קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק ה משנה ו
חייבי ערכים. שכן ילפינן (ב"מ קיד,א) מיכה מיכה מערכין, דמסדרין לבעל חוב. והיינו טעמא דממשכנין שאחרי סדור הצריך לו ישתלמו מן המותר. ונראה דלא עריב כל המתמשכנין משום דבחייבי עולות ושלמים לא שייך סידור:
כופין. אבל קשה דמאי רצון שייך באמירתו כיון שהוא אנוס. וי"ל דיש שתי בחינות בפועל האדם והן בחירה ורצון, הבחירה היא מה שהוא גומר בדעתו לעשות שכן יפה לו כגון ההקזה ושאר התרופות לחולה שאינו חפץ בהם בודאי אלא דמשום צרכו להם בוחר בם לטובתו, ורצון הוא מה שנעשה בחפץ גמור דאם כן כשבית דין מכים אותו הוא בוחר במה שהם מזהירים אותו להנצל מהמכות והוי כתלויה וזבין, וזהו דיוק הכתוב דכתב לרצונו באות ל' ולא ברצונו, ור"ל במה שיהא הולך ונוטה לרצונו אף על פי שאינו רצון גמור: