קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ח משנה ד
מגרגרו. בלשון זה כתב רש"י בפי' החומש (שמות כז,כ), והקשה עליו הרא"ם, דבעי בגמרא (פו,א), מגרגרו תנן או מגלגלו תנן ופשיט מברייתא דתנן מגלגלו, ע"כ. וז"ל רש"י, מגרגרו תנן, שהניח הזית עד שנתבשלו הגרגרים כל צרכן. או מגלגלו תנן, דהיינו נמי שמניחו באילן עד שנתבשלו יפה כגון ביצה מגולגלת (עוקצין פ"ב מ"ו), ע"כ. וראוי לעיין מה יש בין שני הפירושים, שהרי בשניהם הפירוש הוא שמניחן עד שנתבשלו, בשלמא לפי' הערוך שמביאים התוס' (ד"ה שלשה), יש חילוק גדול שמגרגרו פי' מלקט המבושלות, ומגלגל פי' שעושה להן סימן שלא יתערבו עם אחרים ומניחם עד שיתבשלו יפה ויתרככו כביצה מגולגלת ובעדיות (פ"ד מ"ו) תנן זיתים מגולגלים ופי' הנמתקים לאכילה, ע"כ. אבל לפי' רש"י קשה. ונראה לי שיתיישב בהציע מה שפי' רש"י במשנה שהביא שני פירושים בהבנת מגרגרו, האחד מניחו להתבשל דנעשה גרגרים, והשני מלקטן בראש הזית וכו', וכדכתב כאן הר"ב. ובש"ס או מגלגלו תנן כתב רש"י, או מגלגלו תנן, דהיינו נמי וכו', שממנו מוכח דאי תנן מגלגלו צריך גם לגרוס מגרגרו דהא נמי קאמר, והענין מפני שמגרגרו יש בו שני פירושים, או כראשון שר"ל שמניחו עד שיעשה גרגרים שר"ל משונים מן האחרים, או כשני שר"ל מלקט, וזו היא הבעיא דגמרא מגרגרו תנן שר"ל לשון בישול, או נמי תנן מגלגלו ויהיה פי' מגרגר מלקט, ומייתי מהברייתא דתנן מגלגלו ומינה דמגרגר הוא לשון בישול ולא לשון לקיטה. ומעתה אין תפיסת הרא"ם על רש"י כלום, דלפי אמת היינו מגרגר היינו מגלגל, אבל על הר"ב קשה דנקט לשון לקיטה:
וכותש. פי' רש"י בחומש (שמות כז,כ), במכתשת ולא בריחיים. ואע"ג דרבנן סברי בברייתא (פו,א), דהו הדין בריחיים ורבי יהודה הוא דבעי מכתשת, כבר תירץ הרא"ם דתנא דמתני' סבר ליה כרבי יהודה, וכן כתב הרמב"ם סוף הל' איסורי מזבח (פ"ז ה"ח), וכותשו [ובה"י, מן הכתוש בלבד]:
הרע"ב ד"ה עוטנו וכו' (איוב כא,כד) - עטיניו וכו'. הראב"ע פי' מבלשון ישמעאל הוא המקום שיברכו עליו הגמלים על המים, והרלב"ג ואחרים פי' שהם הדדים: