קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יב משנה ה
הרע"ב ד"ה אפילו וכו' (ויקרא ב,א) - ונפש וכו'. ואע"ג דאיכא דרשא אחרת (קד,ב), דנאמר נפש משום שנחשב לו כאילו הקריב נפשו, כבר כתבו בעלי התוס' (ד"ה מה), דאפילו הכי ילפינן לאיסור שותפות מדכתיב לשון יחיד, ודמקרי נפשו מדלא כתיב איש כי יקריב, ומשום הכי נפקא מיניה תרתי:
תי"ט ד"ה מתנדבים שמן וכו' - אלא שמפריש וכו'. אשתמיטתיה להביא ראיה מסוף פ"י דזבחים, דתנן שאין מתנדבים שמן, וכתב הר"ב, לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא השמן [המתחלק או] הנקטר נדבה, ע"כ. ועל כרחך לומר שהקומץ היה נעשה בכלי ובו היה נקטר, דאי ביד אם כן מאי בעינן לטעמא דאין מתנדבים שמן לומר דלא יעלה על דעתך שהוא דנדבה, פשיטא דלא יכול לעלות כן על הדעת אם הקומץ היה ביד, שהרי היה חלוק להדיא ממנחות כהנים שהם היו בכלי וזה ביד, אלא ודאי שגם זה בכלי: