הסכמות והקדמות · סיבות החטא
שמירת העינים
א. והנה הסיבה העיקרית והחשובה מכולם היא שמירת העיניים, ועל זאת אנו מתפללים ומשלשים בכל יום "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", ופרש"י - הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה (5).
על האדם לדעת שעיקר פגם הברית בא מחמת ההסתכלויות בנשים, כדאמרינן "אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות", ושמא יאמר האדם ומה בכך?!
האם כשאני הולך ברחוב לרגל עיסוקי, האם מכח הסתכלותי שבאה שלא במתכוון עלול אני להגיע לידי פגם הברית? ועוד, הרי לאחר מכן מסיח אני דעתי מכך!
וכבר אמרו על זאת חז"ל והבטיחו "כל הצופה בנשים סופו לבוא לידי עבירה", וכל המסתכל בעקבה של אשה הווין ליה בנים שאינם מהוגנים, לפיכך על האדם לדעת שאם הולך ברחוב ורואה מראות אסורות, עליו לדעת בבטחה כי ע"י הסתכלותו לא ימלט מעוון זה, כי העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים, "וטוב מראה עינים מהלך נפש". וכבר כתבנו לעיל בהקדמה "ונשמרת מכל דבר רע" - שלא יהרהר ביום ויבוא לידי קרי בלילה, והנה ההרהור בא ע"י ראיה, ומי שלא ראה ביום א"כ איך יהרהר בלילה?
וזאת היתה כוונת רב ששת שלא היה מסתכל חוץ ל- 4 אמותיו, כי המסתכל חוץ לד' אמותיו כמוציא זרע לבטלה, וכבר נאמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה", כי כמו שיש ברית הלשון וברית המעור, כך יש ברית העיניים, ומי שלא שומר על העיניים אינו שומר גם על המעור (6).
ובודאי אותם אלו האנשים המסתובבים בחוצות בערבי שבתות וחגים, אנשים ונשים, עתידים לחטוא בשלוש הבריתות: ברית העינים, ברית הלשון וברית המעור (7).
ובכלל זאת המסתכל בטלויזיה ובעיתונות הטמאה שהינם מוקצה מחמת מיאוס, ובספרי מינות למיניהם, עתיד להיכשל בפגם הברית, וכן המסתכל בבע"ח בשעה שנזקקין זה לזה, וכן המסתכל בבריתו וכ"ש בברית חבירו, סופו לבוא לידי ז"ל, וכנראה על זאת התכוונו חז"ל באומרם "עיוור חשוב כמת", לאמר שהיצה"ר שבו נחשב למת ואינו קיים, כי עיקר היצר בעיניים. וע"ז אמרו חכמים אין חציצה לתאוה כעצימת העין.
והנה כל האמור לעיל הוא בבחינת סור מרע, דהיינו אם יקיים כל הנ"ל ינצל ולא יגיע לידי ז"ל, אך אין די בזאת לאדם, כי לפעמים ילך יצרו ויחטיאו ולא יוכל לעמוד לו, וע"כ העצה הטובה ביותר להינצל ממנו הוא ועשה טוב, וע"כ כשהולך ברחוב יחשוב בליבו שעל כל אשה שעוברת בפניו ואין מביט בה, הרי מקיים בזאת מצוה של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". והנה במשך היום שהולך מספר פעמים, הן ללימודו והן לסידורו ועיסוקיו, הרי יכול לצבור בקופתו בכל יום מאות מצוות, ועשה מצוה אחת הכריע כל העולם כולו לכף זכות ואשריו ואשרי חלקו שזכה לכך ושמר על עיניו, ואם ח"ו בלכתו ברחוב לא ישמור על עיניו ויביט לצדדיו ולכל עבר המסקרן אותו, הרי שבכל הסתכלות והסתכלות עובר על לאו דאורייתא של "ולא תתורו", וביום אחד ח"ו הרי יכול לעבור על מאות ואלפים איסורים, ואוי לו ואוי לנשמתו, שמלבד שטימא את עיניו ונשמתו, הרי גם בזאת הכריע את העולם לכף חובה, וכשיחשוב וישים זאת על ליבו, הרי בוודאי שישמור עיניו מחטוא ויזהר לבל יסתכל חוץ לד' אמותיו (8).
ברית הלשון
ב. הסיבה השניה והיא ברית הלשון - כידוע וכמובא בספרים הקדושים שברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון ובוודאי הפוגם בלשון עתיד לפגום במעור, כנא' "רב המנונא סבא אמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" לאמר שאם שומר הלשון נשמר ברית המעור מאליו, ואם לא נזהר בברית הלשון אף שנזהר בברית המעור לא יעלה בידו ויטמאוהו, כנא' "נצור לשונך מרע", שלא תבוא לידי שכבת זרע לבטלה הנקרא רע (9). וכן כתב החיד"א הרוצה להינצל מקרי לא יטמא ברית הלשון ובפרט יזהר מנבלות פה ולשון הרע, כי הלשון והמעור מכוונים ומי שפגם בלשון ודאי יחטא במעור כנא' "אמרתי אשמרה דרכי דרך גבר מחטוא בלשוני" (10).
וכן כתב "בראשית חכמה" (11), שאם שומר הלשון מאליו נשמר הברית ואם לא נזהר בשמירת הלשון ונזהר בשמירת הברית, אפילו שמירת הברית לא עלתה לו, ע"כ צריך האדם לדעת ממה להיזהר שלא לפגום בעניינים הנוגעים לפה, והמה מחולקים לי"א חלקים – סיבות .
שמירת הלשון
א. הסיבה הראשונה והיא שמירת הלשון - והוא החמור מכולם עיקר העיקרים כנכתב בספרים הקדושים,
והוא ניבול פה ולשון הרע, ובזאת אמרו חז"ל "מות וחיים ביד הלשון", היינו כל החוטא בלשון יפגום בבריתו, וכל הפוגם בבריתו חייב מיתה (12). וכן אמרו, כל המנבל פיו מעמיקין לו גיהנם, ואפילו חותמין עליו גזר דין לטובה הופכין עליו לרעה, והמדבר לשון הרע בא לידי קרי, מידה כנגד מידה, הוא היה הורג ג' נפשות: הוא, השומע, ומי שעליו דיבר, ע"כ יבוא להוציא ז"ל ולהמית נפשות.
2. המברך ברכה לבטלה, אם על מאכל, אם על משקה, ואם על עניית אמן בתפילה, וע"כ צריך להיזהר בזה בפרט שליח ציבור שלא יחזור תפילת שמונה עשרה אם אין תשעה שיענו אמן בודאי (13). וביחוד צריך להקפיד על ברכת הנהנין תחילה וסוף, שבזאת נכשלים המון העם, ואם ברך לבטלה יבוא להוציא ז"ל, והוא מידה כנגד מידה, ולכך נאמר "נצור לשונך מרע", כדי שלא תהיה נקרא רע.
3. המרבה שיחה עם האשה, כנא' "ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו ק"ו באשת חברו, מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם". גורם רעה לעצמו - הוא שמושך לילית, הנקראת רעה ומטמאה אותו בקרי, וכן אמרו "אל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבוא לידי ניאוף" (14).
4. המדבר דברי צחוק וליצנות יבוא לידי קרי כנא' שחוק וקלות ראש מביאין את האדם לידי עבירה (15).
5. המדבר דברי שקר - מטמאים אותו ויבוא לידי ז"ל (16).
6. הנודר ואינו מקיים נדרו - בא לידי הוצאת ז"ל, כנא' "אמר ר' שמואל בר נחמני כל הנודר ומשהה נדרו סוף בא לידי ג"ע. וכן "אל תתן אל פיך לחטיא את בשרך" (17).
והנה כל האמור לעיל קשור לשמירת הלשון, שהוא מכוון כנגד המעור והנטמא באחד נטמא בשני.
שמירת הפה
ב. הסיבה השניה והיא שמירת הפה - האוכל מאכלות אסורות וכן פירות לא מעושרים, מטמא נפשו וגופו ובא לידי קרי. והמרבה אכילה ושתיה, בפרט בסעודת הלילה, וסמוך לה הולך לישון, יבוא לידי קרי, וביחוד אם אוכל דברים המחממים את גופו ומרבים הזרע, כגון: שום, סולת, בשר, גבינה, ביצים ויין ישן וכד' - בא לידי קרי (18).
וכל זאת משום כי עיקר פגם הברית בא מרתחת הדמים, והדמים מתהווים מהמבחר שבמאכלים, וע"כ מי שרוצה להינצל מזאת צריך לשמור על כשרות המאכלים, ומי שאינו נזהר בזאת ואוכל מאכלים בלתי כשרים, דמיו מתעכרים לגמרי ובא לידי רתחת הדמים ומזה בא לידי ז"ל.
שמירת האוזניים
ג. הסיבה השלישית והיא שמירת האוזניים - השומע קול של אשה בא לידי קרי כנא' "קול באשה ערוה", והוא בגלל ששומע הקול ומתחיל להרהר אחר הקול ובא לידי קרי. וכן השומע קול שיר שאינו של קדושה יבוא לידי קרי (19).
שמירת האף
ד. הסיבה הרביעית והיא שמירת האף - המריח ריח בשמים שעל אשה בא לידי קרי אף שלא מסתכל עליה (20).
שמירת הבטן
ה. הסיבה החמישית והיא שמירת הבטן - היושן על בטנו בא לידי קרי ובמיוחד אם יושן יחידי בבית שאז מִדבקת בו לילית ומכשילתו בז"ל, כנא' א"ר חנינא אסור לישון בבית יחידי שכל, הישן בבית יחידי אוחזתו לילית (21). וכתוב בזוהר הקדוש (22) שאף ביום יש סכנה בדבר.
שמירת הידים
ו. הסיבה השישי והיא שמירת הידים - והוא הנוגע בבריתו, שע"י כך בא לידי חימום ועלול להגיע לידי ז"ל. והנה רבינו הקדוש, שאלוהו מדוע נקרא קדוש ואמר, משום שמעולם לא הכניס ידו תחת אבנטו.
שמירת הרגלים
ז. הסיבה השביעית והיא שמירת הרגלים - ההולך למקומות שאינם צנועים או למקומות שיכול להיכשל שם בראיות אסורות או לבוא לידי הרהורים, יבוא לידי קרי ועליו נאמר "ואץ ברגלים חוטא".
הבטלה
ח. הסיבה השמינית והיא הבטלה - כנא' "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה", וכבר שנינו במשנה בכתובות: בטלה מביאה לידי שעמום ולידי זימה, וע"כ המפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו. וע"כ העצה הטובה ביותר היא לעסוק בתורה. ואם הולך ברחוב ואין בידו ספר ישנן משניות במחשבתו, כנא' בזוהר הקדוש "אמר רבי יוסי כד חמי בר נש דהרהורין בישין אתיין לגבייה יתעסק באורייתא וכדין יתעברון מניה. ואמר רבי אליעזר כד ההוא סטרא בישא אתי למפתי ליה לברנש יהא משיך ליה לגבי אורייתא ויתפרש מינה (23). וכן אמרו חז"ל באבות דר' נתן "ר' חנינא סגן הכהנים אומר, כל הנותן דברי תורה על ליבו, מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, וכל שאינו נותן דברי תורה על ליבו נותנין עליו כל זאת.
ואמרו בזאת רז"ל, בזמן שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם. וכן פסק הרמב"ם אין התאוה מתגברת על האדם אלא בלב פנוי מן התורה, ובודאי אם יהיה שקוע בקדושת התורה, יתבטל ממנו יצרו וילך לו, כנא' "אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ". וכן כתב כזאת ה"ראשית חכמה" וז"ל: וכדי שלא יראה קרי עד חצות, טוב שיעסוק בתורה עד שישכב (24).
הגאווה
ט. הסיבה התשיעית והיא הגאוה - המתגאה בא לידי קרי (25).
שמירת השמחה
י. הסיבה העשירית והיא שמירת השמחה - אדם שהינו עצוב ומדוכא ונמצא במרה שחורה מובטח לו שיבוא לידי קרי, כי הסט"א נדבקת באדם עצב (26), וכידוע שעצבות ויאוש הם אבות הטומאה שמוליכים לאבי אבות הטומאה פגם הברית.
סיבה אחריתא
יא. והיא הסיבה אחריתא - אם סביב מיטתו יהיו כלים צואים או שסביב למראשותיו יהיו נעליים או מכנסיים או שיהיו עליו מפתחות ברזל או שיהיו קורי עכביש למעלה מראשותיו, הריהו נותן מקום לסט"א להתגבר עליו ובא לידי ז"ל (27).
ברם כל האמור לעיל מדובר לנשוי, אבל הרווק לפני כל זאת ובראש בראשונה צריך ומוטל עליו אם הגיע לפרק האיש מקדש לקיים זאת הלכה למעשה ולא לדחות זאת משום חששות של פרנסה ובשלות, כי כיום הנסיונות גדולים ורבים "ועין רואה והלב מהרהר", ואם יאחר בנישואיו יהיה כל ימיו בהרהור עבירה כנא' "עד גיל עשרים ולא נשא אשה, כל ימיו בהרהור עבירה".