אור ברסלב
קול הרמז קדשים מנחות › פרק יב משנה ב

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

מנחות · פרק יב משנה ב

פרק יב משנה א

עלי. תני הני תרי דשויין אהדדי במעשיהם, ואפילו הכי לא יצא ידי חובה, וכל שכן אחריני דלא דמיין:

במחבת. לא תני הרי עלי מחבת כמו שקורא לשל כהן גדול חביתין, משום דבית שמאי סברי בפרק כל המנחות דס"ג ע"א, דספק היא אי נדר מנחת (מחבת)[מרחשת] (ברש"י או מחבת) או כלי עצמו של

מחבת [מרחשת], ותנא דידן בפלוגתא לא מיירי. ולא תני מנחת מחבת דכל שכן הוא דלא יצא ידי חובה אם הביא מנחת מרחשת, שהרי שונות הן במעשיהם כדתנן לעיל סוף פ"ה, אלא תני במחבת לאשמועינן דקביעות דמנא מילתא היא, ודלא כרבי שמעון דמייתי בברייתא (קב,ב), דלאו כלום הוא. ונראה דקמ"ל מתני' שאעפ"י שהביא מנחת מחבת (שהיא קשה) בכלי מרחשת לא יצא ידי חובה, ושמא לזה מכוין ייתורא דמתניתין במה שאמר במרחשת והביא במחבת:

שהביא. נראה דלא תני כשר, משום דאי ידעינן ששינה לא יהא לכתחילה אסמך, דמנחה אחרת היא זו, אלא שיילינן ליה אי אחרת היא אי לאו, וכדתנן הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת, אבל בדיעבד מה שהביא הביא:

הרע"ב ד"ה הרי וכו' - דנדר וכו'. וזהו עיקר החידוש של בבא זו, כדאמרינן בצריכותא הנז"ל, משום דקא פליג להו, אבל היכא דנדר בשנים והביא בכלי אחד, דמיירי דלא יכול לקמוץ מכל אחד כדכתב הר"ב סוף המשנה, אינו חידוש שכבר הודיענו כן במקומו:

ד"ה כשתי מנחות שנתערבו. דלא תימא דהתם מיירי שנתערבו בשוגג, אבל היכא שהוא עירבם אימא לא, קמ"ל:

תי"ט ד"ה הרי וכו' - במחבת וכו'. בהא מודינא ליה, אבל האי דאשמועינן בבבא דכלים משום רבותא דשני כלים והביא באחד

דהו"ל כשתי מנחות שנתערבו:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה