אור ברסלב
קול הרמז קדשים מנחות › פרק ט משנה ט

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

מנחות · פרק ט משנה ט

פרק ט משנה ח

מניף. נקרא חומרא שאסור לכל אחד להניף, אבל מצד אחר הוא קולא, דלא מצרכינן לכולהו להניף. ונראה דמש"ה לא הדר ותני חומר בתנופה כדהדר בסוף פ"ח דחולין, חומר בחלב שהחלב וכו', דהתם הויא חומרא בלא צד קולא:

בתנופה. זה חומר ממש דמצריכים לעשות כך ובכולל, ומש"ה הדר ותני חומר:

כן בסמיכה. שאינו נוהגת בשחוטין אלא בדבר שיש בו רוח חיים, רש"י (צד,א במתני'). וכתב כן משום דאף הסמיכה נוהגת בקרבנות יחיד ובקצת קרבנות צבור כדלעיל. וכי תימא אם כן אמאי תני האי בבא כיון דשוות בה סמיכה ותנופה, היינו משום דקרבנות יחיד התנופה דוקא בשחוטין והסמיכה בחיים לבד, ובקרבנות צבור התנופה בחיים ובשחוטין:

תי"ט ד"ה שאחד וכו' - דתנופה וכו'. ולי נראה דעיקר הדרשה מיתור המלה, דכתיב (ויקרא ז,ל) להניף אותו תנופה (לה')[לפני ה']: תרווייהו וכו'. פי' דאמרינן בסוטה (יט,א) ובכ"מ, אתיא יד יד משלמים, כתיב הכא (במדבר ה,כה) ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם (ויקרא ז,ל) ידיו תביאנה, מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים. אבל התוס' (סא,ב ד"ה כהן) כתבו עוד, דבירושלמי (סוטה פ"ג ה"א) משמע כפי' רש"י דמקשו התם, ואין הדבר כיעור (פי' שיגע הכהן ביד האשה), ומשני מביא מפה, ומקשה ואינו חוצץ, ומשני מביא כהן זקן, ואפילו תימא כהן ילד אין יצה"ר באותה שעה, ע"כ. והתוס' דייק לפרש לפי פירושם דאעפ"י שזה למטה וזה למעלה פעמים נוגעים ידו בידיה ע"י שמתייחד בתנופה, ע"כ. ובודאי דוחק גמור הוא שכיון שהדבר הוא ספק שיגעו זה בזה לא הוה מקשי הירושלמי שהוא כיעור, שהיה יכול להשמר שלא יגע:

בעלים עיקר וכו'. שלכן נאמרו תנופות הבעלים בפרשת קרבנות:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה