קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק ז משנה ג
תי"ט ד"ה גאלה וכו' - אדרבה וכו'. ולעבד עברי שאם מת האב עובד את הבן, ונראה שבכלל זה נכלל שמקדים את האח בנחלה:
הראב"ד וכו'. אבל כתב שאחר כך מצא גירסת הרמב"ם:
והר"ב הוה וכו'. נראה לי דאף זו, זו אף זו היא, וקאי אגאלה מידו, והכי קאמר גאלה בנו אין צריך לאב לגאלה מידו, אלא בלאו הכי יוצאה לאביו ביובל, מה שאין כן אם גאלה אחר או קרוב שצריך לגאלה, ואהא קאי לא זו אף זו, לא מבעיא אחר אלא אפילו קרוב צריך לגאול ממנו, וקרא הכי פירושו, ואם מכר הגזבר את השדה לאיש אחר ונשארה ביד הקונה שהמקדיש לא גאלה מידו לא יגאל עוד, הא אם גאלה אינה יוצאה מידו. ושיעור הכתוב אם מכר מי שבידו למכור שהוא הגזבר ונשאר השדה מכורה לא יגאל, ומן הפסוק משמע דאם לא מכר קאי אאותו דואם לא יגאל שהוא המקדיש, וכן הוא האמת שהרי כיון שלא גאלה מן הגזבר או מן הקונה הוא נקרא ממש המוכר שהיה ספק שנשארה מכורה:
כיוצא בזה וכו'. לא נגע ולא פגע, דאותה ברייתא מוקי לה בגמרא (כו,א) ביובל שני ואליבא דרבי אליעזר דלקמן משנה ד', ואיתא בגמרא וכתבו בעל קרבן אהרן (פי"א ה"ז), דסלקא דעתך אמינא לא תפרוק כלל הואיל ולא נגאלה בהקדש ראשון כשקדשה הוא וכו':
ותהיה וכו'. פירש בעל קרבן אהרן (שם ה"ד), אפילו להיותם שדה מקנה: נגאלת אבל, כצ"ל:
לקיחה וכו'. האי דיוקא לא דייק משום דנסיב מיד הגזבר דבידיה השדה כמש"ה, ואם לא יגאל את השדה, שהוא ביד הגזבר: