קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק ח משנה א
אומרים. גמרא (כז,א), מאי אומרים כופין ואיבעית אימא מעיקרא אומרין אי צאית צאית ואי לא כופין. וכתבו התוס' (ד"ה מאי) דהכא
כופין טפי מכל הני דתנן סוף פרק קמא דבכורות (יג,א), משום דיכול לבא לידי תקלה אם יהנו העולם ממנה. וקשה למה לא הזכירו ענין זה לא הר"ב ולא התי"ט. והרמב"ם כתבו בפרק ה' ה"א מהלכות ערכין:
הרע"ב ד"ה שהבעלים וכו' - באדון וכו'. עיין מה שכתבתי סוף פרק א' דבכורות גם בהתי"ט:
תי"ט ד"ה נמצא וכו'. בעל יבין שמועה (כלל רכח) הוכיח מסוגיות הגמרא דמאי דאמרינן הלכה כרבי יוסי מחברו היינו אפילו מחבריו, עיין שם. ולפי זה איכפל תנא למתני סתמא כרבנן דאי לאו הכי הלכה כרבי יוסי דנימוקו עמו: