אור ברסלב
קול הרמז קדשים מנחות › פרק ח משנה ג

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

מנחות · פרק ח משנה ג

פרק ח משנה ב

פסול. ר"ת (פו,א ד"ה ואם) גריס ואם הביא כשר, משום דאמרינן בגמרא דר"ש בר רבי היה מטבל בו ואוכלו, וא"כ שמן הוא. וגם הכסף

משנה כתב בפ"ו הי"ד מהל' אסו"מ, שהרמב"ם גורס כר"ת, ומעתה ראויים הם שני מלכים אלו להזכיר גירסתם לכל הפחות בדרך נ"א:

תי"ט ד"ה שנשרו וכו' - בברייתא (פו,א) - וכו'. אין זו ראיה דאם כן חסרה בברייתא גרגרין שנפלו, ומאי שייר דהאי שייר, וז"ל רש"י (פה,ב במתני'), אין מביאין מן הגרגרין, של זיתים שנפלו ונשרו במים ושהו בהם הרבה או (שנתבשלו)[שנכבשו] או שנשלקו לפי שאין שומנם יפה, ענין אחר מן הגרגרים שנשרו אין מביאין מאותם זיתים שאין מוציאין שמנם אלא אם כן נשרו במים או שצריך לשולקן או לכובשן קודם שיוציאו שומנם, ע"כ. והשתא קשה על התי"ט למה הלך לו להרמב"ם אחר שרש"י עצמו פי' כמוהו בדרך השני. ועוד דלא מוכח מפי' הראשון שמלת שנשרו היא באפי נפשה, חדא דרש"י לא התחיל שנשרו אלא הכל עשה דבור אחד. ועוד דאי לא קאי אגרגרים אהיכא קאי שנשרו, וגם במתניתין יהא חסר ו'. לכן נראה לי שאין חילוק בין שני הדרכים אלא בענין השריה, שלפירוש הראשון שרו אותם במים למתקם שכיון שנפלו היו חסרי הבשול ויצטרכו לשהות הרבה במים, ולפירוש השני עיקר השריה היא להוציא את השמן:

ד"ה ולא וכו' - ולא תנן וכו'. ולי נראה דתנא ושייר, דשייר של (שחורים)[שמרים] ושל ריח רע השנויים בברייתא (פו,א) שהזכיר התי"ט לעיל, אבל בתוספתא (פ"ט מ"ב) תני בהדיא, השרוי (והכבוש)[והשלוק] והמבושל, ולא ידעתי למה לא כתבו הרמב"ם:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה