קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ט משנה ו
שחטאתו. איידי דתני החטאת והאשם הקדים חטאת מצורע לאשמו, דלפי סדרן בתורה האשם קודם לחטאת:
תי"ט ד"ה כל קרבנות וכו' - נסכים וכו'. כל מין קרבן עוף אין טעון נסכים, והכי ילפינן בגמרא (צ,ב). ולפי זה צריך לומר הכא כדאמרינן בריש בכל מערבין (עירובין כז,א) ושאר דוכתין, אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. אי נמי נוכל לומר תנא ושייר, דשייר גם מנחות הבאות בפני עצמן שאינן טעונות נסכים. ומנחה נקראת קרבן כדכתיב (ויקרא ב,א) ונפש כי תקריב קרבן מנחה:
ד"ה אלא וכו' - באין וכו'. קשה דהניחא אשם מצורע דאינו בא אלא ע"י הכשר, וכדתנן פ"י מ"ה דזבחים, אבל חטאת בהדיא אמרינן בגמרא (צא,ב), דבא לכפר, ופי' רש"י דעל שבעה דברים נגעים באים. וכן כתוב (ויקרא יד,יט) וכפר על המטהר מטומאתו, ור"ל גרם בחטאו להצטרע ולהטמא, ולא הבנתי מ"ש התי"ט: