קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק י משנה ז
הפסח. מוחלפת השטה וכאן גרס העומר ואח"כ הפסח, וה"ג רש"י (ע,ב ד"ה ולקצור) ותוס' (ד"ה מאי) ובעל ברכת הזבח (בתוס'), וכך משמע מדברי הר"ב, מדכתב ואסורים בחדש כדכתיב (ויקרא כג,יד) ולחם וגו', ופסוק זה איירי בעומר:
ומלקצור. ומאי דתנן לעיל (מ"ה), ברצון חכמים היו עושים, היינו ע"י קטיפה ולא בקצירה בכלי, ה"ק בגמרא (סח,א), וע"ע במשנה דלקמן: הרע"ב ד"ה ומצטרפין וכו'. אע"ג דכבר תני לה בריש חלה (פ"א מ"א), התם נקטה משום חלה והכא משום חדש, וכדאמרינן בכתובות
(עב,ב) וקדושין (נ,א) גבי המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים וכו', דתני לה בקדושין משום בבא דאינה מקודשת, ובכתובות משום בבא דתצא בלא כתובה:
שיצטרפו וכו'. זהו פי' התוס' השני (ע,ב ד"ה תנא) שהביא התי"ט: ד"ה ואם וכו' (שמות כג,טז) - אשר תזרע וכו'. ז"ל רש"י (עא,א ד"ה אשר), וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע משעת זריעה שרי ובשתי הלחם כתיב ואזריעה דעומר קאי דשתי הלחם לא שרו למקדש אלא תבואה דשרו עומר להדיוט [שרו שתי הלחם למקדש]:
תי"ט ד"ה ואסורין בחדש וכו'. פי' אסורים באכילה קודם הבאת העומר ובקצירה קודם הפסח, אבל מוצאי יו"ט אחר קצירת העומר מתיר לקצור, ומשום דחד באכילה וחד בקצירה משום הכי לא ערבינהו: