אור ברסלב
קול הרמז קדשים מנחות › פרק ט משנה ז

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

מנחות · פרק ט משנה ז

פרק ט משנה ו

אף. אף זה אינו מוסיף על השנים הנזכרים, דרבי שמעון לא מודה בשעיר המשתלח, אלא אף קאי אפר העלם דבר, וסבר רבי שמעון דכמו

שבפר הבא על העלם כל דבר יש סמיכה כך בשל עבודה זרה דכופר בכל התורה:

הרע"ב ד"ה פר וכו' - ושלשה מזקני וכו'. דכתיב (ויקרא ד,טו) וסמכו זקני העדה, ואין בית דין שקול מוסיף עוד אחד, סנהדרין פ"ק (ג,ב). ואע"ג דזאת סברת רבי שמעון בפ"ק דסנהדרין (שם) ורבי יהודה פליג עליה, וסבר דמן הירושלמי מוכח דבהא הלכה כרבי שמעון, עיי"ש:

תי"ט ד"ה חוץ מן הבכור וכו' - קרבנו וכו'. פי' פסוק (ויקרא ג,ב) וסמך ידו על ראש קרבנו, וג' קרבנו כתיב, למעוטי בכור ומעשר ופסח. ומעיקרא אמרינן בגמרא (צב,ב), דאצטריכי הני מיעוטי למעוטינהו, משום שהיה בדין דליבעי סמיכה ק"ו משלמים, והדר פריך הק"ו וקאמרינן דקראי אסמכתא נינהו. והשתא דאתאן להכי נזכיר דבור תוס' דבפרכינן הק"ו כתבו (ד"ה איכא), תימה נילף מהיקשא דכל הקרבנות כדדרשינן (זבחים ז,ב) ביום צוותו זה פסח ומעשר ובכור, ע"כ. ולא תירצו כלום. ולי נראה דלא הוקשו אלא בעבודות הקרבנות, כדכתיב (ויקרא ז,לח) להקריב את קרבניהם, אבל סמיכה לאו עבודה היא כנ"ל:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה