קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק י משנה ו
תי"ט ד"ה ואם וכו' - אמאי אם הביא וכו'. התימה עליו שאחר שרש"י פי' (סח,ב ד"ה נסכים), יין שביכר, רצה להביא ממנו ראיה דתרתי קאמר, וכל שכן דמה שפי' רש"י (סד"ה לדברי) לאו אביכורים דפירות האילן, ר"ל כדי שיהיה היין בכללם, אלא ביכורי דגן קתני. וז"ל הרמב"ם (בפ"ה ה"ט מהל' אסורי מזבח), אין מביאים מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכלאי הכרם מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה, ע"כ. ובפ"ז דתמידין ומוספין הי"ז כתב וז"ל, כבר ביארנו שאין מביאים מנחות ולא מנחת נסכים ולא ביכורים מן החדש קודם הבאת העומר ואם הביא פסול, ע"כ. והרב בעל ברכת הזבח כתב על התי"ט דלא דק, שהרי הרמב"ם לא כתב בתמידין ומוספין אלא מנחת נסכים ולא כתב נסכים, ושמע מינה דלא ס"ל דיין פסול אלא אסולת דוקא, ומינה דמ"ש באסורי מזבח ונסכים, משום שאר איסורים נקט כגון דטבל וכו', ותדע דלא קאי איין דמסיק מפני שהיא הבאה בעבירה, וזה לא שייך ביין דלא נאסר יין חדש. ובמחילה מכבודו מ"ש הרמב"ם הבאה בעבירה לא קאי אלא אערלה וכלאי הכרם דמעיקרא נעשתה בהן העבירה, וגם מ"ש דבאסורי מזבח כדי נסבינהו לנסכים לגבי חדש הוא דוחק גדול. אבל לי נראה ליישב הכל כמ"ש הרמב"ם גופי בריש פ"ב דמעשה הקרבנות, ששם נסכים כולל היין והסולת ושם מנחת נסכים היא הסולת לבדה. ואם כן מ"ש בהל' אסורי מזבח דאין מביאין נסכים הוא מפני הסולת שנכללת בשם נסכים, ולכן אח"כ בתמידין ומוספין ביאר כונתו (ב') פתח ואמר, כבר ביארנו (דהיינו בהל' איסורי מזבח), שאין מביאין מנחת נסכים שהוא הסולת לבדה, והרי הכל מיושב, אבל היין לא הזכיר לא שיתירו ולא לימרו דמי הכניסו שיצא: