קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ו משנה ה
שלש מאות. אע"ג דלפי סדר העשיה זה קודם לכל, ונראה דהו"ל לתנא לאקדומי קודם כל דיני המנחות, י"ל דכל הנהו דלעיל יש להם שורש בתורה מה שאין כן בדין משנה זו:
בחיטים. כדי שישרו קליפתן, רש"י (עו,א במתני'):
בבצק. היינו כדי שתהא פת עמלה, כדאמרינן בכל שעה, ופי' רש"י (פסחים לז,א ד"ה בפת), שעמילתה מעכבתה מלהחמיץ כדתנן (עו,א), כל
המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה. ולפי זה מ"ש [הר"ב] אין הלכה כרבי יוסי, הוא במ"ש ולא בחיטים, והיינו לפי גרסתו (בבצק), אבל למאן דגרס אף בבצק, הלכה כמותו דאם לא כן לא תהיה הפת עמלה: הרע"ב ד"ה וחביתי וכו' - נאמר וכו'. הקשו תוס' (עו,א ד"ה אתיא), דתרתי חוקות אלו כבר נדרשו ואצטריכו לגופייהו, ואם כן אין מקום
לגזירה שוה כיון דאין אחד מהם מופנה, ולא תירצו כלום. ולעד"ן דיליף מדאשוינהו רחמנא דבחביתי כהן גדול הוי מצי למכתב המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה לחוק לה' כליל תקטר, ומדכתב עולם שמע מינה לאפנויי. אי נמי יאמר לחוק לו, ודוק:
תי"ט סד"ה כל וכו'. עיין בגור אריה (ב,ד ד"ה האפויות) רבו של התי"ט שכתב כן, ועוד הוסיף דאפילו ללשון ראשון לא קשיא הא דהרא"ם: