קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יא משנה ב
לומר. בגמרא (צו,א) דייקינן דמדקאמר האי לישנא שמע מינה דלא פליג רבי שמעון ארבי יהודה מכח דרשא דקראי כמו דהוא ס"ד
מעיקרא, אלא אגמריה סמיך דהכי גמרה מרביה, ולכן אמר הוי רגיל לומר, פי' שצריך להתמיד במאמר זה כדי להזכירו וכדרך שאר תורה שבע"פ. ובתוספתא (פי"א מ"א) תניא, לעולם אל תמנע לומר וכו', פי' גם שיעלה על דעתך, פי' אותם הפסוקים במשמעות כרבי יהודה, אל תמנע וכו' שהלכה אני אומר:
הרע"ב ד"ה לישתן וכו' - אתברירת וכו'. דוק שלא אמר לא אתמר טעמא אלא לא אתברירת משום דבגמרא אמרינן לה בדרך דילמא, ודכתב
התי"ט דילמא עשרון לא מקדש, וזו היא דרך דחייה כי היכי דלא ליקשי הא גופא קשיא, תדע שהרי הלכה כרבי יוסי דפ"ט מ"ה (צ,א) דסבר דכל הכלים נמשחים מבפנים, וכדכתב הרמב"ם פ"א הי"ט מהל' כלי המקדש, וא"כ מ"ש בגמרא דילמא עשרון וכו', הוא אליבא דרבי עקיבא דהתם, ודוק:
תי"ט ד"ה ואפייתן וכו' - על הרמב"ם וכו'. אמ"ז בילמדנו משמע בהדיא כהרמב"ם, ועיין בילקוט דשמואל סי' ק"ל (פרק כא) ובעל ברכת הזבח דף קכ"ה [לדע"ב ע"ב]: