אור ברסלב
קול הרמז קדשים ערכין › פרק ה משנה א

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

ערכין · פרק ה משנה א

פרק ד משנה ד

הרע"ב ד"ה האומר וכו' - רגיל וכו'. בגמרא (יט,א) אמרינן, לא שכולם רגילים לשקול אותו הדבר אלא דאיכא דתקל ואיכא דכייל מהו דתימא כיון דכולהו לא תקלי לא קמ"ל. ויש להקשות דהא קיימא לן (נדרים פ"ב מ"ד) סתם נדרים להחמיר. ותירץ הרב לחם משנה בפרק ב' ה"ז דהלכות ערכין, דהכא מיירי דפירש בהדיא לכופרא נתכוונתי וז"ש מצי פטר נפשיה בכופרא כלומר שהוא אומר כך אבל אם הוא סתם ואינו אומר שלכך נתכוון ודאי שאינו יכול לפטור עצמו בכך, עכ"ל. כתב הר"ב ואפילו זפת ואפילו בצלים אחר שקדם וכתב פטר נפשיה בכל דהוא טרח ופרט אלו שני

המינים, וכך איתנהו בגמרא (שם), אלא שבכל אחד מהם יש חידוש, שבזפת יש שמוכרים אותו במשקל ויש במדה וקמ"ל כנזכר לעיל, ובבצלים יש חידוש אחר שאחר ששוקלין אותם מוסיפין לתת עוד שנים או שלשה ומהו דתימא בטיל תורת משקל קמ"ל. ולפי זה הואיל והזכירה הר"ב ללא צורך היה לו לכתוב החידוש שיש בהם:

תי"ט ד"ה מרפיקו וכו'. ורש"י והערוך (ע' מרפק) פירשו אציל, וכדאיתא בתרגום (יחזקאל יג,יח) על כל אצילי ידי, מרפקי ידין, ובירמיה (לח,יב) תחת אצילות ידיך, (טרפק)[מדבקי] ידך, ומלשון תחות נראה כפירושו: ד"ה ושוקל וכו' - דשקל קלא וכו'. לא נהירא לי, חדא כי לא מצינו שהתנא ידבר בלשון תרגום אלא כשמדבר בלשון שבני אדם נוהגים לומר כן, כגון כל אותם תנאי בית דין שבפרק ד' מ"ח דכתובות או פרק ט' מ"ג דגיטין ודין די ליהוי ליכי מינאי וכו', ולמה יהא כאן מדבר בלעגי שפה. אבל האמת שאי אפשר לשקול הדבר אם לא יטלנו, אבל המשקל הוא העיקר ואין לומר שיהא העיקר חסר מן הספר:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה