אור ברסלב
קול הרמז קדשים ערכין › פרק ד משנה א

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

ערכין · פרק ד משנה א

פרק ג משנה ה

השג. נראה שהתנא הקדים את המאוחר הוא ענין הערכת הכהן על פי השגת יד הנודר, כי קודם לזה יקדים דבר הנערך להפליא נדר ואחר כך ילך אל הכהן שיעריכנו כדי השג ידו. וי"ל דאף הנודר אינו מכוין בתחלה בשעת נדרו להתחייב במה שלא תשיג ידו ואם העני העריך את העשיר איכא למימר בהכרח שאינו מכירו דלאו בשופטני עסקינן שיקבל עליו מה שאינו יכול לקיים:

הרע"ב ד"ה והשנים וכו' - ואיידי וכו'. יש להקשות דכתבו התוס' פרק אלו מגלחין דף כ"ג ע"ב ד"ה מאן דאמר וז"ל, אין שיטת הגמרא

לומר איידי דתנא הא תנא נמי הא אלא במילתא דאמת אלא דלא צריכי אבל דברים נראים שקר אין לו לשנות משום איידי, ע"כ. והשתא השנים בנידר נראה שקר דהאומר דמי פלוני עלי אינו נידון לפי מדת שניו אלא כפי שאותו פלוני נמכר בשוק וכן פי' רש"י. וי"ל דכיון שהתורה קורא את המעריך בשם נודר אם כן גם נידר יהיה הנערך ואין כאן שקר:

ד"ה והערכים וכו' - דזכר וכו'. ומשום הכי תני והערכים בלשון רבים לכלול זכר ונקבה:

תי"ט ד"ה והשנים וכו' - ולא איצטריך וכו'. קשה להלום תימה השני, חדא דתנא תני ארבע הבבות בשוה. ותו דאי הוה תני זכר נותן ערך נקבה היה צריך לשנות עוד ונקבה נותנת ערך זכר והיו הדברים ארוכים. ועוד שהיה צריך לפרש כיצד כדלקמן. ועוד דגם בבא דשנים היה לו לומר ילד נותן ערך זקן:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה