קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק ח משנה ד
ומבקרו. אף על גב שבפסוק קדם האדם לבהמה, פתח תנא בבהמה משום דבהמה הנזכרת בפסוק לא אצטריך למעוטא, דאיירי ביה האי מיעוטא דלא דרשינן מבהמה ולא כל בהמה, אלא למאי דכתב התי"ט בריש משנה ה', ע"ע. וכיון שכן מלת בהמה כמאן דליתא היא לגבי האי דרשא דמתניתין דהכא, ולכך לא בעי תנא למתני בסדרא דקרא אלא נקט המצוי, דיותר מצוי שתהיה לאדם בהמה מעבדים, ומי שיש לו שניהם יותר מצוי שיחרים בהמה ולא עבד:
תי"ט ד"ה אינם וכו' - הזכיר זה וכו'. נראה דר"ל שהר"ב לא הזכיר דברי רבי אלעזר בן עזריה קודם כדי שיסיים עליו ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, אלא היה לו לומר כן בדיבור להיות חס וכו' שהם דברי רבי אלעזר בן עזריה, ומדכתב כן בדיבור אינן מוחרמים משמע דקאי ארבי אליעזר: