קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
תמורה · פרק א משנה ב
(ויקרא כז) והיה. מייתי קרא לרמוז עוד דין אחר הנלמד ממנו, והוא דאין ממירים אחד בשנים בבת אחת, אבל ממירין וחוזרין וממירין בזה אחר זה אפילו מאה:
הרע"ב ד"ה טוב ברע, - טוב וכו'. התי"ט לא הביא דיבור תוס' (ט,א ד"ה שנאמר) בזו הבבא, משום דודאי אין להם הבנה לפי הכתוב לפנינו, אבל הרב בעל ברכת הזבח ז"ל אנהירינהו לעיינין וכתב, דנ"ל דה"ג בתוס', לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, טוב דקודש, והס"ד. ויש לו הכרח גדול להגהה זו מדאמרינן בבכורות דף י"ד ב' השתא רע בטוב אמרת לא (ופי' רש"י שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קודש בעל מום) טוב ברע מבעיא וכו'. והרי בפירוש שרע בטוב ר"ל רע דקודש בטוב דחולין וטוב ברע פירוש טוב דקודש ברע דחולין. ואחר כך כתבו תוס' לפי הגרסת הברכת הזבח, איזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדשן את מומן, הוא הפך מן האחרים שהרי הכא הראשון הוא הנתפס, ע"כ. ור"ל הוא הנתפס של חולין ברע שהוא קודש שקדם הקדשו למומו: