קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ט משנה ג
משמש. אע"ג דגם לחביתי כהן גדול סדרי רבנן דלוג ומחצה היה מודד בחצי לוג, פי' לוג ומחצה, מ"מ לא חשיב אלא מאי דהיה דוקא בחצי לוג לחוד:
ובלוג. לא תני לוג מה משמש, דקרא הוא במצורע (ויקרא יד,י) ולוג אחד שמן, אלא לאשמועינן מאי דלא ידעינן שבלוג מודד לכל המנחות
וכו':
של ששים. דעד ששים נבללים בכלי אחד, כדלקמן פי"ב מ"ד:
הרע"ב ד"ה רביעית מים וכו' (ויקרא יד,ה) - ושחט וכו'. בסוטה פרק היה מביא (טז,ב) מייתי לה מקרא (שם יד,ו) דוטבל אותם בדם הצפור השחוטה, וכמו הכא מים שדם הצפור ניכר בהם. ופסוק שהביא הר"ב כאן מזכירו שם, לומר שמערב יחד המים והדם, אכל אין משם הוכחה לשיראה הדם ויוכר במים:
ד"ה רביעית שמן וכו' - כלי שרת וכו'. אמרינן בגמרא (פח,א), דרבי הוה קשיא ליה רביעית למה נמשחה בשמן המשחה, (פח,ב) ואמר ליה רבי חייא לחלות כהן גדול, כדכתב הר"ב, וקרי רבי על רבי חייא (ישעיה מו,יא) מארץ מרחק איש עצתי, שבא מבבל ולמדו דבר זה. והשתא ניחא אמאי לא תנן במתני' ענין זה דחלות כהן גדול, משום דרבי לא היה יודע כשחיבר המשניות:
ד"ה חצי לוג שמן וכו' - מפני וכו'. גם בזה נתקשה רבי (פח,ב), ורבי שמעון ברבי הודיעו:
תי"ט ד"ה חצי וכו'. ונלע"ד לומר דמ"ש בגמרא (שם) שנמשח חצי הלוג, הוא דוקא בזמן משה כי משם ואילך עבודתם מחנכתם, וא"כ סברא הוא שכל הכלים המשמשים בפנים נמשחו בימי משה, דכתיב (שמות ל,כז) (וקדשת)[ומשחת] וגו' ואת המנורה ואת כליה [וקדשת וגו'], ולמה ישתנה בחצי לוג מן המחתות והמלקחיים, ועיין בהרמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש הי"ב:
ד"ה אפילו וכו'. ומש"ה מייתי תנא הפסוק (ויקרא יד,כא), לומר דאע"ג דפסוק זה כבר לימד שלא יפחות מדבר הטעון לוג, מ"מ גם ממנו נלמוד ממילא תרתי, פי' דכל מנחה אפילו היותר גדולה לא תטעון אלא לוג אחד, ומינה נלמוד שיש שיעור ליותר קטנה והיינו עשרון, דאי לא תימא הכי אלא דאין שיעור לקטנה, אם כן מה לי קטנה מה לי גדולה. והשתא אתי שפיר נמי דלא נוכל להקשות לרבי אליעזר בן יעקב דהאי קרא במצורע כתיב, דהא אפילו רבנן מוקי ליה לדעלמא. ועוד י"ל דרבי אליעזר בן יעקב הכי יליף תרתי, ועשרון סולת למנחה, דכל מנחה טעונה עשרון, דאי הוה סגי בפחות לא היה מביא העני עשרון: