קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק יא משנה א
הרע"ב ד"ה לחם וכו' (ויקרא כד,ה) - החלה וכו'. נראה לי שמלת החלה מיותרת, ודוק בפסוק, ולכן דרשינן שבשעת הלישה שאז נעשות החלות אז יהיה החלה האחת:
(שם כד,ו) - ושמת וכו'. הפסוק אומר ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, ואין לפרש דשהשימה קאי אמערכות, דאם כן הו"ל למימר ושמת שש מערכות וגו', אלא לדרשא אתא:
תי"ט ד"ה נותנן וכו' - ונכנס וכו'. פי' להעמיד שני כתלי הלחם הזקופים כעין ח' הפוכה כזה .., באופן שהדפוס השני לא היה כי אם לפי מדת החלל שיש בין שני הכתלים ושם היה נתון והכתלים נסמכים בו. והנאני ענין זה שבו אני מבין ומדקדק כמה דברים. הראשון שאם הדפוס השני שבו היה נאפה היה בגודל הלחם ושבתוכו היה נתון, מה הוא החכמה של בית גרמו (יומא לח,א) ברדיית הפת, מה היא המעלה לרדותו מן התנור בתוך דפוסו וכשיהיה חוץ לתנור להוציאו לאט לאט מתוך הדפוס ליתנו תוך השלישי, אבל השתא אתי שפיר שכל הלחם היה מצד חוץ ועלול להשבר. ועוד בזה דייקא הברייתא (צד,א) וז"ל, שלשה דפוסים הם נותנה לדפוס ועדיין היא בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס וכו'. דוק שבשני אמר וכמין דפוס לפי שלא היה הלחם נתון לתוכו כבשאר שני הדפוסים הראשון והשלישי. ויתר על כן בענין זה אני מבין דברי רש"י שכתב בברייתא (שם) וז"ל, וכמין דפוס היה לה בתנור, והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם, ע"כ. ור"ל שלפי זה שזה הדפוס היה נתון תוך הלחם היה צריך שיסיקוהו בהיסק התנור כדי שיאפה אותו החלל, דאם לא כן יאחר מאד להאפות ויבא לידי חימוץ בודאי, ולכן מסיים ואופה את הלחם ולא אמר ואופה בו. ועוד נראה לי להכריחו בהכרח גמור וזה שאם היה נאפה בתוך הדפוס למה צריך לדפוס השני ולמה לא יאפוהו בתוך הראשון שבו נתקנה צורת הלחם. זאת ועוד בזה יתורץ מה שהוקשה להרא"ם (שמות כה,כט) שלא נזכר במשנה כי אם שני דפוסים, והניחו בצ"ע. והשתא ניחא דמתני' לא מיירי אלא בשני הדפוסים שהיו ממש דפוסים לצייר צורת הלחם ושהלחם היה בתוכם ממש. ואף גם זאת ינעם שם לחם הפנים, דהיינו שאותם השני כתלים הזקופים היו מצד החלל ממש בשולי הלחם מפני דוחק הדפוס שבתוכו, אבל מצד חוץ היו ממש בעליונו של פת והם הם פניו בעצם: