קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ט משנה ה
הנוגע. הא דלא מקצר תנא וליתני מטמא במגע ובמשא, לאשמועינן דמתניתין רבי עקיבא היא (קכד,ב), דאית ליה האי כללא דאת שבא לכלל מגע וכו', דרבי ישמעאל לית ליה האי כללא. וכתב בעל קרבן אהרן (פרשה י סס"ו) דרבי ישמעאל מפרש (ויקרא יא,מ) דוהנשא, במקום אבל (שכן אחד משמושי הו' וכמש"ה (בראשית מב,י) לא אדני ועבדיך באו לשבור אוכל), ה"ק קרא לרבי ישמעאל (כדתניא בתורת כהנים שם), הנוגע בנבלתה יטמא, ולא בשני חצאי זיתים שעל גבי העור, אבל אינו צריך לתנאי זה, כן כתב קרבן אהרן. ועוד י"ל דדריש ריבוי דאת נבלתה, ויפורש הנושא העור עם נבלתה, ורבי עקיבא דריש ו' דוהנושא ו' ההשואה והחיבור, לומר זה יהיה כזה. ואין להקשות לרבי עקיבא אמאי הפסיק בין הנוגע והנושא בוהאוכל את נבלתה, דסבר דרשוהו בתורת כהנים דלא בא הכתוב לאכילה אלא ליתן שיעור לנוגעו ולנושא שיהא כזית, ולכן המציעו בין שניהם דקאי אשניהם. וגם אין להקשות אמאי לא תני תנא כללא דא לעיל בדברי רבי עקיבא וכדכתיבנא, דתשובתך היא דכאן הוא עוקר הכלל שהוא מעין הכתוב דמיירי בדרך חיוב לומר דהנושא יהיה כנוגע, ומינה נפקא לן השלילה דשייכא לעיל מכלל הן אתה שומע לאו:
הרע"ב ד"ה קולית וכו' - עצם וכו'. קשה דמאי קמ"ל מתניתין ומה לי נקוב מה לי סתום, וכן אי מטו ביה משום עצם מאי איריא קולית, ועוד הא קיימא לן דאין נותר פחות מכזית, ויתר על כן איך תנן המוקדשין סתם והרי אין דין זה אלא בפגול ונוגע. אבל הכל מתורץ באוקמתת הגמרא (קכה,א), דהכא במאי עסקינן בעצם דיש בו כזית מוח יבש מתנדנד בתוכו, ומשום הכי תנן קולית. והאי טמא לגבי מת הוא טומאת אוכל משום דטומאה בוקעת. ואף על גב דקתני הנוגע איכא תנא דקרי למאהיל נוגע, הכי אמרינן בגמרא (שם) אליבא דרבי יוחנן, והלכתא כוותיה כמו שכתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות טומאת מת דין ה'. והשתא ניחא נמי הא דסתים ותני המוקדשים, דכיון דמיירי ביבש על כרחך נותר הוא שעבר עליו זמן עד שנתייבש. וכל מה שכתב הר"ב הוא פי' רש"י על המשנה, אבל קושטא דמתניתין כדכתיבנא. ולא ידענא למה לא העיר התי"ט שום דבר דמוצרך הוא ליישב הקושיות הרבות שהקשיתי:
תי"ט ד"ה קולית נבלה וכו' - ה"מ בדבר וכו'. כתבו תוס' דף קכ"ו ב' ד"ה בנבלתה וז"ל, ואף על גב דשומר הוי כסתום כגון חיטה
בקליפתה (וכדכתב הר"ב בריש פרקין) התם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה אבל הכא גלי לן קרא וכו', ע"כ. והאי דתניא בברייתא תלמוד לומר הנוגע יטמא, פי' רש"י יו"ד יתירה דריש, נראה לי דה"פ דכיון דכתב יטמא ר"ל אינו טמא מסתמא כשהוא בברייתא דהיינו סתום אבל יטמא לעתיד היינו כשינקב: