קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ד משנה ה
חביתי. היינו נמי בכלל עיכובא ששני החצאין מעכבין זה את זה, ומשום הכי תני לא היו באות חצאין:
אבד. פי' תעובר צורתו שיפסל בלינה וישרף. ומה שחזר ואמר נמצאו שני חצאין וכו', הענין הוא שהיה סלקא דעתא בגמרא (נ,ב), דבשלמא חצי דכהן ראשון ניחא דליבעי צורה, משום דמעיקרא כי אפרשא כולה מנחה הויא חזיא, אבל דכהן שני מעיקרא לאיבוד אתי, ומשני דכיון דאי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מחזא חזי, ע"כ. ומש"ה אשוינהו תנא לתרווייהו: