קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ג משנה ז
שבעה וכו'. עד כאן שנה בענין קרבנות ומנחות ומכאן ואילך בדברים אחרים:
תי"ט ד"ה שבעה נרותיה, - בראש וכו'. מלשון זה משמע כמ"ש הריב"ש סי' ת"י, שהבזך היה קבוע בקנה, ומשום הכי לא כתב רש"י (כח,א במתני') על כל קנה:
ד"ה ואפילו וכו' - אפילו אות וכו'. הערוך כתב בערך כתב, על משנה דאבות (פ"ה מ"ו) הכתב והמכתב, כתב צורת האותיות, ומכתב צירוף האותיות להיות תיבה, ע"כ. רש"י פירש במכילתין (כט,א) אהא דקאמרינן דבעינן מוקף גויל וז"ל, והיינו כדקתני כתב אחד מעכבן כלומר הלכות משפט אות אחת מעכב למזוזה, וכמ"ש הערוך מבואר:
ד"ה ארבע וכו' - לא אתמר וכו'. קשה לי דגם בתפילין לא אתמר בגמרא אלא מדרש"י ז"ל (כח,א במתני'), וכדכתב התי"ט (ד"ה ואפילו), דכתיב (דברים ו,ח. יא,יח) והיו. והגמרא לא חש למימריה, משום דאשמועינן בענייני אחריני דהיכא דכתיב הויה לעיכובא אתא, ומהתם גמריה רש"י, והכא נמי כתיב (במדבר טו,לט) והיה לכם לציצית. ורבי ישמעאל אפשר דס"ל דבפרשת ציצית לא כתיב ארבע כנפות דליתי עיכובא עלייהוי: