אור ברסלב
קול הרמז קדשים ערכין › פרק ו משנה א

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

ערכין · פרק ו משנה א

פרק ה משנה ו

היתומים. עיין פרק י"א דכתובות משנה ה':

ומכריזין. ואם תאמר ומאי שנא מאלמנה שמכרה דלא בעיא הכרזה כדמסקינן בכתובות צ"ח א'. תירצו התוס' התם (ד"ה אמר),

דטעמא משום דבית דין דטעו בפחות משתות מכרן קיים הלכך צריכי הכרזה, אבל האלמנה אפילו טעתה בדינר מכרה בטל ואין הפסד ליתומים. והר"ן (שם) תירץ בדרך אחרת, ע"ע:

הרע"ב ד"ה בבקר וכו' - שלשה דברים וכו'. פתח בשלשה וסיים בחמשה. וי"ל שהשלשה הם הנודעים בודאי שלא נפרעו, וסימנם זמ"ן, בתוך ז'מנו ומ'ודה ונ'ידוי. והשנים אפילו לא נודע שלא פרעם אלא מפני הפסד או ריוח היתומים. וכן תמצא שהרמב"ם בפרק י"א ה"ו מהלכות מלוה והטור והשו"ע לא כתבו בסימן ק"ח ס"א אלא השלשה, והא דרבית אוכלת בסימן ק"י ס"א. וגם הר"ב חזר והזכיר אלו השלשה בהעמדת אפטרופוס:

ד"ה ידירנה וכו' - שתגבה וכו'. ואין להקשות במאי דקיימא לן (כתובות נט,ב ועוד) החמץ והשחרור וההקדש מפקיעין מידי שעבוד, דכבר כתבו רוב הפוסקים דאין קדושת קרקע מפקעת מפני שהיא קדושת דמים וכדכתב התי"ט לקמן מ"ב סד"ה אלא הפודה, והתימה עליו איך לא העיר מזה בכאן כלום, ועיין מה שכתב הרב המגיד פרק י"ב מהלכות מלוה, וכיון שכן לא היה צריך לפדותו אלא משום גזרה שמא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון כדכתב הר"ב במשנה דבסמוך, אבל אינו יכול לפדותו אלא לפרוע חובו, ודוקא כתובת אשה ולא חיישינן בשאר חובות ושיעשה שטר חוב כדי לעשות קנוניא על ההקדש, דכיון שההקדש חל אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן:

תי"ט ד"ה שום וכו' - ותמיהה וכו'. י"ל דקאי אהיכא דשייכא שבועה כגון גביית כתובה שלה. ויתר על כן כתב המגיד ריש פרק י"ב דהלכות מלוה, דבמת תוך זמנו חיישינן שמא התפיסו צררי ואין נפרעין מיתומים קטנים. ולפי זה מסתבר דלכל הפחות יפרע בשבועה. ומה שכתב בפרק י"א ה"ו שכל אלו גובין בלא שבועה, י"ל דמיירי בגדולים, ועיין במגיד ריש פרק י"ב:

ד"ה הערב וכו' - אף וכו'. אף בלא אף מצי למידק מדתנן כיוצא בו. ועוד מדתני טעמא דקנוניא בסיפא מוכח דקאי אתרוייהו אהקדש ואהערב. ונראה דאין הכי נמי והכסף משנה כתב כן משום דבגמרא (כג,א) גרסינן אף, ולהרווחא דמילתא כתב כך אבל הוא הדין בלא אף, והראיה ממה דהביא התי"ט לקמן דהרא"ש פסק כרבי אליעזר ולא גרס אף:

וקי"ל כ"מ ששנה וכו'. בכללי הגמרא למוהרי"ק (ש"ה פ"א ס"ז) כתב משם כמה רבוותא דליתא להאי כללא, וכדכתב יבין שמועה (דף פ"ז)(כלל רלט), וגם התי"ט האריך בזה פרק ח' מ"ז דעירובין, ועיי"ש:

אלא הכא וכו'. קשה לי דבגמרא (כג,א) איכא תרי לישני, חדא דפליגי בבריא והשנית זו דבשאלה פליגי. ואם כן לימא דסבירא ליה להרמב"ם כלישנא קמא. ואחר כתבי זה מצאתי סיוע גדול לדברי שהרב בעל לחם משנה (פ"ז הי"ז) מצא סוגיית גמרא במסכת שבועות דף מ"ב ע"ב, דמוכח מינה דבמתניתין דהכא סבירא ליה כרבי אליעזר דבבריא עושה קנוניא ולא עביד שאלה ולא קיימא לן כתירוצא בתרא דהיכא דאיכא שאלה לא עביד קנוניא אלא הוא לכתירוצא קמא, עיי"ש. והשתא ניחא מאי דהוה קשיא לי דהכא מייתי ברייתא דתני בהדיא דרבי אליעזר ורבי יהושע פליגי בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל בהקדש טעות, ואם כן הוה משמע דתירוצא קמייתא לא קאי, אבל מסוגיא דשבועות מוכח להפך:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה