קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
מנחות · פרק ג משנה ו
שבע הזיות. הקדים הזיות הפרה לשל יוה"כ, משום דהפרה נעשית בהקמת המשכן:
הרע"ב ד"ה ושעל וכו' - אעפ"י וכו'. אבל כבר נשנו בפרק איזהו מקומן מ"א, מתנה אחת מהן מעכבת:
תי"ט ד"ה שני שעירי יוה"כ וכו'. כל אלו שנויים כסדר שנסדרו בתורה עד הסדרים והבזיכים ואח"כ כסדר מספרם ב' ג' וד', ומש"ה איחר התודה אע"ג דקדמה בתורה, והקדים לולב למצורע משום דלולב שכיח בכל שנה ומצוה לכל ישראל:
ד"ה ארבעה וכו' - דתני ושייר וכו'. אי נמי י"ל דכיון דתני ארבעה שבמצורע, דטעמא הוי משום דכתיב (ויקרא יד,ב) תורת המצורע, ממילא שמעינן דכל מילי דמצורע מעכבי. וא"ת פרה נמי הא תני שלשה שבפרה, וטעמא משום דכתיב (במדבר יט,ב) חוקת, ואמאי הדר למיתני שבע הזיות שבפרה, וי"ל דאי לא תנייה הו"א דלא מעכבי משום דאינן לכפרה, משא"כ בהזאת דמצורע. וחילוק זה תמצא בספרי (פרשת חוקת סוף פסקא א), עד דהצריך להביא העיכובא מפסוק (ויקרא יד,טז וכז) שבע פעמים לפני ה'. ואע"ג דבגמרא (כז,א) נראה דמפיק להו מחוקה י"ל דסמיך אההיא דספרי: