קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ט משנה ד
אילים. פי' אעפ"י דנסכי פרים מרובים משל אילים ונסכי כבשים הם דמוספים שיש שבעה כבשים. ולפי מאי דכתב התי"ט (ד"ה מערבין), דמיירינן ביין, ודוקא בהוקטר שמנן וסלתן או נתערבו, ואמרינן בגמרא (פט,ב), דגזירה דלמא אתי למערבי שמנן וסלתן, אי לא תני האי בבא דכבשים בכבשים הוא אמינא דלא גזרינן בהו משום דשוין, קמ"ל דאף בהו גזרינן:
תי"ט ד"ה מערבין וכו' - ואיכא וכו'. לא ידעתי מה מקום לדיוקו זה, דהא בגמרא (פט,ב) מקשינן מדכתיב (ויקרא ג,ה) והקטירו, מוכח דאי לאו קרא מסברא הוא אמינא דמותר לערב, דאי לא תימא הכי למה לי קרא:
ד"ה לא היו וכו' - ומבואר הדבר וכו'. אבל עדיין יש לדעת למה נפרט הסולת שלשה עשרונים לפר וכו', וגם נזכר היין בפירוש והיין כנסכו, והשמן לא בא אלא בדסתר מלת ונסכיהם. וי"ל שכיון שהוא נבלע בסולת ולא נראה לכן לא נזכר בפירוש: