הסכמות והקדמות
הסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
עובדיה יוסף
הראשון לציון
ונשיא מועצת חכמי התורה
ירושלים ט' שבט תשנ"ז
הסכמה
הובאו לפני גליונות הקונטרס "בריתי שלום", מעשה ידי אומן נטע נאמן, האברך היקר שוקד באהלה של תורה ויראת ה' היא אוצרו, ועליו יציץ נזרו, כש"ת רבי... נ"י, אשר אסף איש טהור מדברי רבותינו בענין חובת שמירת העינים, וחומר פגם הברית, דברי מוסר והתעוררות מספרי רבותינו ראשונים ואחרונים. מים חיים ונוזלים מן לבנון, ולפעלא טבא אמינא איישר חיליה לאורייתא.
ויהי רצון שחפץ ה' בידו יצלח לברך על המוגמר לזכות את הרבים להגדיל תורה ולהאדירה, לאורך ימים ושנות חיים ועוד יפוצו מעיינותיו חוצה בבריאות איתנא ונהורא מעלייא.
עובדיה יוסף
הסכמת הרה"ג שריה דבילצקי שליט"א
שריה דבליצקי
רחוב ירושלים 50, בני-ברק
טל' 6182649
בס"ד, ערש"ק וארא תשנ"ז
הסכמה
אות זה מדבר והאותיות תבאנה ויגידו למו, איך שהאברך הרב מזכה הרבים ר'... נ"י, בא והראני את ספרו אשר עומד להוציא לזיכוי ולתועלת הרבים, בשם בריתי שלום, אשר תוכנו מדבר אודות תיקוני הברי"ק ששייכים לכל ימות השנה ובפרט לימי השובבי"ם הק'. ואף שכבר כמה וכמה ספרים יצאו לאור במקצוע קדוש זה, מ"מ לא ראי זה שלפנינו, כי ספר נחמד זה יהיה עשוי כמתכונת ספר כיס, וסודרו בו בסדר ישר מרבית התיקונים הנצרכים, כאשר עיני הקורא תחזנה מישרים, הכל מסודר באופן מובן ומועיל וכו'. לכן ידי תיכון עמו להוציאו במהרה בכדי לזכות הרבים בעניינים גדולים ונשגבים אלה.
ולחיבת הקודש צירפתי גליון בעינייני שובבי"ם שהוצאתי לאור לפני עשרות בשנים, שאם ירצה יצרף אותו בהדפסה בתוך הספר הק' שמוציא לאור.
ובמהרה נזכה לאור חדש על ציון תאיר ולגאולה שלימה בב"א.
הכו"ח יום הנ"ל לכבוד כל המיישרים אורחותם בתשובת שמירת ברי"ק והמסתעף.
שריה דבליצקי
הערה חשובה לימי השובבי"ם מהרה"ג שריה דבליצקי שליט"א
הנה כידוע ימי השובבי"ם הם מסוגלים מאד בכל שנה ושנה לשוב בהם בתשובה שלימה על עוונות ידועים. והנה יש הרבה אנשים שמתיאשים לגמרי מכל הענין הזה ואינם שמים כלל על לב. ויש גם שמתייאשים מזה מדאינם יודעים איך להתחיל לשוב בענינים אלו.
והנה אלו שאינם שמים זה על לבם מדעברו עליהם כבר זמן זמנים טובא, צריכים לדעת שזו אינה טענה כלל, ואפי' אם יחיה האדם אלף שנים סופו ליתן דו"ח לפני ממה"מ הקב"ה על כל דבר ודבר, וכל האמור הקב"ה ותרן וכו'.
ואודות אלה שאינם יודעים איך להתחיל בענין זה, הנה יש לפניהם דרכים בטוחות ומועילות מפי רבותינו גדולי הדורות זי"ע. ראשית כל, החרטה על העבר והקבלה על העתיד, כמ"ש הר"ח מוואלאזין זצ"ל בכתר ראש אות ק"ל וקל"א וז"ל: עיקר דרכי התשובה מדאורייתא - חרטה ועזיבת החטא בלב שלם וקבלה על להבא. ותשובה עצמית עפ"י דינא דגמרא בנקל לצאת, היינו שיגמור בדעתו שלא ישוב לכסלה עוד ומרירות הלב ליתר שאת. עכ"ד.
אלא שרבנו האריז"ל כתב בשער רוה"ק עמוד כ"ג שצריך להתענות על חטא זה פ"ד תעניות רצופים. והנה העם בראותם זה מתייאשים מכל הענין, מדאין בכוחם להתענות מספר כזה של תעניות רצופים. אבל יש כמה וכמה דברים שמצוה להודיע לרבים, שהמה מועילים במקום התעניות.
א. ראשית כל, סברת הרא"ש בשם הראב"ד ורבינו ירוחם, שנפסקה להלכה באו"ח ברמ"א סי' תקס"ח ס"ב וז"ל: י"א שאם מצטער הרבה בתעניתו, יכול לפדות בממון. וה"ה באונס אחר. ויאמר כסף זה בל"נ אני נותן לצדקה תמורת פ"ד תעניות שנתחייבתי להתענות. ויחלק זה לת"ח עניים עמלי תורה ביראה וטהרה. ע"כ.
ב. כתוב בתוס' מעשה רב: דרכו של רבנו הגר"א ז"ל לפסוק מעשה התשובה לבעלי התשובה - ביגיעת לימוד התורה ומניעת הדיבור במקום תענית. ע"כ. וכ"כ באגרת הגר"א, וז"ל: ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ותאוותו, וזהו התשובה וכו' וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם וכו'. עכ"ד. ועפ"ז כתב בספר קדושה להר"ש הומינר נ"י פ"ג אות ס"ט, וז"ל: ובשבועות אלו במקום התענית יראה להתגבר מאד למנוע עצמו מכל דיבור יתר ולא ידבר כי אם מה שהוא לו הכרח גמור ואמיתי לגופו או לנפשו. ע"כ. וכ"כ החסיד ביסוד ושורש העבודה, ענין השובבי"ם דיזהר מאד מאד משיחת חולין.
ג. יראה שימנע עצמו מכל התאוות, הן במאכל הן במשתה, וכמ"ש הרבנו יונה ביסוד התשובה משם הראב"ד וז"ל: ואם הוא חלוש ואינו יכול לסבול עינויים קשים, ימשוך עצמו מתאוותו ולא ימלא תאוותו במאכליו ומשתיו, וכן אמר הראב"ד ז"ל, שהיה אחד מחסידי העולם: הגדר הגדול והמופלא במניעת המאכלות. וזהו פירוש לדבריו: אל יחשוב אדם לגמרי שלא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי די לנו במה שאסרה תורה, אך בעוד המאכל לפניו, ועודנו תאב לאכול ממנו, ימשך ממנו לכבוד בוראו, ולא יאכל כדי תאוותו, וזה הדבר יזכירנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום מדי אכלו ושתו. עכ"ד.
ויצא לנו מכל זה דאף דרבינו האריז"ל קיבל מפי אליהו ז"ל להתענות אודות פ"ד תעניות, הנה לעומתו מצאנו ראינו בדברי שאר רבותינו הראשונים ורבנו הגר"א עצות מועילות תמורת התעניות, והן המה: הפדיון, מניעת המותרות במאכל ומשתה ומניעת הדבור.
ד. אמנם עיקר הכל הוא ההתמדה בלימוד התורה, וכדכתב הר"י שם וז"ל: והעיקר עם התענית התמדת הלמוד יומם ולילה. ע"כ. ובכתר ראש להגאון ר"ח מוולאזין אות קל"ג כתב דאף שנכשל כמעט בפשע, ח"ו, כשעוסק בתורה א"צ לדאוג כלל, כי התורה מצלת מן המיתה. כ"כ שם בשם הגר"א. ובאות ס"ג שם: מי שזהיר ללמוד ג' שעות לשמה, מוחילין לו על כל עונותיו. וכבר האריך בענין זה בהוספות לספר תקנת השבים הנדפס בס"ס יסוד יוסף (ירושלים תשי"ט).
ועל כן יתעורר האדם ביחד עם החרטה והקבלה לאחוז בשבועות אלו מכל הנ"ל כפי יכלתו ומצבו ומעמדו, ובלבד שלא יתייאש מכל וכל.
הסכמת הרה"ג רבי מאיר מאזוז שליט"א
הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א
נאמן ס"ט - ראש ישיבת כסא רחמים
בס"ד, כ' שבט התשנ"ז
המלצה
גם אני מצטרף להסכמות רבותינו הגאונים שליט"א שהמליצו על הקונטרס היקר "בריתי שלום", מעשה ידי האברך ר'... נ"י, כולו סובב על עניין שמירת אות ברית קודש ושמירת העיניים. ולפעלא טבא אמרינן יישר. וכבר ידוע מפי הגה"צ סבא קדישא ר' ישראל אבוחצירה, ובנו הגה"צ ר' מאיר אבוחצירה זצ"ל וזיע"א, שהיו פועלים גדולות ונצורות בתפילותיהם בזכות שמירת הפה והעיניים.
ואתנח סימנא סמ"ך עי"ן פ"ה צד"י קו"ף - סגור עיניים פה (תהיה) צדיק קדוש, ובזה תנצל מן רש"ת היצר הרע.
כן נזכה לגאולה שלמה בב"א.
מאיר בהגר"מ מאזוז - נאמן ס"ט
הסכמת הרה"ג שמואל אליעזר שטרן שליט"א
שמואל אליעזר שטרן
דומ"צ בביד"צ זכרון מאיר
ור"מ ישיבת חוג חתם סופר
רח' הרב קוק 1, בני-ברק 51273
בס"ד עש"ק פרשת בא תשנ"ז
המלצה
בואו ונחזיק טובה מרובה לכבוד האברך כמדרשו כש"ת הר' … שליט"א אשר נשאו לבו הטהור לזכות את הרבים בלקט חשוב ונכבד להאיר עיניהם ולבם של ישראל בטהרת הקודש, בחיזוק יסודות הקדושה והצניעות בקרב עם קדוש, תחזקנה ידיו הטהורות העוסקות בעבודת קודש זו.
הרחמן הוא יטהר את לבבינו ויאיר עינינו במאור התורה, לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.
ביקרא דאורייתא
שמואל אליעזר שטרן
הקדמה
"לכן הנני נותן לו את בריתי שלום ..."
כח הראייה, המחשבה והרצון, הינם ג' כוחות חשובים והכרחיים ביותר שחנן ה' את יציר כפיו האדם. האדם בכח דמיונו יכול להפליג ולעלות מעלה מעלה במדרגות גבוהות ורמות, ומאידך גיסא להידרדר עד שפל המדרגה ח"ו. לדמיון המחשבה אין סייג וגבול, ורק האדם, הוא עצמו ולא אחר זולתו, יכול לנווטו כפי רצונו.
ברם, מכיוון שלכח הדמיון אין גבול, משתמש בו האדם לאפיקים לא רצויים, קרי מחשבות זרות והרהורים רעים. וממחשבה למעשה, הרהרנו הרהורים רעים ביום ובאנו לידי טומאת קרי בלילה, ולא לחינם אמרו חז"ל: "הרהורי עבירה קשים מעבירה".
והנה מחשבות זרות באות לאדם לא רק בגלל דמיונו ומחשבתו, אלא גם בגלל ראייתו, "אין יצר-הרע שולט אלא במה שעיניו רואות", וכן אמרינן "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ללמד ששני כוחות אלו, מחשבה וראייה, קשורים אחד בשני והא בהא תליה.
מסופר על אלכסנדר מוקדון שאמר לזקני מדינתו שרוצה הוא ללכת למדינת אפריקה על-מנת להילחם בה ולכובשה. ענו לו: אי-אפשר לך ללכת לשם, כי יש בדרך הרי חושך. אמר להם: אי-אפשר שלא אלך לשם, ואיני שואל מכם אלא זאת, כיצד אעשה שאוכל לילך לשם. אמרו לו: קח לך כמה חמורים גדולים ממצרים היודעים ללכת יפה בחושך, וקח הרבה חבלים, וכשתהיו סמוך להרי החושך תקחו קצה האחד של החבלים ותקשרו בהם, והקצה האחר תחזיקו בידיכם ואל תרפו אותם, כי בשעה שתחזרו תמצאו הדרך על-ידי החבלים ולא תאבדו הדרך. וכך עשה, יצא מעירו והחל ללכת. לאחר זמן הגיע לעיר אחת במדינת אפריקה אשר היו גרים בה רק נשים, וכשביקש ללחום עמם אמרו לו הנשים: אם תהרוג אותנו לא יהיה לך כבוד מזה, כי יאמרו נשים הרג וזו אינה גבורה, ואם נהרוג אותך תהיה מזולזל בעיני העולם שיאמרו: ראו מה עלה בסופו של אלכסנדר מוקדון, זה שנהרג בידי נשים. על כן, מוטב לך להניח לנו. אמר להם: אני שומע לעצתכן ולא אלחם בכן. ביקש שיתנו לו לחם לאכול. ערכו לו הנשים שולחן זהב ועליו הניחו כיכר לחם עשויה זהב. אמר להם: כלום זהו האוכל של בני המקום הזה? ענו לו הנשים: אין אנו אוכלים לחם של זהב, אבל כשראינו אותך שבאת למקום רחוק כזה תמהנו עליך ואמרנו, כלום אין לך אוכל במקומך שבאת למקום רחוק כזה, ולכן חשבנו שבאת לכאן כדי לאסוף ממון, ולכן הבאנו לך לחם של זהב. וכשיצא אלכסנדר מאותה העיר כתב על שער העיר: אני אלכסנדר מוקדון הייתי טיפש עד שבאתי לעיר זו, וכאן למדתי חכמה. באמצע הדרך בחזרתו ישב ליד מעיין שריחו היה טוב מאוד, שהיה משיב את הנפש, על-מנת לאכול. היו בידו דגים מלוחים מתים. בעודו רוחץ אותם במים להסיר את מליחותם, באה רוח מן המעיין והחייתה את הדגים המלוחים. אמר אלכסנדר בלבו, נראה לי שמעיין זה מקורו מגן-עדן.
נכנס לתוך המעיין והיה הולך בתוכו עד שהגיע לפתחו של גן-עדן. הרים קולו ואמר: פתחו לי את שערי גן-עדן. ענו לו: שער זה מיוחד הוא ליראי ה', וצדיקים יבואו בו. אמר: אני מלך חשוב, ומאחר שכבר באתי עד לכאן תנו לי איזה דבר. נתנו לו גלגל של עין. כשבא לביתו ביקש לשקול אותו, שם על צד אחד של המאזניים את הגלגל ובצד השני החל לשים את כל כספו וזהבו, וכשגמר לשים את כל כספו וזהבו עדיין היה הגלגל שוקל יותר ומכריע את הכף. הלך לחכמים ושאלם מדוע העין הקלה כל-כך מכריעה את המשקולת הכבדה. אמרו לו חכמים: שים מעט עפר ליד העין וראה מה יהיה, ואומנם ברגע ששם עפר לצד המאזניים שם היה גלגל העין, נשארה הכף למעלה והמשקולת עם כספו וזהבו ירדה מטה. אמרו לו חכמי ישראל: הגלגל שקיבלת -של בשר ודם הוא, כי עין בשר ודם אינה שבעה מראות, הכול נחשב כלום בעיניה, ורוצה תמיד עוד ועוד. מתי שבעה עין זו, במות האדם, כאשר מתכסה הוא בעפר. ולא לחינם אמרו חז"ל "עיוור חשוב כמת", לומר וללמד שהכול מן העין. רוב מעשיו של האדם מושתתים על-פי ראייתו. אדם קונה רהיט חדש משום ששבעו עיניו כבר מן הרהיט הישן שבביתו. היופי משחק תפקיד מרכזי בחייו של האדם, וכל זאת בנוי על-פי כוח הראייה; וכששני כוחות אלו חוברים יחדיו, הדמיון והראייה, קשה היא ההתגברות עליהם, ובייחוד בדורנו אנו שהפריצות והמתירנות רבה, ואכן כמעט ואין לך אדם שאינו נכשל בעוון זה, וכבר אמרו רבותינו שחטא זה הוא הגורם הישיר לאדם לחוסר מזלו והצלחתו בעולם-הזה ולעונשו בעולם-הבא, וכפי שכתב בספר "גשר החיים" ח"א עמוד קי"ב: קודם שמוציאין מהבית מת זכר, מכריזין בחרם כי כל זרעו לא ילווהו ולא ילכו אחר מיטתו כלל וכלל, והטעם הוא, כדי שלא ילכו אחריו יצורי זרעו הטמאים מטיפות הקרי, וכדאמרו בעלי הקבלה: שמטיפות הזרע הבלתי כשרים מתהווים יצורים טמאים מזיקים, שבמשך הזמן מתגדלים ומתלבשים בלבושים גופניים של שדין ורוחין, והם הם נגעי בני-אדם הפוגעין בו וגורמים לו מרעין בישין גם בחייו, ומאז נתחדשה המשקפת המגדלת פי 18-16 אלף, רואים על-ידי אותה משקפת בכל טיפה שכזו בריות חיות קטנטנות בצורת תינוקות בני-אדם מתנועעות, רצות ומתרוצצות, המראות זוועה למסתכל, ובפטירתו של אביהם מולידם (אם לא זכה לבערם ולהחזיר את הניצוצות למקום קדושה על-ידי תשובה ותיקונים המובאים בספר זה), מתלווים הם אל אביהם ומלפפים אותו ולא ירצו להיפרד ממנו, ומטמאים ומזהמים ומצערים אותו ולא ירצו להיפרד ממנו, ומטמאים ומזהמים ומצערים אותו עד מאוד ואינם מרשים לו לחזור למקום מחצבתו הקדוש, ומשום כך עושים מסביב למת עוד כמה עניינים, כגון: הקפות ועוד כהנה, למען הרחיקם (או לבערם) מעליו עד כמה שאפשר.
ומשום שיצרו של אדם רע מנעוריו, ברא הקב"ה באדם כח נוסף העולה על שני כוחות אלו, והוא כח הרצון. כח הרצון הוא הכח החיוני והחשוב ביותר שנמצא באדם. האדם בכח רצונו יכול לחולל פלאות ולשנות עולמות, ולא לחינם אמרו "אין דבר העומד בפני הרצון". ואומנם, אף-על-פי שמודע האדם לכח רצונו הכביר, הריהו מזניחו ואינו מנצלו. מחקרים הוכיחו שאדם ממוצע מנצל רק כ – 10% מכח רצונו ויכולתו. ההוכחה הברורה לזאת היא התפוקה הגבוהה שאליה מגיע האדם בשעת סכנה ולחץ.
ברם בעוד שלגבי ענייני העולם-הזה כח הרצון הוא חשוב, הרי שלגבי קיום התורה והמצוות כח הרצון הוא החשוב, וללא כח זה יקשה לאדם לגבור על יצרו ולקיים מאמר החכמים "בטל רצונך מפני רצונו".
קונטרס זה נועד להדריך את האדם כיצד לבטל את רצון היצר מפני רצון הבורא יתברך, וללמד את האדם כיצד בכח הרצון ישלוט על מחשבתו, ראייתו ומעשיו, וינצל אפיקים אלו להתעלות במסילה העולה. ואנו תפילה ותחינה לבורא עולם שנזכה בזכות מצוה יקרה זו ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", אמן.
בריתי שלום
ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת שבה נצטווינו בתרי"ג מצוותיו הקדושות.
והנה מכל אותם תרי"ג מצוות שנצטווינו מאיתו יתברך, המצוה הראשונה שנצטווינו היא מצוות פריה ורביה. כמ"ש "ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". וזוהי מטרת כל הבריאה שיהיה העולם מיושב וזהו חפצו-רצונו יתברך כדכתיב "לא תוהו בראה לשבת יצרה" ובסיבתה מתקימות כל המצוות בעולם וביחוד בדורנו אנו דור עקבתא דמשיחא דור הגאולה שבו נאמר "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף".
אך דע עקא מה יעשו אותם אלו הרווקים בדור אשר אין בכוחם להתגבר על יצרם וכן אותם אלו הנשואים הנכשלים בכך בהוצאת זרעם לבטלה כנא' "עד גיל עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה". וכן אלו אשר אינם יכולים לשלוט ביצרם ויצרם גובר עליהם הלוך ושוב. וביחוד בדורנו אנו, דור עקבתא דמשיחא, אשר בו מצבנו ירוד בכל הענינים הן רוחני והן גשמי ובפרט בעניני הצניעות והקדושה שהעזות והחוצפא יסגי והמלכות תהפך למינות והפריצות והחציפות מתרבה מיום ליום באופן מבהיל, ומה שהיה עד לפני שנים מספר אסור אף לגויים לעשותו בפרהסיא, כיום מותר והריהו נחלת הכלל, וע"כ קשה לאדם שלא ליכשל בהוצאת ז"ל, ובפרט אלו שמחמת דוחקם להביא טרף למחית ביתם מוכרחים להסתובב בשווקים וברחובות, ולנסוע באוטובוסים ואין רגע בלי פגע, שמכשולים למאות ואלפים פעמים באיסורים חמורים בראות העין לרע "ועין רואה והלב חומד", ובכל פינה ומקום שהינך צועד הינך עלול להיכשל באיסורים גדולים וחמורים בפגם העיניים והמחשבה, וכבר כתבו רז"ל "שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה".
ושמא יאמר האדם וכי מה בכך שאני מהרהר, הרי אין בכך כלום, וכי יש אדם שאין בו מחשבות והעיקר שאני שומר על בריתי לבל אכשל, כבר אמרו על זאת חז"ל "הרהורי עבירה קשים מעבירה", וכל המביא עצמו לידי הרהור אין מביאין אותו במחיצתו של הקב"ה. וכבר אמרו רבותינו כי כמעט אין זה בר המציאות שיהרהר האדם ולא יגיע בסופו של דבר לידי ז"ל רח"ל כנאמר "ונשמרת מכל דבר רע" - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה.
וכן אמרו חז"ל "עין רואה ולב חומד וכלי מעשה גורמים".
והנה ע"י שפוגם בבריתו ומוציא זרעו לבטלה רח"ל הריהו גורם להורדת הקליפות מחדש, ואינן מגיעות למקומם וגורם לנשמה שתהיה משוטטת בעולם ולא תוכל לבוא על תיקונה (1).
וזהו צער השמים וצער כל העולמות, וכתוב בזוהר הקדוש ובשאר ספרים שבגלל זה העוון אין משיח צדקינו בא, וזה גורם לעיכוב הגאולה כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. והמוציא שז"ל לא די בכך שמוריד הנשמות מחדש בקליפות, אלא אף מרחיקן ומדיחן למקומות חשוכים ונדחים, וע"י כך גורם להרבות השפע לכוחות הטומאה והחיצונים רח"ל ולדחיית ניצוצי הקדושה.
ולא לחינם נקראת מצוה זו יסוד, כי זהו יסוד הצלחתו וקיומו של עם ישראל ועל זאת אמרו רבותינו ז"ל הכל תלוי במזל - במוציא זרעו לבטלה, וביחוד בזמננו אנו צריך האדם להיזהר בזאת יותר לא לפגום בבריתו כלל, כי עתה אנחנו באלף השישי שהוא כנגד היסוד, ועיקר הגאולה וביאת משיח צדקינו תלויה בשמירת הברית כמובא בתיקונים ובזהר שעיקר הגאולה תלוי בתיקון הברית, ובזכות שימצא בדור אחדים מישראל הקדושים שבכל אלו בחציפות ועזות והפקרות מוסרים נפשם ושומרים עיניהם מלהסתכל באלו החצופות והשרוצות רח"ל ושומרים נפשם מלפגום הברית יסתכל קודשא בריך הוא בהם ובזכותם יצמח הגואל במהרה (2).
ושמא יאמר האדם, והרי ענין זה יפה בו השתיקה והצניעות, כתב על זאת ה"חתם סופר" באחת מדרשותיו שלפני פטירתו סבל לא עליכם מהשתן, שלא היה יוצא כראוי, והרופאים הכניסו לו קטטר להקל עליו, וכתב ה"חתם סופר" בספרו שהוא הרהר על זה, למה הענישו אותו מהשמים בענין זה כי הוא לא פגם באבר זה אף פעם, ואחרי שאלת חלום מצא שמענישים אותו בדבר זה לפי שהוא לא דרש בענין החטא הזה (פגם הברית) כל השנה, ורק פעם אחת בשנה לפני כל נדרי בכיפור היה דורש, ומכיון שלא דרש ע"ז יותר נענש!
ואם בדורו כך על אחת כמה וכמה בדורנו אנו שצריכים להיזהר ולהזהיר בזאת לבל יכשלו, ולמזהיר ולנזהר שלומים יתן כמי נהר.
ואמרנו למען ידע הקורא בבהירות כיצד עליו לעשות, חילקנו הקונטרס הזה לארבעה פרקים:
א. מדוע וכיצד אדם חוטא - המניעים והסיבות, והיא גופא הדרך להימנע ולהישמר.
ב. גודל חומרת הפגם והשלכותיו.
ג. מי שכבר חטא בזאת, מה תקנתו תשובתו וכפרתו.
ד. מהו השכר שמקבל שומר הברית.
פרק ראשון - מדוע וכיצד אדם חוטא? מהו יצר העריות?
לאחר שסיים הקב"ה לברוא את עולמו בששת ימי המעשה הסתכל הקב"ה בבריאתו ובמעשה ידיו, ואמר, כל מה שבראתי הרי הוא לטובה ולברכה כנא' "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי", ומהו טוב מאד?
רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: הנה טוב מאד זה יצר הטוב והנה טוב מאד זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאד? אתמהא!
אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד, ולא נשא ונתן. וכן שלמה המלך אומר "כי היא קנאת איש מרעהו" (ב"ר ט-ז).
יצר-הרע הוא הכח העיקרי המניע מאחורינו בכל משך זמן חיינו ובכל ענינינו, רוב תשוקותיו ורצונותיו של האדם באים מכח יצה"ר. היצר הרע, בה"א הידיעה, שנמצא בכל אדם ואדם וכמעט אין לך אדם שאינו נכשל בו, אם מעט ואם הרבה, הוא "יצר העריות". יצר זה הוא היצר החזק באדם, אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש, אלא מן העריות והביאות האסורות. אמרו חכמים, בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקיבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה, שנא' "בוכה למשפחותיו" על עסקי משפחות. ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצין בעריות וביאות האסורות (3).
יצר העריות, הוא הכח המושך את האיש אל האשה ואת האשה אל האיש, בלא יצר זה ימאס ויגעל האדם לגשת אל אשתו כדי לקיים את עונתו, וזאת מפני שאשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה (שבת קנ"ב). ויש סיפור בזה באליהו זוטא (4) ואכמ"ל.
ומסופר בתלמוד, על אנשי כנסת הגדולה שראו שכח עבודה זרה כה גדול ורב בעולם, לפיכך החליטו לעשות יום בכי ומספד, כנא' "ויזעקו בקול גדול אל ה' אלוהיהם".
אמרו: יצר עבודה זרה זו - היא שהחריבה את בית מקדשו של הקב"ה ושרפה את היכלו והרגה את הצדיקים והגלתה את ישראל מארצם, ולא זו בלבד אלא שעדין מרקדת היא בינינו.
אמרו לקב"ה: אתה נתת לנו את הע"ז הזו אך ורק כדי שנתגבר עליה ונקבל על כך שכר, אנו לא מעוניינים לא בה ולא בשכרה. ישבו ג' ימים בתענית וביקשו רחמים. לאחר ג' ימים נפל להם פתק מהשמים שבו היה כתוב: אמת - כלומר, שאף הקב"ה מסכים עמהם ורוצה שיתבטל יצר זה מהעולם.
באותם רגעים יצא מבית קודש הקודשים גור אריה עשוי מאש. אמר להם הנביא זכריה בן עדו, זה הגור, הוא יצה"ר של ע"ז. עטו אחריו כדי לתופסו, וכשתפסו אותו הצליח להשתמט מהם והיה קולו הולך 400 פרסה. אמרו חכמים לנביא מה נעשה, אולי מן השמים מרחמים עליו, כי משם נברא? אמר להם הנביא שיתפסו אותו שוב וישימו אותו בתוך סיר של עופרת ויכסו את הסיר עם פקק של עופרת שהיא משתיקה את הקול יותר מכל סוגי מתכות וסוגים אחרים, שנא' "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה". וכך התבטל יצה"ר של ע"ז.
ראו זאת חכמים ואמרו: הואיל והשעה הזאת היא שעת רצון, א"כ נבקש רחמים גם על יצר העריות ונבטלו מן העולם. ביקשו רחמים ונמסר יצר זה בידם. לקחו חכמים את יצר העריות, וחבשוהו ג' ימים והיו צריכים ביצה לחולה ולא נמצאה, ומדוע?
כיון שביטלו את יצר העריות, לא היה מה שימשוך את האחד לשני, וזאת אף אצל בעלי חיים.
אמרו חכמים במצב כזה העולם יחרב, ולבטלו לחצאין אי אפשר. א"כ מה נעשה? החליטו ועשו. סימאו את עיניו, ולפיכך אין אדם מתגרה בקרובותיו.
סיבות החטא
שמירת העינים
א. והנה הסיבה העיקרית והחשובה מכולם היא שמירת העיניים, ועל זאת אנו מתפללים ומשלשים בכל יום "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", ופרש"י - הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה (5).
על האדם לדעת שעיקר פגם הברית בא מחמת ההסתכלויות בנשים, כדאמרינן "אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות", ושמא יאמר האדם ומה בכך?!
האם כשאני הולך ברחוב לרגל עיסוקי, האם מכח הסתכלותי שבאה שלא במתכוון עלול אני להגיע לידי פגם הברית? ועוד, הרי לאחר מכן מסיח אני דעתי מכך!
וכבר אמרו על זאת חז"ל והבטיחו "כל הצופה בנשים סופו לבוא לידי עבירה", וכל המסתכל בעקבה של אשה הווין ליה בנים שאינם מהוגנים, לפיכך על האדם לדעת שאם הולך ברחוב ורואה מראות אסורות, עליו לדעת בבטחה כי ע"י הסתכלותו לא ימלט מעוון זה, כי העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים, "וטוב מראה עינים מהלך נפש". וכבר כתבנו לעיל בהקדמה "ונשמרת מכל דבר רע" - שלא יהרהר ביום ויבוא לידי קרי בלילה, והנה ההרהור בא ע"י ראיה, ומי שלא ראה ביום א"כ איך יהרהר בלילה?
וזאת היתה כוונת רב ששת שלא היה מסתכל חוץ ל- 4 אמותיו, כי המסתכל חוץ לד' אמותיו כמוציא זרע לבטלה, וכבר נאמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה", כי כמו שיש ברית הלשון וברית המעור, כך יש ברית העיניים, ומי שלא שומר על העיניים אינו שומר גם על המעור (6).
ובודאי אותם אלו האנשים המסתובבים בחוצות בערבי שבתות וחגים, אנשים ונשים, עתידים לחטוא בשלוש הבריתות: ברית העינים, ברית הלשון וברית המעור (7).
ובכלל זאת המסתכל בטלויזיה ובעיתונות הטמאה שהינם מוקצה מחמת מיאוס, ובספרי מינות למיניהם, עתיד להיכשל בפגם הברית, וכן המסתכל בבע"ח בשעה שנזקקין זה לזה, וכן המסתכל בבריתו וכ"ש בברית חבירו, סופו לבוא לידי ז"ל, וכנראה על זאת התכוונו חז"ל באומרם "עיוור חשוב כמת", לאמר שהיצה"ר שבו נחשב למת ואינו קיים, כי עיקר היצר בעיניים. וע"ז אמרו חכמים אין חציצה לתאוה כעצימת העין.
והנה כל האמור לעיל הוא בבחינת סור מרע, דהיינו אם יקיים כל הנ"ל ינצל ולא יגיע לידי ז"ל, אך אין די בזאת לאדם, כי לפעמים ילך יצרו ויחטיאו ולא יוכל לעמוד לו, וע"כ העצה הטובה ביותר להינצל ממנו הוא ועשה טוב, וע"כ כשהולך ברחוב יחשוב בליבו שעל כל אשה שעוברת בפניו ואין מביט בה, הרי מקיים בזאת מצוה של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". והנה במשך היום שהולך מספר פעמים, הן ללימודו והן לסידורו ועיסוקיו, הרי יכול לצבור בקופתו בכל יום מאות מצוות, ועשה מצוה אחת הכריע כל העולם כולו לכף זכות ואשריו ואשרי חלקו שזכה לכך ושמר על עיניו, ואם ח"ו בלכתו ברחוב לא ישמור על עיניו ויביט לצדדיו ולכל עבר המסקרן אותו, הרי שבכל הסתכלות והסתכלות עובר על לאו דאורייתא של "ולא תתורו", וביום אחד ח"ו הרי יכול לעבור על מאות ואלפים איסורים, ואוי לו ואוי לנשמתו, שמלבד שטימא את עיניו ונשמתו, הרי גם בזאת הכריע את העולם לכף חובה, וכשיחשוב וישים זאת על ליבו, הרי בוודאי שישמור עיניו מחטוא ויזהר לבל יסתכל חוץ לד' אמותיו (8).
ברית הלשון
ב. הסיבה השניה והיא ברית הלשון - כידוע וכמובא בספרים הקדושים שברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון ובוודאי הפוגם בלשון עתיד לפגום במעור, כנא' "רב המנונא סבא אמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" לאמר שאם שומר הלשון נשמר ברית המעור מאליו, ואם לא נזהר בברית הלשון אף שנזהר בברית המעור לא יעלה בידו ויטמאוהו, כנא' "נצור לשונך מרע", שלא תבוא לידי שכבת זרע לבטלה הנקרא רע (9). וכן כתב החיד"א הרוצה להינצל מקרי לא יטמא ברית הלשון ובפרט יזהר מנבלות פה ולשון הרע, כי הלשון והמעור מכוונים ומי שפגם בלשון ודאי יחטא במעור כנא' "אמרתי אשמרה דרכי דרך גבר מחטוא בלשוני" (10).
וכן כתב "בראשית חכמה" (11), שאם שומר הלשון מאליו נשמר הברית ואם לא נזהר בשמירת הלשון ונזהר בשמירת הברית, אפילו שמירת הברית לא עלתה לו, ע"כ צריך האדם לדעת ממה להיזהר שלא לפגום בעניינים הנוגעים לפה, והמה מחולקים לי"א חלקים – סיבות .
שמירת הלשון
א. הסיבה הראשונה והיא שמירת הלשון - והוא החמור מכולם עיקר העיקרים כנכתב בספרים הקדושים,
והוא ניבול פה ולשון הרע, ובזאת אמרו חז"ל "מות וחיים ביד הלשון", היינו כל החוטא בלשון יפגום בבריתו, וכל הפוגם בבריתו חייב מיתה (12). וכן אמרו, כל המנבל פיו מעמיקין לו גיהנם, ואפילו חותמין עליו גזר דין לטובה הופכין עליו לרעה, והמדבר לשון הרע בא לידי קרי, מידה כנגד מידה, הוא היה הורג ג' נפשות: הוא, השומע, ומי שעליו דיבר, ע"כ יבוא להוציא ז"ל ולהמית נפשות.
2. המברך ברכה לבטלה, אם על מאכל, אם על משקה, ואם על עניית אמן בתפילה, וע"כ צריך להיזהר בזה בפרט שליח ציבור שלא יחזור תפילת שמונה עשרה אם אין תשעה שיענו אמן בודאי (13). וביחוד צריך להקפיד על ברכת הנהנין תחילה וסוף, שבזאת נכשלים המון העם, ואם ברך לבטלה יבוא להוציא ז"ל, והוא מידה כנגד מידה, ולכך נאמר "נצור לשונך מרע", כדי שלא תהיה נקרא רע.
3. המרבה שיחה עם האשה, כנא' "ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו ק"ו באשת חברו, מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם". גורם רעה לעצמו - הוא שמושך לילית, הנקראת רעה ומטמאה אותו בקרי, וכן אמרו "אל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבוא לידי ניאוף" (14).
4. המדבר דברי צחוק וליצנות יבוא לידי קרי כנא' שחוק וקלות ראש מביאין את האדם לידי עבירה (15).
5. המדבר דברי שקר - מטמאים אותו ויבוא לידי ז"ל (16).
6. הנודר ואינו מקיים נדרו - בא לידי הוצאת ז"ל, כנא' "אמר ר' שמואל בר נחמני כל הנודר ומשהה נדרו סוף בא לידי ג"ע. וכן "אל תתן אל פיך לחטיא את בשרך" (17).
והנה כל האמור לעיל קשור לשמירת הלשון, שהוא מכוון כנגד המעור והנטמא באחד נטמא בשני.
שמירת הפה
ב. הסיבה השניה והיא שמירת הפה - האוכל מאכלות אסורות וכן פירות לא מעושרים, מטמא נפשו וגופו ובא לידי קרי. והמרבה אכילה ושתיה, בפרט בסעודת הלילה, וסמוך לה הולך לישון, יבוא לידי קרי, וביחוד אם אוכל דברים המחממים את גופו ומרבים הזרע, כגון: שום, סולת, בשר, גבינה, ביצים ויין ישן וכד' - בא לידי קרי (18).
וכל זאת משום כי עיקר פגם הברית בא מרתחת הדמים, והדמים מתהווים מהמבחר שבמאכלים, וע"כ מי שרוצה להינצל מזאת צריך לשמור על כשרות המאכלים, ומי שאינו נזהר בזאת ואוכל מאכלים בלתי כשרים, דמיו מתעכרים לגמרי ובא לידי רתחת הדמים ומזה בא לידי ז"ל.
שמירת האוזניים
ג. הסיבה השלישית והיא שמירת האוזניים - השומע קול של אשה בא לידי קרי כנא' "קול באשה ערוה", והוא בגלל ששומע הקול ומתחיל להרהר אחר הקול ובא לידי קרי. וכן השומע קול שיר שאינו של קדושה יבוא לידי קרי (19).
שמירת האף
ד. הסיבה הרביעית והיא שמירת האף - המריח ריח בשמים שעל אשה בא לידי קרי אף שלא מסתכל עליה (20).
שמירת הבטן
ה. הסיבה החמישית והיא שמירת הבטן - היושן על בטנו בא לידי קרי ובמיוחד אם יושן יחידי בבית שאז מִדבקת בו לילית ומכשילתו בז"ל, כנא' א"ר חנינא אסור לישון בבית יחידי שכל, הישן בבית יחידי אוחזתו לילית (21). וכתוב בזוהר הקדוש (22) שאף ביום יש סכנה בדבר.
שמירת הידים
ו. הסיבה השישי והיא שמירת הידים - והוא הנוגע בבריתו, שע"י כך בא לידי חימום ועלול להגיע לידי ז"ל. והנה רבינו הקדוש, שאלוהו מדוע נקרא קדוש ואמר, משום שמעולם לא הכניס ידו תחת אבנטו.
שמירת הרגלים
ז. הסיבה השביעית והיא שמירת הרגלים - ההולך למקומות שאינם צנועים או למקומות שיכול להיכשל שם בראיות אסורות או לבוא לידי הרהורים, יבוא לידי קרי ועליו נאמר "ואץ ברגלים חוטא".
הבטלה
ח. הסיבה השמינית והיא הבטלה - כנא' "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה", וכבר שנינו במשנה בכתובות: בטלה מביאה לידי שעמום ולידי זימה, וע"כ המפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו. וע"כ העצה הטובה ביותר היא לעסוק בתורה. ואם הולך ברחוב ואין בידו ספר ישנן משניות במחשבתו, כנא' בזוהר הקדוש "אמר רבי יוסי כד חמי בר נש דהרהורין בישין אתיין לגבייה יתעסק באורייתא וכדין יתעברון מניה. ואמר רבי אליעזר כד ההוא סטרא בישא אתי למפתי ליה לברנש יהא משיך ליה לגבי אורייתא ויתפרש מינה (23). וכן אמרו חז"ל באבות דר' נתן "ר' חנינא סגן הכהנים אומר, כל הנותן דברי תורה על ליבו, מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, וכל שאינו נותן דברי תורה על ליבו נותנין עליו כל זאת.
ואמרו בזאת רז"ל, בזמן שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם. וכן פסק הרמב"ם אין התאוה מתגברת על האדם אלא בלב פנוי מן התורה, ובודאי אם יהיה שקוע בקדושת התורה, יתבטל ממנו יצרו וילך לו, כנא' "אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ". וכן כתב כזאת ה"ראשית חכמה" וז"ל: וכדי שלא יראה קרי עד חצות, טוב שיעסוק בתורה עד שישכב (24).
הגאווה
ט. הסיבה התשיעית והיא הגאוה - המתגאה בא לידי קרי (25).
שמירת השמחה
י. הסיבה העשירית והיא שמירת השמחה - אדם שהינו עצוב ומדוכא ונמצא במרה שחורה מובטח לו שיבוא לידי קרי, כי הסט"א נדבקת באדם עצב (26), וכידוע שעצבות ויאוש הם אבות הטומאה שמוליכים לאבי אבות הטומאה פגם הברית.
סיבה אחריתא
יא. והיא הסיבה אחריתא - אם סביב מיטתו יהיו כלים צואים או שסביב למראשותיו יהיו נעליים או מכנסיים או שיהיו עליו מפתחות ברזל או שיהיו קורי עכביש למעלה מראשותיו, הריהו נותן מקום לסט"א להתגבר עליו ובא לידי ז"ל (27).
ברם כל האמור לעיל מדובר לנשוי, אבל הרווק לפני כל זאת ובראש בראשונה צריך ומוטל עליו אם הגיע לפרק האיש מקדש לקיים זאת הלכה למעשה ולא לדחות זאת משום חששות של פרנסה ובשלות, כי כיום הנסיונות גדולים ורבים "ועין רואה והלב מהרהר", ואם יאחר בנישואיו יהיה כל ימיו בהרהור עבירה כנא' "עד גיל עשרים ולא נשא אשה, כל ימיו בהרהור עבירה".