קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יג משנה א
הרע"ב ד"ה פרשתי וכו'. מן הקושיא שהקשה התי"ט במשנה ב' נראה דאשתמיטתיה טעם זאת המשנה שהוא משום דיביא דקתני היינו
בכלי אחד, וכן כתב הרמב"ם בפי"ז ה"ז ממעשה הקרבנות. ומוכרח לומר כך מדאמר (קד,ב) חזקיה דמתני' דלא כרבי דאמר בסמוך יביא מאחד ועד ששים ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי באומר פירשתי עשרונות אבל לא קבעתים בכלי דמייתי שיתין עשרונות בשיתין כלים. וידוע דחזקיה רבו של רבי יוחנן והלכתא כוותיה, אלמא מיירי דקבעם בכלי אחד. וקשה לי מ"ש הר"ב וכפי' רש"י (במתני'), דיאמר השאר לנדבה, דאם כן הוו להו כמנחות שנתערבו, ואמרינן מסלתה ולא מסולת חברתה וכדכתב הר"ב לעיל פ"ג מ"ג, ולא ידעתי למה לא נתקן שיאמר כשמביא כל הששים הרי אלו לנדר ובזה אין חשש. אחר כך ראיתי בגמרא (קו,א) דרבנן סברי דמותר לערב חובה בנדבה, עיי"ש:
דאין מנחה וכו'. כן כתב הרמב"ם בפירושו ובחיבורו (פי"ז ה"ו). וקשה לי דלעיל פ"ה מ"ג גבי מנחת הסולת כתבו רש"י (נט,א במתני') (והר"ב), המתנדב מנחה סתם מביא עשרון סולת וכו':
תי"ט ד"ה יביא וכו' - דמתנדב וכו'. נראה לי דסתם מנחה היא בשמן ולבונה, ומנחת נסכים כדתנן לעיל פ"ה מ"ג אין לה לבונה. ולא ידעתי מ"ש התוס' (קד,ב ד"ה מנחה), דלא אכוין אמנחת נסכים, דהא לא מייתי כלל לבונה: