קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק י משנה ד
פטור. תניא בספרי (דברים יח,ג סי' מד) מאת זובחי הזבח, אין לי אלא בשעת זביחה בלבד מכאן אמרו גר שנתגייר וכו', ופי' זובחי בהווה בשעת חיובם ולא שזבחו קודם חיובם:
תי"ט ד"ה ספק וכו' - איסורא וכו'. קשה וכי המקשן (קלד,א) לא ידע לחלק בין איסורא לממונא. (כר"ל)[נראה לי] במאי דכתב הרא"ש (סי' ט), ומיהו נמכרים לכהן. ולפי זה מה שכתב ספק איסורא לחומרא היינו שהוא אינו יכול לאכלה אבל לא שיהיה חייב ליתנה לכהן כשאר חלות, וזהו מה שחידש המתרץ. ותמיהני איך אשתמיט זה לטור ולב"י שלא כתבו שימכרנו לכהן, דסברת הרא"ש יש לה ראיות רבות, מספק בכור שירעה עד שיסתאב ויאכל במומו, ומספק פטר חמור דמפריש אחר לעצמו. ואני מוסיף ראיה גמורה מדתנן פרק י"א מ"ז דיבמות גבי ספק כהן, ומוכרין התרומה והדמים שלהם: