קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
ערכין · פרק ד משנה ב
תי"ט ד"ה אם וכו' - שאין מחלוקת וכו'. כל זה דוחק גדול כי אפילו מלשון מתניתין דתני אומר אני נראה בפירוש שהוא האומר כן ולא רבנן. והרב לחם משנה מאריך בישוב הסוגיא אליבא דהרמב"ם (הל' ערכין פ"ג ה"ו). ותמצית כונתו היא דרבנן ורבי פליגי בודאי, דרבנן סבירא להו דיש הפרש בין קרבנות לערכין, ורבי משוי אותם, אלא שמה שמחלקים רבנן בין קרבנות לערכין הוא במציאות אחרת שהוא כתב שם, אבל במאי דתנן ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי אפילו רבנן מודו ביה, והוא הוא הדין שכתב הרמב"ם. והראב"ד השיג עליו ואמר דפסק כרבי ולא כרבנן, ע"ע. והרב בעל ברכת הזבח (לדי"ז ע"א) כתב דהרמב"ם פסק כרבי משום דמסתבר טעמיה, ויסודתו של ברכת הזבח בהררי קדש, התוס' מסיקו בקושיא אליבא דרבנן דלא אשכחו טעמא למילתייהו, עיי"ש: