֵי בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִטְבֹּל עַצְמִי בְּמִקְוֶה שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה, לְקַיֵּים מִצְוַת עֲשֵֹה שֶׁל "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רז"ל: "אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְּמַעְלָה", וְכַוָּנָתִי בָּזֶה לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה עַל נַפְשִׁי, רוּחִי וְנִשְׁמָתִי, וְעַל כָּל רְמַ"ח אֵבָרַי וּשְׁסָ"ה גִּידַי, לְהִתְקַדֵּשׁ עַצְמִי בִּקְדֻשַּׁת בּוֹרְאִי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁבִּזְכוּת וּבְכֹחַ אֵלּוּ הַטְּבִילוֹת שֶׁאֶטְבֹּל עַצְמִי, תְּנַקֶּה אוֹתִי מִכָּל טֻמְאָה וְחֶלְאָה שֶׁל עֲוֹן ז"ל וטוּמְאוֹת וְזֻהֲמוֹת שֶׁל שְׁאָר מִינֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְשָׁעִים, וּבְכֹחַ אֵלּוּ הַטְּבִילוֹת שֶׁאֶטְבֹּל יָסוּרוּ מִמֶּנִּי הָאַרְבַּע מֵאוֹת כִּתּוֹת שֶׁל הַטֻּמְאָה הַשּׁוֹרִים עַל הַטָּמֵא, וְתַרְחִיק מֵעָלַי אֶת כָּל הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת הָרָעוֹת, וְהַפְּנִיּוֹת וְהַשְּׁקָרִים שֶׁנִּשְׁתָּרְשׁוּ בִּי מִיּוֹם הִוָּלְדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, לְמַעַן לֹא אֶהְיֶה חָלִילָה כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ, וּבִפְרָט אִם גָּרַמְתִּי בַּעֲוֹנוֹתַי וּבַעֲוֹן הַכַּעַס לְגָרֵשׁ אֶת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה מִמְּקוֹמָהּ וּלְהַשְׁרוֹת בִּמְקוֹמָהּ נֶפֶשׁ מסט"א, שֶׁתַּחֲזֹר אֵלַי הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת הַמִּקְוֶה, וּבִזְכוּת וּבְכֹחַ טְבִילַת וּקְדֻשַּׁת הַמִּקְוֶה תְּתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בַּעֲוֹן הַכַּעַס שֶׁהוּא עוֹלֶה עִם הַכּוֹלֵל כְּמִנְיַן "מִקְוֶה", וְהוּא נֶגֶד שֵׁם הַקָּדוֹשׁ אהי"ה בְּמִלּוּי כָּזֶה (אלף ה"ה יו"ד ה"ה), הָעוֹלֶה כְּמִנְיַן "מִקְוֶה" (וִיכַוֵּן, כִּי עַל-יְדֵי טְבִילוֹת אֵלּוּ יִתְבַּטֵּל הַכַּעַס הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו לְאָנְסוֹ), וְאֶזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלַי מִמִּדַּת אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמִדַּעַת הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר לִהְיוֹת אֶרֶךְ אַפַּיִם שֶׁלֹּא לִכְעֹס וְלֹא לְהַקְפִּיד עַל שׁוּם דָּבָר כְּלָל, אָמֵן. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָֹה צוּרִי וְגֹאֲלִי. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
א. כל בוקר קודם התפילה יטבול שתי פעמים:
1. להעביר רוח הטומאה.
2. להמשיך קדושה וטהרה (48).
וכן יכוון לקיים בזאת מצות עשה של "והתקדשתם והייתם קדושים". "אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה".
ב. הנכשל בז"ל יטבול שלוש טבילות לטהר עצמו מטומאת קרי, ויכוין בשם חב"ו ובשם בי"ט היוצא מפסוק "בזרועו יקבץ טלאים", ומפסוק "כי בי חשק ואפלטהו" (ויכוין שבכח שמות אלו והטבילות שטובל יצאו כל ניצוצי הקדושה מהקליפה לקדושה ויתקנו שם, ואח"כ יבואו לעולם הזה כשאר כל הנשמות.), ועוד יטבול טבילה אחת להעביר זוהמת הנחש.
והאדם אשר אין יכול לכוון או שענין הכוונה קשה עליו, וחטא בחטא ז"ל ורוצה לטבול, אזי לכל הפחות יכוון ויאמר לפני טבילתו המילים הנ"ל: "הריני טובל כדי להיטהר מטומאת קרי" (49).
ג. בער"ש: ולגבי הטבילה בער"ש יש לטבול חמש טבילות:
טבילה ראשונה - יכוין ליטהר מכל טומאה (טומאת זוהמא וטומאת הקרי וכיוצא).
טבילה שניה - יכוין לתיקון הכעס.
טבילה שלישית - יכוין להפשיט את בגדי החול מעל הנפש.
טבילה רביעית - יכוין להפשיט מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול, כדי שישרה עליו עתה רוח מבריאה, וזה יהיה ע"י שם אהי"ה במילוי ההי"ן כזה: אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה, שהוא בגימטריא מקו"ה, ויכון בו בטבילה זו.
טבילה חמישית - יכוון לקבל תוספת והארה של קדושת השבת (ישנם נוהגים לטבול שלוש טבילות כנגד נר"ן, ויש נוהגין לטבול חמש כנגד נרנח"י) (50).
ויודעי ח"ן יכוונו בנוסח הנ"ל.
יטבול טבילה אחת להעביר הזוהמא וטומאת קרי, ולאחר מכן יטבול ארבע טבילות ויקבל עליו ארבע מיתות בית דין, דהיינו פעם ראשונה שטובל יכוון שמקבל עליו סקילה, פעם שניה שטובל יקבל עליו שריפה, פעם שלישית - הרג, ורביעית - חנק, ויכוין שבכח ארבע טבילות אלו יתוקן מה שפגם בארבע אותיות משמות הוי"ה אהי"ה אדנ"י, וכן יכוון לתקן מה שפגם בעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, וכן יכוין בהיותו בתוך המים, שע"י קבלת ארבע מיתות בית דין והטבילות, יאירו ארבע הויו"ת אלו:
הוי"ה במילוי ע"ב כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י.
הוי"ה במילוי ס"ג כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י.
הוי"ה במילוי מ"ה כזה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א.
הוי"ה במילוי ב"ו כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.
בעולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, ויתייחדו בשמות הקדושים והעולמות. ויטבול טבילה אחרת לייחד הכל, ולאחר מכן יטבול לתקן מה שפגם בכעס בכח שם אהי"ה במילוי כזה: אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה שעולה בגימטריא מקוה (51).
וכן יכוין הטובל בד' יודי"ן של שם ע"ב כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י שעולים מ', כנגד מ' סאה שצריך שיהיה למקוה (כוונה זו טובה לכל ערב שבת).
לאחר יציאתו מהמקוה, תחילה ירחוץ ידיו לסרוגין ג"פ ואח"כ טוב שיאמר הפסוק הזה: "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי", והוא מועיל לפתיחת הלב. ומי שנטמא בטומאת ז"ל, יאמר לאחר טבילתו שבע פעמים ברציפות מזמור נ"א שבתהילים (52):
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) בְּבוֹא-אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר-בָּא אֶל-בַּת-שָׁבַע: (ג) חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי: (ד) (כתיב הרבה) הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי: (ה) כִּי-פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד: (ו) לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִֹיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ: (ז) הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי: (ח) הֵן-אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי: (ט) תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין: (י) תַּשְׁמִיעֵנִי שָֹשֹוֹן וְשִֹמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ: (יא) הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל-עֲוֹנֹתַי מְחֵה: (יב) לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: (יג) אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי: (יד) הָשִׁיבָה לִּי שְֹשֹוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי: (טו) אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ: (טז) הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֶלֹהִים אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ: (יז) אֲדֹנָי שְֹפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: (יח) כִּי לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה: (יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: (כ) הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת-צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָםִ: (כא) אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ פָרִים:
(זה המזמור הורה המקובל האלוקי ר' מרדכי שרעבי זי"ע לומר לאדם שראה קרי ורוצה לתקן עוון זה).
והנה כל זאת מועיל רק אם מתנהג בקדושה ובטהרה, ומי שמקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה. ברם מי שאינו נזהר במקוה ומתנהג בקלות ראש, הרי לא די בכך שלא מקבל תוספת קדושה בנפשו, אלא אף ממשיך על עצמו זוהמא וטומאה, וע"כ צריך להיזהר מכל משמר באלו העניינים האמורים לעיל, הפוגמים במצוה יקרה זו.
א. איסור חמור הוא ביותר להסתכל באנשים ערומים, שזה אחד מפגמי היסוד, וכ"ש שאיסור חמור להסתכל בברית הקודש שלו וכ"ש של חברו.
ב. בזמננו רבה המספחת אשר נפגשים הכל במקוה ומשוחחים שם על מאורעות השבוע והיום, ועוברים על איסורים חמורים של ראיה, דיבור ומחשבה, כי א"א לאדם שישוחח עם חברו במקוה בלא שיכשל בראיה אסורה. וכבר כתבו בזאת בספרים הקדושים, שלפעמים קדושת העיניים ששומר עצמו בבית המרחץ הוא יותר תיקון מעצם הטבילה עצמה, וכבר כתב בזאת ה"חיי אדם", שאסור לאדם ליתן שלום לחברו וכ"ש שאסור הדיבור שם. ע"כ אדם שיש יראת שמים בקרבו, יזהר שלא להסתובב במקוה ערום, אלא יגיע עד פתח המים כשמגבת כרוכה על מותניו, כדי שלא יכשלו בו אחרים, וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ואל יתבייש מפני כסילים המלעיגים עליו, כי מה הם נחשבים כנגד קורטוב של קדושה.
וכזאת מסופר על נר ישראל האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל, המכונה "בבא סאלי":
כשירד לטבול במקוה (כשנכנס למים), היה נכנס בעוד בגדי רחצה עליו וחלוקו הארוך עוטה את גופו, וכל כמה שנכנס עמוק יותר למים כנגד זה משך מעליו את החלוק כלפי מעלה, ורק כאשר היה כמעט כל גופו מכוסה במי המקוה, הסיר לגמרי את חלוקו, ואח"כ הסיר את הכיפה מעל ראשו וטבל, וכשסיים לטבול את טבילותיו וכוונותיו בעודו שוהה במים, משאך הציץ ראשו החוצה, חבש לראשו את הכיפה, ושוב כבתחילה על כל טפח מגופו שיצא מן המים מיד כיסהו בחלוקו הארוך, ובעוד החלוק הגדול על גופו לבש את בגדיו הרגילים, וכשסיים להתלבש הסיר את החלוק המיוחד לרחצה (53).
וע"כ כל ירא שמים ההולך לטבול ישים דברים אלו על ליבו, כדי שלא יחשב כטובל ושרץ בידו, והבא ליטהר מסייעין בידו.
ואדם שראה קרי או ששימש מיטתו ואין בכוחו או ביכולתו לטבול, יעשה כזאת:
א. תחילה ירחץ וינקה עצמו היטב.
ב. לאחר מכן יאמר לשם יחוד המובא להלן:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ (יאהדונהי), בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ (יאההויהה) וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ (איההיוהה), לְיַחֲדָא שֵׁם אוֹת י' וְאוֹת ה' (א"א) בֵאוֹת ו' וְאוֹת ה' (זו"נ) בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל לַאֲקָמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא וּלְעִלּוּי שְׁכִינַת עֻזֵּנוּ אֶרְחַץ בְּנִקְיוֹן כַּפַּי וַאֲסוֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא רְחִיצַת יָדַי אֵלֶּה נֶחֱשֶׁבֶת כְּאִלּוּ טָבַלְתִּי בְּמִקְוֶה שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מְטַהֵר עַצְמִי מִלְּמַטָּה כָּךְ תְּטַהֵר נִשְׁמָתִי לְמַעְלָה בִּנְהַר דִּינוּר בְּשֵׁם ה' צוּר עוֹלָמִים, וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
ג. וירחוץ ידיו כסדר דלהלן, ומעלין עליו כאילו טבל.
ירחוץ ידיו ויכוין באותיות שם ע"ב כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, כל אות ואות על שתי ידיו. תחילה יערה על יד ימין ויכוין באות י' פשוטה, ואח"כ על יד שמאל ויכוין ג"כ באות י', ובכל פעם שיערה מים הן על יד ימין והן על יד שמאל, יכוין באות אחת משם ע"ב, ויערה על כל יד בסירוגין עשר כמובא להלן:
ונמצא מערה על כל יד י', וס"ה עשרים פעם. ואח"כ יערה על יד ימין עשר רצופות זה אחר זה, ויכוון ג"כ האותיות הנזכרות לעיל, אות אחת בכל פעם, י' פשוטה בפעם הראשונה וו' בשניה וכו', וכן על הסדר, כל עשר האותיות יערה על יד ימין בלי הפסק, ואח"כ יעשה אותו הסדר עשר רצופות בלי הפסק על יד שמאל.
ויוצא שרוחץ ידיו סך ארבעים פעם (נטילות), כנגד מ' סאה (54).
וזהו התיקון הראשון לחוטא בז"ל, ובלעדי זה התיקון אין הטומאה יורדת הימנו.
תיקון שני
בכל יום ויום בתפילת שמונה עשרה, בברכת "תקע בשופר", יכוון את הכוונה ויאמר את ה"יהי רצון" המובא לקמן.
א. במילות יחד מארבע כנפות יכוין כזאת: ח של יחד, ב של מארבע, ו של כנפות דהוי (חב"ו), ולאחר מכן יאמר היהי רצון.
ב. ובסיום הברכה, במילה נדחי יכוין שנדחי בגימטריא ע"ב כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י.
ולמען יקל על הקורא, כתבנו שניהם יחד כסדר הנכתב בסידור:
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָֹא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מְהֵרָה (יכוין שם קדוש חב"ו) יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. (יש נוהגים להוסיף:) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהוָֹה אֱלֹהֵי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁכָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנִּי לְבַטָּלָה, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין עֵר בֵּין יָשֵׁן, בֵּין עַל יָדִי בֵּין עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה, עֲשֵֹה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ (חב"ו), שֶׁתַּחֲזִירֵן לִמְקוֹמָן בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻה מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ (יכוין שם קדוש חב"ו) יִשְֹרָאֵל:
ג. וישנם האומרים הנוסח הנ"ל:
(שמות אלו אין להגות בשפתיו, אלא יכוון בליבו בלבד).
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יֵיָ אֱלוֹהַי וֵאלוֹהֵי אָבוֹתַי שֶכָּל טִפָּה וְטִפָה שֶל קֶרִי שֶיָצְאָה מִמֶנִי לְבַטָּלָה וּמִכָּל יִִשְרָאֵל בִּכְלַל וּבִפְרַט, שֶלֹא בִּמְקוֹם מִצְוָה, בֵּין בְּאוֹנֵס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּהִרְהוּר בֵּין בְּמַעֲשֶה, בֵּין בְּגִלגוּל זֶה בֵּין בְּגִלגוּל אַחֵר, וְנִבְלְעָה בַּקְלִיפּוֹת, שֶתָקִיא הַקְלִיפּוֹת הנִיצוֹצוֹת קֶרִי שֶנִבְלְעוּ בָּהּ, בִּזְכוּת שִמֶךָ הַגָדוֹל הַיוֹצֵא מִפָּסוּק חַיִ"ל בָּלַ"ע וַיְקִיאֶנ"וּ וּבִזְכוּת שִמֶךָ הַגָדוֹל (יחהבווה), וְתַחְזִירֵם לִמְקוֹם הַקְּדוּשָה, וְהַטּוֹב בְּעֵינֵיךָ עֲשֵה.
והתיקון (והטעם) בברכה זו דוקא, כי ברכה זו היא עשירית מי"ח ברכות, והפוגם בברית הוא פוגם ביו"ד ספירות, ובפרט במלכות שהיא ספירה עשירית, וכן משום ש"וקבצנו יחד" זהו קיבוץ גלויות, דהיינו שהניצוצות גולים בתוך הקליפות וע"י היה"ר מקבצם ומחזירם למקומם (55).
ובאומרו "ובא לציון גואל ולשבי פשע" יכוון: ראשי תיבות גואל ולשבי פשע הוא - "גוף", וראשי תיבות ביעקב נאום יְיָ ואני הוא - "בניו", ויכוון בזה, כי בניו שירדו לחיצונים על-ידי עון שכבת-זרע לבטלה, הנה עתה על-ידי תשובתו יחזרו לאוצר הנשמות הנקרא בשם "גוף", ויבוא הגואל.
תיקון שלישי – והוא קריאת תהילים:
כידוע שדוד המלך היה גלגולו של אדם הראשון, ובא לתקן פגם של אדם הראשון (בזמן פרישתו מחוה ק"ל שנה), וימי שנותיו של אדם הראשון היו אמורים להיות אלף שנה. ומשום שראה ברוח קודשו שדוד המלך עתיד להיות נפל, ע"כ נתן לו שבעים שנה משנותיו. וכדי לכפר חטא זה קרא דוד המלך תהלים וביקש מהקב"ה "יהיו לרצון אמרי פי", שהקורא תהלים יהא חשוב כעוסק בנגעים ואהלות.
וידוע שהאריז"ל כתב שהלומד בסדר טהרות הוא תיקון לפגם הברית. וכזאת ביקש דוד המלך ע"ה, שיה"ר שהקורא תהלים יהיה חשוב כנגעים ואהלות ויהיה בזה תיקון לפגם הברית (56).
וכתב בספר "קרנות צדיק" שנכון ללמוד בכל יום לפחות ספר אחד תהלים, שביקש דוד המלך שתהא חשובה קריאת תהלים כנגעים ואהלות שהם תיקון ליסוד.
והנה זיכנו הקב"ה בדורות האחרונים במורנו ורבנו צדיק יסוד עולם, רבי נחמן מברסלב זי"ע, שעיקר ירידת נשמתו לעולם הזה היתה אך ורק לטהר את העולם מפגם חטא של הוצאת זרע לבטלה, וזאת ע"י שחיבר ותיקן לנו תיקון הכללי, והוא עשרה מזמורי תהלים, ואשר הוא מרומז במילה עצמה תהלים, ראשי תיבות: תיקון הברית, לומר יו"ד מזמורים (57).
וכתב בספר "ליקוטי מוהר"ן וז"ל: תיקון למקרה לילה, רחמנא ליצלן, לומר עשרה תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום, כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטיפה מהקליפה שלקחה אותה, כי "תהלים" בגימטריא לילית" עם חמש האותיות של שמה, שהיא הממונה על זה כידוע.
וידוע הוא שרבי נחמן מברסלב זי"ע לפני פטירתו הבטיח בפני שני עדים שהיו צדיקים גדולים, וכה אמר להם: כאשר ימלאו ימי, מי שיבוא אל קברי ויתן פרוטה לצדקה עבורי לעילוי נשמתי ויאמר שם את עשרת מזמורי תהלים אלו: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ, הנקראים "תיקון הכללי", אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אז אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו בתיקון נפלא. לפיכך על כל אחד ואחד לארוז חיל ולשנס מותניים ולעשות כל שביכולתו כדי לנסוע לציון הקדוש הנמצא בעיר אומן, וזאת בכדי שלאחר פטירתו יהיה מנוחה לנפשו, וזאת ע"י הבטחת מורנו ורבינו מוהר"ן מברסלב זיע"א.
וכתב הרה"צ מוהר"ר ר' שמואל הלר זצ"ל, בספה"ק "ימי שמואל": שמי שאומר את העשרה קפיטל תהלים יחשב לו בשמים כאילו אמר את כל ספר התהלים, כי העשרה פרקים אלו הם הכלל של כל ספר תהלים. וכדברי הגה"ק והטהור רבי ברוך פנחס מסקאליא זצ"ל (נכד הבעש"ט) יאמרו נא ישראל את העשרה פרקי התהלים: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ, ובטח יוושעון בכל משאלות לבכם לטובה וינצלו מכל צרה בלי ספק בתוך כלל ישראל. ובספה"ק "פרפראות לחכמה" כתב: וזה סגולה להינצל מכל המחבלים ומשחיתים ותאונות דרכים, וסגולה לפרנסה טובה, ולשידוכים, ולזרע של קימא, לילדים בריאים, רפואות וישועות, ולצאת מכל המחלות, ומבטלת כל קטרוג וכל עין רעה, ומסוגלת לצאת מכל משפט והסתבכות בחיים איזו שתהיה.
הבית ישראל מגור זצ"ל צוה לאמרם כסגולה להנצל מהרהורים רעים!
והרה"ק ר' חיים פלאג'י כתב בספרו "רפואה וחיים": אמירת עשרה מזמורים אלו תיקון גדול מאוד!
וצריך לכוון בשעת אמירת תהלים ש"תהלים" בגימטריא "תפה", שהוא מכוון כמספר שני שמות אל אלהים במלואו כזה: אל"ף, למ"ד, אל"ף, למ"ד, ה"י יו"ד מ"ם, וכו', וע"י שני שמות אל אלהים שהם גימטריא "תהלים" כנ"ל, ע"י זה מוציאין הטיפה משם, וזה צריך לכוון בשעת אמירת תהלים, ועשרת מזמורים אלו הרי הם לפניך:
מתפלל יקר! בראש עמודי פרקי התהלים, וכן לפני כל פרק בפרקי התהלים הכנסנו שמות קודש המיועדים לאלו היודעים לכוון. אם אינך יודע עדין לכוון, דלג על כוונות אלו וקרא התהלים, וכוון במחשבתך רק על ביאור המילים בלבד.
יהי רצון שאומרים קודם אמירת התהילים בימות החול:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, וְיַעֲמָד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַקדוֹשִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, לְכַפֵּר פְּשָׁעֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ, וְלִזְמוֹר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה שָלוֹם וְרֵעוּת, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָׁעֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁסָּלַחְתָּ לְדָוִד הַמֶלֶךְ ע"ה שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְהוָֹה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת, וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתְנוּ, וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ וּבַעֲדֵנוּ שֶׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חָנֵּנוּ, כְּדִכְתִיב וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים בְּגִילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן יֻתַּן לָהּ הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן סֶלָה:
טוב לומר זאת לפני אמירת העשרה מזמורים:
הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, נַחַל נוֹבֵעַ, מְקוֹר חָכְמָה, רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶן פֵיגֶא זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁגִּלָּה תִּקּוּן זֶה:
קודם שיתחיל תהלים יאמר זה:
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָֹה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִירוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָֹה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:
הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי, לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְֹרָאֵל:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
טז
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת בינה (יֵהֵוֵהֵ) דהיא בחינת ברכה.
(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי-חָסִיתִי בָךְ: (ב) אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל-עָלֶיךָ: (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל-חֶפְצִי-בָם: (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל-אֶשָֹּא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְֹפָתָי: (ה) יְהֹוָה מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי בַּנְּעִמִים אַף-נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: (ז) אֲבָרֵךְ אֶת-יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף-לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: (ח) שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט: (ט) לָכֵן שָֹמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף-בְּשָֹרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: (י) כִּי לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹבַע שְׂמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
לב
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת כתר (יָהָוָהָ) דהוא בחינת אשרי.
(א) לְדָוִד מַשְֹכִּיל אַשְׁרֵי נְשֹוּי-פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: (ב) אַשְׁרֵי-אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: (ג) כִּי-הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל-הַיּוֹם: (ד) כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה: (ה) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא-כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָֹאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: (ו) עַל-זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: (ז) אַתָּה סֵתֶר לִי | מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: (ח) אַשְֹכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ-זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: (ט) אַל-תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: (י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: (יא) שִֹמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
מא
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת יסוד (יוּהוּווּהוּ) דהוא בחינת משכיל.
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) אַשְׁרֵי מַשְֹכִּיל אֶל-דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה: (ג) יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל-תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: (ד) יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל-עֶרֶשֹ דְּוָי כָּל-מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: (ה) אֲנִי-אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי-חָטָאתִי לָךְ: (ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: (ז) וְאִם-בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ-אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: (ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל-שֹנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: (ט) דְּבַר-בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא-יוֹסִיף לָקוּם: (י) גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: (יא) וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: (יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי-חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא-יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: (יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: (יד) בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד-הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
מב
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת חכמה (יַהַוַהַ) דנקרא שיר.
(א) לַמְנַצֵּחַ מַשְֹכִּיל לִבְנֵי-קֹרַח: (ב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: (ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: (ד) הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: (ה) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: (ו) מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: (ז) אֶלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל-כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר: (ח) תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: (ט) יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: (י) אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה-קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: (יא) בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: (יב) מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
נט
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת נצח (יִהִוִהִ) דהוא מלשון למנצח.
(א) לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת-הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: (ב) הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַֹגְּבֵנִי: (ג) הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: (ד) כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא-פִשְׁעִי וְלֹא-חַטָּאתִי יְהֹוָה: (ה) בְּלִי-עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: (ו) וְאַתָּה יְהֹוָה-אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל-הַגּוֹיִם אַל-תָּחֹן כָּל-בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: (ז) יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: (ח) הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִֹפְתוֹתֵיהֶם כִּי-מִי שֹׁמֵעַ: (ט) וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְֹחַק-לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל-גּוֹיִם: (י) עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי-אֱלֹהִים מִשְֹגַּבִּי: (יא) אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: (יב) אַל-תַּהַרְגֵם פֶּן-יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי: (יג) חַטַּאת-פִּימוֹ דְּבַר-שְֹפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: (יד) כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי-אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: (טו) וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: (טז) הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם-לֹא יִשְֹבְּעוּ וַיָּלִינוּ: (יז) וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי-הָיִיתָ מִשְֹגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר-לִי: (יח) עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי-אֱלֹהִים מִשְֹגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
עז
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת גבורה (יְהְוְהְ) דהוא בחינת ניגון.
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל-יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: (ב) קוֹלִי אֶל-אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל-אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: (ג) בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: (ד) אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִֹיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: (ה) אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר: (ו) חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים: (ז) אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם-לְבָבִי אָשִֹיחָה וַיְחַפֵּשֹ רוּחִי: (ח) הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא-יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: (ט) הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: (י) הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם-קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה: (יא) וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: (יב) אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי-יָהּ כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: (יג) וְהָגִיתִי בְכָל-פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִֹיחָה: (יד) אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי-אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים: (טו) אַתָּה הָאֵל עֹשֵֹה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: (טז) גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי-יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: (יז) רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִם רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: (יח) זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף-חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: (יט) קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: (כ) בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ: (כא) נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
צ
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת מלכות (יְהֹוָה) דהיא בחינת תפילה.
(א) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: (ב) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל: (ג) תָּשֵׁב אֱנוֹש עַד-דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם: (ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: (ה) זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: (ו) בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: (ז) כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: (ח) שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ: (ט) כִּי כָל-יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה: (י) יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרוֹֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי-גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: (יא) מִי-יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ: (יב) לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה: (יג) שׁוּבָה יְהֹוָה עַד-מָתָי וְהִנָּחֵם עַל-עֲבָדֶיךָ: (יד) שַבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנְִשְמְחָה בְּכָל-יָמֵינוּ: (טו) שַמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: (טז) יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל-בְּנֵיהֶם: (יז) וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
קה
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת הוד (יֻהֻוֻהֻ).
(א) הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: (ב) שִׁירוּ-לוֹ זַמְּרוּ-לוֹ שִֹיחוּ בְּכָל-נִפְלְאוֹתָיו: (ג) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְֹמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה: (ד) דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: (ה) זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָֹה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו: (ו) זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: (ז) הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: (ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: (ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת-אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְֹחָק: (י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְֹרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: (יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ-כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: (יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: (יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל-גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל-עַם אַחֵר: (יד) לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: (טו) אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל-תָּרֵעוּ: (טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל-הָאָרֶץ כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר: (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: (יט) עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ: (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: (כא) שָֹמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-קִנְיָנוֹ: (כב) לֶאְסֹר שָֹרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: (כג) וַיָּבֹא יִשְֹרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ-חָם: (כד) וַיֶּפֶר אֶת-עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְֹנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: (כו) שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ: (כז) שָֹמוּ-בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם: (כח) שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא-מָרוּ אֶת-דְּבָרוֹ: (כט) הָפַךְ אֶת-מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת-דְּגָתָם: (ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם: (לא) אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל-גְּבוּלָם: (לב) נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם: (לג) וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם: (לד) אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר: (לה) וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶֹב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם: (לו) וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל-אוֹנָם: (לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל: (לח) שָֹמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם: (לט) פָּרַשֹ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:(מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְֹלָיו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְֹבִּיעֵם: (מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר: (מב) כִּי-זָכַר אֶת-דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת-אַבְרָהָם עַבְדּוֹ: (מג) וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָֹשֹוֹן בְּרִנָּה אֶת-בְּחִירָיו: (מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
קלז
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת חסד (יֶהֶוֶהֶ) דכל המזמור הוא בחינת הנותן זמירות בלילה.
(א) עַל-נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן: (ב) עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: (ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִֹמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: (ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: (ה) אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: (ו) תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַיִם עַל רֹאשׁ שִֹמְחָתִי: (ז) זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: (ח) בַּת-בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ: (ט) אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע:
כשקורא מזמורים אלו יכוון שתהילים בגימטריא תפ"ה, והוא כמספר ב' שמות אל אלהים במילוי כזה (יכוון במחשבתו): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם בחינת חסד וגבורה, ובכוח אלו השמות תצא הקדושה מהקליפה.
קנ
יכוון לתקן במזמור זה מה שפגם בספירת תפארת (יֹהֹוֹהֹ) דהללויה הוא בחינת תפארת.
(א) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ-אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: (ב) הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: (ג) הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: (ד) הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: (ה) הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: (ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:
אחר שסיים העשרה מזמורים יאמר שלושה פסוקים אלו:
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְֹרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְֹמַח יִשְֹרָאֵל: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעֻזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעַזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:
ואח"כ יאמר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהוָֹה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ הָאֲמִירָה בְּפֶה לְבַד כְּאִלּוּ הִשַֹּגְתִּי וְכִוַּנְתִּי כָּל הַסּוֹדוֹת וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, וְיִהְיוּ אֲמָרַי לְרָצוֹן לִפְנֵי אֲדוֹן כֹּל, וְהִנְנִי מַשְׁלִיךְ יְהָבִי עָלֶיךָ, וְהִנְנִי מְקַשֵּׁר עַצְמִי לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִיִים שֶבְּדוֹרֵנוּ וּלְכָל הַצַדִיקִים הָאֲמִתִיִים שוֹכְנֵי עָפָר, קְדוֹשִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה (וּבִפְרָט לְהַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, נַחַל נוֹבֵעַ, מְקוֹר חָכְמָה, רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, אָמֵן), וְעַל דַעְתָּם וְעַל כַּוָּנָתָם אָמַרְתִּי כָּל אֵלּוּ הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים, וּבִזְכוּתָם וְכֹחָם אֶזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְגַלּוֹת כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁהֵם: שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע, שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשִׁמְךָ הַמְיֻחָד, הַגָדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּבִזְכוּת וְכֹחַ שְּׁנֵי שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּמִלּוּאָם, שֶׁהֵם "אֵל אֱלֹהִים" (כָּזֶה): (יכוון במחשבתו אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם), שֶׁהֵם עוֹלִים בְּמִסְפָּר תפ"ה (אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ), כְּמִסְפַּר תְּהִלִּי"ם, בְּכֹחַ אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת תְּזַכֵּנִי לְהוֹצִיא כָּל הַטִּפּוֹת קֶרִי לְבַטָּלָה מִבֶּטֶן הַקְּלִפָּה שֶׁבְּלָעָתַם, אֲשֶׁר מִסְפַּר שְׁמָהּ עִם הָאוֹתִיּוֹת עוֹלֶה תפ"ה (אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ), שֶׁהִיא בַּקְּלִפָּה כְּנֶגֶד קְדֻשַּׁת סֵפֶר תְּהִלִּים, וּבְכֹחַ אֵלּוּ הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים תְּעוֹרֵר שְּׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים "אֵל אֱלֹהִים", וְתַהֲרֹג וּתְשַׁבֵּר וְתַכְנִיעַ, וְתַעֲקֹר וּתְכַלֶּה וּתְבַטֵּל אֶת הַקְּלִפָּה הַזֹּאת שֶׁבְּלָעָתַם, וְתַכְרִיחַ אוֹתָהּ לְהַפְלִיט כָּל הַטִּפּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת מִבִּטְנָהּ וְקִרְבָּהּ, וְתִמְחֶה שְׁמָהּ וְזִכְרָהּ מִן הָעוֹלָם, וּתְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ, מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל, וְתַהֲרֹג כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ עַל-יְדֵי אֵלּוּ הַטִּפּוֹת, וְתוֹצִיא וְתִגְזֹל מֵהֶם הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבָּלְעוּ עַל-יְדֵי פְּגַם חֵטְא זֶה, כֻּלָּם תּוֹצִיאֵם, וְתַחֲזֹר וּתְקַבְּצֵם בִּקְדֻשָּׁה שֵׁנִית, וּתְזַכֵּנוּ לְקַבֵּל עָלֵינוּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה תָּמִיד, וְנִזְכֶּה לַעֲסֹק כָּל יָמֵינוּ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לִבְרֹא גּוּפִים וְכֵלִים קְדוֹשִׁים לְכָל הַנְּשָׁמוֹת דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין עַל-יְדֵי עֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, עַל-יְדֵי פְּגַם טִּפּוֹת קֶרִי שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנִּי לְבַטָּלָה, אכי"ר.
אחר העשרה מזמורי תהילים טוב לומר תפילה זו:
אָשִׁירָה לַיהוָֹה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי, יֶעֱרַב עָלָיו שִֹיחִי אָנֹכִי אֶשְֹמַח בַּיהוָֹה: הוֹדוּ לַיהוָֹה בְּכִנּוֹר, בְּנֵבֶל עָשֹוֹר זַמְּרוּ לוֹ: אֱלֹהִים, שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ, בְּנֵבֶל עָשֹוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ: עֲלֵי עָשֹוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: כִּי שִֹמַּחְתַּנִי יְהוָֹה בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵֹי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲדוֹן כֹּל, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִֹים, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, עָזְרֵנִי וְחָנֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, שֶׁאֶזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְהוֹצִיא וּלְגַלּוֹת כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, וּבִזְכוּת אֵלּוּ הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד עֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁהֵם: אַשְׁרֵי, בְּרָכָה, מַשְֹכִּיל, שִׁיר, נִצּוּחַ, נִגּוּן, תְּפִלָּה, הוֹדָאָה, מִזְמוֹר, הַלְלוּיָהּ, בִּזְכוּת הַמִּזְמוֹרִים וּבִזְכוּת הַפְּסוּקִים וּבִזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, וּבִזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עִם כָּל הָעֲשָֹרָה צַדִּיקִים שֶׁיִּסְדוּ סֵפֶר תְּהִלִּים (וּבִזְכוּת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, נַחַל נוֹבֵעַ, מְקוֹר חָכְמָה, רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגָא, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, אֲשֶׁר גִּלָּה וְתִקֵּן לוֹמַר אֵלּוּ הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית), וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים הָאֲמִתִּיִּים, תְּזַכֵּנִי וּתְחָנֵּנִי שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהוֹצִיא כָּל הַטִּפּוֹת קֶרִי שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנִּי לְבַטָּלָה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן (אִם יֹאמַר חַס וְשָׁלוֹם בִּשְׁבִיל מִקְרֶה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, יֹאמַר זֶה: וּבִפְרָט כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנִּי בְּלַיְלָה זֶה עַל יְדֵי מִקְרֵה לַיְלָה שֶׁקָּרָה לִי בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים), שֶאֶת כֻּלָּם אֶזְכֶּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבְחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה וּבְכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, לְהוֹצִיאָם מֵהַקְּלִפּוֹת וּמֵהַסִּטְרִין אָחֳרָנִין, מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִתְפַּזְּרוּ וְנָפוֹצוּ וְנִדְחוּ לְשָׁם, וְאַל יִדַּח מִמֶנוּ נִדָּח, וְתַכְנִיעַ וּתְשַׁבֵּר וְתַהֲרֹג וְתַעֲקֹר וּתְכַלֶּה וּתְבַטֵּל כָּל הַקְּלִפּוֹת וְכָל הָרוּחִין וְשֵׁדִין וְלִילִין שֶׁנַּעֲשֹוּ וְנִבְרְאוּ וְנוֹצְרוּ עַל יְדֵי אֵלּוּ הַטִּפּוֹת, שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנִּי לְבַטָּלָה, וְתָסִיר מֵהֶם חִיּוּתָם, וְתוֹצִיא וְתִגְזֹל מֵהֶם הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבָּלְעוּ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵל חַי וְקַיָּם, חַי הַחַיִּים, מָלֵא רַחֲמִים, הַדָּן אֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד, הֶחָפֵץ חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב, אָבִי אָבִי, גּוֹאֲלִי וּפוֹדִי, יָדַעְתִּי יְהוָֹה יָדַעְתִּי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי הַחַיָּב וְהַפּוֹשֵׁעַ אֲפִלּוּ בְּהַמִּקְרִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לִי בְּשׁוֹגֵג, כִּי לֹא שָׁמַרְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבָה כְּלָל וְהִרְהַרְתִי בַּיּוֹם, עַד שֶׁבָּאתִי לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה קִלְקַלְתִּי מַה שֶּׁקִּלְקַלְתִּי וְגָרַמְתִּי מַה שֶּׁגָּרַמְתִּי וְשִׁחַתְתִּי מַה שֶּׁשִּׁחַתְתִּי. אוֹי אוֹי אוֹי, אוֹיָה עַל נַפְשִׁי, אוֹי לְנַפְשִׁי, כִּי גָּמַלְתִּי לִי רָעָה. מָה אֹמַר, מָה אֲדַבֵּר, מָה אֶצְטַדָּק. הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹנִי. הִנְנִי לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָה רַבָּה, הִנְנִי לְפָנֶיךָ מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, מָלֵא טִנּוּפִים וְלִכְלוּכִים, מָלֵא תּוֹעֵבוֹת רָעוֹת, וְאֵין שׁוּם לָשׁוֹן בָּעוֹלָם שֶׁאוּכַל לְכַנּוֹת בּוֹ עֹצֶם הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עָלַי, כִּי רַע וָמַר, כִּי נָגַע עַד הַנֶּפֶשׁ. מַר לִי מְאֹד, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מַר לִי מְאֹד, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. רְאֵה אַנְחָתִי וְאֶנְקָתִי, כִּי נַפְשִׁי מָרָה לִי מְאֹד עַד אֲשֶׁר אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת מֵעֹצֶם מְרִירוּת נַפְשִׁי, אֲשֶׁר עַד גָּבְהֵי שָׁמַיִם יַגִּיעַ, כִּי קַצְתִּי בְּחַיַּי, לָמָּה לִי חַיִּים כָּאֵלֶּה, חַיִּים מָרִים וּמְרוּרִים מִמָּוֶת, אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית, מָצִית, נַפְשִׁי.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ רִבּוּי וְעֹצֶם הַפְּגָמִים הַגְּדוֹלִים, הָעֲצוּמִים וְהַנּוֹרָאִים שֶׁנַּעֲשִֹים עַל-יְדֵי זֶה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְעַתָּה אֵיךְ אוּכַל לְתַקֵּן זֹאת וּבַמֶּה יִזְכֶּה נַעַר כָּמוֹנִי לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתְתִּי, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי וַאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל וַעֲדַיִן יֵשׁ לִי תִּקְוָה, וַעֲדַיִן לֹא אָבְדָה תּוֹחַלְתִּי מֵיְהוָֹה, כִּי חַסְדֵי יְהוָֹה כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו. עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ, יְהוָֹה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים הָאֲמִתִּיִּים וֵאלֹהֵי כָּל יִשְֹרָאֵל, אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי וְתַעֲשֶֹה אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקֶּיךָ אֵלֵךְ וְאֶת מִשְׁפָּטֶיךָ אֶשְׁמֹר, וְתָכֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ, וְתִגְעַר בְּהַיֵּצֶר הָרָע וּתְגָרְשׁוֹ מִמֶּנִּי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּמִפְּגַם הָרְאוּת וּמִפְּגַם הַדִּבּוּר, וְתַצִּילֵנִי מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי פְּגַם הַבְּרִית שֶׁבָּעוֹלָם, בְּמַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶֹה, וְתִהְיֶה עִמִּי תָּמִיד, וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִמִּקְרֶה, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
אָבִינוּ, מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם, גּוֹאֵל חָזָק, שָׁטַחְתִּי אֵלֶיךָ כַּפַּי. הַצֵּל הַצֵּל, הוֹשִׁיעָה הוֹשִׁיעָה, הַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת, הַצֵּל נִרְדָּף וְחַיָּב כָּמוֹנִי, לְהַצִּילֵנִי מִן הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת. תֵּן לִי תִּקְוָה וְלֹא אֹבַד חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שַׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. דַלוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, יְיָ עָשְׁקָה לִי, עָרְבֵנִי, עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים, כִּי אֵין לִי שׁוּם כֹּחַ אֶלָּא בְּפִי, אֵין לִי שׁוּם מָנוֹס וּמִבְטָח, כִּי אִם עָלֶיךָ לְבַד, עַל חֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים לְבַד, עַל רַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים, עַל חֶמְלָתְךָ הָאֲמִתִּית, עַל חֲנִינוּתֶיךָ הַנִּצְחִיּוֹת וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁשָּׁמְרוּ אֶת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, בָּהֶם תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי, בָּהֶם אֶשָּׁעֵן וְאֶסָּמֵךְ, בִּזְכוּתָם וְכֹחָם אֶבְטַח וַאֲקַוֶּה, כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִּתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. אֲהָהּ יְהוָֹה, מַלְּטֵנִי! אֲהָהּ יְהוָֹה, פְּדֵנִי! רְאֵה מְסֻכָּן כָּמוֹנִי, טוֹרֵף בְּלֵב יַמִּים, תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ, צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר, אֹיְבַי חִנָּם, צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַדּוּ אֶבֶן בִּי, צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי, אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי. קָרָאתִי שִׁמְךָ, יְהוָֹה, מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָלֵא רַחֲמִים, מָלֵא חֶסֶד חִנָּם, מָלֵא חֲנִינוֹת, מָלֵא רַחֲמָנוּת, מָלֵא טוֹב, מָלֵא רָצוֹן, כְּבָר קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ לִקְרֹא אֵלֶיךָ תָּמִיד, וְהִנְנִי מְקַיֵּם קַבָּלָתֵנוּ, וְהִנְנִי קוֹרֵא אֵלֶיךָ מִמָּקוֹם שָׁפָל כָּזֶה, מִמְּקוֹמוֹת מְגֻנִּים כָּאֵלֶּה, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָֹה, מֵעִמְקֵי עֲמָקִים, מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. וְאִם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יָרַדְנוּ לְמָקוֹם שֶׁיָּרַדְנוּ, וְיָרַדְנוּ עַכְשָׁיו בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא לִמְקוֹמוֹת נְמוּכִים וּשְׁפָלִים מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יָרְדוּ יִשְֹרָאֵל לְתוֹכָם מֵעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין אָנוּ מְיָאֲשִׁים עַצְמֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי כְּבָר הִבְטַחְתָּנוּ לַהֲשִׁיבֵנוּ מִמְּצוּלוֹת יָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם, וּכְתִיב: וְאַף גַּם זֹאת, בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם כָּמוֹנִי, וְתִשְׁלַח לִי דִּבּוּרִים מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ, לְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ, שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים אֶת אֵלּוּ הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּעַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן שׁוּם כַּוָּנָה מֵהַכַּוָּנוֹת הָעֲצוּמוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרִים.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַמִּיץ כֹּחַ וְרַב אוֹנִים! עֲשֵֹה מַה שֶּׁתַּעֲשֶֹה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית, פְּגַם טִפֵּי הַמֹּחַ, בֵּין מַה שֶּׁפָּגַמְנוּ בָּזֶה בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאֹנֶס, בֵּין בְּרָצוֹן, עַל הַכֹּל תִּמְחַל וְתִסְלַח לִי, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, וְנִזְכֶּה לְתַקֵּן כָּל הַפְּגָמִים בִּשְׁלֵמוּת בְּחַיֵּינוּ, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה (אם יהיה על קברו הקדוש יאמר זה: וּבִזְכוּת הַצַּדִּיק הַזֶּה הַשּׁוֹכֵן פֹּה, צַדִיק יְסוֹד עוֹלָם, נַחַל נוֹבֵעַ, מְקוֹר חָכְמָה, אֲשֶׁר אֲנִי מְכַתֵּת רַגְלַי וְטִלְטַלְתִּי עַצְמִי בְּטִלְטוּל הַקָּשֶׁה בִּשְׁבִיל לָבוֹא הֵנָּה לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קֶבֶר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ בְּחַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים לַעֲמֹד בְּעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה תָּמִיד, כְּשֶׁנָּבוֹא עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְנִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, וְנֹאמַר אֵלּוּ הָעֲשָֹרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלּים. וְהִנֵּה עָשִֹיתִי מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלַי, עֲשֵֹה מַה שֶּׁעָלֶיךָ), וּמְחַל לִי, וּסְלַח לִי, וְכַפֵּר לִי עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים, שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ בְּרַמַ"ח אֵבָרַי וּשְׁסָ"ה גִּידַי, בְּמַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶֹה, וּבַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים וּבִשְׁאָר כֹּחוֹת הַגּוּף, וּבִפְרָט מַה שֶּׁחָטָאתִי וּפָשַׁעְתִּי וּפָגַמְתִּי נֶגְדְּךָ בִּפְגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהָרָע בְּעֵינֶיךָ עָשִֹיתִי מִנְּעוּרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַל הַכֹּל תִּמְחַל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר, מָלֵא רַחֲמִים, וּתְמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי, תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר, תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין, תַּשְׁמִיעֵנִי שָֹשֹוֹן וְשִֹמְחָה, תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ, הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאַי, וְכָל עֲוֹנוֹתַי מְחֵה. מְחֵה פְּשָׁעַי לְמַעַנְךָ, כָּאָמוּר: אָנֹכִי אָנֹכִי, הוּא מוֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכּוֹר:
וְתִמָּלֵא עָלַי בְּרַחֲמִים, וְתִהְיֶה בְּעֶזְרִי תָּמִיד בִּזְכוּת וְכֹח הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי תָּמִיד, וְתִתֵּן לִי כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי וְלָכֹף וּלְשַׁבֵּר אֶת תַּאֲוָתִי, וְלֹא אֶפְגֹּם עוֹד מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי, וְלֹא אֶעֱשֶֹה עוֹד הָרָע בְּעֵינֶיךָ, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה. אִם אָוֶן פָּעַלְתִּי לֹא אוֹסִיף, כִּי כְּבָר הִבְטַחְתָּנוּ שֶׁגַּם עַל זֶה מוֹעִיל תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה לְהִנָּצֵל לְהַבָּא, בְּרַחֲמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, מִן הַיֵּצֶר הָרָע וְכַת דִּילֵהּ (אם יהיה על קברו הקדוש יאמר זה: וּבִפְרָט עַל מְקוֹם צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, עָזְרֵנִי בִּזְכוּת הַצַּדִּיק הַגָּנוּז פֹּה), וְרַחֵם עָלַי, וְתֵן לִי כֹּחַ וּגְבוּרָה מֵאִתְּךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר וְלִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרִי תָּמִיד, עַד שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְגָרְשׁוֹ וּלְסַלְּקוֹ וּלְבַטְּלוֹ מֵעָלַי לְגַמְרֵי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, כִּי כְּבָר כָּלוּ בְיָגוֹן חַיָּי וּשְׁנוֹתַי בָּאֲנָחָה, כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹּחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ, עַד אֲשֶׁר כָּשַׁל כֹּחַ הַסֶבֶל. רַחֵם עָלַי, אָבִי, אָב הָרַחֲמָן; רַחֵם עָלַי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה; חוּס וַחֲמֹל עָלַי, שׁוֹמֵעַ צְעָקָה, שׁוֹמֵעַ אֲנָחָה, שׁוֹמֵעַ אֲנָקָה, רַחֵם רַחֵם, הַצֵּל הַצֵּל, הוֹשִׁיעָה הוֹשִׁיעָה! אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה לְפָנֶיךָ, אַל תִּתֵּן לְשַׁחַת נַפְשִׁי, הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי. תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ. חוּסָה עָלַי, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, כְּרֹב חֲסָדֶיךָ. יֶהֱמוּ נָא מֵעֶיךָ וַחֲנִינוֹתֶיךָ עַל עֲלוּב נֶפֶשׁ כָּמוֹנִי, עַל נִרְדָּף כָּמוֹנִי, עַל מְלֻכְלָךְ בַּחֲטָאִים כָּמוֹנִי, עַל חֲסַר דֵּעָה, חֲסַר עֵצָה כָּמוֹנִי, כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת, לְךָ לְבַד רַעְיוֹנַי צוֹפִיּוֹת, דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם. עֲזֹר נָא, הוֹשִׁיעָה נָא, חוּס וַחֲמֹל נָא עָלַי וְהוֹשִׁיעֵנִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת תָּמִיד כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. כְּחַסְדְּךָ חַיֵּינִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ. לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: