אור ברסלב
קול הרמז קדשים חולין › פרק ט משנה ג

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

חולין · פרק ט משנה ג

פרק ט משנה ב

בבהמה. הא דתני כל הני משום דדין משנה זו יוצא מפסוק (ויקרא יא,לט) כי ימות מן הבהמה, וכדי שלא תאמר דמלת מן מוציאה קצת

מאלו תני לכולהו, שהרי מן אינו מוציא אלא טריפה ששחטה, דסלקא דעתך אמינא דשחיטתה לא תטהרנה, קמ"ל מן הוציא טריפה שחוטה דאינה מטמאה, ואף על פי דכתיב אשר היא לכם לאכלה, דהוה נראה שתצא טמאה, שנינו בתורת כהנים (פרשה י' סי' ד) לכם להביא בהמה טמאה, פי' דכיון דכתיב לאכלה למאי איצטריך לכם, אלא שר"ל לצרככם ולאו דוקא לאכילה:

הרע"ב ד"ה בטהורה וכו' - טמאה וכו'. כל נבלה טמאה. ונראה לי ובטמאה, דהיינו בהמה טמאה, דאפילו שחוטה מטמאה דלא שייכא בה שחיטה:

ד"ה עד כדי וכו' - וטפי וכו'. פירש התוס' (קכג,א ד"ה טהור), דיותר מכדי אחיזה לא חשיב יד, דאינו צריך לו לטלטל את האוכל שיכול לאחוז בבשר עצמו ולטלטלו, אבל עד כדי אחיזה אינו יכול לאחוז בבשר אלא על ידי המופשט מהעור ולכך חשיב יד, אי נמי וכו', ע"ע:

ד"ה עד שיפשיט וכו' - מפני שהחזה וכו'. כתבו תוס' (שם) וז"ל, לפי שהחזה קשה להפשיט לפיכך לפעמים מניחו כך שעה אחת ותוך כך צריך לטלטלו (פי' ויהיה מטלטל בזה העור המופשט ועל כן חשיב יד) אבל משהופשט החזה אין דרך להניחו כך, ע"כ:

תי"ט סד"ה כדי וכו'. הכל צפוי לרוחב דעת התי"ט, אבל לבני גילי צריך לפרש דהרמב"ם והר"י מטו במתניתין משום שומר, ועד כדי

אחיזה וכל שכן פחות הוי שומר ומביא טומאה לבשר וכו'. והרב בעל קרבן אהרן הביא סיוע לדבריהם מדשנינו בתורת כהנים (פרשה י' סי' ו) בנבלתה ולא בעור מפשיט לשטיח כדי אחיזה, דמשמע דכדי אחיזה אינו בכלל בנבלתה, עיי"ש:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה