אור ברסלב
קול הרמז קדשים ערכין › פרק א משנה ד

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

ערכין · פרק א משנה ד

פרק א משנה ג

שהיא. פי' שהיא יוצאה דהיא בריאה והולכת כדרכה, לאפוקי אם יש לה צירים וחבלי לידה הויא לה כישבה על המשבר וצריך להמתין לה:

הרע"ב ד"ה נהנין בשערה, - לאו וכו'. כן כתב הטור ביו"ד סי' שמ"ט, אבל הרמב"ם התיר בפרק י"ד הכ"א מהלכות אבל, ונתן טעמו באמרו ששערו הוא מותר מפני שאינו גופו. והכסף משנה תמה עליו ואמר דאינו יודע מנין לו זה, והרב לחם משנה כתב שדעת הרמב"ם נכונה בעיניו ודפסק כרב נחמן בר יצחק (ז,ב) דמתיר, וכן כתב הרב בעל ברכת הזבח (לד"ז ע"ב):

תי"ט ד"ה ישבה וכו'. טעמיה דרש"י (ז,ב במתני'), דאי ישבה על המשבר משנגמר דינה אמאי ממתינין לה, והלא משנגמר דינה הולד חייב מיתה כדכתיב גם שניהם. וטעמייהו דתוס' (שם) דדילמא כבר נד ולד קודם גמר דין דעסקינן דישבה על המשבר מיד אחר גמר הדין ואיכא למיחש לספק נפשות:

ד"ה אסורה וכו' - ותימה מאי וכו'. י"ל דהר"ב אקרא קאי דכתיב (שמות כא,כח) יסקל השור ולא יאכל את בשרו, אלא אפילו בעליו נקי מנכסיו שאין לו שום הנאה, והיינו אפילו שערה:

אלא לרב נחמן בר יצחק וכו'. כן פסק הב"ח יו"ד סי' שמ"ט, ונתן טעמו דרב נחמן בר יצחק הוא בתרא, ואף על גב דרב נחמן סתם קודם לרבא היינו רב נחמן בר יעקב אבל רב נחמן בר יצחק הוא אחר רבא:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה