קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ז משנה א
התודה. כתב רש"י (עז,א במתני'), שכל מה ששנינו עד כאן היה במדה מדברית:
חלות וכו'. נראה דאשמועינן שתהיינה החלות שוות כדי שכשיטול אחת מכל מין לא תפחת זו מזו, וכדתנן לקמן (מ"ב), שיהיו כל הקרבנות שוין:
הרע"ב ד"ה התודה וכו' - יותר וכו'. משום דלא מצינו יותר משתות ביחזקאל (מה,יב) כדכתב התי"ט:
ד"ה שתי וכו' - שש סאין וכו'. כתבו תוס' (עו,ב ד"ה התודה), דכשם שהוסיפו על הסאה כך הוסיפו על האיפה, ע"כ. ומשום הכי הוצרך התנא לומר שאפילו הכי לגבי תודה לא היו אלא שתי איפות מדבריות וכו' ולא איפות ירושלמיות, דאם כן יהיו יותר מעשרים עשרון. והקשו התוס' (שם) וז"ל, וא"ת כי אמר רחמנא עשרון ניזיל בתר השתא כדאמרינן גבי חמש סלעים של בן בפרק יש בכור (נ,א), דהוסיפו עלייהו וי"ל דשאני התם דגלי קרא כדדרשינן מדכתיב יהיה, ע"כ. פי' דכתיב עשרים גרה יהיה השקל, ור"ל יהיה לו הויה אחרת:
ד"ה רבוכה כו' - רותחין וכו'. וכן הוא התרגום ירושלמי (ו,יד), מרותחא תעיל יתה, ויונתן תרגם מטגנא. ולעד"ן להביא ראיה לפי' הר"ב דכתיב (ז,יב) וסולת מרבכת חלת בלולת בשמן, ולרש"י (כת"י) והרמב"ם היל"ל מרובכת בשמן, ולר"ב ניחא דחלה מורבכת רתוחה במים, ואח"כ בלולות בשמן:
תי"ט ד"ה חמש וכו' - עשרים וכו'. ומה שחילק הכתוב המנה לשלשה חלקים, פי' רש"י ביחזקאל, שצוה לעשות שלשה משקלים, האחד שלישית מנה של קדש שהוא עשרים שקלים, והשני מחצית מנה של חול שהוא עשרים וחמש, והשלישי רביעית מנה של קדש שהוא חמש עשרה: ד"ה רבוכה וכו' - חלוטה וכו'. רש"י (כת"י) לא הזכיר שם מים, אלא חלוטה ברותחים כל צרכה, ובמכילתין (עח,א ד"ה מה"מ) פי' חלוטה בשמן: