קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק ח משנה ג
תי"ט ד"ה בחמשה וכו' - וקשיא וכו'. נראה שהתירוץ פשוט, דדוקא בהאי בבא הוה אמינא דלא ליכרחו לבעלים משום דאתא גברא בחריקייהו, ואין ההקדש מפסיד דהא איכא החמש של ב' דאמור הבעלים ברישא ומשום הכי מקדים החומש דהיינו חמש:
[הגה. נראה לי פי' לפירושו דר"ל היינו חמש ועשרים מכוונת ולא אותה פרוטה שהוסיפו הבעלים יותר מעשרים וכמו שכתב הר"ב ודוק]: